Into the Dark Italian Underground
הרשומה הזאת של דורה קישינבסקי (אליה הגעתי דרך רשימת הקריאה המומלצת של שושנה פורבס, שוכנת קבע ב-rss שלי) עוררה דיון די פורה ומעניין, שפן אחד שלו הבטחתי להמשיך כאן והבטחות צריך לקיים.
תקציר הפרקים הקודמים:
דורה כתבה על חסידי ההתנזרות והנשיות החסודה, ואני הגבתי שגברים בפרובינציה שלנו אשמים בכך לא פחות, כשהם בזים לנשים ששכבו איתם מוקדם מהראוי, בזמן שהם עצמם שאפו ליחסים כאלה בדיוק. את זה דורה סיכמה היטב כשכתבה:
"נראה שהטרנד חוצה-המינים הוא לעשות סקס מזדמן אבל לשנוא ולהשפיל את מי שאתה עושה את זה איתו".
על זה כתבתי שאצלנו הפוריטניות חוגגת, מה שהביא את המגיב "אלעד" לבקש ממני לפרט. על מנת שלא לגזול יותר זמן מסך מהפוסט המקורי, שעניינו שונה במקצת וראוי לספוטלייט משל עצמו, אני מעביר את התגובה שלי לכאן.
קודם כל, בניגוד לאמור בשיח שם, אני לא חושב שרק מחקר סוציולוגי סוקר ומקיף יכול להביא לתוצאה המיוחלת. די אם נתבונן במספר דברים המייחדים את החברה הישראלית מחברות אירופאיות אחרות, וננסה להשליך מהם על הנושא.
כעניין מרכזי, אני חושב שבטוח להניח שהחברה הישראלית היא מסורתית יותר מחברות מערביות אחרות (אני רוצה להוציא את ארה"ב מהמשוואה, כי החברה האמריקאית, וסיבותיה עמה, היא חברה פוריטנית ביותר). כמעט לכל ישראלי יש איזה רב במשפחה שלושה או ארבעה דורות אחורה; יש לישראלים איזושהי זיקה ניכרת ליהדות כדת; אפילו הדיון הצדדי שהתפתח בפוסט המדובר, על ברית המילה, מעיד משהו על המסורתיות של החברה הישראלית - מרבית ההורים בישראל מעדיפים למול את ילדיהם, למרות שאין להם כל מחויבות חוקית או אחרת לכך. אני לא מדבר בכלל על העובדה שבישראל אין נישואין אזרחיים - במדינה שבה מרביתם המכריעה של האזרחים הם לא-דתיים, וששיטת הממשל בה מתיימרת להיות דמוקרטיה, לו היה ביקוש לנישואין אזרחיים, כבר היו כאלה.
יש לזה סיבות היסטוריות טובות, ביניהן גם העובדה שהחילוניות היהודית היא מושג חדש לגמרי, בן לא יותר משלוש מאות שנים. כך או אחרת, החברה הישראלית היא מסורתית יותר מחברות אחרות. מסורתיות, במרבית המקרים (והיהדות אינה שונה) הולכת יד ביד עם שמרנות.
השאלה של אלעד מתייחסת לאקספירמנטליות מינית, ואני חושב שמדובר כאן בהגדרה. בחודשיים האחרונים שרו את שירת הברבור שלהם מועדון הסאדו-מאזו התל אביבי הדאנג'ן ומועדון הגאים הירושלמי "שושן". אני חושב, וכאן בהחלט יש מקום למחקר סוציולוגי מעמיק יותר, שדברים שאנחנו מגדירים כאקספירמנטליים כאן הם סטנדרטיים באירופה. אנחנו חיים במדינה שבה מדברים באין מפריע על צינזור הפורנו באינטרנט (שלא לדבר על זה שבאף אחד משירותי ה-Video on Demand אין פורנו זמין). ולכולנו יש את הסיפורים על השיזוף טופלס באירופה, שהאירופאים ממש לא עושים ממנו עניין. אני שואל את עצמי מה עושה ההסתרה, ההתייחסות המלוכלכת, למיניות בישראל. בזמן שבטלוויזיה השוודית מקפצים שדיים כחלק מפרסומת באמצע היום, אצלנו תולשים את הפנים של נערה צעירה מכרזה הקוראת להקמת בית חולים באשדוד. כשזה מאחורי הקלעים, זה טאבו. כשזה טאבו, זה מדוכא, אצל גברים ונשים גם יחד. אז הנה השאלה למגיבים הפוטנציאליים, שאלה מעניינת שעלתה אצלי תוך כדי כתיבת הפוסט. שימוש בעירום נשי בעולם הפרסום לרוב נחשב למשפיל עבור נשים. אבל אולי הנוכחות המתמדת של מיניות נינוחה דווקא מביאה להעצמה נשית, שבה המיניות לא צריכה להיות מוסתרת, מושקטת וצבועה בצבעים של לכלוך? אולי נוכחות גבוהה כזו תהפוך את גברברי ישראל ללהוטים פחות לכל פיסת שד, שנאסרת עליהם, או לפחות דורשת מאמץ, בחיי היומיום, ותאפשר להם להשקיע יותר במיניות שלהם מאשר בהתלהבות, הילדותית כמעט לעתים, מעצם הכיבוש?
אין לי תשובה. ניפגש בטוקבקים, אני מקווה.
אוף טופיק: מוצא חן בעיניי העניין של כותרות שהן ציטוטים משירים. נראה לי שזה יישאר.
אני לא רואה מה הקשר בין נשים לפרסומות לבין "מיניות נינוחה". רק על רגל אחת אני יכולה לומר שלנשים האלה יש לוק מסוים מאוד שצריך הרבה מאמצים, כאב וכסף כדי להגיע אליו; שהן כמעט תמיד משדרות פתיינות פסיבית, כפופה ופגיעה; ושהמיניות שלהן מגיעה עם הרבה סממנים של טיפשות וריקנות, עם השפעות מעולם הפורנו.
וגם אם הפרסומות היו נלחמות בפוריטניות בצורה נכונה, אולי בכל זאת היה עדיף לחכות עם הקטע הזה עד שישראל תדע להתייחס לנשים כבני אדם, אזרחיות, בעלות מקצוע וכו'. עניין של סדר עדיפויות.
שאר הפוסט עדיין כללי ובאוויר מדי בשבילי, אז אני אשאיר את הדיון לאנשים אחרים.
אני מסכים לגמרי עם שלוש מהנקודות שהעלית. ההתייחסות למיניות הנשית בפרסומות היום היא מבזה, אנשי פרסום משקיעים מיליונים בכל שנה כדי לגרום לנשים לחשוב שאם יש להן יותר מאחוז שומן בגוף משהו לא בסדר אצלן, מדינת ישראל היא אחת מהמדינות המפלות ביותר נגד נשים בעולם המערבי.
היא הנותנת. כשהמיניות היא מרומזת, היא לובשת צבעים של פורנוגרפיה. כשהיא צריכה להישמר טאבו, מי שכותב את הפרסומות חי בעולם שבה מיניות נשי היא עניין פאסיבי ומדוכא, וככה זה גם נראה.
לגבי טרנד הרזון - טרנד עולמי. אין לי הרבה מה להגיד עליו. אני באופן אישי חושב שעצמות זה אף פעם לא סקסי. עצמות זה נקרופיליה.
ולבסוף, אני לא יכול שלא לשאול את עצמי למה בשוודיה, שבה ציצים מקפצים על המסך כמעט בכל שעה, היחס לנשים הוא כל כך הרבה יותר טוב?
תודה שקפצת לבקר.