רדי לי מהאינטרנט

לזהבה גלאון יש רעיון חדש, שבעיניי הוא מתחרה לגיטימי על תואר הצעת החוק הטפשית של החודש (כן, זו הפכה לתחרות חודשית לאור ההצפה בכנסת הנוכחית). הרעיון החדש של זהבה גלאון אומר בערך משהו כזה: החוק הנוכחי אוסר על ניהול בית עסק לצרכי זנות, אבל לא נאכף על האינטרנט, ולכן, צריך להוסיף את האינטרנט לחוק. שזה כמו להגיד שאם יש כביש בארץ שהמשטרה לא אוכפת בו את הגבלות המהירות, צריך להוסיף את שם הכביש לחוק. כי חוק כבר יש, זו בסך הכול שאלה של אכיפה.

גילוי נאות: אני די נייטרלי כשזה מגיע לזנות. אני מתקשה להאמין למיתוס הזונה מבחירה, אני מאמין לארגוני הנשים כשהן מדברות על כפייה, התעללות ואונס, אני חושב שסחר עבדים זה רע, ונשים בהחלט נכללות בהגדרה הזו. אני חושב גם, מנגד, שלכל אדם שמורה הזכות להתפרנס מכל כישוריו, ואם במקרה הכישור שאדם בוחר להתפרנס ממנו הוא זה שנתן לו הטבע, ויש לזה דרישה, שיהיה לו לבריאות. לצד איסור מוחלט על זנות (ואכיפתו. אחד הדברים שפשוט לא נתפשים בארץ זה שלא מספיק שמשהו יהיה לא חוקי. צריך גם לאכוף את החוק), שהוא, כאמור, שלילי בעיניי, הדרך האידאלית למנוע את מרבית התופעות המתלוות לזנות היא להוציא אותה מידי העבריינים, קרי, למסד אותה. כן, למה לא, זונות בשכר גלובלי עם תוספת שעות נוספות וביטוח פנסיוני. אם כבר נלחמים על זכויות נשים.

אבל מה שמרגיז כאן באמת זה שגלאון מייצגת את ונישאת על הגל הזה, שגואה בזמן האחרון, שרואה באינטרנט סוואנה אנרכיסטית שמצריכה כוחות מיוחדים וחקיקה פורצת גבולות. חסון רוצה לסתום את הפה לטוקבקיסטים, חוק חסימת אתרים רוצה לשטר את האינטרנט למוות, דב גילהר מצא קריירה בהפחדה המונית. יש פדופילים באינטרנט, אומר ההורה המפוחד, שמישהו יעשה משהו.
והצעת החוק הזו דומה מאד לנושא של פדופיליה באינטרנט. ניהול בית בושת הוא עבירה על החוק. ניהול בית בושת עם אתר אינטרנט הוא גם עבירה על החוק. ניהול בית בושת שפועל מתוך האינטרנט בלי מקום מושב קבוע, גם הוא עבירה על החוק. צריך שופט מאד יצירתי (וגם טיפש למדי) כדי לקבוע שבית עסק שאין לו משרדים, אלא מנהל את כל פעילותו דרך הרשת, שונה במשהו, מבחינה משפטית, מבית עסק שיש לו משרדים. בדיוק כמו פדופיליה – קיום מגע מיני עם קטינים למטה מגיל 16 הוא אסור. הוא אסור בין אם הפדופיל אורב לקרבנותיו ליד הקיוסק השכונתי ובין אם הוא מחפש אותם בצ’אט של וואלה.
ושתי העבירות הללו, הפדופיליה והבורדל (האחת, אגב, חמורה לאין שיעור מהשנייה, בעיניי), שתיהן אינן עבירות וירטואליות. הפדופיל הופך בעייתי כשהוא מגיע לשכונה שלי. בית הבושת הופך בעייתי כשסרסור שולח אישה שבבעלותו אל לקוח וגוזל את כספה. גם הפדופיליה וגם הזנות היו קיימים הרבה לפני האינטרנט. אם בכלל, האינטרנט מסייע במניעת הפשעים האלה. הרי מה שניתן ללמוד מפרשת הפדופילים בערוץ 10 הוא שהאינטרנט הפך את זה לפשוט בהרבה ללכוד את אותם פדופילים לפני שהם מכים, לפני שיש להם קרבנות, מה שהיה כמעט בלתי אפשרי במקרה של פדופיל שמסתובב ברחוב. (לא שאני חושב שהכתבה ההיא הייתה בעלת ערך כלשהו. היא המציאה עבירה ואז האשימה את "מבצעיה", ושיתוף הפעולה בין התקשורת למשטרה שם הוא לא פחות ממסוכן בעיניי).

אבל מה יעזור הגיון כשנבחרי הציבור שלנו מעדיפים להינשא על גל פופוליסטי זול ולסכן את המקום היחידי שעוד יש בו באמת חופש ביטוי? חוק נוסף על הקיים לא משפר אכיפה, אבל הוא נדבך נוסף בדרך לאינטרנט מוגבל ומשותק, מגויס ואילם.