אנא בכוח או: המלחמה הטובה – מלחמת אזרחים בפתח

אומרים אתם: העניין הטוב הוא המקדש את המלחמה? ואני אומר לכם: המלחמה הטובה היא המקדשת כל עניין" (פ. ניטשה; אנושי, אנושי מדי)

כל דבר מוצלח, כל דבר גאה וחומד לצון, יופי מעל לכל, פוגע בעיניה ואוזניה של הכנסייה (פ. ניטשה; אנטיכריסט)

כמה סיפורים מהתקופה האחרונה, שמעידים על כך שמלחמת האזרחים כבר כאן, ממש בפתח – ובינתיים, אנחנו מפסידים – ולא רק בחזית 892.

אזרחים נגד אזרחים

שערו בנפשכם דמותו של סוחר, ששכניו החליטו שהוא סוכן מכירות של השטן, לא פחות ולא יותר. ברחבי השכונה בה ממוקמת חנותו נתלו שלטים בזו הלשון:

מגיפה נוראה ואיומה משתוללת בתוככי מחננו יום יום נופלים חללים רחמנא לצלן על ידי הכלים הטמאים שנאסרו על ידי כל גדולי ישראל, ולמגינת ליבנו עדיין מציפים הם את העולם החרדי על ידי חצופים ומחטיאי רבים אלו המסיתים ומדיחים בחוברות הטמאות שפרסמו בתוך בתי ישראל להתמכר לשטן ואש הסרטים ושאר הטומאות המכלים ומהרסים כל חלקה טובה ואין מי שיאמר למלאך המשחית הרף

ומהם "הכלים הטמאים" הללו שהוא מוכר? המכשירים הנוראים הללו, "המכלים ומהרסים כל חלקה טובה" ומגיעים עם חוברות טמאות שמביאות להתמכרות לשטן? מהו המכשיר שבד"ץ העדה החרדית כתב עליו שהוא "טומן בחובו כל הסחי והמיאוס"? ספרי הברית החדשה? חוברות פלייבוי? לא. נגני mp4.

נושא נגני הוידאו לכאורה הללו נידון בבד"ץ העדה החרדית, והרבנים פסקו: אסור למכור את המכשיר. שימו לב: לא איסור על רכישת המכשיר, לא איסור על החזקה במכשיר – איסור על מכירתו. ובעדה החרדית כמו בעדה החרדית, הוראה שניתנה על ידי גוף נטול כל סמכות שיפוטית כמו הבד"ץ נאכפת ביסודיות גם על מי שלא רוצה לקבל על עצמו את דינו. חנות "ספייס" הסמוכה למאה שערים הושחתה במעשה מכוער של ונדליזם. מעבדת התיקונים שלה, הסמוכה לכיכר השבת, הוצתה.

המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים. (סעיף 144ד2 א’ לחוק העונשין)

אין מה לדאוג. המציתים לא יועמדו לדין. גם לא רבניהם המסיתים. מערכת ה"צדק" בישראל יודעת שאם יובאו הדיינים הקשישים בפני דינא דמלכותא, עדתם – המציתה ספרים, מבעירה מתקני קבורה אלטרנטיביים ומשחיתה קניין של אחרים – תתמרד. אף אחד לא רוצה להתעסק בזה. בתקופה האחרונה היינו עדים לגלגולה של אלימות. האלימות המפורשת ברחובות כשהנקרופילים מזק"א ביקשו – והצליחו – להורות למשטרה כיצד לנהל את חקירותיה הביאה לתוצאות מעל ומעבר למצופה. כדי לאנוס את בנות השלוש עשרה שהוזמנו לרקוד על הגשר המכוער בכניסה לעיר כבר הספיקו רמיזות אלימות. וכדי למנוע דין צדק מהמסיתים, לא צריך אפילו לאיים. האיום הוא במשתמע, הוא צפוי. האקט הצפוי, המתבקש כתגובה הוא אקט אלים.

והנמר הזה מסתובב חופשי ברחובות ירושלים, רמת בית שמש ומקומות נוספים. איש לא לוכד אותו. איש לא לכד אותו כשהצית מתקן לשריפת גופות, איש לא לכד אותו כשבהשפעתו נדקרו צועדים גאים לפני שלוש שנים, איש לא לכד אותו כאשר הסית לאלימות בשנים שאחרי. לא רק שהוא לא נלכד – בכל פעם שהבהמה השחורה נוהמת, היא מגלה שהמדינה החילונית מתקפלת.

מנהיגים רוחניים נגד הצבא

יש צד שצריך תיקון. גיוס בנות שייך לאותו צד. הוא מזיק לצבא, לבנות ולבנים גם יחד. זה אסון! זה טירוף!

הטקסט שמובא כאן, של הרב אבינר, הוא טקסט מעולה להדגמה של דו הפרצופיות של חובשי הכיפה. מצד אחד, עליהום כנגד ה"משתמטים", שלפי האגדה הינם חילונים אסקפיסטיים משינקין. מנגד, שירות מקוצר (וסירוב הגובל במרד להארכתו) כבני ישיבות הסדר, וטקסטים כגון זה, בו הרב אבינר קורא להקמת "תנועת בנות לביטול השירות הצבאי לבנות".

בפעם הבאה שהפסאודו ציונות הדתית תספר לכם שכיסוי נערות הרוקדות על גשר מיתרים זה עניין של החרדים, אולי כדאי להזכיר לה את הקטע הזה, שבו הרב אבינר פונה לשם מציאת חיזוקים אל נואף אחד, איקונוקלסט אחד ומצביא כושל, ששלוש שנות המרד שלו היו תחילת חורבן היהדות:

במדינה שריבונו של עולם רוצה בה, בנות אינן הולכות לצבא. לא אצל משה ויהושע, לא אצל דוד וחזקיה, לא אצל יהודה המכבי ובר כוכבא.

כמה נוח. שיביאו חילונים וחילוניות לשמור על המתנחלים, בזמן שבת ישראל הדתיה תשמור על תומתה. וזו אותה הדת שבשמה נטען שחלוקת ספרי הברית החדשה היא מיסיון. נפלא ממש. ואם אפשר לשלב חוסר קונסיסטנטיות בטקסט, בוודאי הרב אבינר לא יתנגד:

אנחנו צריכים אותך עבור עם ישראל לכל החיים ולא רק לשנתיים אלו. אנו צריכים שתתפקדי כאשה נקייה וטהורה בלי רישומים אפלים מן העבר, שלא תיפגעי בבניין אישיותך הרוחני, העדין והטהור שלך. הרי בצבא מחליטים עבורך ואינך בת חורין. (ההדגשה שלי, נ.א.)

כי בת ישראל הדתיה היא חופשיה לגמרי בכל שאר המסגרות, שרואות לעצמן זכות לקבוע לנשים כיצד להתלבש, איפה לדבר בטלפון ושלל איסורים. מה שמפריע לאבינר זה לא שבצבא מחליטים עבור הנשים. זה שבצבא מישהו אחר מחליט עבורן. כל עוד אבינר ודומיו יכולים לנהל את ההרמון הדתי, הם רוצים לעשות כן.

הרב אבינר הוא גם פורע חוק. ס’ 109 לחוק העונשין קובע:

מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזויין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו – מאסר חמש שנים.

ושוב, אין מה לדאוג. אבינר לא יועמד לדין, למרות שלדבריו יש כבר השלכה. מישהו יכול לדמיין כותרת כמו "צעירים תל אביבים: צה"ל לוחץ עלינו להתגייס"? האם אורי אריאל היה פונה לסגן שר הבטחון בעניין אז? העיקר שזבולון אורלב אמר השבוע כי "אתם יכולים לתאר לעצמכם איך היה נראה צה"ל בלי מעורבות הציבור שלנו". אני יכול: הומאני יותר.

מנהיגי ציבור נגד המדינה

אמונה אינה עוקרת הרים ממקומם, אלא מציבה אותם במקומות שאין בהם הרים כלל (פ. ניטשה; אנטיכריסט)

ס’ 7א’ לחוק יסוד: הכנסת קובע כי:

רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:

1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אל דאגה. אף אחד לא יפסול את חה"כ מאיר פרוש או מפלגתו, למרות הדברים הבאים:

אני מתנער מהגדרתה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. שני הערכים הללו אינם שווים או נמצאים באותה רמה, ולכן יש בכך משום חילול הקודש.

בהמשך פרוש מראה את הסתירה המהותית, זו שכבר לייבוביץ’ הסתיר עליה, בין מעמדו החוקי לבין מטרותיו הלא מוצנעות: את הדברים הבאים אמר לגבי חוות הדעת של נציבות תלונות הציבור על השופטים, שהמליצה להדיח את הרב אברהם שרמן, דיין בית הדין הרבני הגדול, בשל פועלו בפרשיית ביטול גיוריו של הרב דרוקמן. חוות דעת זו היא, לשיטתו של פרוש, "התערבות גסה ומקוממת בעולם ההלכה שאין ואסור שתהיה לממשלה יד ורגל בו".

צודק, הח"כ הנכבד. אסור שתהיה לממשלה יד ורגל בעולם ההלכה. מעניין אם כעת יצביע פרוש בעד נישואין אזרחיים. כי, אתם יודעים, נישואין זה עניין הלכתי שנמצא ברגולציה של הממשלה, וזה אסור.

המלחמה כבר כאן – אפילוג

נדמה לי שאין סיכום טוב יותר ממילותיו של הרב דרוקמן עצמו:

כמובן שכל מה שהם עושים זה לשם שמיים, במרכאות כפולות ומכופלות. על זה נאמר: ‘רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם’.