שתי בשורות גדולות יצאו ממקוורלד האחרון. אני בכוונה לא מתייחס למקבוק השדוף, בגלל שאני לא קהל היעד שלו ולכן הוא פשוט לא מעניין אותי. הבשורות האלה, משולבות יחדיו, יכולות להיות המהלך משנה-העולמות הבא של אפל. האחת היא השדרוג לאפל-טי.וי והשנייה היא השכרת הסרטים בחנות אייטיונס. לדעתי, אפשר להתחיל להיפרד מהממיר בבית – האופן שבו אנחנו הולכים לצרוך טלוויזיה הולך להשתנות באופן דראסטי.

האופן שבו אנחנו צורכים טלוויזיה היום הוא הכי לא אינטרנטי שאפשר להעלות על הדעת. קודם כל, אנחנו צריכים לבחור ספק, ויכולים לצפות רק במה שהספק שבחרנו מביא לנו. אנחנו יכולים להירשם אצל יותר מספק אחד (ולשלם לכולם), אבל אם נקביל את זה לרגע לאינטרנט, לא ניתן בכלל להעלות על הדעת מצב שבו ספק אינטרנט, דוגמת 013-נטוויז’ן או בזב"ל, יאפשר למשתמש להתחבר רק לחלק מהתכנים ברשת. באינטרנט, מרגע שהתחברת, אתה מחובר לכל התכנים (לפחות עד שאטיאס יגביל לנו את זה).
שנית, אנחנו מוגבלים בזמן הצפייה. לא ראית "ארץ נהדרת"? הפסדת. מותו של הווידאו וקליטתו האיטית של הדי.וי.די המקליט בשוק רק מדגישים את הבעייתיות הזו. אז נכון, קיימים שירותים כמו V.O.D ויס מקס, מוצרים כמו טיוו וכיו"ב – אלא שמוצרים אלה לרוב כרוכים בתשלום נוסף. כמו כן, יש לכל אחד מהם מגרעות – ה-VOD מציג תכנים שהוט בוחרת להציג, למשל, וטיוו דורש תכנון מראש. באינטרנט, לעומת זאת, אני יכול לבחור מתי אני קורא את הבלוגים שנוחתים אצלי ב-RSS, למשל. אני לגמרי לא תלוי
בזמן.

לטובת קוראיי שאינם מחוברים בווריד לחדשות מבית אפל (הי אבא!), אפל טיוי היא קופסה קטנה וסקסית (אחרי הכול, אפל מייצרים אותה) שמסנכרנת את הטלוויזיה לחנות הבידור האינטרנטית של אפל, iTunes, או למחשב, בלי צורך במחשב (או בחוטים). והכלי הקטן הזה הולך לעשות לטלוויזיה את מה שהמודם עשה מחשב הביתי – הוא הולך, לדעתי, לשנות אותה לחלוטין. איך?
בואו נדמיין חנות iTunes אינטרנטית כזו, בה יש קבצי מוסיקה למכירה, קבצי סרטים וסדרות למכירה, קבצי סרטים וסדרות להשכרה ושאר ירקות. אפל טיוי מאפשרת לי להוריד או לנגן את הסרטים והסדרות שאני רוצה מהחנות, בלי לקום מהכסא, ישר מהטלוויזיה. זה האנטי-תזה של המצב היום – אני לא מחויב לאף ספק, אני יכול לצפות במה שאני רוצה מתי שאני רוצה (גם אם, אגב, מדובר בסדרה או סרט שלא הובאו לארץ), אני לא צריך לצפות בפרומואים ופרסומות – אני חופשי לגמרי להרכיב לעצמי את חווית הבידור שלי מול הטלוויזיה. בעצם, הממד הטלוויזיוני המוגבל הופך לממד אינטרנטי פתוח וחופשי. יוצרי התכנים לטלוויזיה לא צריכים את חברות הכבלים שיפיקו להם את התכנית – הם יכולים פשוט ליצור אותו ולהעלות אותה ל-iTunes, כשם שמעלים פודקאסט או וידאוקאסט. זוכרים את מסעות ג’ורג’ וג’רי מול NBC ב"סיינפלד"? לא עוד. אם יש לסדרה קהל, יוכלו יוצריה לדרוש תשלום בעד השכרת פרקיה, ולגרוף עליה רווח נאה.
הבזבוז שקיים במרחב הטלוויזיוני היום ייעלם. היום, בכל פעם שאני צופה בתכנית אחת, אני לא צופה בכמאה תכניות אחרות המשודרות בו זמנית ומגיעות לממיר שלי בו זמנית – רובן בערוצים שמעולם לא טרחתי אפילו לשלטט אליהם. נפח התעבורה אל הממיר שלי הוא עצום בעוד אחוז השימוש שלי בה הוא מזערי. בעידן האפל טיוי, התעבורה על הרשת היא בכל רגע נתון רק מה שאני צופה בו. הבית כבר לא צריך להיות מחובר ביותר מכבל אחד אל העולם החיצון – חיבור האינטרנט הוא די והותר.

כדי שכל זה יקרה, צריכה לקום תחרות לאפל טיוי ול-iTunes, תחרות בריאה שמאפשרת חיבור לכל חנות והוזלה של המחירים. מניסיון העבר עם אפל, היא מצליחה ליצור תחרות כזו. כמאמין גדול במדיום האינטרנטי ובחוקיו, אני יכול רק לקוות שאני צודק. אם כן, תזכרו איפה קראתם את זה.