בלוגיקה

תשובה לבני הנוער

המעקב האובססיבי שלי אחרי הסטטיסטיקות של הבלוג הביא אותי לדיון הזה בפורום "חדר הדיונים הארצי" של תנועת הצופים. הדיון הוא על שריפת הספרים באור יהודה, וכפתיחה, זה מחמם את הלב לראות שהנוער מעורב - אם כי באיחור אפנתי משהו. בגלל שאני לא צופה, לא עכשיו ואפילו לא בעברי, אני לא יכול להגיב שם, אז אני מגיב לכל הת'רד שהתפתח שם כאן. מקווה שהם יגיעו לזה.

עדי הצופיפניקית, מדריכת ה' מבנימינה, פותחת את השרשור כך:

כמה שכב"גיסטים מהשבט שלי ארגנו עצומה למען פטורו של סגן ראש עיריית אור יהודה, עוזי אהרון. שארגן שריפת ספרים של הברית החדשה.

תכנסו לקישור, תחתמו, תפיצו ותשפיעו.

http://www.atzuma.co.il/petition/shevetomer/1/

ממש חשוב שתחתמו ותשפיעו!!!

קודם כל, מילה על העצומה. זו עצומה שאין לי כל כוונה לחתום עליה. מי שקורא פה יודע שזה לא בגלל שאני חושב שטוב עשו ששרפו את הספרים האלה, אלא מפני שהעצומה הזו עושה את כל הכשלים האפשריים.
הכשל הראשון הוא בתיאור המקרה:

באור יהודה, ב-15.5.08, מאות מתלמידי בית הספר החרדי "מכתב מאליהו" ביוזמתו של סגן ראש העיר, עו"ד עוזי אהרון, אספו מבתיהם של התושבים מאות ספרי הברית החדשה שחולקו כחלק מפעילות מיסיונרית נוצרית.

יש במשפט הזה קבלה ללא תנאי של הגרסה של אהרון וחבורת הזבל שגייס למטרותיו. אלא שאהרון לא סיפק כל הוכחה ל"פעילות מיסיונרית" בעיר, ואני מרשה לעצמי להניח שלשכב"גיסטים* בבנימינה אין נתונים אחרים. בהמשך אדון עוד בשאלה האם חלוקה של ספר היא פעילות מיסיונרית (זה לא משנה) והאם בכלל שאלת המיסיון היא רלוונטית למשהו (היא לא), לעת עתה אסתפק בהערה שמדובר במשפט לא רלוונטי, שמידת האמת שבו לא ידועה, ולכן מוטב היה להשאירו בחוץ.
כמו כן, ההשוואה לשריפת הספרים בשואה רלוונטית עוד פחות. לו היה אספסוף הנבלות הזה מתגודד סביב פח מחזור או מגרסה, הפעולה של אהרון לא הייתה נוראית פחות. העובדה שהפעולה שנקט אהרון היא הצתה, היא בסך הכול טכנית.
אבל הפוסט הזה לא עוסק בעצומה. על עצומות מגיבים בחתימה עליהן או בהימנעות ממנה, לא בפוסטים.

הדיון אצל לובשי החאקי נמשך, וממנו לקוחים הציטוטים הבאים:

זה ממש מזכיר לי את השואה [כותרת, נ.א.] "במקום שבו ישרפו ספרים ישרפו גם בני אדם" סופר יהודי שספריו נשרפו בשואה (shai versano, ראש גדוד ח' בבת ים)
המשפט שציטטת…[כותרת, נ.א.] לא נכתב בתקופת השואה אלא עשרות שני לפני כן… זה מה שגורם לו להיות כל כך מלחיץ - הוא התגשם…(עומר בן נון, מדריך ט' בקרית אונו)
בואו נניח שנייה את הקטע ההומני בצד, את זה שכן, זה מעלה אסוציאציות לשואה ("ליל שריפת הספרים"), ואת זה שכבני אדם וכעם היהודי בפרט (עם שחווה מעשי הסתה ואלימות קיצוניים וחמורים) אנחנו אמורים לגנות ולהתנגד למעשים כאלו.
גם אם אנחנו מניחים את כל הטענות האלו בצד, מה שהוא עשה עדיין לא חוקי. זוהי הסתה על רקע דת, הסתה שאורגנה על-ידי גורם בכיר בעיריית אור יהודה שעד היום נשאר בתפקיד הבכיר שלו.(Dubie, מדריכת ד' בשבט בנימינה)

את התיקונים העובדתיים (כמו העובדה שהיינה אמר את שאמר לפני שהנאציזם היה בכלל רעיון) אני מוכן לשים בצד - זו פאדיחה של מערכת החינוך, לא של הילדים האלה. למעשה, כבר הרבה זמן לא יצא לי לקרוא דיון של אנשים צעירים כל כך שמנסחים עצמם בכתב טוב כל כך. אולי עוד יש תקווה. גם על הכותרת המשעשעת משהו, "זה ממש מזכיר לי את השואה", אני מוכן למחול. היי, אם נתניהו זוכר את הבריטים, אולי ראש גדוד ח' בבת ים זוכר את השואה. הכול יכול להיות. אבל נניח לזה, כי יש לי דגים גדולים יותר לטגן. הדיון, עד לשלב הזה, חוטא בחטא ה"שואתיות" - וזה די נורא. זה די נורא כי זה כשל לוגי, ואפילו שבמקרה הזה הכשל הלוגי עובד לטובת הצד שאני תומך בו - אני רואה לנכון להצביע עליו ולהוציא אותו מהדיון, כי כבר היו מקרים שבהם הוא תמך בצד השני - אבל בעיקר כי תרבות הדיון חשובה לי מהניצחון בו.

רד הרינג
דג מלוח אדום (ולא, פאשיסטים מויקיפדיה, לא תצליחו לשכנע אותי שאומרים "מליח") הוא צורה פרטית של כשל שנקרא איגנורטיו אלנכי (Ignoratio Elenchi, מן היוונית - אלנכוס שפירושו הפרכה, איגנורטיו שפירושו בורות - הפרכה מן הבורות או בורות באמנות ההפרכה). האלנכי הזה, הוא שם כללי לכשלים לוגיים בדיון, שבהם מוצג טיעון שעשוי להיות תקף, אבל לא רלוונטי לדיון. רד הרינג הוא כשל שבו טענה נענית באמצעות דוגמה או טענה שאינה קשורה לנושא המקורי.

Ad Hitlerum הוא ביטוי שטבע ליאו שטראוס בשנות החמישים, והוא מקרה פרטי של דג מלוח אדום. זה מקרה שבו טענה נענית באמצעות השוואתה לתכונות של היטלר או הנאצים. למשל: "צמחונות היא רעה, כי היטלר היה צמחוני", "האס.אס. והוורמאכט לבשו מדים, אז חיילי צה"ל לא צריכים ללבוש מדים" וכמובן, הדוגמה שנהגתי להנות ממנה בתקופתה של מפלגת "גשר", שכינתה את עצמה "מפלגה חברתית לאומית" - ואני חושב שאת זה נשאיר ללא מילים.
חשוב להדגיש - בזמן שהטיעון עצמו יכול להיות תקף לחלוטין, הוא כשל לוגי מפני שהוא פשוט לא רלוונטי. הוא מהווה הסטה של הדיון למקומות אחרים. הדיון בפורום הצופים מדגים את זה היטב - הוא הולך לכל מיני כיוונים אחרים, גולש לדיון על היינריך היינה, על השואה, על הרלוונטיות של ההשוואה. אם זה הטיעון הכי חזק שלך, אין לך מה לטעון.

בחזרה לחיבת ציון
כבר הספקנו לשכוח איך אותו הטיעון עצמו הצדיק אלימות חרדית מהסוג הגרוע ביותר - אני מדבר, כמובן, על הצתתו של הקרמטוריום בחיבת ציון. אז הטוקבקיסטים ושאר העדרים, שלא לדבר על חברי הכנסת ממפלגתו של סגן ראש עיריית אור יהודה, דיברו על כך שלא ייתכן שבמדינת היהודים ישרפו גופות. הנאצים, הם אמרו, שרפו גופות. לפני כן נמצא חבר הכנסת החרדי שטען שעו"ד במשרד האוצר הוא "גרוע מן הנאצים". ומי שנותן לגיטימציה לאד-היטלרום פעם אחת, לא יכול שלא לתת לו לגיטימציה במקרה אחר. וצריך לומר, כמו שאמרתי אז: אם בשם השואה אנחנו מונעים מיהודי (או בעצם, מכל אדם) להקבר כפי שהוא רואה לנכון, אז משהו בתהליך הפקת הלקחים שלנו הוא די גרוע.

מה נשאר כשמוציאים את היטלר מהמשוואה?
כשמוציאים את היטלר מהמשוואה הזו, פשוט מפני שהוא לא שייך, נשארת התגובה של נדב מכבי, מדריך ה' בכפר סבא, שלה ארצה לענות שלב שלב. ראשית, העניין החוקי.

שום דבר שנעשה לא עבר על שום חוק במדינת ישראל- הכל נעשה במסגרת חופש הפרט לבחור. וכל דבר מהנעשה במקרה הזה נעשה מבחירה חופשית. לא הכריחו כאן אף אחד לשרוף או לתת את הספר. הספרים נאספו ברצון- האנשים שלקחו מהם את הספרים נתנו אותם ברצון- לא הייתה כאן שום כפייה. לא עברו כאן על שום חוק…לא נעשתה כאן שום עברה, אולי אקט שהוא במעט לא חינוכי. לא מעבר.

נדב מיד מתקן את עצמו בשגיאה העובדתית הגסה שעשה:

מסתבר שהוא כן עבר על חוק במדינת ישראל- שאוסר על חילול דבר קודש לקהל אנשים, ועל זה, ורק על זה מגיע לו הדין. אבל ד"א המעשה לא בהכרח נעשה "בכוונה לבזות דתם או ביודעין שהם עשויים לראות במעשה זה עלבון לדתם" (עפ"י החוק). המעשה נעשה תחת מצווה ביהדות 'וביערת הרע מקרבך', כך שרק אם יוכיחו שהמעשה נעשה בכוונה לבזות את המחזיקים באמונה בברית החדשה, ולא תחת 'ביעור הרע' (שכביכול אינו קשור לדת השניה), אז מגיע לעוזי אהרון את עונשו. ואם יהיה כך- זה צריך להגיע לו. ובמידה וישב בכלא, או אפילו יורשע- אני בספק אם ישאר בתפקידו כסגן ראש העיר.

תיקון קטן, אך חשוב, לנקודה העובדתית. החוק קובע כי "ההורס, מצית או מחלל מקום פולחן או כל עצם המוחזק מקודש לקהל אנשים בכוונה לבזות דתם, או ביודעין שהם עשויים לראות במעשה זה עלבון לדתם, דינו מאסר שלוש שנים".
אם נדב מתכוון לטעון כי סגן ראש עיריית אור יהודה לא ידע שהצתה של ספרי הברית החדשה תתפש כעלבון לדת הנוצרית, הרי שמדובר בטענה כמעט אבסורדית. אתם באמת יכולים לראות את הטיעון הזה? "מה, לא ידעתי שאם נשרוף להם את הספרים הם ייעלבו. חשבתי שהם יבואו להכין מרשמלו".

אבל נדב אמר כמה דברים שדורשים התייחסות מעמיקה יותר מהטעות העובדתית הזו.

אני רוצה להזכיר לכם היכן אנחנו חיים- במדינת ישראל. מדינה דמוקרטית. שום דבר שנעשה לא עבר על שום חוק במדינת ישראל- הכל נעשה במסגרת חופש הפרט לבחור

באמת? בשם חופש הפרט לבחור? לו הייתה זו אליפות דיבייט, בשלב הזה בערך הייתי קם ממקומי ואומר בטון ממורמר "Inconsistency", שזו הדרך הדיבייטורית לומר שמישהו מסביב לשולחן לא שומר על קו אחיד. ולמה, לדעתי, נדב לא שומר על קו אחיד? בגלל הטיעון הבא שלו:

חשוב עוד לציין שהספרים האלו חולקו במסגרת פעילות מסיונרית, כלומר- מיני מסעות צלב בארץ הקודש, הרי היא מדינת ישראל- מדינה דמוקרטית יהודית. פעילות מסיונרית נוצרית כזו לא צריכה להתרחש בקרב הנוער.

כלומר, הפרט חופשי לבחור - אבל מיסיון הוא פסול, כי את דתו הפרט לא חופשי לבחור.  צריך לומר, באותה המידה, שכל הבתים שבהם נמצאו הספרים הם בתים שהסכימו לקבל את הספרים. ביריד שבוע הספר הציעו לי, חינם אין כסף וללא כל התחייבות, ספר שנקרא "קבלה לעם". סירבתי בנימוס. "כדאי לך", אמר לי המיסיונר, "זה בחינם. אין התחייבות. מה כבר יש לך להפסיד?" עניתי שאין לי כוונה להשחית את זמני בקריאת הספר הזה, ולכן אין טעם שאקח אותו. "בבית לימדו אותי שלא זורקים ספרים**, אז אני לא לוקח ספרים שאין לי כוונה לקרוא". בזה זה נגמר. האיש הציע, אני סירבתי, סה טו. זה, נדב ידידי הצעיר, נקרא חופש בחירה. החופש שלו להציע, החופש שלי לסרב - או לקבל.

האם להציע ספר חינם הוא פעולה מיסיונרית? תלוי את מי שואלים. כשרשת חנויות ספרים מציעה לנו לקנות שני ספרים ולקחת אחד חינם - זה בוודאי לא מיסיון. כשבספריה של האוניברסיטה מחלקים חינם ספרים שאין להם ביקוש - זה אינו מיסיון. אבל מה כאשר חב"ד מחלקים חוברות על חשיבותה של שמירת השבת? מיסיון? דבר אחד זה בטוח לא - זה בטוח לא מסע צלב. נדב, מסעות הצלב היו סדרה מסעות צבאיים, שנועדו לכבוש שטחים מידי המוסלמים (ובתחילה, ירושלים) ולהביאם לשלטון נוצרי. אנחנו מדברים על אנשים נושאי נשק שנוסעים כדי להרוג אנשים אחרים, שגם נושאים נשק. לא על אנשים שמחלקים ספרים. ההבדל הוא דק, אבל קיים. באחד הורגים אנשים בשם הדת, בשני נותנים להם ספרים.

הנקודה כאן היא פשוטה - אם אנחנו מאמינים בחירות של האנשים לבחור, אז חלוקת ספרים של דת אחרת לא נושאת בחובה כל נזק. כפי שנדב אמר: "אני רוצה להזכיר לכם היכן אנחנו חיים- במדינת ישראל. מדינה דמוקרטית". כזו שבה אדם חופשי לבחור את דתו.
נמשיך. נדב כותב כי:

הספרים נאספו ברצון- האנשים שלקחו מהם את הספרים נתנו אותם ברצון- לא הייתה כאן שום כפייה.

הנקודה הזו עובדת לשני הצדדים. הספרים אולי ניתנו ברצון, אבל הם גם נלקחו ברצון. ואני ארשה לעצמי לומר שלקיחתם ברצון טומנת בחובה הרבה יותר בחירה חופשית מאשר מסירתם. כי שנלקחו, הם נלקחו מידיו של בחור נוצרי כזה או אחר. כשנמסרו, הם נמסרו לנערי ישיבה משולהבים, מגובים בסגן ראש העיר. דפיקה על הדלת, כמה ילדים חרדים עם ברק בעיניים מספרים שבאו לאסוף את הברית החדשה במצוות סגן ראש העיר, אני יכול לראות למה יש אנשים שאולי לא ירצו למסור את הספרים, אבל ימסרו אותם בכל זאת. במיוחד במדינה שבה המשפט "אני חושב על שינוי דת" הוא לא משפט לגיטימי. במיוחד במדינה שבה מיסיון, שזה בסך הכול ניסיון שכנוע דתי, זו סיבה מספקת בעיני חלקים נרחבים מהציבור, כולל מדריך בשבט הצופים בכפ"ס, להשמדה המונית של ספרים ורעיונות.

נדב ממשיך:

"פעילות מסיונרית נוצרית כזו לא צריכה להתרחש בקרב הנוער"

אותי מסקרן לדעת למה אפשר להוציא את ילדי הישיבה מלימודיהם כדי להראות להם איך נבחר הציבור המכובד משמיד רעיונות שהוא לא מסכים עמם, אבל חלוקת ספרים לבני נוער (בהנחה שהייתה כזו) היא מסוכנת. וגם, למה בחור צעיר ודעתן כמו נדב חושב שבני נוער לא יודעים לומר "לא".

בהודעתו השניה טוען נדב:

המעשה נעשה תחת מצווה ביהדות 'וביערת הרע מקרבך', כך שרק אם יוכיחו שהמעשה נעשה בכוונה לבזות את המחזיקים באמונה בברית החדשה, ולא תחת 'ביעור הרע' (שכביכול אינו קשור לדת השניה), אז מגיע לעוזי אהרון את עונשו

הייתי רוצה לשבת לשיחה בארבע עיניים עם המורה לאזרחות של נדב, כדי שאוכל לומר לה, בכל הנימוס המתבקש, שהיא גרועה. הרי מצוות היהדות, למזלנו, לא נמצאות כולן בספר החוקים של ישראל. מעבר לזה ש"ביערת הרע מקרבך" יכול להתפרש בהמון מובנים (למשל, להעיף נבחרי ציבור שמפגינים נורמות רעות, רמז רמז), וגם אם נניח שהמצווה היא לשרוף ספרי קודש של דתות אחרות, אז מה? יש גם מצווה לשמור שבת, אז זה מצדיק השלכת אבנים על מכוניות שנוסעות בשבת? למושג "ביעור הרע" אין כל תוקף חוקי או משפטי. כלומר, גם אם אהרון התכוון "לבער הרע מקרבנו" בכוונה שלמה, אין בזה שום הצדקה למעשה שלו - בדיוק כשם שההצדקה הדתית שרוצחו של רה"מ רבין מצא למעשיו חסרה כל תוקף.

סיכום קצר לפוסט ארוך מדי
אני מוצא הרבה מאוד תקווה בדיון בין בני נוער על ענייני אקטואליה, ואני מברך על הדיון הזה. הנוער הזה הולך להצמיח את הפוליטיקאים שישלמו לי את הפנסיה, כך שנעים לראות שיש בהם כאלה עם מודעות פוליטית, למרות מערכת החינוך שהם נמצאים בה. אני רק יכול לקוות שאת המודעות שלהם הם יתרגמו ליותר מעצומות אינטרנטיות.

*אין לי מושג מה ראשי התיבות האלה אומרים. בתגובות, מישהו? שכבה בוגרת. תודה, ינון!

**זו, אגב, אמת לאמיתה. אבאבישר שומר על כל דבר מודפס בקנאות.