לוויתן מתרסק אל החוף
21 באפר'
לו היו לנו נתונים על צריכת הזהירות בכל דור ודור, כפי שיש לנו סטטיסטיקות על צריכת משקאות חריפים, היינו משתאים למראה הכמות העצומה של הזהירות שבה משתמשים היום[...]לכן יהיה זה קשה ביותר להיות פרקליט התביעה במשפטה של תקופה כזאת, משום שכל הדור מומחה לעניינים משפטיים, ומיומנותו ותבונתו וכישוריו הטכניים מתמצים ביכולת להניח לדברים להגיע להחלטה ולפסק דין מבלי לפעול לעולם[1]
מילים רבות כבר נכתבו על אותו האירוע שקרה בחוף בוגרשוב, לאור יום ובאין מפריע. חלקם של הטקסטים עסקו בשאלה האם מדובר, או שמא לא מדובר, באונס; החזירו לדיון את שאלת ההסכמה מול רצון כפי שראיתי שמכנים זאת (כשלעצמי, והדברים יובהרו בהמשך, אני מתנגד לראייה הזו, כי אין הסכמה זולתי הסכמה ברצון ומתוך כשירות להסכמה); האם במקרה של הסכמה מלאה שניתנה שומה על מי מהנוכחים לבדוק עמוק יותר; האם תתכן תיאורטית הסכמה שכזו וכך הלאה. כפי שקורה, חלק מהדברים שנכתבו היו דברים של טעם, חלקם היו דברים של שטנה, חלקם היו חסרי ייחוד, חלקם ניסו להעלות את השאלה האם הטענה שמדובר בוודאות באונס איננה פוריטניות אנטי-מינית המכוונת את המין רק למקום הנורמטיבי ורואה בכל חריגה ממנו כפייה בהכרח, ונמצאת כופה בעצמה. טענה זו, כמובן, משוקעת כולה, עד צוואר, ברפלקסיה הזדונית הזו, הלשה כל מושג ורעיון עד כי שוב לא ניתן לזהותו, הממציאה טיעונים מחוכמים ושנונים כדי להצדיק כל עצלות פרטית. פרקליטי כל הצדדים השחיזו מקלדות ויצאו אל שדה הקרב הפסאודו-משפטי. כל אחד הוא סניגור.
אחרים התייחסו לנוכחים-הנפקדים בפרשה – הגברים שלקחו חלק במעשה והעוברים ושבים הסבים וסובבים אותם. ד"ר נעמה כרמי כתבה – כהרגלה – דברי טעם חשובים במיוחד בנושא, שראוי לקרוא, ואפנה אך אליהם. כל מי שיחפש את הפרשה בגוגל ימצא מייד חומר קריאה רב נוסף.
ורבים התייחסו גם לשתיקת העוברים ושבים. לצפייה במתרחש מבלי להתערב בו, מבלי להביא להפסקתו, מבלי להתקשר לרשויות החוק ומבלי למחות; ואולי אפילו, בסתר או בגלוי, תוך הנאה מהמתרחש. ומכל האירוע הזה, זה המעניין ביותר. המעניין ביותר, מפני שהשאלה החוקית האם התבצע כאן אונס או לא היא שאלה למערכת החוק לענות בה; והשאלה המוסרית ממילא כרוכה הדוקות בשאלת המעשה המוסרי של הנוכחים שם.
- ס. קירקגור (תר’ מ. איתן), "העת הזאת" [↩]
קילוח הדם הוא שירה
4 במרץ
כשלעצמי, אני תמיד שמח כאשר אנשים חדשים, הנראים כמוכשרים ואשר לית מאן דפליג שמתת הכתיבה ניתנה להם, פותחים בלוגים חדשים וניתן לקרוא בהם. כל ההתחלות מבטיחות, וחלקן מבטיחות יותר. אולם יש שבפוסט הראשון שלהם אותם אנשים מוכשרים וידענים מקדישים את כשרונם והידע שלהם למאבק בלתי מתפשר בעבור עמדה מזיקה; כזאת אירע בבלוג החדש של יוני אשפר.
אין לי דבר וחצי דבר עם אשפר, ומקריאה בו דומני כי אהנה לקרוא בו בהמשך. עם זאת, מאמרו הראשון דוקר את העין, מקומם את הלב, ותומך במחדל ובהצעות של שום-דבר אל נוכח דם, הרס ודממה. כמיטב המסורת של הימין השמרני דווקא, הוא עושה זאת תוך שהוא מצייר עצמו כמי שעושה את החישוב הקר, השקול, גם-אם הכואב. גם-כן כמו הניאוקון המצוי, לצורך תמיכה בעמדה זו הוא זורק לחלל האוויר ספקולציות, אינואנדו ואף פירכות שלמות, זוויות ראיה מוקפאות ובלתי ראויות, ואף מרמז כי כשם שהוא, הכותב, הגיע לעמדתו מתוך מתינות ושיקול דעת רציונאלי, כך המתנגדים לעמדתו עושים זאת מתוך פזיזות נמהרת ופעולה חסרת מחשבה.
אם כן, כמה מילים על מאמר זה, מדוע הוא שגוי כמעט בכל הטענות שהוא מעלה, שהן, בסוף חשבון, טיעוניו של מי שמבקש להימנע בכל מחיר מבחירת צד במלחמת תרבויות.
למה לא התפקדתי למפלגת העבודה
25 בפבר'
לא התפקדתי למפלגת העבודה בגלל שאינני אוהב את העומדת בראשה.
לא התפקדתי למפלגת העבודה בגלל שאינני אוהב את האנשים הנמצאים ברשימתה היום.
לא התפקדתי למפלגת העבודה בגלל שאינני מעריך את הדרך הפוליטית בה נקטה בעשור האחרון.
כן התפקדתי למפלגת העבודה בגלל האנשים שאני רוצה שיהיו ברשימתה, ובגלל שזו הדרך היחידה לגרום לזה לקרות.
באפריקה
20 בפבר'
עבדכם הנאמן עם פיל
ביום חמישי, 5.1, עזבנו את גבעתיים, קריה נאמנה, במונית עמוסת מוצ’ילות. נסיעת רכבת, טיסה, טיסה, טיסה וטרמפ קצרים אחר כך מצאנו את עצמנו בתחילתו של ירח הדבש שלנו, בליווינגסטון אשר בזמביה, קילומטרים בודדים מיופיים הצרוף של מפלי ויקטוריה.
שהינו באפריקה חודש. מזמביה עברנו למלאווי, ממלאווי לטנזניה, ובטנזניה קפצנו גם לזנזיבר. בעיקר נהנינו. וגם, אין אדם יכול לבקר באפריקה מבלי שזו תותיר עליו רשמים חרוטים היטב, ואני אינני יוצא דופן. אם כן, כמה מילים על אפריקה.
הקרח נסדק
18 בדצמ'
דובר רבות במתקפת המתנחלים על בסיס חטמ"ר אפרים ביום שלישי. משמאל, אי אפשר היה שלא לראות את חוסר הסימטריה בין הירי במוצטפא תמימי שנורה למוות על ידי מטול גז בכינון ישיר בניגוד להוראות הצבא ביום שישי, לטענת הצבא משום שהלה יידה אבנים – ובין היחס למתנחלים המיידים אבנים בצבא מבלי שכדור אחד ישרוק באוויר. ידידי יוסי גורביץ תפס היטב את הביטוי שממצה את היחס הבלתי שוויוני הזה בראיון של דובר צה"ל לכרמלה מנשה:
אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח"ט היה פותח בירי לעבר יהודי שעמד ממולו, אני בטוח שלא לזה את מתכוונת.
מימין, לעומת זאת, חיכו כמה שעות והחלו ביללות הרגילות: מ"עשבים שוטים" (או כפי שניסחה זאת באלגנטיות אופיינית, במאמר רצוף כזבים, רחלי מלק-בודה – "ערסים"), עבור ביבבות קוזאק נגזל שרק מנסה להגן על אדמתו הגזולה וכלה בהאשמת השמאל המסורתית.
נפנופי ידיים פחדניים
30 בנוב'
נכתב כבר המון בכל הנוגע לתיקון המוצע לחוק לשון הרע, הזומם להעלות את גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק ל-30 רבבות שקלים טבין ותקילין. מרבית הבלוגרים שאני קורא[1] התמקדו, איך לא, בנזק לבלוגרים – עליהם האפקט המצנן משפיע פי כמה וכמה. מאחר ולבלוגרים אין, על פי רוב, גישה מהירה לייעוץ משפטי חינמי מעורך דין המנוסה בתחום, ופני שלבלוגרים אין, על פי רוב, ממון מיותר ובוודאי לא בסכומים שנדרשים מהליך משפטי (אפילו לא יפסידו בו), התיקון לחוק פוגע בהם הרבה יותר משהוא פוגע בעיתונאים, המגובים במערכת בעלת עורכי דין וממון. הדבר הזה נכון להפליא, מזוויתו שלו, ועם זאת, נדמה לי שיש מה לומר על הפגיעה הצפויה באותן מערכות עיתונים אמידות ועשויות ללא חת ובעיתונים, ובעיקר מה לומר על ניסיון מגומגם של המחוקק לומר משהו בתחום שאותו אינו מעז להסדיר.
- באותו לינק [↩]
הספאם של חברת מועצת העיר ירושלים רחל עזריה
26 בנוב'
נבחרי ציבור בכל הדרגים יודעים כי חשוב לשמור על קשר עם הציבור. חברי הכנסת, הם מקבלים לצורך כך תקציבי עתק, שלעתים מזומנות משמשים אותם בדרכים משונות להפליא. אולם מעטים הם נבחרי הציבור שטורחים, במסגרת שמירת הקשר הזו, גם לשמוע מה יש לציבור לומר בחזרה. מעטים עוד יותר הם נבחרי הציבור שטורחים לעשות משהו אם יתברר שהציבור אינו מוכן לשמוע. במובן הזה, חברת מועצת העיר ירושלים רחל עזריה, המפורסמת בשל מאבקיה הצודקים נגד הדרת נשים בירושלים ובעד רב ראשי ציוני לעיר, היא נבחרת ציבור טיפוסית המדגימה נורמה פסולה של קשר חד סטרי עם הציבור, מבלי אפשרויות יציאה. אני יודע, מפני שחברת מועצת העיר ירושלים רחל עזריה אינה חדלה מלשלוח לי מיילים המעדכנים אותי על אודות מעשיה ההירואיים במועצת העיר ירושלים, למרות בקשותיי המפורשות, החוזרות ונשנות, בכל דרך אפשרית, להפסיק ולקבל מרחל עזריה, חברת מועצת העיר ירושלים, דיוור שכזה.
קרמבו קדוש – המלצה
6 בנוב'
זו תפילה מוזרה, ‘ברוך שלא עשני אשה’. הם אומרים את זה כל יום. יש אפשרות שאלוהים ישנה את דעתו?
אם ישנה אפשרות שאלוהים ישנה את דעתו, היא כרוכה בכך שיתכבד וילך לצפות במופע הסטנד-אפ האתאיסטי של בוב זאבי, התיאולוגיה של הקרמבו (כאן המקום לגילוי נאות: בוב וזוגתו חברים שלי ושל אשתי, ובוב אף עשה סטנד אפ קצר כברכה בחתונתנו) . התיאולוגיה של הקרמבו הוא מופע סטנד אפ אחר, שנון, מדויק, מלא ידע – ומצחיק מאוד. בוב לוקח אלמנטים מהדת – היהודית בעיקר, אבל גם האסלאם לא נותר נקי – ומציג, בלשון קולחת, בהומור מתוחכם ובניתוח קר ומדויק, את הגיחוך שבהם, ובהשלכה – את האבסורד המצוי בלבה של האמונה הדתית.
לא משחררת
20 באוק'
נתחיל מהסוף: אי אפשר לחייב עובד לשאת ולתת עם מעסיקו. אי אפשר לחייב עובד שיש מעליו הנהגה ארגונית לקבל את ההסכמים של ההנהגה הארגונית. אי אפשר לחייב עובד להוסיף ולעבוד. הדבר נכון על כל אדם שאינו עובד-כפיה (קרי, בישראל, חייל בשירות חובה). מהכלל הזה ניתן להחריג עובדים שחתמו על חוזה תקופתי: במקרה כזה, על אף שלא ניתן לחייב את העובד להוסיף ולעבוד עד תום התקופה, יכול המעסיק לתבוע מהעובד פיצוי בגין הפרת חוזה. אולם לא ניתן לקשור עובד למקום עבודתו בכפיה.
ובכל זאת ולמרות האווידנטיות של האמור לעיל, יש כמה הסבורים שיש מקום למנוע באופן גורף את התפטרותם של הרופאים המתמחים, כפי שעשה לבושתנו בית הדין לענייני עבודה. לרוב, טענותיהם של אותם כמה אינן מחזיקות מים, ואפילו אם רק אקדיש להן מספר מילים ותו לא, יהיה זה יותר ממה שהם ראויים לו. אולם יש כמה אנשים – הפוסט הזה ביניהם – שמדם לבם הם כותבים, וטיעוניהם מנוסחים באופן שמשווה להם מראית עין משכנעת, אם כי בפועל הם אינם מעידים לא על חשיבה מעמיקה ולא על ראיה נכוחה של המציאות, ולהם יש לענות ביתר כובד ראש ולו רק מהחשש שמא מאן דהוא יראה ברטוריקה את המהות.
עליי לזעוק
1 בספט'
דעת קהל – עצלות הפרט
אם לא נוח לך, קורא יקר, עם המדיניות הכלכלית הממשלתית הנוכחית; אם מאסת, קוראת יקרה, ב"צמיחה" שמורגשת רק בקומות העליונות של מגדלי יוקרה; אם המחירים המאמירים של הכול, מדלק ועד חלב, מגני ילדים ועד דירות, מטרידים אתכם, הפוסט הזה נועד עבורכם. אם אתם חושבים שהמדיניות הכלכלית היא נפלאה, ומצבנו מעולם לא היה טוב יותר, אני מוכן להפנות אתכם לחומרי קריאה. אבל כל היתר – אליכם אני ממען דברים אלה:
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
