קצת מצחיק אותי לראות פה פלפול תלמודי, לאן שוויכוח קטן יכול לגרור…
בקשר להלכה היהודית, הצחקת את פולק ואשתו! בשלושת אלפים שנה האחרונות נוספו כל שנה החמרות על-גבי החמרות עד שה"הלכה" של ימינו אינה דומה כלל לכוונת המחוקק.
אין לי ספק שרוב הרבנים היו נגד דיכוי הנערות בגשר המיתרים, מבחינתם הבנות לא היו צריכות להופיע בכלל, כמו כל אירוע חרדי שלא תמצא בו אפילו סנטימטר נקבי על הבמה. (גם זה לא הגיע מההלכה היהודית אלא מחרמנות יתר של מנהיגי הציבור הזה).
אם תרצה דוגמאות מהתלמוד שסותרות את ההפרדה שיוצרים החרדים, יש כאלה למכביר, אך מכיוון שזה נבילה וזה טריפה אני נמנע מלצטט גם אותו.

חוץ מנסיון אומלל להצטייר כמבין יותר, מה בעצם אמרת פה? הרי ר' יצחק שואל את השאלה בדיוק בהקשר של טפח באישה ערווה, ושואללמה הטפח(בחוץ) מוזכר עם הערווה (בפנים - גם לפי רש"י). והתשובה? כמובן "לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף!"

"למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים"
המלצה: כשאתה קורא בתלמוד, תקרא גם פירושים עיקריים כדי לוודא שאתה מבין את כוונת האמוראים.

רש"י שם:
תכשיטין שבפנים: כומז דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן ונוקבין כותלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האזניים ותוחבין אותו…
תכשיטין שבחוץ: אצעדה וצמיד;…

מדובר בתכשיטים כמו שזה נשמע. תכשיטין שבפנים אלו תכשיטים במקומות מוצנעים ותכשיטין שבחוץ אלו תכשיטים שמגולים.

"אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף!" - הזיהוי של ערווה עם "תכשיטין שבפנים" הוא לא מוטל בספק בטקסט.

חכמי התלמוד לא הקבילו ערווה למקום התורף. אם מבחינתם זה היה אותו הדבר הם לא היו משתמשים במושג "מקום התורף". הקטע מהרמב"ם הוא פירוש על הציטוט שלך מהתלמוד. אתה קורא את מה שכתוב בתלמוד וממהר לפרש את הטקסט כפי שנראה לך.

ערווה פירושה מקום שאמור להיות מוסתר. ההקבלה של ערווה למקום התורף מוטעית ונובעת מהאמירה שמי שמסתכל באשה כדי להנות, כאילו מסתכל במקום התורף. זה לא אומר שערווה היא מקום התורף. בדיוק להיפך.

מה הקטע מאיסורי ביאה בא להוכיח?
שחכמי התלמוד הקבילו ערווה לתורף - הוכחתי.
זה שהרמב"ם מטיל מגבלה נוספת על קול/שיער/טפח באישה ערווה זה טוב ויפה - זה לא משנה את העובדה שהערווה כאן פירושה אחד.
ואם לביזוי הנערות לא היה הצדקה הלכתית, והוא נעשה בשם הדת, לא היית אומר שמדובר בעכו"ם?

הרמב"ם אומר על הקטע שציטטת וכך נפסק להלכה ש"המסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין להנות כמי שנסתכל במקום התורף". וכך גם לגבי שיער וקול באשה.
שים לב: רק אם "נתכוין להנות" אז "כמי שנסתכל במקום התורף". ולא ששהשיער הוא "ערווה" כמו שאתה מפרש. אלא שאם גבר מסתכל בו כדי להנות אז כאילו שהסתכל במקום התורף. שים לב לביטוי: "מקום התורף" ולא "ערווה".
(רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק בא הלכה ב)
לביזוי הנערות לא היה כל הצדקה הלכתית. זה ברור לי. גם אם הבנות לא בתולות, עדיין אין להם דין של נשואות לפי ההלכה.

"אחד מהפירושים למילה "ערווה" על-פי המילון שלי הוא "forbidden", וכשאותי לימדו ש"שיער באשה ערווה" הסבירו אותה כך." - אסור מדוע? נדמה לי שהתלמוד מאוד ברור בקטע הזה, גם במקום שציטטתי וגם במקומות נוספים.
"פולק דרש לכסות את ראש הנערות בדיוק מאותה סיבה שאשה נשואה מכסה את ראשה - טשטוש הזהות המינית, ולא בגלל חשש לבתוליהם." - רק שהרקדניות לא נשואות! ושוב אנחנו מגיעים לאותו מעגל: או שאין לזה צידוק הלכתי, ומדובר בכפיה דתית של דת שהיא אפילו לא היהדות, או שמדובר בתפישה הסוטה שהזכרתי.

אחד מהפירושים למילה "ערווה" על-פי המילון שלי הוא "forbidden", וכשאותי לימדו ש"שיער באשה ערווה" הסבירו אותה כך.
פולק דרש לכסות את ראש הנערות בדיוק מאותה סיבה שאשה נשואה מכסה את ראשה - טשטוש הזהות המינית, ולא בגלל חשש לבתוליהם.

"אני לא מתכוין להכנס לוויכוח מי עיין בתלמוד יותר (אבל אתה לא מכיר אותי. נכון?)" - ודאי שלא, אבל היות ואתה מסתתר מאחורי אנונימיות, אני לא חייב להאמין למילה שיוצאת לך מהפה.
"אני מסתמך על הזיכרון שלי וכך אני זוכר שלמדתי לכן לא ציינתי את המקור לפרשנות הזו." - נו, רוץ לתלמוד על המדף ומצא לי ציטוט.
"אפרופו מקורות, מה המקור לפרשנות המעוותת שלך? אם עיינת כל כך הרבה בתלמוד אתה בוודאי יודע שמופיעות בו הרבה מילים בנות זמננו שפעם היה להם פירוש קצת שונה ממה שניתן להם היום." - מעוותת? הטעם היחידי שיכול להיות לבקשה לכסות את שיערן הוא "שיער באישה ערווה" - אלא אם כן יש לך טעם אחר שאתה רוצה להפנות אותנו אליו. "שיער באישה ערווה" חל רק על נשואות - נתון. דין לא בתולה כדין אשת איש במקרים רבים - נתון. צריך לאיית לך את זה? יש שתי אפשרויות - או שלביזוי הנערות לא היה כל הצדקה הלכתית, ואז מדובר בעבודה זרה במקרה הטוב, או שהוא נבע מהטעם שהזכרתי. יש לך משהו אחר, היות ואתה טוען לידע בתחום?
לגבי פירוש שונה למילים, אתה וודאי מכיר את זה:
"אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף!" (ברכות כ"ד עמ' א') - נראה לי די ברור שחכמי התלמוד ידעו גם ידעו מהי ערווה. שוב, אלא אם כן אתה רוצה להביא ציטוט שבו מבארים עצמם חכמי התלמוד אחרת.