כעת, אנחנו מקשיבים
6 בפבר'
שעונים בוכים: דממה היא שקר, יקירתי;
הגלגלים מסתובבים, היקום מוסיף לרוץ.
(גאה את עוצרת על המדרגה הסיבובית)[1]
אני ממעט לדבר על חוויותיי האישיות כנפגע תקיפה מינית. תמיד הערצתי את אלו שיכולות לדון על כך בקלות רבה ממני. אצלי זה תמיד התחמקויות והצטדקויות, הודאה רפה עם הגב לקיר. הסברים הסברים הסברים. יש משהו, ברגע שאתה מודה בזה, שמוציא אותך מתוך רשת ההגנה הגברית ומעביר אותך אל ארץ הדממה של נפגעות תקיפה מינית. זה מדבר צחיח, שבו עליך ללכת לבדך, מפנים בושה ואשמה, מזכיר לעצמך שוב ושוב ושוב -
עתיד אבד אתמול
באותה הקלות ואי היכולת להשיבו
של כדור טניס בעת דמדומים[2]
וגם משום כך, הרשימה הזאת של אשכר אלדן כהן היא חשובה, אמיצה וראויה להערכה.
זו התשובה שמביכה
3 בפבר'
אחת היהודיות המרשימות ביותר שאי פעם פסעו על פני הכדור הזה הייתה הלן סוזמן (Suzman), זצ"ל. היא הלכה לעולמה לפני מעט יותר משנה, ב-1.1.2009, בגיל 91. בפראפרזה על עמיחי, נהרות ידיה נשפכו למעשיה הטובים. היא הייתה סמל, אבל יותר מכך, היא הייתה אשת מעשה, ובכך קנתה את עולמה. היא הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום פעמיים, וקיבלה 27 תארי דוקטור לשם כבוד. היא גם הרגיזה הרבה מאוד אנשים. בשיא ימי פעילותה, היא סבלה מהצקות חוזרות ונשנות של המשטרה, ומהאזנה קבועה לקו הטלפון שלה. הואשמה פעמים אין ספור בבגידה במדינתה. ההיסטוריה עשתה עמה חסד, כפי שנוהגת ההיסטוריה לעשות עבור אלו שמתעקשים לכתוב אותה, בייחוד אם הם מצליחים להביא לשינוי אמיתי, כזה המביא רווחה לחייהם של בני אדם רבים. אפילו בערוב ימיה הצליחה לעצבן דיקטטור של מדינה אחרת, שהכריז עליה כעל אויבת האומה. הלן סוזמן הייתה חברה בפרלמנט הדרום אפריקני במשך 36 שנים, והשמיעה קול מהדהד ולעתים קרובות בודד כנגד האפרטהייד.[1]
- בכלל, תפקידם של יהודי דרא"פ בהתנגדות לאפרטהייד הוא שיר הלל אחד גדול [↩]
עוורון בעין אחת
29 בינו'
הדרום אפריקאים הלבנים היו נוצרים ממוצא אירופאי, מה שאומר שהם היו נמושות פדנטיות, והתעקשו ללכת בדרך המלך. זו הסיבה שספר החוקים הדרום אפריקאי הכיל בתוכו חקיקה גזענית ממוסדת. זו הסיבה, למשל, שבית המשפט העליון של האתנוקרטיה הלבנה הרשיע אנשים ב"קומוניזם סטטוטורי" תחת החוק לדיכוי הקומוניזם מ-1950. החוק נוסח באופן מעורר פלצות: קומוניזם הוגדר בתור כל פעולה שמטרתה "להביא לכל שינוי פוליטי, תעשייתי, חברתי או כלכלי בתוך האיחוד[1] על ידי קידום הפרת סדר או התפרעות" או שיש בו כדי לעודד "טינה בין הגזעים האירופאים והלא-אירופאים באיחוד שתוצאותיה יובילו [להפרת סדר] נוספת". יותר משש מאות איש נרשמו כקומוניסטים תחת ההגדרה הרחבה הזו, שמגדירה למעשה כל ניסיון להביא לשינוי במדיניות דרא"פ כקומוניזם.
בתי המשפט, כידוע, פוסקים לפי החוקים שמונחים לפניהם לאור העקרונות החוקתיים שעומדים מאחוריהם. כאשר החוק והמניעים מאחוריו כה ברורים, לשופטים אין ברירה אלא לפסוק "קומוניזם סטטוטורי". אין בכך דבר עם מושגים אבסטרקטיים כמו צדק, מוסר, טוב או רע. זה בסך הכול חוק.
- דרום אפריקה, נ.א. [↩]
יום הולדת (2)
26 בינו'
פספסתי לגמרי. ב-17 בינואר חגגה הבלוגיקה את יום ההולדת השני שלה, ואני שכחתי. אם כן, פוסט יום הולדת מאוחר. בהמשך צפויות הפתעות נוספות.
ציפור טיפשה
15 בינו'
הציפור הטיפשה מזנקת ונשענת שיכורה
בראש שעון אוניברסלי שבור
השעה נקראת בשלושה-עשרים מטורפים.
במותינו הצבועות מתמוטטות בכל תמונה
עת כל השחקנים קופאים בהלם בני-תמותה:
הציפור הטיפשה מזנקת ונשענת שיכורה.הרחובות נסדקים בגאיות זרועי הרס
כשהעיר מוכת האבדון מתמוטטת אבן-אבן:
השעה נקראת בשלושה-עשרים מטורפים[1]
אנשים טובים באמת, שלבם מונח במקום הנכון ודעתם איתנה אל נוכח "רוח של אלימות כזו"; אנשים שהתכוונו רק לטוב וניסו אך לשפר, הלכו בלב שלם לקלפי בבחירות המוניציפאליות והצביעו עבור ניר ברקת. כמה מהר הופכת עשייה בלב שלם למחדל ולב שבור. מילות התוכחה של גתה נותרו נכונות כל כך: החרטה בוא תבוא. מכיכר ספרא יוצאות גרורותיו של אפרטהייד מזדחל, כאשר המשיח גלוי-הראש שולח את הברברים להעמיק אחיזתם בגזל. מי שחשב שהצבעה למרצ לצד הצבעה לברקת תרסן את הטרנד המתנחל בעמדותיו הגלויות של האחרון, כפי שהוצע לי טרם הבחירות, טוב יעשה אם יכתוב מכתב לסגן ראש העיר פפה אללו וישאל אותו מדוע הוא עדיין בקואליציה, ולאיזו תכלית. ראוי שיזכיר לו שכל עוד הוא שם, ידו במעל.
- סילביה פלאת’, Doomsday, תרגום שלי [↩]
פאוסט
8 בינו'
יש רק דבר אחד שהוא יותר גרוע מאפליה מלאה כנגד קבוצת אוכלוסיה על רקע שיוכה האתני-דתי-לאומי, וזה שילובה במשחק הפוליטי הדמוקרטי מתוך אירוניה גלויה. כזה הוא שילובם של ערביי ישראל במשחק הפוליטי בישראל – שילוב שנעשה מתוך אדנות ולכן לעולם לא יכול להיות שוויוני. שילוב חסר כוונה, משחק בעל חוקים ברורים שחריגה מהם מובילה לסנקציות. פוליטיקאים ערבים בישראל נתפשים, על ידי הרוב היהודי, כנעים על הציר שבין מרגיז לבין נלעג; השיח דורש מהם להודות על עצם זה ש"נותנים להם" – כלומר, יש פה קבוצה שלה היכולת לתת, והיא ניאותה לעשות כן – להבחר ולבחור, ולהביע את תודתם העמוקה בכך שישמרו את מחשבותיהם לעצמם. מקומם היחידי, אם כן, הוא כעלה תאנה נידף, ובשאר הזמן הזכות ש"ניתנת" להם ריקה מכל תוכן.
אמת וכפירה, אושר וחירות, כפיה ואמונה – למה קירקגור חשוב?
18 בדצמ'
הפוסט הזה ארוך, ועל כן מחולק למקטעים. ניתן לדלג אל כל מקטע על ידי לחיצה על הלינק המתאים, על מנת לאפשר קריאה בהמשכים.
לויתן
11 בדצמ'
בשורשי שיערי אל כלשהו אחז בי[1]
אפשר לעטוף את דבריו של שר המשפטים מתחילת השבוע בשלל תירוצים. דבריו הוצאו מהקשרם, והוא לא התכוון להחליף את ספר החוקים, ובכלל, זו סערה פוליטית שנובעת מאי הבנה. אפשר גם לחזור שוב על הדברים שהמיקרופון שמע אותו אומר:
שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל.
לא "משפט אופציונאלי", לא "אלטרנטיבה רשמית". משפט מחייב. וגם הודעת ההבהרה שלו לא הייתה פאר היצירה:
קשה לי לקבל את הדברים שיוחסו לי כאילו יש להחליף בשעה זו את חוקי המדינה בחוקי התורה.
אפשר לאטום אזניים ולהעמיד פנים ש"בשעה זו" התפלק לו פנימה. אבל הוא לא: נאמן יודע היטב מה הוא אומר. חזונו, אחד מעיקרי אמונתו, הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". פשוט, הזמן עוד לא בשל לכך. צעד אחר צעד. "בשעה זו". כלומר, אולי בשעה אחרת כן. או אפילו לא בשעה אחרת, אלא אידאלית, ביום-מן-הימים, לכשיבוא גואל צדק.
- סילביה פלאת’, The Hanging Man [↩]
בלוגיקה חדשה
8 בדצמ'
לכבוד יום ההולדת הקרב ובא של הבלוגיקה, ולאחר שהעירו לי שהעיצוב שלה משעמם, החלטתי לחדש קצת. תוציאו ת’אף מהרסס ובואו לראות.
סיוטים באספמיה
28 בנוב'
הויכוח שהתחיל בישראלפט עבר לבלוגספירה העברית, בזכות פוסט יום אולדת אצל דובי. דובי ממשיך בקו שהציג בישראלפט, וטוען בחום בעד מדינה דו לאומית כפתרון הוגן, שבו שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינים והיהודים מוגשמות תחת מסגרת פוליטית-אדמיניסטרטיבית אחת. במילותיו שלו:
השילוב בין שני המסלולים הללו – המדינה הבלתי-לאומית והלגיטימיות של הדרישה לשלטון עצמי של הקבוצה הלאומית – הוא שהביא אותי לגיבוש עמדה הדוגלת במדינה דו (או רב) לאומית "רזה", המשלבת אוטונומיה תרבותית של הקבוצות הלאומיות השונות בה, כך שאלו תוכלנה לשלוט באותם צדדים של המערכת הציבורית שקריטיים להשרדותה של התרבות היחודית שלהם. קוממיות לאומית תתקיים לא דרך מדינת הלאום, אלא דרך שלטון עצמי במסגרת המדינה האזרחית שתמשיך לתפקד כיחידה אדמיניסטרטיבית בעתיד הנראה לעין.
מה אומר? כשהתחלנו את ישראלפט, לא העליתי על דעתי שיבוא היום ואמצא את עצמי הסמן הימני בחבורה, כזה המטיף בלהט למען מדינת לאום יהודית (שלה זכות קיום אך ורק לצד מדינת לאום פלסטינית המוקמת בהסכמה הדדית) אל מול שותפים עקרוניים שטוענים ש"הרעיון הזה [של מדינת לאום, נ.א.] מנוגד באופן מהותי לעקרונות האינדיבידואליסטיים של הליברליזם".
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, יליד 1983, איש הייטק, סטודנט לפילוסופיה, מכור לאינטרנט. 
