וגם אם לא

למי שהצליח לברוח מהחדשות, ארגון הימין אם תרצו שיגר מכתב לפרופ’ רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, ובה "הפצירו" בה "לשים קץ להטיה האנטי-ציונית החריפה ולהדרה של סטודנטים וחוקרים ציוניים במחלקה האמורה", הלא היא המחלקה לפוליטיקה וממשל. המכתב מקנח באיום, לפיו מתחייבת התנועה הנאו-ציונית^[1] שלא לנקוט בצעדים נוספים בחודש הקרוב, אולם אם "בקשתם" לא תיענה, הם ימליצו לסטונדטים למדע המדינה שלא ללמוד באב"ג, ויפנו לתורמים בבקשה לעצור את התרומות ולהעבירן לחשבון נאמנות שינוהל על ידי עורך דין עד שהמחלקה המדוברת תהיה ציונית דיה, או במילותיהם של ראשי הכנופיה, "לאחר שיוכח עובדתית כי ההטיה המגמתית במחלקה, המתבטאת בהרכב הסגל ובתוכן הסילבוסים, תתוקן".

אייל אשכול, רכז המדיה של המהפכה הציונית השניה, שיקר בלי שמץ בושה על גבי הפורומים של אם תרצו: "באף חלק במכתב לא קראנו לפיטורי מרצים או הבאת מרצים עם דעות אחרות כדי לאזן את דעות המרצים במחלקה, זה שקר גס. כן דרשנו לאזן מיידית את חומרי ותכני הלימוד המועברים לסטודנטים", כתב. קשה לראות כיצד הבקשה לתקן תוך חודש ימים (!) "הטיה" במחלקה "המתבטאת בהרכב הסגל" לא כוללת שינויים פרסונאליים ב, ובכן, הרכב הסגל. לי זה נשמע כמו חלק במכתב שבו קוראים לפיטורי מרצים והבאת מרצים אחרים עם דעות אחרות. חלק הארי של המכתב מתייחס לנתונים סטטיסטיים אודות הרכב הסגל, ומסיק מהם – באופן שגוי, כפי שאסביר בהמשך – שבחוג המדובר קיימת הטיה אנטי ציונית חריפה, ו"הדרה של סטודנטים וחוקרים ציוניים". זה נשמע פרסונאלי להחריד.

אבל זה בסדר, מי שמצפה מאם תרצו לאמירת אמת שלמה, לאור הסילופים שלהם בעבר, נדמה כמי שמצפה שהטמפרטורות באוגוסט ירדו אל מתחת לאפס. סילופים, חצאי אמיתות ושקרים בוטים הם לחם חוקה של התנועה הקיקיונית הזו. העניין הוא, שכאן הם שוגים לוגית; בלאטינית כשל שכזה מכונה קום/פוסט הוק, ארגו פרופטר הוק (עם/אחרי, ועל כן בגלל) בשילוב של אד-נומרום והסקה סטטיסטית לקויה. נתחיל מהסוף. שימו לב למשפט משובב הנפש הבא, המופיע במכתב:

משקלם היחסי של חברי הסגל האנטי-ציונים במחלקה לעומת משקל דעותיהם בקרב כלל הציבור בארץ מעורר חשש כבד לפיו הבסיס המרכזי לקבלת תפקיד ולקידום במחלקה אינו מקצועי אלא פוליטי, לפחות לא מקצועי טהור

מה אתם יודעים? הרכב של חברי סגל במחלקה אחת באונירסיטה שמונה 11 חברי סגל קבוע לא מהווה מדגם מייצג של התפלגות הדעות בכלל הציבור. למעשה, גם אם נתעלם מהעובדה שאין בהכרח זהות או אפילו דמיון בין התפלגות הדעות בציבור הכללי ובין התפלגותן בקרב בעלי תארים גבוהים במדע המדינה (וכפי שהסביר יפה יובל דרור, חוגים מסוימים מושכים אנשים בעלי נטיות מסוימות בכל העולם); גם אם נתעלם מכך, אי אפשר שלא לצחוק לנכוח המחשבה שאם ניקח 11 אנשים רנדומאליים נקבל בהכרח התפלגות בדעותיהם השווה, או אפילו דומה, להתפלגות הדעות בכלל הציבור. הרי מדובר במדגם כל כך קטן, שבכוחה של הרנדומאליות לצחוק בפנינו ולדלות 11 מהאנשים שהצביעו למפלגתו של אפרים סנה בבחירות האחרונות.

ומדוע, בכלל, צריכות העמדות והדעות של מרצים לפוליטיקה להלום את אלו של הציבור? הרי תפקידם של הראשונים לחקור את התנהגותו של זה האחרון, לקבל מעין מטא פרספקטיבה על אודותיו, ליישם תיאוריות שלמדו ולבחון תיאוריות חדשות.

אם תרצו מתייחסים, כמיטב יכולתם, לכשל הסטטיסטי – הם מודעים לו. על כן הם מוסיפים שלמסקנתם, כי החוג לפוליטיקה וממשל מקדם אנשים על בסיס פוליטי, הם הגיעו גם לאור העובדה כי במחלקות ריאליות ובמדעים המדויקים תמונת המצב שונה לחלוטין. זו משענת קנה רצוץ: יובל דרור, במאמר המקושר לעיל, כבר הראה כיצד בכל העולם חוגים שונים מושכים אנשים שונים. ובעצם, לא היינו זקוקים ליובל דרור: בחוג למחשבת ישראל יימצאו יותר חובשי כיפה מחילונים, על אף שבציבור הכללי חובשי כיפה אינם רוב כלל ועיקר; בסמינרים להוראה יהיו, ככל הנראה, הרבה יותר נשים מגברים^[2]; בתנועות המגדירות עצמן תנועות מרכז אולם פועלות דרך קבע רק בריאקציה רק לאנשי וארגוני שמאל ומתהדרות בחלוקה מחדש של השיח לציונים ואנטי ציונים יהיו יותר אנשי ימין מאנשי שמאל בצמרת – אגב, על חוסר היכולת של אם תרצו לקשוט עצמה ארחיב בהמשך. לפעמים, אופי של מקום מגדיר גם את אופיים של האנשים בו. לפעמים, נפתח תקן שיש לאייש והמועמד הראוי ביותר הוא, בעוונותיו, איש שמאל. אולי אפילו אחד מאותם אנשי שמאל שמחזיקים בדעות פוסט או אנטי ציוניות.

ההסקה הסטטיסטית השגויה כאן היא כיסוי דק לבעיה הגדולה יותר – דובי כבר שם עליה את האצבע: אם תרצו לא מוכיחים שישנו ולו איש סגל אחד בבן גוריון שמונה שלא כדין ורק על סמך דעותיו. כדי לעשות כן עליהם להראות:
1. שמועמד או מועמדים אחרים היו ראויים יותר, או למצער לא פחות, מהמועמד שנבחר; ו-
2. שדעותיהם הפוליטיות של המועמד שנבחר ושל המועמדים הראויים הימנו היו ידועות לועדה הממנה.
שני אלו לבדם לא יספיקו, אגב – יהיה צורך להראות מדוע שאר מנגנוני המינוי באוניברסיטה, בפקולטה ובאוניברסיטה עצמה, כשלו בתפקידם לבדוק את המינוי – אולם לפחות הם יהיו התחלה של עדות נסיבתית לבעיה בהליך המינויים. אם כזאת יתברר, אני ושכמותי נהיה הראשונים לתבוע את פיטורם המיידי של אותם אנשי אקדמיה שנתנו ידם למעל. אולם לא אם תרצו ולא המכון לאסטרטגיה ציונית לא מנסים אפילו להוכיח זאת. הם מניחים שאם המצב הוא שכרגע הרכב הסגל הוא כזה, אז בהכרח הוא נעשה מתוך הטיה. זה לא נכון בדיוק כמו הטענה שבגלל שיש במקום עבודה נתון יותר חובשי כיפה מגלויי ראש יש הטיה במערכת ששוכרת עובדים חדשים. כלומר, ייתכן שקיימת כזו – אבל ספירת ראשים לא מוכיחה את קיומה.

[...]

המכתב של אם תרצו נגוע בצביעות נוראית. למשל, מדוע לא נשלח מכתב דומה לחוג לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, בו משמש כפרופסור מן המניין הציוני הדגול, דובר "סנהדרין", האיש שאמר שחיילי צה"ל "גרועים מהגרמנים", הפרופסור הלל וייס? ובל אובן לא נכון – אני חושב שאם עבודתו של וייס תופסק בשל עמדותיו הפוליטיות הקיצוניות, צריכה הארץ להזדעזע תחת רגליהם של מפטריו, ואות קלון ייחקק על מצחם. אין חצי חופש אקדמי, אין פשרות בחופש לאחוז בדעה מסוימת ולהיות חף מסנקציות כגון פיטורים או אי-קבלה לעבודה. החירויות הללו הן נשמת אפן של האקדמיה כמו גם של הדמוקרטיה. אולם צריך להיות ברור שוייס הוא תמונת מראה של פרופ’ ניב גורדון. האקדמיה צריכה ויכולה להכיל את שניהם, ואת כל הקשת שביניהם. העמדה הזו לא דורשת מאדם להיות איש שמאל קיצוני בדיוק כשם שהתמיכה הבלתי מסויגת בהמשך ההחזקה של פרופ’ וייס בתפקידו לא דורשת מאדם להיות איש ימין קיצוני. העובדה הזו לבדה, אגב, מייתרת את אחת הסטטיסטיקות שמביאה הכנופיה במכתב הסחיטה שלה: "3 מתוך 6 דוקטורנטים במחלקה חתומים על עצומת תמיכה בד"ר ניב גורדון לאחר קריאתו לחרם בינלאומי על ישראל". הסטטיסטיקה הזו אינה אומרת דבר לגבי הטיה פוסט או אנטי ציונית או אפילו לגבי שמאל-ימין.

זאת ועוד – בתביעה לנקות את החוג מהטיה פוליטית מתוך "חשש כבד לפיו הבסיס המרכזי לקבלת תפקיד ולקידום במחלקה אינו מקצועי אלא פוליטי, לפחות לא מקצועי טהור", אם תרצו למעשה מבקשים לשכור אנשים על סמך עמדתם הפוליטית. כלומר, אם תרצו טוענים, בנשימה אחת, שאסור לקבל אנשים לתפקידים או לקדמם על סמך עמדתם הפוליטית אלא משיקולים מקצועיים בלבד, ועל כן יש לקבל אנשים למחלקה ולקדמם על סמך עמדתם הפוליטית. מבלבל מאוד. אם תרצו, הלכה למעשה, מבקשים להכניס את הפוליטיקה לאקדמיה מפני שלטענתם יש פוליטיקה באקדמיה. התביעה שלהם, "לתקן" את "ההטיה המגמתית במחלקה, המתבטאת בהרכב הסגל ובתוכן הסילבוסים", בעצם מבקשת שאנשים יתקבלו לתפקידם כאשר עמדתם הפוליטית היא שיקול. אנחנו כבר יודעים שדמוקרטיה לא יכולה להרשות לעצמה שאנשים ישלמו מחיר על עמדותיהם הפוליטיות, למעשה, החוק מגדיר זאת כאפליה אסורה; ובכל זאת, אם תרצו עושה את זה לשיקול לגיטימי – מתוך העמדה שמדובר בשיקול לא לגיטימי. אגב, פרופ’ אלון הראל מהאוניברסיטה העברית שלח מייל לסגל הפקולטה למשפטים, שבו הוא מעלה את האפשרות להתלונן כנגד אם תרצו על שידול לדבר עבירה – במקרה הזה, שידול האוניברסיטה בנגב לבצע אפליה אסורה בהעסקת עובדים. בהנתן שאם תרצו רואה את האמירה שיש לחשוף את מקורות המימון שלה כהסתה לרצח, אני חושב שיהיה להם מעט מאוד מה לטעון.

דוגמה נוספת לסתירה עצמית יש בפסקה הזו, בה דיקטטורה וצמצום הפלורליזם המחשבתי פירושם אנרכיה של חופש הבעת הדעה והיעדר גבולות. יצויין, שמדובר בפרשנות המשונה ביותר ל"דיקטטורה" ו"צמצום פלורליזם" – לרוב, אנרכיה והיעדר גבולות אינם מה שקופץ לראש כשאנו שומעים את שני המושגים הללו. אם כן, לא נגענו:

אדישותך אפשרה לדיקטטורה אקדמית להשתלט על החופש האקדמי ולצמצם באופן ניכר את הפלורליזם המחשבתי. כתוצאה מכך, בשנים האחרונות הפך חופש הבעת הדעה לאנרכיה – אין חוק וסדר ואין גבולות.

אז מה רוצים באם תרצו? הגבלה של חופש הבעת הדעה או אי הגבלתו? דיקטטורה או אנרכיה? או שמא, דיקטטורה מחשבתית שהם מסכימים עמה? וזה מבלי לומר על דבר על כך שתנועה שמתיימרת לומר לאנשים מה הם באמת חושבים באמצעות מושגים כמו "פוסט ציונות מודחקת" וקטלוג כל עמדה ל-1 או 0 תתקשה מאוד בדברה על פלורליזם מחשבתי. אולי אפילו היא עלולה לעורר גיחוך.

[...]

לעורר גיחוך, בדיוק כמו מי שניזון מתרומות של יהודים אמריקאים^[3] אבל כותב:

מחלת הגולה והאמנציפציה מקדמת תהליכי חילון מצד אחד ואובדן זהות לאומי מצד שני, לכן בסופו של חשבון הגולה מביאה לסופה של היהדות הדתית והחילונית כאחד, כל יהדות שאיננה בארץ ישראל. אובדן הזהות הלאומי, ובמשך הזמן אובדן הזהות דתי, מוליד ניכור לערכים, לזהות, למדינת ישראל ובסוף של דבר גם ליהדות עצמה.  אולם לגלות, להתבוללות לקמילה ולט’ באב יש תיקון – עליה^[4]

[...]

והשורה התחתונה היא, שגם אם הטענות של אם תרצו נכונות – וכפי שנאמר לעיל, הן לא מבוססות במקרה הטוב וסתירתיות מן היסוד במקרה הרע – גם אז, הדרך לתקן את העוולה היא לא על ידי יצירת עוולה נוספת מהצד השני. Two wrongs don’t make a right. אם אכן ישנה הטיה פוליטית בהליכי הקבלה באקדמיה – ושוב, הדבר הזה לא הוכח, לא בדו"חות של אם תרצו והמכון לאסטרטגיה ציונית – צריך לדאוג שהיא תפסק על ידי תיקון של מנגנוני הניהול, לא על ידי הכנסת הטיה נגדית. מי שלא מבין זאת, לא מבין לא מהי דמוקרטיה ולא מהי אקדמיה.

לקריאה נוספת:

שלום בוגוסלבסקי – 1, 2, 3

יוסי גורביץ

דובי קננגיסר

יוסי שריד

דותן חרפק

שאול אמסטרדמסקי

[...]

הערה מנהלתית: איתמר החל בפרוייקט פוסטים מוזמנים, ואני מצטרף בשמחה. השאירו בתגובות או שלחו במייל בקשה לפוסט בנושא כלשהו. מתוך הבקשות אבחר אחת, ואכתוב על הנושא בתוך חודש ימים או פחות. אבקש רק דבר אחד: לבקשתכם, צרפו שם של בלוגר שהייתם רוצים שאזמין אני, לאחר הכתיבה, פוסט ממנו – כלומר, בלוגר שהייתם רוצים שאבקש ממנו לכתוב על נושא כלשהו. כך נמשיך את השרשרת.

1. כך הם מגדירים עצמם, המהפכה הציונית השניה [↩]
2. מפני שהוראה, מסיבות אנאכרוניסטיות, נחשבת למקצוע "נשי" – מכל מקום, ודאי שאין להאשים את הסמינרים בכך [↩]
3. גם. וגם מתרומות של כומר אנטישמי [↩]
4. רונן שובל, כאן [↩]