וגם אם לא
למי שהצליח לברוח מהחדשות, ארגון הימין אם תרצו שיגר מכתב לפרופ’ רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, ובה "הפצירו" בה "לשים קץ להטיה האנטי-ציונית החריפה ולהדרה של סטודנטים וחוקרים ציוניים במחלקה האמורה", הלא היא המחלקה לפוליטיקה וממשל. המכתב מקנח באיום, לפיו מתחייבת התנועה הנאו-ציונית[1] שלא לנקוט בצעדים נוספים בחודש הקרוב, אולם אם "בקשתם" לא תיענה, הם ימליצו לסטונדטים למדע המדינה שלא ללמוד באב"ג, ויפנו לתורמים בבקשה לעצור את התרומות ולהעבירן לחשבון נאמנות שינוהל על ידי עורך דין עד שהמחלקה המדוברת תהיה ציונית דיה, או במילותיהם של ראשי הכנופיה, "לאחר שיוכח עובדתית כי ההטיה המגמתית במחלקה, המתבטאת בהרכב הסגל ובתוכן הסילבוסים, תתוקן".
אייל אשכול, רכז המדיה של המהפכה הציונית השניה, שיקר בלי שמץ בושה על גבי הפורומים של אם תרצו: "באף חלק במכתב לא קראנו לפיטורי מרצים או הבאת מרצים עם דעות אחרות כדי לאזן את דעות המרצים במחלקה, זה שקר גס. כן דרשנו לאזן מיידית את חומרי ותכני הלימוד המועברים לסטודנטים", כתב. קשה לראות כיצד הבקשה לתקן תוך חודש ימים (!) "הטיה" במחלקה "המתבטאת בהרכב הסגל" לא כוללת שינויים פרסונאליים ב, ובכן, הרכב הסגל. לי זה נשמע כמו חלק במכתב שבו קוראים לפיטורי מרצים והבאת מרצים אחרים עם דעות אחרות. חלק הארי של המכתב מתייחס לנתונים סטטיסטיים אודות הרכב הסגל, ומסיק מהם – באופן שגוי, כפי שאסביר בהמשך – שבחוג המדובר קיימת הטיה אנטי ציונית חריפה, ו"הדרה של סטודנטים וחוקרים ציוניים". זה נשמע פרסונאלי להחריד.
אבל זה בסדר, מי שמצפה מאם תרצו לאמירת אמת שלמה, לאור הסילופים שלהם בעבר, נדמה כמי שמצפה שהטמפרטורות באוגוסט ירדו אל מתחת לאפס. סילופים, חצאי אמיתות ושקרים בוטים הם לחם חוקה של התנועה הקיקיונית הזו. העניין הוא, שכאן הם שוגים לוגית; בלאטינית כשל שכזה מכונה קום/פוסט הוק, ארגו פרופטר הוק (עם/אחרי, ועל כן בגלל) בשילוב של אד-נומרום והסקה סטטיסטית לקויה. נתחיל מהסוף. שימו לב למשפט משובב הנפש הבא, המופיע במכתב:
משקלם היחסי של חברי הסגל האנטי-ציונים במחלקה לעומת משקל דעותיהם בקרב כלל הציבור בארץ מעורר חשש כבד לפיו הבסיס המרכזי לקבלת תפקיד ולקידום במחלקה אינו מקצועי אלא פוליטי, לפחות לא מקצועי טהור
מה אתם יודעים? הרכב של חברי סגל במחלקה אחת באונירסיטה שמונה 11 חברי סגל קבוע לא מהווה מדגם מייצג של התפלגות הדעות בכלל הציבור. למעשה, גם אם נתעלם מהעובדה שאין בהכרח זהות או אפילו דמיון בין התפלגות הדעות בציבור הכללי ובין התפלגותן בקרב בעלי תארים גבוהים במדע המדינה (וכפי שהסביר יפה יובל דרור, חוגים מסוימים מושכים אנשים בעלי נטיות מסוימות בכל העולם); גם אם נתעלם מכך, אי אפשר שלא לצחוק לנכוח המחשבה שאם ניקח 11 אנשים רנדומאליים נקבל בהכרח התפלגות בדעותיהם השווה, או אפילו דומה, להתפלגות הדעות בכלל הציבור. הרי מדובר במדגם כל כך קטן, שבכוחה של הרנדומאליות לצחוק בפנינו ולדלות 11 מהאנשים שהצביעו למפלגתו של אפרים סנה בבחירות האחרונות.
ומדוע, בכלל, צריכות העמדות והדעות של מרצים לפוליטיקה להלום את אלו של הציבור? הרי תפקידם של הראשונים לחקור את התנהגותו של זה האחרון, לקבל מעין מטא פרספקטיבה על אודותיו, ליישם תיאוריות שלמדו ולבחון תיאוריות חדשות.
אם תרצו מתייחסים, כמיטב יכולתם, לכשל הסטטיסטי – הם מודעים לו. על כן הם מוסיפים שלמסקנתם, כי החוג לפוליטיקה וממשל מקדם אנשים על בסיס פוליטי, הם הגיעו גם לאור העובדה כי במחלקות ריאליות ובמדעים המדויקים תמונת המצב שונה לחלוטין. זו משענת קנה רצוץ: יובל דרור, במאמר המקושר לעיל, כבר הראה כיצד בכל העולם חוגים שונים מושכים אנשים שונים. ובעצם, לא היינו זקוקים ליובל דרור: בחוג למחשבת ישראל יימצאו יותר חובשי כיפה מחילונים, על אף שבציבור הכללי חובשי כיפה אינם רוב כלל ועיקר; בסמינרים להוראה יהיו, ככל הנראה, הרבה יותר נשים מגברים[2]; בתנועות המגדירות עצמן תנועות מרכז אולם פועלות דרך קבע רק בריאקציה רק לאנשי וארגוני שמאל ומתהדרות בחלוקה מחדש של השיח לציונים ואנטי ציונים יהיו יותר אנשי ימין מאנשי שמאל בצמרת – אגב, על חוסר היכולת של אם תרצו לקשוט עצמה ארחיב בהמשך. לפעמים, אופי של מקום מגדיר גם את אופיים של האנשים בו. לפעמים, נפתח תקן שיש לאייש והמועמד הראוי ביותר הוא, בעוונותיו, איש שמאל. אולי אפילו אחד מאותם אנשי שמאל שמחזיקים בדעות פוסט או אנטי ציוניות.
ההסקה הסטטיסטית השגויה כאן היא כיסוי דק לבעיה הגדולה יותר – דובי כבר שם עליה את האצבע: אם תרצו לא מוכיחים שישנו ולו איש סגל אחד בבן גוריון שמונה שלא כדין ורק על סמך דעותיו. כדי לעשות כן עליהם להראות:
1. שמועמד או מועמדים אחרים היו ראויים יותר, או למצער לא פחות, מהמועמד שנבחר; ו-
2. שדעותיהם הפוליטיות של המועמד שנבחר ושל המועמדים הראויים הימנו היו ידועות לועדה הממנה.
שני אלו לבדם לא יספיקו, אגב – יהיה צורך להראות מדוע שאר מנגנוני המינוי באוניברסיטה, בפקולטה ובאוניברסיטה עצמה, כשלו בתפקידם לבדוק את המינוי – אולם לפחות הם יהיו התחלה של עדות נסיבתית לבעיה בהליך המינויים. אם כזאת יתברר, אני ושכמותי נהיה הראשונים לתבוע את פיטורם המיידי של אותם אנשי אקדמיה שנתנו ידם למעל. אולם לא אם תרצו ולא המכון לאסטרטגיה ציונית לא מנסים אפילו להוכיח זאת. הם מניחים שאם המצב הוא שכרגע הרכב הסגל הוא כזה, אז בהכרח הוא נעשה מתוך הטיה. זה לא נכון בדיוק כמו הטענה שבגלל שיש במקום עבודה נתון יותר חובשי כיפה מגלויי ראש יש הטיה במערכת ששוכרת עובדים חדשים. כלומר, ייתכן שקיימת כזו – אבל ספירת ראשים לא מוכיחה את קיומה.
[...]
המכתב של אם תרצו נגוע בצביעות נוראית. למשל, מדוע לא נשלח מכתב דומה לחוג לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, בו משמש כפרופסור מן המניין הציוני הדגול, דובר "סנהדרין", האיש שאמר שחיילי צה"ל "גרועים מהגרמנים", הפרופסור הלל וייס? ובל אובן לא נכון – אני חושב שאם עבודתו של וייס תופסק בשל עמדותיו הפוליטיות הקיצוניות, צריכה הארץ להזדעזע תחת רגליהם של מפטריו, ואות קלון ייחקק על מצחם. אין חצי חופש אקדמי, אין פשרות בחופש לאחוז בדעה מסוימת ולהיות חף מסנקציות כגון פיטורים או אי-קבלה לעבודה. החירויות הללו הן נשמת אפן של האקדמיה כמו גם של הדמוקרטיה. אולם צריך להיות ברור שוייס הוא תמונת מראה של פרופ’ ניב גורדון. האקדמיה צריכה ויכולה להכיל את שניהם, ואת כל הקשת שביניהם. העמדה הזו לא דורשת מאדם להיות איש שמאל קיצוני בדיוק כשם שהתמיכה הבלתי מסויגת בהמשך ההחזקה של פרופ’ וייס בתפקידו לא דורשת מאדם להיות איש ימין קיצוני. העובדה הזו לבדה, אגב, מייתרת את אחת הסטטיסטיקות שמביאה הכנופיה במכתב הסחיטה שלה: "3 מתוך 6 דוקטורנטים במחלקה חתומים על עצומת תמיכה בד"ר ניב גורדון לאחר קריאתו לחרם בינלאומי על ישראל". הסטטיסטיקה הזו אינה אומרת דבר לגבי הטיה פוסט או אנטי ציונית או אפילו לגבי שמאל-ימין.
זאת ועוד – בתביעה לנקות את החוג מהטיה פוליטית מתוך "חשש כבד לפיו הבסיס המרכזי לקבלת תפקיד ולקידום במחלקה אינו מקצועי אלא פוליטי, לפחות לא מקצועי טהור", אם תרצו למעשה מבקשים לשכור אנשים על סמך עמדתם הפוליטית. כלומר, אם תרצו טוענים, בנשימה אחת, שאסור לקבל אנשים לתפקידים או לקדמם על סמך עמדתם הפוליטית אלא משיקולים מקצועיים בלבד, ועל כן יש לקבל אנשים למחלקה ולקדמם על סמך עמדתם הפוליטית. מבלבל מאוד. אם תרצו, הלכה למעשה, מבקשים להכניס את הפוליטיקה לאקדמיה מפני שלטענתם יש פוליטיקה באקדמיה. התביעה שלהם, "לתקן" את "ההטיה המגמתית במחלקה, המתבטאת בהרכב הסגל ובתוכן הסילבוסים", בעצם מבקשת שאנשים יתקבלו לתפקידם כאשר עמדתם הפוליטית היא שיקול. אנחנו כבר יודעים שדמוקרטיה לא יכולה להרשות לעצמה שאנשים ישלמו מחיר על עמדותיהם הפוליטיות, למעשה, החוק מגדיר זאת כאפליה אסורה; ובכל זאת, אם תרצו עושה את זה לשיקול לגיטימי – מתוך העמדה שמדובר בשיקול לא לגיטימי. אגב, פרופ’ אלון הראל מהאוניברסיטה העברית שלח מייל לסגל הפקולטה למשפטים, שבו הוא מעלה את האפשרות להתלונן כנגד אם תרצו על שידול לדבר עבירה – במקרה הזה, שידול האוניברסיטה בנגב לבצע אפליה אסורה בהעסקת עובדים. בהנתן שאם תרצו רואה את האמירה שיש לחשוף את מקורות המימון שלה כהסתה לרצח, אני חושב שיהיה להם מעט מאוד מה לטעון.
דוגמה נוספת לסתירה עצמית יש בפסקה הזו, בה דיקטטורה וצמצום הפלורליזם המחשבתי פירושם אנרכיה של חופש הבעת הדעה והיעדר גבולות. יצויין, שמדובר בפרשנות המשונה ביותר ל"דיקטטורה" ו"צמצום פלורליזם" – לרוב, אנרכיה והיעדר גבולות אינם מה שקופץ לראש כשאנו שומעים את שני המושגים הללו. אם כן, לא נגענו:
אדישותך אפשרה לדיקטטורה אקדמית להשתלט על החופש האקדמי ולצמצם באופן ניכר את הפלורליזם המחשבתי. כתוצאה מכך, בשנים האחרונות הפך חופש הבעת הדעה לאנרכיה – אין חוק וסדר ואין גבולות.
אז מה רוצים באם תרצו? הגבלה של חופש הבעת הדעה או אי הגבלתו? דיקטטורה או אנרכיה? או שמא, דיקטטורה מחשבתית שהם מסכימים עמה? וזה מבלי לומר על דבר על כך שתנועה שמתיימרת לומר לאנשים מה הם באמת חושבים באמצעות מושגים כמו "פוסט ציונות מודחקת" וקטלוג כל עמדה ל-1 או 0 תתקשה מאוד בדברה על פלורליזם מחשבתי. אולי אפילו היא עלולה לעורר גיחוך.
[...]
לעורר גיחוך, בדיוק כמו מי שניזון מתרומות של יהודים אמריקאים[3] אבל כותב:
מחלת הגולה והאמנציפציה מקדמת תהליכי חילון מצד אחד ואובדן זהות לאומי מצד שני, לכן בסופו של חשבון הגולה מביאה לסופה של היהדות הדתית והחילונית כאחד, כל יהדות שאיננה בארץ ישראל. אובדן הזהות הלאומי, ובמשך הזמן אובדן הזהות דתי, מוליד ניכור לערכים, לזהות, למדינת ישראל ובסוף של דבר גם ליהדות עצמה. אולם לגלות, להתבוללות לקמילה ולט’ באב יש תיקון – עליה[4]
[...]
והשורה התחתונה היא, שגם אם הטענות של אם תרצו נכונות – וכפי שנאמר לעיל, הן לא מבוססות במקרה הטוב וסתירתיות מן היסוד במקרה הרע – גם אז, הדרך לתקן את העוולה היא לא על ידי יצירת עוולה נוספת מהצד השני. Two wrongs don’t make a right. אם אכן ישנה הטיה פוליטית בהליכי הקבלה באקדמיה – ושוב, הדבר הזה לא הוכח, לא בדו"חות של אם תרצו והמכון לאסטרטגיה ציונית – צריך לדאוג שהיא תפסק על ידי תיקון של מנגנוני הניהול, לא על ידי הכנסת הטיה נגדית. מי שלא מבין זאת, לא מבין לא מהי דמוקרטיה ולא מהי אקדמיה.
לקריאה נוספת:
[...]
הערה מנהלתית: איתמר החל בפרוייקט פוסטים מוזמנים, ואני מצטרף בשמחה. השאירו בתגובות או שלחו במייל בקשה לפוסט בנושא כלשהו. מתוך הבקשות אבחר אחת, ואכתוב על הנושא בתוך חודש ימים או פחות. אבקש רק דבר אחד: לבקשתכם, צרפו שם של בלוגר שהייתם רוצים שאזמין אני, לאחר הכתיבה, פוסט ממנו – כלומר, בלוגר שהייתם רוצים שאבקש ממנו לכתוב על נושא כלשהו. כך נמשיך את השרשרת.








19 באוגוסט 2010 - 13:45
אםתי, כפי שקוראים להם בחיבה בטוויטר, מצטיירים כאוסף של בריונים מילוליים שהפעולות שלהם נשענות על עיקרון פשוט: אם זה מוצא חן בעינינו, זה טוב, ואם זה לא מוצא חן בעינינו, זה רע. הלוגיקה שלהם מתיישרת לפי הקו הזה, בין אם יש לה אחיזה במציאות ובין אם לאו. הבעיה עם חוליגנים פסאודו-אינטלקטואלים כאלה היא שהם מצליחים לטשטש ביעילות לא מבוטלת את גבולות השיח הלגיטימי, וגורמים לאנשים טובים לעמול כדי למצוא כשלים לוגיים בטיעונים שלהם, כביכול היו אלה טיעונים לגיטימיים ו/או קוהרנטיים. זה מתסכל להפליא, ואני לא זוכרת מי אמר את זה, אבל באמת – הלוואי והיה אפשר פשוט לומר להם ללכת להזדרגג במקום שנצטרך לנסות ולנהל איתם דיון תרבותי.
ובלי שום קשר – פוסט בנושא ויטגנשטיין! בבקשה! :)
19 באוגוסט 2010 - 15:07
אני לא מבין את מלחמת המאסף הזו. קבוצת אנשים נוקטת שיטות מכוערות בנסיון להשפיע על החשיבה, ובכך ממקמת את עצמה אי שם בין מקארתי לבין האח הגדול (לא זה מהטלויזיה), ואנחנו מתווכחים אתם אם יש או אין הגיון בטענותיהם, ועל כל מיני קוצים של יוד.
אלו אנשים מסוכנים, שאולי מבינים שהם משחקים בחומר נפץ, ואולי לא. צריך בשלב הראשון להסביר להם – לא שיש כשל לוגי בטענותיהם, אלא שמשטרת מחשבות יכולה לגרור את החברה הישראלית למקומות רעים. בשלב השני צריך לתת למשטרה לטפל בהם. הסתה וסחיטה באיומים הן עבירות פליליות.
19 באוגוסט 2010 - 15:55
{אנרכיסטים נגד הגדר / מפלגת חד"ש / תומכים בחרם על ישראל / הכנס שם כאן} מצטיירים כאוסף של בריונים מילוליים שהפעולות שלהם נשענות על עיקרון פשוט: אם זה מוצא חן בעינינו, זה טוב, ואם זה לא מוצא חן בעינינו, זה רע. הלוגיקה שלהם מתיישרת לפי הקו הזה, בין אם יש לה אחיזה במציאות ובין אם לאו. הבעיה עם חוליגנים פסאודו-אינטלקטואלים כאלה היא שהם מצליחים לטשטש ביעילות לא מבוטלת את גבולות השיח הלגיטימי, וגורמים לאנשים טובים לעמול כדי למצוא כשלים לוגיים בטיעונים שלהם, כביכול היו אלה טיעונים לגיטימיים ו/או קוהרנטיים.
19 באוגוסט 2010 - 16:01
יאיר, ופרופסורים הקוראים לחרם לא "נוקטים בשיטות מכוערות" במטרה "להשפיע על החשיבה"?
דווקא פרופסורים שנתפסים כברי סמכא מקצועיים / מוסריים, ושלתפיסותיהם הפוליטיות/מוסריות השפעה לא מבוטלת בעיצוב הדעה של סטודנטים, אינם משפיעים על החשיבה של אנשים?
חבורה של סטודנטים שהקימו תנועה פוליטית צעקנית לא שונה בהרבה במעשיה.
למה בעיניך קריאה לחרם בגלל תמיכה בכיבוש (עמדה פוליטית מובהקת) שונה מוסרית מקריאה לחרם בגלל תמיכה בפוסט ציונות (עמדה פוליטית מובהקת אחרת)?
19 באוגוסט 2010 - 22:05
מצויין.
תיקון אחד: ניב גורדון אינו פרופסור, אלא דוקטור.
19 באוגוסט 2010 - 23:39
חסכת לי לכתוב פוסט. סחטיין ותודה. כעת פשוט אפיץ את הפוסט הזה
19 באוגוסט 2010 - 23:41
קריאה לחרם זה דבר אחד, ואיומים זה דבר אחר. אם שלום עכשיו היו מאיימים על מכללת אריאל שאם תוך 30 יום הם לא מנקים את השורות ומפסיקים לתמוך בהתנחלויות או-אז יתחילו לכרסם את מאגרי התורמים והתומכים שלהם, ומתאמצים להניא סטודנטים מלהגיע ללמוד שם – הייתי מתנגד לזה באותה מידה.
20 באוגוסט 2010 - 2:11
@דותן: לא יודע, האתר של האוניברסיטה אומר אחרת http://humweb2.bgu.ac.il/politics/he/אנשים/סגל%20קבוע
20 באוגוסט 2010 - 5:30
@נמרוד אבישר: לא יודע, אולי זה משהו שקרה בחודשים האחרונים. לי ידוע שהוא דוקטור, אבל אולי אני טועה ואולי האתר טועה – האתר חדש וכנראה עדיין בהרצה, כי יש בו לא מעט טעויות.
20 באוגוסט 2010 - 12:00
איך אתה יודע שבאם תרצו יש יותר ימנים משמאלנים?
אני לא מדבר על ההנהגה, אלא על הפעילים . עשית מחקר בנושא?
20 באוגוסט 2010 - 12:05
וההשוואה למחשבת ישראל נראית לי תמוהה. מן הסתם לדתיים, בדרך כלל, יהיה יותר עניין ביהדות מאשר לחילונים . אבל האם לשמאלנים רדיקלים באמת יש יותר עניין בחקר הציונות מאשר שמאלנים לאומים/ימנים ?
20 באוגוסט 2010 - 15:48
דרור, הייתי בכיף נכנס איתך כאן לדיון מענג על no true scot, על מה זה אומר להיות איש שמאל (רמז: לא מספיק לומר שאתה אחד) ואיך מגדירים "פעיל" של תנועה; הייתי מדגים ראיות נסיבתיות כמו הטון השולט בפורומים של התנועה או סוגי הפעילויות שבהן נתפסים פעיליה, הייתי מדבר על הרכבם של תאי הסטודנטים של התנועה – וסביר להניח שהיית דוחה כל אחת ואחת מן הדוגמאות הללו בטענה שהן אנקדוטליות ודורש "מחקר" – ואילו היה כזה, וודאי היית מבקר את המתודולוגיה שלו, מפני שאין מתודולוגיה מתאימה לבדיקה של דבר כזה; כמה קל להניח את המבוקש ואז לנקוט סולפסיזם חמור כנגד הצד השני ולטעון "אתה לא יכול לדעת את זה". יודע מה המזל שלי ושלך? אני לא צריך, מפני שמעולם, בשום מקום, לא טענתי "שבאם תרצו יש יותר ימנים משמאלנים". בהצלחה לנסות להוכיח אחרת. דיברתי על צמרת אם תרצו, ושם ההפרש ברור לכל מי שלא מנסה לעצום עיניים בכוח.
לשאלתך השניה – ראשית, בוודאי שיש לדתיים יותר עניין ביהדות, אבל מחשבת ישראל איננה "יהדות". לא דיברתי על לימודי תלמוד ואפילו לא על לימודי תלמוד אקדמיים. דיברתי על פילוסופיה יהודית. לדתיים, עפ"ר, הרבה יותר קשה לשמוע את הפילוסופיה של הרמב"ם, למשל, מלחילונים. ובכל זאת, הם גודשים את חוגי מחש"י באוניברסיטאות. דווקא בגלל שזה מאתגר אותם יותר משזה מאתגר אותי. מ שמביא אותי לנקודה הבאה: בדיוק כן. למבקרי הלאומיות לסוגיה יש יותר עניין בחקר הלאומיות ממי שמקבלים אותה ללא שאלות. לבסוף, השאלה איננה רלוונטית. לצורך הטיעון שלי, די שאומר שאם אנחנו יודעים לומר שישנם ענפי דעת שונים שמושכים אנשים מרקע אידאולוגי שונה, אזי הטיה לכיוון אידאולוגי אחד בחוגים מסוימים ברמת ספירת הראשים – ככל שכזו אכן קיימת – לא חייבת בהכרח לנבוע מהטיה פוליטית בתהליך המינוי, ודי באבחנה הזו כדי להפוך את כל הטענה של אם תרצו לכזו שחסרה את האקדח המעשן ועל כן בלתי רלוונטית. ככה זה לוגיקה, היא מה זה כיפית לפעמים.
20 באוגוסט 2010 - 16:45
איזה תשובה נוק-אאוט. לוגיקה אכן מענגת לעיתים
20 באוגוסט 2010 - 18:04
אפשר ליהות ציוני ועדיין לשאול שאלות ולהתפתח אינטלקטואלית . לא כל מי שהוא ציוני מסתפק במה שהכתיבו לו בתיכון.
20 באוגוסט 2010 - 18:23
@דרור: כשתמצא איפה אני – או לצורך העניין, הנתונים המצחיקים של כנופיית רונן שובל – דיברנו על "כל", אני אצטרך לענות לטענה הזו. לפני כן, היא איש קש. אפילו מהנתונים של אם תרצו במכתב לא עולה ש"כל" המרצים "סובלים" מ"הטיה פוסט ציונית חריפה" מבין 11 חברי הסגל של המחלקה ללימודי פוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון (למרות ש, כאמור בפוסט, גם אילו זה היה המצב עדיין היו הסחטנים צריכים להוכיח שהמצב נוצר כתוצאה משחיתות בהליך המינוי, מה שלא נעשה ואף לא נעשה ניסיון לעשות). בוודאי שאני לא טענתי ש"כל" מי שהולך ללמוד מדע המדינה הוא בהכרח פוסט ציוני חריף, בדיוק כשם שלא טענתי ש"כל" מי שהולך ללמוד מחשבת ישראל הוא דתי (למעשה, כמה מחבריי הטובים ביותר למדו מחש"י ונוסעים בשבת).
כמו כן, אין שום קשר לשאלת שאלות והתפתחות אינטלקטואלית. אם אומר לך שבלימודי תואר שני בגיאוגרפיה יש רוב מוצק לאנשי כוחות הבטחון וההצלה (זה נחשב לתואר שני קל יחסית והם צריכים תואר שני בשביל גמול), האם משמעות הדבר ששאר האנשים "מסתפקים במה שהכתיבו להם בתיכון"? אדם יכול להתפתח אינטקלטואלית ולשאול שאלות – אגב, במידה שבה ראשו פתוח לקבל תשובות – גם אם הוא הולך ללמוד מחש"י (כמו, אם אינני טועה, רונן שובל בעצמו) או פילוסופיה או (ר"ל) תקשורת או מדעי המחשב. לא רק לימודי מדע המדינה (דובי בטח יטען אחרת) עונים לשאלותיו של אדם. אפילו לא אמרתי מילה על "ציוני". כל שאמרתי הוא שסביר שאנשים שנוטים לתפישה לא-לאומית ינטו לשאול שאלות אודות לאומיות ולנסות לקבל אותן ולכן יתעסקו בתחום הזה יותר מאנשים בעלי תפישה לאומית, בדיוק מפני שהוא מאתגר אותם – בדיוק כפי שאנשים בעלי תפישה דתית ינטו לשאול שאלות יותר אודות הוגים יהודים שמאתגרים אותם, וזה בסדר ולגיטימי.
אנשי קש זה דלת שניה משמאל, אם חיפשת כאלה. אם רצית לענות למה שאמרתי, ראוי שתתייחס ל, ובכן, מה שאמרתי.
20 באוגוסט 2010 - 19:49
אתה צודק, לא שמתי לב. בכל מקרה תודה על התשובה.
20 באוגוסט 2010 - 21:37
אני דווקא מציע לאמץ בשתי הידיים את הלוגיקה של 'אם תרצו'. כשלמדתי אזרחות לפני הרבה שנים אמרו לי שאחד מכל 5 ישראלים הוא ערבי, אם כך צריך לבדוק שאחד מכל חמישה דירקטורים במשק יהיה ערבי, אחד מכל חמישה נהגי אוטובוס, אחד מכל חמישה מנהלי סניף בנק, בוודאי שאחד מכל חמישה עובדים בחברת החשמל ובנמלי הים וברכבות וכן הלאה וכן הלאה, אני בטוח ש'אם תרצו' לא חשבו על זה עד עכשיו ואם נגיד להם הם ירוצו מיד לתקן את האפליה הבוטה הזאת.
22 באוגוסט 2010 - 10:23
נמרוד, יש בעניין ההטייה הסטטיסטית עוד נקודה שלא התייחסת אליה, אולי בכוונה שכן היא הכי בעייתית ויומרנית כאן ועם זאת אסור להתעלם ממנה לטעמי – האפשרות שההטייה נוצרת *בגלל* הידע. כשם שלא תמצא (כמעט?) פרופסורים בפקולטה לביולוגיה שטוענים שאבולוציה (הקונספט הכללי, לא פרטים ספצייים) זה קשקוש למרות שבאוכלוסייה מספר הטוענים כך הוא רב ועצום, כך אולי הידע של אנשים בתחומים מסויימים גוזר עמדות "פוסט ציוניות" בעוד שהבורות גוזרת עמדות אחרות.
אז מצד אחד, כמובן שזה טיעון יומרני ובעייתי – ומצד שני, זה הטיעון שבו משתמשים כדי להגן על המדעים המדוייקים מפני דרישות לאיזון – הסבר שדורשי האיזון לא מבינים מהחיים שלהם במה שהם דורשים בו איזון.
22 באוגוסט 2010 - 10:51
@גדי אלכסנדרוביץ':
נמנעתי מהנקודה הזו משני טעמים:
האחד, אני לא חושב שהיא נכונה. חקר הלאומיות לא הופך אנשים בהכרח ללא-לאומיים. חקר הלאומיות אינו רק רולס ואנדרסון, ואפילו בשני אלה אפשר למצוא קריאות לאומיות יותר. טקסט, ככזה, כמעט לעד יכיל לפחות עודפות סמיוטית שתאפשר לקרוא בו משמעויות אחרות. הטיעון הזה הוא אכן יומרני. ההבדל בין דוגמת הביולוגיה-אבולוציה היא ששם הדרישה לאיזון איננה רלוונטית. אם אכן, למשל, נכונה תיאוריית הבריאתנות, הרי שהיא חורגת מתחום הביולוגיה בכל מקרה ולכן לא לביולוגיה לתת לה תשובות או להכניב אותה כאופציה מחקרית. "איזון" צריך להתבקש בין דברים הנמצאים באותו תחום הדעת: לבקש ממדענים "איזון" עם תיאוריות תיאולוגיות זה כמו לבקש מהם "איזון" עם שיטות לגזיזת צמר כבשים. אבל במקרה דנן, הרי הטון השולט באקדמיה לפני חמישים שנה היה הטון הלאומי. למעשה, הפרופסורים של היום נחשבו, בתחילת דרכם, לביקורתיים, לא למיינסטרים. הם חקרו, מצאו טיעונים חדשים והפכו את עמדתם לבון-טון. אם ישנם טיעונים פרו-לאומיים חדשים ועמדות פרו-לאומיות חדשות להכניס לדיון, הרי שעליהם להיות מיוצגים ובוודאי שאין להדיר אותם. אני מקווה שההבדל ברור. מכל מקום, עצם זה שלפני זמן לא רב הלאומיות משלה בכיפה באקדמיה מראה לי שלא יכול להיות שזה (רק) הידע שהופך אנשים ללא-לאומיים, ודי לי בכך כדי לא לרצות ללכלך את ידיי בטענה הזו.
הסיבה השניה היא שגם אילו היה הטיעון הזה נכון, עדיין הוא לא היה נותן מענה לטענה המקורית, אלא לכל היותר כיסוי דק. הטענה המקורית הייתה שהאקדמיה (במקום ספציפי, בחוג ספציפי) מדירה דעות מסוימות מהשיח. האמירה "זה סך הידע שנצבר עד כה" לא עונה לטענה הזאת, אלא מחזקת אותה: הנה, הדרת הלאומיות כל כך חזקה בתחום הזה, והצביעות האקדמית כה גדולה, עד שטוענים שעצם הידע בתחום מצביע על א-לאומיות. או בקצרה, זו פשוט לא תשובה מספיק טובה, בעיניי.
22 באוגוסט 2010 - 11:28
לגבי הידע הרלוונטי: האמת היא שאין תיאוריה סוציולוגית ציונית. אין גם תיאוריה סוציולוגית פוסט-ציונית, אלא הסתכלות פוסט לאומית על החברה.
כשמדברים על פוסט לאומיות בסוציולוגיה יש לכך כמה משמעויות, רובן לא פוליטיות או אידיאולגיות במובהק:
1. הצבעה על מצב עניינים קיים מבלי לקבוע עמדה לגביו (טיעון לדוגמה: בעידן הגלובליזציה ירדה ההזדהות הלאומית וגם ריאקציות לאומניות חוזרות לשבטיות קדומה – כמו אצל הקאטולונים בספרד – ולאוו דווקא ללאום המדינתי).
2. הפרספקטיבות החשובות לבחינה של החברה או בחינה השוואתית של חברות אינן פרספקטיבות לאומיות, אלא על בסיס שבטי יותר או על בסיס זהותי אחר (אתניות, מיגדר, מעמד וכו‘).
3. המבט הדה-קונסטרוקטיבי – זה כיוון פוליטי יותר המזכיר את טיעון התודעה הכוזבת. כיוון זה בא להראות שלאומיות היא הבנייה חברתית לא ”טבעית“ (מה שעדיין לא הופך אותה לשלילית בהכרח אבל יש סאב-טקסט כזה בהחלט). כיוון תיאורטי זה הוא בעייתי מאוד בעיניי, מסיבות לא פוליטיות לחלוטין. הוא פשוט מניח באופן משתמע כי הבנייה היא עניין בעייתי, או כזה הראוי לפירוק לא רק אנליטית אלא גם פוליטית. זו הנחה רשלנית. זה כמו לטעון נגד הסוציאל-דמוקרטיה משום שהיא אכן הבנייה חברתית.
אם זאת, ”הבטון טון“ כעת הוא חזרה ממה שמכונה ”הרמנויטיקה של חשד“ או סוציולוגיה ביקורתית, לעבר סוציולוגיה הרבה יותר מדעית.
העובדה שעדשות הניתוח הללו, חלקן לא לאומיות, עשויה לרמז צמצום מה שניתן לדעת לראייה לא לאומית. אכן כך. אלא שמחקרים רבים אחרים בהחלט רואים בהשוואות לאומיות עניין חשוב – מישל לאמונט קופצת לראש כמישהי שמאוד אהובה בחוג התל-אביבי, כך גם אספינג אנדרסון ואן סווידלר – ולכן העדשות הלאומיות בהחלט קיימות בסוציולוגיה.
בכל אופן השיח החשוב על העשרה של חוגים בכלל מינעד התיאוריות שזכו להכרה אקדמית הוא שיח ראוי, אבל לא בהקשר הפולמוסי-אלים של ציונות\פוסט במובן הפוליטי הנוכחי.
22 באוגוסט 2010 - 11:37
@יריב מ:
קודם כל, לא דיברתי על תיאוריה סוציולוגית. הפוסט כולו, והתגובות לו, עוסקות בחוג לפוליטיקה וממשל באב"ג – או בשם אחר, מדע המדינה. שנית, לא דיברתי על תיאוריה ציונית או פוסט-ציונית, אלא על תיאוריות מדה"מ לאומיות או לא לא לאומיות.
22 באוגוסט 2010 - 11:41
ברור נמרוד, זה לא כוון אליך אלא כהבהרה של בלבול רווח בקרב מי שאינם מצויים בסוצ'.
10 בנובמבר 2010 - 5:41
אולי יש עניין לאנשים במאמר שפרסמתי בנושא אם תרצו והאוניברסיטאות
http://hebrewu-law.blogspot.com/2010/11/blog-post_07.html