"אנחנו יכולים לסלוח בנקל לילד שפוחד מן החושך. הטרגדיה האמיתית בחיים מתרחשת כאשר אדם מבוגר פוחד מן האור" (אפלטון)

חרדי העיר ירושלים מגדישים את הסאה פעם נוספת. למה שלא יגדישו? הרי כל הקצנה שלהם עוברת בשתיקה. המטרה הבאה של הבהמה השחורה ממאה שערים וגאולה היא "אגד", במטרה להפוך עוד ועוד קווי אוטובוס לקווי אפרטהייד הקרויים בטעות "מהדרין"*. ואיך מחרדים אוטובוסים? בדיוק ככה. תלמידות "בית יעקב" קיבלו חוזר שהופץ ע"י "רבני הועדה לענייני תחבורה" (מסתבר שיש כזו) הקורא להן לשמור על "נסיעה כהלכה" בכל קו אוטובוס, ולא רק בקווי החרפה.

עבור מי שלא מכיר את התופעה הבזויה, הצגה קצרה. בקווי אוטובוס מסוימים חברת "אגד" – חברה ציבורית, כזכור, הממומנת מכספי כולנו – מנהיגה סגרגציה כזו אשר הייתה נהוגה בשנות החמישים בארה"ב. נשים – מאחור, גברים מלפנים.  בתחנות העצירה פותחים הנהגים את שתי הדלתות ומאפשרים לנשים לעלות מאחור, על מנת שהצדיקים בשחור לא ייאלצו אפילו לחזות בנשותיהן המכוסות מכף רגל ועד קצה ראש כאשר הן עוברות בסך. מיטב מדיניות ההסתרה וההדרה החרדית מתבטאת באקט הסימבולי הזה – האישה יושבת בחדרי חדרים, רחוקה מעין כל ומכוסה היטב, לבל תכשיל את הגבר. אחרי הכול, "אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה", והיא מסוכנת לבחורינו המצויינים. כדי להוסיף חטא על פשע ועוון, מסרבים נהגי "אגד" להעלות על האוטובוסים הללו נשים שאינם לבושות "בצניעות". כלומר, חיילת במדים החוזרת לסוף שבוע בבית תיאלץ להמתין לאוטובוס לא כשר. כלומר, אם יישארו כאלה.אגב, האוטובוסים הללו? הם על חשבוננו. לצניעות אין כל קשר לסיפור.

"לדאבוננו, עדיין נוסעים בתוככי השכונות החרדיות קווי אוטובוסים בהם לא אישרו חברות התחבורה לפתוח את הדלת השנייה עבור הנוסעות", כותבים רבני התחבורה הציבורית. בוודאי שהם נוסעים בשכונות החרדיות. החרדים עמדו על כך, רבו עם אגד ימים כלילות. כל קווי האוטובוס ממרכז ודרום העיר אל קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית – 19, 23, 4א, 26, 28 – כולם פרט לקו 30, שתדירותו אחת לשעה, נוסעים דרך השכונות הללו. כשמתפרעים החרדים ומציתים את אשפתותיהם, הסטודנטים מאחרים. מסלולי האוטובוסים בתוך השכונות החרדיות זהים כמעט – אבל כולם מחויבים לנסוע דרכן. המסלול ארוך יותר לאוניברסיטה  – אבל כולם מחוייבים בו. ואם יצליחו רבני הזוהמה האלה במזימתם, לסטודנטיות בירושלים תהיינה שלוש ברירות: לרכוש רכב, לנסוע במונית או להתכסות ולהסתפק במקומן במושב האחורי.

קו 56 וקו ארבעים, שעובר גם בשכונות לא חרדיות, כבר נפלו קרבן בירושלים למגיפת מרכבות הקלון – בכוח, כמובן. ואז קם חבר מועצת עיריית ירושלים, תואר מפוקפק למדי בימים אלה, שלמה רוזנשטיין, וכותב טור כזה בטמקא, טור שכולו חושך.

"קודם כל", פותח האיש הנושא בתואר הרם של מתאם התחבורה הציבורית של המגזר החרדי בירושלים, "תפסיקו להטיף לנו מוסר". כשתפסיקו אתם, מר רוזנשטיין, למרר את חיינו, כשתפסיקו לכנות את טובי בניה של ירושלים "בהמות", כשתפסיקו להשפיל את הילדות שויתרו על חיי פנאי כדי לערוך חזרות על מנת לרקוד בטכס של העירייה, כשתפסיקו לגזול מאתנו קווי אוטובוס עליהם נוכל לעלות בבגדי קיץ, כשתפסיקו לקרוא לנו בשמות גנאי ולבקר את אורח חיינו ולדרוש, באלימות מתבהמת, שננהג כפי שנוח לכם, ורצוי עכשיו – כשתפסיקו עם כל אלה, לא יטיפו לכם מוסר עוד.  ממשיך חבר המועצה וכותב:

כמו בסוגיות "חרדיות" רבות אחרות, אני באמת לא משוכנע שאני יכול לשכנע את מי שלא מכיר את הטרמינולוגיה החרדית, אורח החיים, הרצון והשאיפה ואפילו ההנאה הצרופה בלהתנהל על פי ההלכה, לחיות על פי כללים, בתוך מסגרת חד משמעית של חוקים ובעיקר של "קודים התנהגותיים" להפרדה בין נשים וגברים.

מה יש לנו כאן? תעלול רטורי שחוק, בו קובע רוזנשטיין שלכל מתנגדיו פשוט אין הכלים להבין אותו, ולכן הוא צודק. בג"צ חושב אחרת.  גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חושב אחרת, כשהוא קובע: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". כלומר, לא משפילים נשים על בסיס קבוע. רוצה לחיות לפי ההלכה? בבקשה – במסגרת החוק בישראל. חופש הדת שלך אינו תירוץ להשפלת נשים דרך קבע תחת איצטלתה של המדינה.

ממשיך רוזנשטיין וטוען:

בינתיים, נדמה לי שהצלחה החינוכית – בעיקר בתחום של "בינו לבינה", די נמצאת בצד אחד של המתרס. ולא יעזור לאף אחד כלום, זו מציאות שאתם מתמודדים איתה במערכות החינוך והרווחה ובעוד כמה מערכות. ואנחנו, גם מתמודדים איתה פה ושם, כי מה לעשות אנחנו חיים הרי ביחד, אחים אוהבים, בתוך אותה סירה מערבית המצויה בתהליכי טביעה מתקדמים.

כלומר, במשפט האחרון טוען רוזנשטיין כי כאשר החרדים נכשלים בתחום של "בינו לבינה", זה אשמת החברה החילונית, אבל כאשר החילונים נכשלים בו, זו אשמתם – הסירה המשותפת, ככל הנראה, משפיעה רק לכיוון אחד. אפשר לומר רבות על היחס לנשים אצל החרדים. על ההסתרה (שאח"כ נוח לאנשים כרוזנשטיין להסתתר מאחוריה), על המקרים המזעזעים שכן יוצאים החוצה, על ההשפלה היומיומית, על החינוך, על האובייקטיפיקציה היום יומית שהאישה עוברת אצל החרדים דווקא – חתונה יהודית כשרה היא סחר בנשים, לא פחות, ויעידו דברי הרמב"ם, הלכות אישות ג’ הלכה י"א: "האב מקדש את בתו שלא לדעתה כל זמן שהיא קטנה וכשהיא נערה רשותה בידו שנאמר: ‘את בתי נתתי לאיש הזה". וכשחדלה האישה להיות ברשות האב? נו, חז"ל כבר פסקו כי "לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל" – טכס החלפת הבעלות מגיע. ומה עושה האישה בבעלה החדש? רמב"ם קובע: "נמצאו כל המלאכות שכל אשה עושה אותן לבעלה חמש מלאכות, טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת את המטה ועומדת לשמש בפניו, והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות שש מלאכות, מטחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני בהמתו", וקצת אחר כך: "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט". כמובן, כל אלה לא מפריעים לרוזנשטיין לטעון בצייקנות כי החילונים הם המחפצנים נשים. טול קורה מבין עיניך, מר רוזנשטיין הנכבד.

זכותנו וגם חובתנו, לנסוע בקווי "מהדרין", משום שזכותנו ואף חובתנו לכבד את נשותינו, להגן על כבודן האמיתי, על מעמדן החברתי ועל שלוות הנפש המגיעה להן בדין.

זכות? על פי מה? איזו זכות יש לכם להפוך קווי אוטובוס ציבוריים לקווים המשרתים את הבהמה השחורה בלבד? איזו זכות יש לכם להדיר את הנשים מחלקו הקדמי של האוטובוס? מה מקור הזכות הזו, ואיפה היא נמצאת בספר החוקים? והקטע הבא של רוזנשטיין, ראוי לו שייכנס למהדורת 2008 של מילון הניוספיק:

נכבד את נשותינו, נעניק להן את הזכות לשבת בחלקו הפנימי של האוטובוס, ללא הפרעה, ללא עוברים ושבים מטרידים וכמו שראוי ונכון לכבדן, כי "כל כבודה בת מלך פנימה" זו לא רק אימרה חכמה, זו דרך חיים להתנהגות חברתית שמוכיחה את עצמה עידן ועידנים.

"חירות היא עבדות, בערות היא כוח". נעזוב את הציטוט השגוי, המסולף ("כל כבודה בת מלך פנימה" – המילה היא kvuda, מלשון ציוד, והדיון הוא סביב הכנסת הנדוניה אל הבית). השעבוד הנורא הזה, בו הבהמה השחורה קובעת לנשותיה היכן לשבת, מדירה אותן מהציבוריות (בהתאם להלכה שפוסלת אותן לעדות) ועוד אומרת שזה נעשה לכבודן – וול, זה קצת יותר מדי אורווליאני.

לו היה מגיש נציג אגודת הסטודנטים בעברית הממונה על הקשר עם אגד הצעה ליצירת אוטובוס "אקדמי" – החרדים יכולים לעלות אליו רק מאחור, מפני שבחודשי הקיץ המעיל שלהם לא גורם להם להיות פרטנרים מועדפים לספסל – אני מניח שרוזנשטיין היה מזדעק. מה ההבדל, אדוני?

בימים אלה החרדים הכריזו על מטרה חדשה: הרכבת הקלה. ככל שיותר כלי תחבורה ייפלו בידיהם של הנבלים במעיל ומגבעת, כך ייהפכו חיי החילונים בעיר לבלתי נסבלים. זה המשכו של התהליך, שהחל בסגירתם של צירי תנועה מרכזיים בעיר בשבת, המשיך בכיסויין המבזה של ילדות, עבור בשלטים המאיימים בכניסה למאה שערים וכלה בהשחתת בתי עסק – התהליך לגירוש החילונים מהעיר. הטרור הזה חייב להפסיק. הוא חייב להפסיק בשם הנשים האנוסות – מקטנה חילונית בת 13 ועד מבוגרת חרדית; הוא חייב להפסיק בשם תושבי העיר הלא חרדים – שהם עדיין רוב בירושלים; הוא חייב להפסיק בשם חרות התנועה בעיר הזו. אם יימשך, תמשיך העיר להתפרק מנכסיה ויכולותיה.

כשרבני התחבורה הציבורית כותבים, מצד אחד, כי ברצונם שהאוטובוסים בשכונות החרדיות יהיו כולם כשרים – אבל מהצד השני ש"מתכוון משרד התחבורה לשנות מסלולם של קווי אוטובוסים המשרתים את הציבור הכללי ולהעבירם בשכונת גאולה, בכך ייהרס לחלוטין צביונה הרוחני של השכונה"; הם בעצם אומרים: כל האוטובוסים כשרים, כל ירושלים לנו. את האפרטהייד נוסח אגד בירושלים יש להפסיק – ומיד.

*מת לראות איפה כתוב שנשים צריכות לשבת מאחור. קדימה, ציטוטים. נראה אתכם.