זו התשובה שמביכה

אחת היהודיות המרשימות ביותר שאי פעם פסעו על פני הכדור הזה הייתה הלן סוזמן (Suzman), זצ"ל. היא הלכה לעולמה לפני מעט יותר משנה, ב-1.1.2009, בגיל 91. בפראפרזה על עמיחי, נהרות ידיה נשפכו למעשיה הטובים. היא הייתה סמל, אבל יותר מכך, היא הייתה אשת מעשה, ובכך קנתה את עולמה. היא הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום פעמיים, וקיבלה 27 תארי דוקטור לשם כבוד. היא גם הרגיזה הרבה מאוד אנשים. בשיא ימי פעילותה, היא סבלה מהצקות חוזרות ונשנות של המשטרה, ומהאזנה קבועה לקו הטלפון שלה. הואשמה פעמים אין ספור בבגידה במדינתה. ההיסטוריה עשתה עמה חסד, כפי שנוהגת ההיסטוריה לעשות עבור אלו שמתעקשים לכתוב אותה, בייחוד אם הם מצליחים להביא לשינוי אמיתי, כזה המביא רווחה לחייהם של בני אדם רבים. אפילו בערוב ימיה הצליחה לעצבן דיקטטור של מדינה אחרת, שהכריז עליה כעל אויבת האומה. הלן סוזמן הייתה חברה בפרלמנט הדרום אפריקני במשך 36 שנים, והשמיעה קול מהדהד ולעתים קרובות בודד כנגד האפרטהייד.^[1]

ללמדנו, שלא בכל פעם שאנשים קטנים רואים באנשים הטובים מהם עשרות מונים בתור אויב האומה, הם צודקים. קמפיין השנאה של אם תרצו, תנועת הימין המסווה עצמה כתנועת מרכז^[2] כנגד הקרן החדשה לישראל ונשיאתה, חברת הכנסת לשעבר הפרופ’ נעמי חזן – שקוטנה עבה ממותנם – מעורר בחילה. זהו הקמפיין של השוביניזם האימפוטנטי כנגד הפלורליזם הביצועי, של המדברים כנגד העושים, קמפיין של רסינטמנט טהור. הרי כל ראשי אם תרצו גם יחד לא עשו ולו אחוזון מזערי ממה שעשו פרופ’ חזן והקרן שבראשה היא עומדת עבור ישראל והישראלים. אין ולו ישראלי אחד, זולתי אולי קברניטי התנועה, שמצבם הוטב בעקבות קיומה של אם תרצו, ואם התנועה הזו תקרוס בקול רעש גדול תחת הנפיחות של עצמה ולקול צחוקו של הצדק הפואטי, לא יהיה ישראלי אחד שאיננו מקברניטי התנועה שיקום בבוקר ודבר מה יחסר לו.

הקרן החדשה לישראל, לעומת זאת, עשתה כמה דברים בשנות קיומה. עמותת סינגור קהילתי, עמותת המשפט בשירות הזקנה, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, מרכז בינה, הסוכנות היהודית – כולם ועוד רבים אחרים נמצאים ברשימת הארגונים שקיבלו כספים מהקרן הזו. יהדות העולם – ארצות הברית, בעיקר, אך לא רק – תורמת לקרן ביד רחבה והקרן מביאה את הממון הזה לשימוש של ישראלים, עבור ישראלים ולמען ישראלים. רק מי שלבו אטום ומוחו מכוון לריאקציה בלבד יכול לראות ברעיון הזה דבר אנטי ישראלי.

[...]

פעם הטיח שר, חבר קבינט, בהלן סוזמן ששאלותיה מהוות מוקד מבוכה לדרום אפריקה בעולם. על כך ענתה לו סוזמן "לא שאלותיי הן שמביכות את דרום אפריקה, אלא תשובותיך".

על מה יצא קצפם של הריאקציונרים, כדי כך שהם מוכנים למחזר את הדימוי האנטישמי הישן של היהודי עם הקרניים? הקרן החדשה לישראל מסייעת, בין השאר, לארגונים כמו "בצלם", "רבנים למען זכויות אדם", "שוברים שתיקה", "עדאלה", "האגודה לזכויות האזרח בישראל", "המוקד להגנת הפרט", "הועד הציבורי נגד עינויים בישראל", "גישה" ועוד. ארגונים אלה העידו בפני ועדת גולדסטון, והועדה מסתמכת על עדויותיהם בדו"ח שהגישה. מכאן, שהקרן החדשה לישראל בעצם חפצה בהשמדתה של ישראל, וכל עשרות מיליוני הדולרים שהיא שופכת כאן הם רק סיפור כיסוי, ושיש לנגח את הקרן ואת העומדת בראשה באופן שאינו הרבה יותר מהסתה פרועה.

זה מדהים, למי שלא רגיל בדיבור הכפול של הימין הישראלי. כדי להיאבק בדו"ח גולדסטון והחשש לנידוי בין לאומי שהוא מביא עמו, החליטה אם תרצו לצאת להיאבק בארגון שמביא עשרות מיליוני דולרים מחו"ל כל שנה. למה? כי בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, תמיכה כספית בארגונים מקומיים שאתה לא מסכים איתם היא סיבה לצאת לקמפיין ניגוח מכוער. תגובתה של אם תרצו מזיקה לישראל בעיני יהדות העולם ובכלל הרבה יותר מפעולותיה של הקרן החדשה לישראל.

[...]

מילא זה, אבל מדובר בדו"ח שלם של איש קש וגבבה, שרק עיתון כושל כמו מעריב היה מרים בכזו חדווה. הנה כמה תיקונים עובדתיים שלא דורשים דבר מלבד קריאת הדו"ח.

למשל, שדו"ח אם תרצו בדק את היקף התמיכה הכספית של הקרן בארגונים המדוברים בין השנים 2006-2008. שזה נחמד, אך בלתי רלוונטי לחלוטין – אלא אם כן יושבים קברניטי הקרן בדלפי, נתונים מהשנים 2006-2008 בהתייחס לטענות על שיתוף פעולה עם ועדה שקמה ב-2009 כדי לבדוק מלחמה שהחלה בסוף 2008 הם בלתי רלוונטיים. גם אם ימצאו מחברי הדו"ח הזה שהקרן החדשה לישראל המשיכה לתמוך בארגונים המדוברים בהיקפים גדולים, עדיין הדו"ח במתכונתו הנוכחית אינו רציני, אינו אמין ומחשיד אוטומטית ביצירת מצג שווא. זה מה שאתה מקבל כשאתה מתעסק עם דברים שאינם רלוונטיים.

או למשל, קחו את שני הציטוטים הבאים מדו"ח אם תרצו, ותנסו ליישב אותם זה עם זה.

[...]מקורות כספיים בלתי מוגבלים (עשרות מיליוני דולרים בשנה!), מאפשרים לארגונים אלה[...]לפעול בצורה נחרצת וקולנית לאורך זמן. הקרן היא המממנת העיקרית של ארגונים אלה הפועלים נגד ישראל בצורה זאת.^[3]

כפי העולה^[4] מהדו"חות הכספיים של הקרן, לארגוני הקרן החדשה לישראל אשר היו שותפים לנזק הבין לאומי שדו"ח גולדסטון גרם, הוזרמו מהקרן בין השנים 2006-2008 7,805,226 דולר^[5].

תראו, אני יודע שרמת הידע במתמטיקה בישראל היא מבישה, ואני מתחיל להזיע אם אני צריך לכפול ארבע בשלוש, אבל אפילו אני יודע ששמונה מיליון דולר על פני שלוש שנים לא יכולים להיות המימון העיקרי של ארגונים שנהנים מתקציב של עשרות מיליוני דולרים בשנה. One of these things just doesn’t belong here. או שתקציבם של הארגונים הללו עומד על קצת פחות מששה מיליוני דולרים בשנה, שהם לא עשרות מיליונים בשום צורה, או שהקרן איננה המממנת העיקרית שלהם. זאת ועוד – היות ולפי הדו"ח תקציבה של הקרן הוא כשלושים מיליון דולרים בשנה, ושמונה מיליון דולר על פני שלוש שנים הם פחות משלושה מיליון דולרים בשנה, נמצא שהארגונים האלה מהווים בסה"כ 10 אחוזים מהארגונים הנהנים מעוגת התקציב של הקרן. אוי, עובדות. אמנם, זה לא מתיישב עם התמונה הדמונית שרוצים אנשי המהפכה הציונית השניה לצייר, זו שבה היהודים מנסים להרעיל את גרמניה ולהביא להכחדתה באמצעות המימון האדיר שלהםהקרן החדשה לישראל מספקת תקציבי עתק על מנת להפיל את ישראל, אבל ככה זה – האמת לפעמים לא מסתדרת עם הנראטיב של הימין, וזה מרגיז נורא. אבל מה לעשות, כשמפרסמים דו"ח שמתיימר להיות רציני, צריך להקפיד על האמת יותר מאשר על ניסוחים מפוצצים שמשרתים נראטיב. שמעתי שגולדסטון מעביר שיעורים.

גם שאלת המחקר שלהם היא, איך לומר, מפוקפקת. אולי יובל דרור צריך לכתוב טור על סוג הסטטיסטיקה שבן כספית קונה. כי דו"ח אם תרצו מציין שכ-10 אחוזים מההפניות בדו"ח הם למקורות ישראלים רשמיים, ו-14 אחוזים הם לארגונים שהקרן החדשה לישראל תומכת בהם. לא כזה הפרש היסטרי. לא מצדיק קריקטורות פלאש נלוזות. מה עשו באם תרצו? טריק שלמדנו מההגדה של פסח. אתם זוכרים את הקטע הזה בהגדה, שבו כל דובר מעלה את מספר המכות שהמצרים חטפו באמת? כך גם אם תרצו מקפיצים לעצמם את המספרים: ראשית, הם הוציאו מדו"ח גולדסטון את כל הציטוטים. אחר כך, הם חילקו אותם לציטוטים התומכים בטענות נגד ישראל, ולכאלה שאינם. מאלה התומכים בטענות נגד ישראל הם הוציאו את כל הציטוטים מארגונים שאינם ישראלים. מהציטוטים שנותרו הם מצאו, ש-92 אחוזים מהם מקורם בארגונים המסתייעים בקרן. כלומר, רוב מוחלט של הציטוטים התומכים בטענות נגד ישראל מתוך ארגונים ישראלים הם מארגונים נתמכי קרן.

רגע, אז מה? מה המספר הזה בכלל אומר? קודם כל, מספר הפעמים שהשופט גולדסטון ו-ועדתו בחרו לצטט כל עדות היא עניין של ועדת גולדסטון, לא של הארגונים ובוודאי לא של הקרן. שנית, מה המספר הזה אומר? שהארגונים האלה הם ארגונים ישראלים שתמכו בטענות נגד מעשיה של ישראל ברצועת עזה? הייתם צריכים את דו"ח גולדסטון בשביל זה? כן, יש גם כמה ישראלים שחושבים שלא כל מעשיה של הממשלה שלהם מוצדקים, ושמוכנים לדבר על זה. איפה פה הבעיה? האם אם תרצו מטיפה נגד התנגדות לפעולות הממשלה?

יותר מזה: ועדת גולדסטון אספה עדויות מפרסומים רשמיים של ארגונים שונים – כמו למשל, ממשלת ישראל – וגם קיבלה עדויות ומסמכים שהוגשו לה. אם תרצו לא מבצעים כל הפרדה בין שתי המתודות הללו. כלומר, גם אם מקור הציטוטים הוא בפרסום רשמי של אותו ארגון, כמו למשל דו"ח שוברים שתיקה בזמנו, עדיין הןא נספר ע"י אם תרצו כחומר שניתן לגולדסטון. במילים אחרות, מי שרוצה להיות בטוח שלעולם לא יציגו אותו או את מממניו עם קרן על הראש צריך להפסיק לפרסם דברים שאם תרצו לא רוצים שיראו אור, כי ועדה של האו"ם עלולה בעתיד לעשות בזה שימוש.

אפשר להמשיך. הדו"ח הזה הוא חובבני ופופוליסטי, ואין לו כל עניין באמת או באיזשהו סוג של מציאות. מטרתו אחת – לצייר תמונה דמונית של בוגדים שונאי ישראל המסובבים את הסכין מבפנים, כשהם נתמכים בממון העולם האנטישמי. יש מקומות שעלולים לחשוב שמדובר בהסתה.

[...]

דיון כמעט אינו קיים ונראה שאיש אינו אחראי לאף אחד לבד מפטרוניהם במפלגה. אלו הן חדשות רעות לדמוקרטיה במדינה הזו.^[6]

אבל הנה הבעיה העיקרית עם טענות מהסוג שהועלו לעיל – הן נכנסות לפינה האפולוגטית. האשמה בפעולה "נגד ישראל", בוודאי האשמה בשותפות עם גולדסטון, הופכת את הנאשם בבית הדין של החברה הישראלית לאשם עד שלא יוכיח אחרת. התגובות היחידות שהשיח ישראלי יכול לקבל הן אלה שהובאו כאן: ערעור על אמינות דו"ח אם תרצו, ערעור על אמינותו של הארגון עצמו, וציון פעולותיה הרבות של הקרן למען ישראל והישראלים. זה לא מספיק. אם תרצו יודעים היטב לנגן על הלאומן שבכל ישראלי מצוי.

כחלק מהציור הדמוני, אם תרצו מקפידה להתייחס לשאר פעילויות הקרן החדשה לישראל. שימו לב כיצד היא עושה זאת:

יש לציין כי בו בזמן שארגוני "הקרן החדשה לישראל", שותפים באמצעות דו"ח גולדסטון להכפשת מדינת ישראל וצה"ל בעולם, "הקרן החדשה לישראל" לוקחת חלק בפעילות משותפת עם משרדים ממשלתיים ועם הסוכנות היהודית בפרויקטים חברתיים שונים. פעילות חיובית זו של הקרן מאפשרת לה לגיטימציה ציבורית בגין פעילותה^[7].

עכשיו, אם אני מסתמך על דו"ח אם תרצו בלבד, הרי שלפי החישוב שהוצג לעיל רק כעשרה אחוזים מתקציב הקרן הולך על אותם ארגונים שאם תרצו מדברת עליהם. צריך אדם לתהות לגבי ההגיון הכלכלי שבהוצאה של 90 אחוזים מהתקציב על סיפור כיסוי, ועשרה אחוזים בלבד על המטרה המרושעת האמיתית, ואם אותו אדם הא במקרה טיפוס חשדן וקצת ציני, אולי היה דורש לראות מאנשי אם תרצו הוכחה לדברי הבלע הללו. אולי גם יכול אותו אדם לעסוק בשאלה כיצד זה, בדו"ח שמתיימר למחקר אובייקטיבי, ארגונים מסויימים הנתמכים על ידי הקרן הופכים להיות "ארגוני הקרן החדשה לישראל", כלומר, שייכים לקרן, ואילו כשהקרן עובדת עם משרדי ממשלה או הסוכנות היהודית היא "לוקחת חלק בפעילות משותפת". אולם, שוב, מדובר במגננה אפולוגטית, שמקבלת את הנחת היסוד לפיה הקביעה שקיים סיכוי שישראל ביצעה פשעי מלחמה ברצועה במהלך מלחמת עופרת יצוקה היא מעשה בלתי נסלח.

באין דיון ציבורי, לא ניתן לבוא ולומר שגולדסטון לא טען שלישראל אסור היה לצאת למבצע; אלא הוא בדק האם בוצעו פשעי מלחמה במהלכו. אי אפשר לתהות כיצד אהוד ברק הוא חלק ממקבלי ההחלטות לגבי ועדת בדיקה שאמורה לבדוק אותו עצמו, ואין איש פוצה ומצפצף. בהתגייסות התקשורתית, איש לא יזכיר שסירובה של ישראל להקים ועדת בדיקה וסירובה של ישראל לשתף פעולה עם ועדת גולדסטון היו מהלכים אוויליים שגרמו נזק אדיר. באין שיח, לא ניתן להזכיר שמי שמונע את זכותה של ישראל להגן על עצמה הוא מי שטוען שחקירה של פשעי מלחמה שוללת את הזכות הזו, כי למעשה הוא קובע שישראל יכולה להגן על עצמה רק אם היא חסינה לגמרי מביקורת, קביעה שאף אדם הגון לא יסכים לה. בהיעדרו של נראטיב אלטרנטיבי חזק, אי אפשר להזכיר שהארגונים המדוברים קראו לישראל לקיים חקירה עצמאית, מה שיכול היה למנוע את גולדסטון. החברה הישראלית שצפה וגעשה על דו"ח "בצלם" ודו"ח "שוברים שתיקה", כשהתגובה הממוצעת היא, כדברי אותו חייל במשפטי מאי ליי, "לא עשינו זאת, ובין כה וכה הגיע להם". כשזה "בצלם", תוקפים את אמיתות הדו"ח. כשזה HRW, טוענים שהם אנטישמים. כשזה "שוברים שתיקה", אומרים שאי אפשר לקבל את העדויות כי הן בעילום שם, ובאותה נשימה נותנים לשני שדרי רדיו לקרוא להפעלת אלימות כנגד אלה שדיברו. כאילו אין זה נכון שאם רק עשרה אחוזים ממה שנאמר בדו"חות הללו הם אמת, הרי שנבלה גדולה נפלה בישראל ומישהו צריך לתת על כך את הדין. לכן, אנחנו דוחים את הרעיון כולו. זה לא יכול להיות, הרי.

[...]

מסתבר שגם בהמות יודעות לעתים נפש בהמות. אם מקליקים על אחד הבאנרים המשטינים את פרופ’ חזן^[8] מגיעים לעמוד שמציע, בין היתר, מחשבון. במחשבון יש להזין את פרטי השירות הצבאי שלך, והוא ייחשב לך את העונש המגיע לך. זו פניה זולה למקום שבגללו כל כך קשה לישראלים לקבל את הרעיון שאולי חיילי צה"ל כן ביצעו פשעי מלחמה: העובדה שכולנו צה"ל. בישראל גיוס חובה. אם נוציא רגע את אלה שלא עשו צבא מהשיח – ואת זה כבר הפכו פה לספורט לאומי – אז צה"ל זה לא "הצבא". זה אני, והבת של השכן, והאחיין של הקולגה, והם אנשים טובים. וה"הם", הם מרצחים בדם קר, חיות דו רגליות, טרוריסטים ולוגמי דם תינוקות. אז לא יכול להיות שאנחנו ביצענו פשעי מלחמה, נכון?

לו הייתה לנו מעט כנות עצמית מהזן האמיץ, אולי היינו מנסים להסתכל על הנוער שלנו בשנים האחרונות. על הדקירות במועדונים, הנהיגה הפרועה, האלימות בבתי הספר, עבירות המין, האלימות נגד מורים. אילו היינו מסוגלים להביט לאמת בעיניים, אולי היינו נזכרים בצעקנות, בגסות, בכוחנות, בטלפונים הסלולריים המשמיעים מנגינה לכל יושבי האוטובוס מבלי חנינה או אפשרות לבקש קיצור שליש או סתם שקט, לשאגות, לנהמות, לקללות, לריטואלים של מכות. אילו הייתה לנו התעוזה לבחון את עצמנו באמת, אולי היינו רואים את הקשר בין הטרנד של העלאת סרטונים בהם בני נוער מכים בני נוער ליוטיוב, לבין הטרנד של שוטרי מג"ב להעלות סרטונים של עצירים פלסטינים שרים שירי הלל למג"ב תחת איומים. לו היה לנו היושר לבחון את הדברים כפי שהם, אולי היינו נזכרים בתחושת הפחד שאופפת אותנו לפעמים, ומונעת מאתנו להעיר משהו למישהו שמפריע לסביבתו, מחשש פן יבולע לנו. הצעקות, הזלזול, ה"אני ואפסי עוד" המאפיין חלקים נרחבים מהנוער שלנו, לאומנותם הבלתי מוסתרת של הצעירים, העובדה ש"ערבי" בישראל זו קללה אולי היו נראים לנו בהירים יותר אילו הייתה לנו היושרה לבחון את עצמנו באמת. אילו היינו מוכנים לבחון את חיינו כאן באמת, היינו נאלצים לשאול את השאלה שממנה כבר אין דרך חזרה: האם אני באמת סומך על הנער שלפני שנתיים יצא למועדון עם אגרופן שישמור על חיי האוכלוסיה האזרחית שהוא מחזיק? האם אני סומך על הילד שלפני שלוש שנים היה מעורב בפרשה של סחיטה מינית בבית הספר שיפקד על הראשון? הצעיר שנוסע בפראות בשישי בערב, כשהוא שיכור, ומסכן בלי כל מחשבה את עצמו ואת הנהגים האחרים, האם יש לי אמון מלא בו שלא יפעל באופן פזיז וחסר אחריות מול האוכלוסיה האזרחית?

ומרגע שנשאלת השאלה, התשובה לה היא מובנת מאליה – אנחנו רק גרועים כמו הדבר הגרוע ביותר שאנחנו מוכנים להעלים ממנו עין. לא, איננו יכולים להאמין להם. ואם יש בנו טיפת כנות, לא נעמיד פנים שהטיעונים הקלאסיים – טעות ו"עשבים שוטים" – מספיקים למשהו, כי אנחנו יודעים שטעויות יש לחקור על מנת שלא יישנו, ועשבים שוטים יש לעקור מן השורש. לשם כך יש לחקור היטב, ובמידה ויימצאו אשמים להעמידם לדין. כל שצריך הוא שנהיה די כנים עם עצמנו כדי לראות שכן, זה יכול להיות. מזה נובע הכול.

[...]

כמובן, זה לא יקרה. החברה הישראלית מגויסת היטב, גולדסטון הוא סדין אדום, ואין מה לחשוש בכלל – "בצלם" לא זוכים לפופולריות אדירה בסקרים. כפי שהעיר ידידי אייל גרוס, הסיפור הזה הוא עוד חוליה בשרשרת של תקיפות כנגד ארגוני זכויות אדם. אבל יש משהו שכן יכול לקרות. הקרן החדשה לישראל חיה מתרומות. אפשר ללכת ולתרום כמה שקלים, ולשמוח בעובדה שאתם תורמים את הכסף הזה בגלל הקמפיין של אם תרצו.

ולנעמי חזן אני רק רוצה לומר שכש"הקרוקודיל הגדול", פיטר וילם בותה, ראש ממשלת דרום אפריקה (לימים נשיא), הטיח בהלן סוזמן שהיא מנסה להוריד את דרום אפריקה על ברכיה ושהיא מסייעת לאויב, ענתה לו סוזמן: "אינני מפחדת ממך. מעולם לא פחדתי ממך ולעולם לא אפחד ממך". כולי תקווה שגם פרופ’ חזן תדע להגיב ככה לאנשים הקטנים המטילים צל גדול, ותדע להמשיך הלאה ללא מורא.

כי יש כאלה המדברים על ציונות מתוך ריאקציונריות: כשהם לא עסוקים בהתלהמות ציונית במסדרונות האקדמיה או בריבים עם תאי הסטודנטים הערבים, אם תרצו עוסקים בעיקר בלקרוא לאחרים "אנטי ציונים" ו"אנטי ישראלים". ויש כאלה שעושים. ובזמן שאם תרצו מדברים על ציונות, הקרן החדשה לישראל מביאה לכאן תקציבי עתק ועושה בהם שימוש כדי להיטיב עם חייהם של כל אזרחי ישראל. בלי כותרות מפוצצות. פשוט בעשיה.

הקמפיין הזה מוכיח עד כמה הצטמצמו גבולות הסובלנות של החברה הישראלית, ועד כמה החברה הישראלית – שפעם ידעה לדרוש חקירות בהפגנות המוניות – עברה לחיות לפי הססמה "הכה בארגוני זכויות האדם, הצל את המולדת". ובמסגרת ההיאחזות בבורות ובאי הידיעה, זה רק הולם שתנועה שהתמחותה בדיבורים תצא כנגד קרן שהתמחותה במעשים. הנה שיעור קטן למחוללי המהפכה הציונית השניה: מדינת ישראל לא הוקמה על ידי אלה שהפריחו ססמאות, היא הוקמה על ידי אנשי מעש.

1. בכלל, תפקידם של יהודי דרא"פ בהתנגדות לאפרטהייד הוא שיר הלל אחד גדול [↩]
2. רבאק, העומד בראשה היה חבר בתא כתום. על מי אתם עובדים? [↩]
3. ההדגשות שלי, נ.א. [↩]
4. sic [↩]
5. ההדגשה במקור, נ.א. [↩]
6. הלן סוזמן [↩]
7. ההדגשה שלי, בעיות הפיסוק במקור [↩]
8. אני ממש מקווה שהם משלמים פר קליק [↩]