כבו את לפידי האנטישמיות

אין אידאולוגיה שחסינה מפני ביקורת. יש אידאולוגיות שהביקורת עליהן מחייבת נקודת מוצא חדשה, ברובן יש סתירות – אבל כל אידאולוגיה, בבסיסה, יכולה לעמוד לביקורת, לבחינה מדוקדקת ולפעמים גם לחיתוך דק דק בפומבי. וזה תמיד לגיטימי, אלא אם כן אתם סוג של ניאו-פוסט-מודרניסטים-מולטי-קולטורליסטים-רכיכות-חסרות-עמוד-שדרה שבטוחים שכל אידאולוגיה, לא משנה עד כמה היא רצחנית, אלימה, סתירתית ו/או נטולת ביסוס, היא לגיטימית עבור המאמינים בה, ובמקרה הזה אתם מוזמנים לעזוב וללכת לכאן.
אבל יש מקרה אחד, אידאולוגיה אחת, שהצליחה לנכס לעצמה מעמד של חסינות מביקורת, מעמד שבו כל מי שמבקר אותה זוכה, כמעט אוטומטית ובלי קשר לתוכן דבריו, לחותמת קלון איומה שמקשרת אותו – בדעתם של אנשים, לפחות – לרצח עם ורוע טהור. האידאולוגיה הזו היא היהדות, וחותמת הקלון היא אנטישמיות.

בפורום "בחדרי חרדים" הגיב מישהו, תחת מעטה האנונימיות, לפוסט הזה שלי במלים "אזהרת סמי-אנטישמיות". רועי צ’יקי ארד קרא דרור ללשונו וכתב, בפוסט שכותרתו (המכלילה משהו, הייתי אומר) "אני אוהב חרדים":

אני מתנגד למפלגות חצי-אנטישמיות כמו שינוי או אור של ירון ידען, שהולכת לרוץ לכנסת בקרוב ובה גם אנשים טובים

בתגובות, רועי מפרש – בתגובה אליי – למה התכוון, במפגן מרהיב של לוגיקה ונוצות, בעיקר נוצות:

יכול להיות שמיהרתי לכנות את שונאי החרדים אנטישמים, רק חלק קטן מהם אנטישמים. על כל פנים, אי אפשר לקרוא לטומי לפיד שמל את בנו חילוני, הוא גם לא מעמד בינוני, אז אנטישמי נשמע הכי קרוב…אולי קצת הגזמתי. אבל אני עומד על כך ששמעתי אמירות אנטישמיות נגד חרדים בחיי. אנטישמיות הרבה פעמים מבוססת על גרעין אמת שמנופח. יש הרבה מקרים של אונס קטינים בחברה החרדית, האם אפשר להגיד שהחרדים אנסים? זה קיים גם אצל החילונים ואצל ההונגרים (אני מניח).

מהחלק הראשון אפשר להבין שאם אדם מתנגד לאידאולוגיה החרדית, והוא לא חילוני או מעמד ביניים, אז הוא הכי קרוב שיש לאנטישמי. כמו כן, אם אתה אומר שכל החרדים הם אנסים, אתה גם אנטישמי. הכללה כלפי חרדים היא אנטישמיות? מה עם הכללה כנגד מתנחלים? האם היא אנטישמיות? וכנגד סמולנים שיושבים בבתי קפה בשינקין? ממתי החרדים הם ה"שמים" היחידים?

אחר כך אני קורא את הטקסט הזה של ישי, שאמנם לא אומר את המילה "אנטישמיות", אבל הוא אומר את הכול חוץ מזה. למשל,

ולמרות זאת, בבלוגים שאני קורא, אני נתקל כמה פעמים ביום בשנאה, בהשמצות וקללות המכוונות גם כלפי. נדמה לי לפעמים שלרשימה של רויטל על 9 דרכים לכתוב בלוג פופולרי בישראל צריך להוסיף השמצות נגד חרדים, דתיים ונגד הדת היהודית בכלל… ומה אני מציע לעומת גלי השנאה מסביב? אין לי הצעה. בינתיים, אלו הם תזכורת מתמדת בשבילי לכך שיש כאלה שחושבים שהדתיים צבועים, שהיהדות היא דת של שנאה, ומקווים שמלחמת אחים כבר תפתור להם את הבעיות האלה. אצטרך לחיות עם זה.

אם הייתי מעביר ביקורת על קומוניזם (ויש), למשל, אף אחד לא היה מעלה את המושג "שנאה". אפשר היה להאשים אותי בראיה צרה, בהעדפה תרבותית (אם זו בכלל האשמה) – אבל בשנאה? בגלל ביקורת אידאולוגית? לא, זה מיוחד רק ליהדות, שהצליחה לייחד את זה לעצמה.

אי אפשר לומר על היהדות, למשל, שיש בה שנאת נשים אינהרנטית. אז מה אם מדובר בדת שטקס האיחוד הזוגי שלה הוא טקס קנייה של אישה, הדת שהביאה לנו את "מרבה נשים מרבה כשפים", את "אישה חמת מלא צואה", את הנשים הפסולות לעדות, את "בתי תורה התירתך" ועוד שלל ציטטות נפלאות שכולן השפלת האישה, הדרתה מהמרחב הציבורי (הרי קול באישה ערווה) ודיכויה? מי שיוצא כנגד הדת הזו, לא יכול להיות שהוא עושה את זה מנקודה של ביקורת אמתית על הדת הסקסיסטית הזו. זה חייב להיות מאנטישמיות.

אי אפשר לומר על היהדות שהיא סובלת משנאת זרים מובנית; גם אם תביא את "אתם קרויין אדם והם אינם קרויין אדם", המניע הנסתר שלך חייב להיות אנטישמיות.

יוסף לפיד, ניצול שואה, נתפש כאנטישמי אצל אנשים כארד ובכלל. את פיני גרשון, ההוא עם השחקנים בשוקו ומוקה, נושאים על כפיים. יש שתי תפישות עולם לפיהן מי שמגדיר עצמו אתאיסט הוא יהודי בכל מקרה, על אפו ועל חמתו: האנטישמיות והאורתודוכסיה היהודית. והגיע הזמן להפסיק עם זה. אם ארד מרשה לעצמו לכנות אנטישמי את מי שהיה יושב הראש של יד ושם, אז זה מעיד על ארד הרבה יותר משזה מעיד על טומי.

האנטישמיות המודרנית נעשית על בסיס גזעי. המסורתית, זו שבימי הביניים, התבססה על שנאה לדת היהודית – אבל ההאשמה ברצח ישו התחילה לאבד אחיזה באירופה המחולנת. התפישה, לפי יהודי נשאר יהודי – אפילו יתנצר, אפילו יעמוד על ראשו ויזעק שאיננו יהודי – היא אחד המאפיינים הבולטים של האנטישמיות הזו. היהדות היא בדם. חוקי נירנברג הם הביטוי העליון של האנטישמיות הזו.

בימינו, אנשים בעלי אינטרס מנסים לטשטש את הגבולות. ביקורת של גוי על ישראל? אנטישמיות. ביקורת על הדת היהודית, או על הציבור שמנסה להפוך אותה חלק משגרת היומיום של כולנו? אנטישמיות. שנאה לא רציונלית. במילת קסם אפשר לפטור, כך גילינו, את הביקורות המנוסחות היטב. לא חייבים לטעון כלום, לא חייבים לדעת כלום. לא חייבים לענות לטיעונים ולנסות להסביר, לא חייבים להתמודד עם העובדה שהספר המכונן של היהדות, התלמוד, הוא ספר קסנופובי, עמוס לעייפה בציטטות המביכות את המאמינים בו. או בעצם, שהיו מביכות את המאמינים בו, אלמלא היו מוקעים המצטטים מיד כאנטישמים.

הזיהוי המיידי הזה של החרדי/דתי עם ה"יהודי", זה שהביקורת עליו היא אנטישמיות, הוא לא מקרי. אלה ניכסו לעצמם את היהדות. הם עשו זאת על אף שרוב מוחלט של האנשים שמגדירים עצמם כיהודים אינם אורודוכסים, ולא רואים בדרך החיים האורתודוכסית את היהדות האמתית. ההסתה הקבועה של הממסד האורתודוכסי נגד הרפורמים, אולי הסיכוי היחידי של היהדות לצעוד מהחושך של "ישראל שבא על הגויה…הרי זו נהרגת" אל המאה העשרים ואחת, לעולם לא תתפש כאנטישמיות. אבל נסה לטעון כנגד ההנהגה החרדית, זו שבאמת עושה בהלכה ככל העולה על רוחה – למשל, את "אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות" או את "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה–הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא:  לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה" הם במודע משאירים בחוץ – וישר תקבל תיוג של שונא יהודים לא רציונלי.

ובייחוד דברים אמורים בכל הנוגע לכסף. כאן המהלך הלוגי הוא עקום במיוחד, ומצדיק, הלכה למעשה, טפילות ציבורית בטענה שכל היוצא כנגדה הוא גזען. כי אחת האגדות האנטישמיות המפורסמות היא היהודי חובב הממון, ולכן, אם אדם מעז לטעון שהממסד החרדי הטפילי חי על חשבונו, הרי שחייבת להיות כאן אג’נדה אנטישמית. המשמעות של הלוגיקה הזו היא שלחרדים מותר לעשוק את הקופה הציבורית ללא כל ביקורת. כי ההכתרה בכינוי המפוקפק "אנטישמי" היא אוטומטית, ללא כל עניין באמיתותן של הטענות ובתוכן הדברים.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים את פעמוני האנטישמיות מצלצלים, אני מציע לקחת רגע ולחשוב – האם הכינוי הזה במקומו? האם ביקורת, חריפה ככל שתהיה, על האידאולוגיה החרדית – ובאורח טבעי, גם על המחזיקים בה – היא אנטישמיות? האם הממסד היהודי-אורתודוכסי חסין לביקורת באורח כזה שכל ביקורת כזו היא אנטישמיות? האם הטקסט שמוקע כאנטישמי הוא טקסט גזעני הרואה ביהודים נחותים ככאלה, או טקסט ביקורתי הרואה ביהדות אידאולוגיה הראויה לפירוק? כי עד שלא נפרק את שד האנטישמיות מנשקו, לא נוכל לדון ברצינות בשאלות כבדות משקל הנוגעות לדת בחיים הציבוריים בישראל.