להרעיד את הקרקע
במאי 2007, לפני קצת יותר משנה, חתמה ממשלת אולמרט על הסכם עם נציגי הסטודנטים, בתום שביתה ארוכה מאד, ארוכה מדי, במהלכה נקטו פקידי האוצר בכמה טקטיקות מכוערות במיוחד. בין סעיפי ההסכם, הנקודה העיקרית והסעיף הראשון היה:
לאחר הגשת המלצות ועדת שוחט, וטרם דיון בנושא זה בממשלה, תתקיים הידברות בין נציגי הממשלה לבין הנציגות הנבחרת של הסטודנטים – שתיבחר על ידי התאחדות וארגון הסטודנטים – בנוגע לשכר הלימוד.
ההידברות תסתיים בהמלצות מוסכמות. ההמלצות המוסכמות יונחו בפני הממשלה.
שימו לב: טרם דיון בנושא זה בממשלה. ההמלצות שיונחו בפני הממשלה, לפי ההסכם, הן ההמלצות המוסכמות ביו הסטודנטים לבין ממשלת ישראל.
אז הבטיחו. אז חתמו על הסכם. החתימה של אולמרט, כפי הנראה ובניגוד לחשדות, לא שווה הרבה. מחר, יום א', תתקיים ישיבת ממשלה, ובה יונחו על שולחן הממשלה מסקנות ועדת שוחט לאישור. איש לא דיבר עם הסטודנטים לפני כן, בוודאי שלא הושגה עמם הסכמה.
ועדת שוחט נולדה בחטא, בניגוד לכל כללי הרציפות השלטונית. דו"ח ועדת וינוגרד הראשונה, שכלל המלצה על הפחתת שכר הלימוד, מעולם לא יושם. פקידי האוצר - השליטים האמיתיים במדינה - מסמסו אותו. אז הקימה ממשלת אולמרט את ועדת שוחט, ועדה קרואה שנועדה לשמש חותמת גומי על מהלך שהאוצר דורש זה זמן - העלאת שכר הלימוד. לא היו אנשי חינוך בועדה הזו, שבראשה עמד שר אוצר לשעבר, אלא רוב מוחלט לכלכלנים ניאו ליברלים, כאלה שבאוצר אוהבים. אז מה אם חתמו על הסכם עם הסטודנטים? ההסכם ההוא הופר.
וכשראו אנשי ממשלת אולמרט שאי אפשר להשתיק את הסטודנטים, חתמו אתם על הסכם נוסף, ושוב מפרים אותו. כי זו טקטיקה שעובדת: הסטודנטים חזרו ללמוד, ואחר כך ממשלת ישראל יכולה לעשות מה שהיא רוצה.
ברקע למהלך הזה עומדת שרת החינוך, שנבחרה, למי ששכח, מתוך מפלגה שרצה על הטיקט החברתי לכל אורך הבחירות. שיתוף הפעולה שלה עם הרס החינוך בישראל הוא התקרנפות לשמה. כי השרה תמיר, שיודעת היטב כי המהלך הזה מנוגד להסכם שחתימת ידה מעטרת אותו, הציעה פשרה: שלסטודנטים יהיה נציג בישיבה. יש שתי בעיות עם הפשרה הזו: הראשונה היא שנציג של הסטודנטים בישיבת הממשלה יעיל בערך כמו שדיים על פיל. הרי תוצאות ההצבעה הזו כל כך צפויות, בממשלה שכל שריה הצביעו בעד יציאה למלחמה בלי להגדיר מטרות, ששוברי התשלום שינפיקו האוניברסיטאות ביום ב' כבר יכללו העלאה של 900 שקלים.
הבעיה הגדולה יותר עם הצעת הפשרה הזו היא שזה פשוט לא מה שהוסכם, אלא כרסום של ההסכם. ממשלת ישראל חתמה על מסמך, הסכימה על עקרונות מסוימים. בבריונות, היא מתעלמת מההסכמה, ומנסה להגיע ל"פשרה" חדשה, מהמקום אליו משכה בבריונות. למה הדבר דומה? נניח שהגעתי להסכם עם השכנים שלי, שבכל שבוע שכן אחר מנקה את חדר המדרגות. באופן קבוע, השכן מלמטה לא מנקה בשבוע שלו, ומתעלם מההסכם. כשהשכנים מתעמתים אתו, הוא מציע להם שהוא יעשה את התור שלו פעם אחת כל שני סבבים, כלומר, שסבב אחד ידלג עליו. זו בריונות. ואל תטעו - השרה תמיר אחראית לה לא פחות מכל אחד אחר.
מתווה שוחט מציע, במקביל להעלאה פראית ונטולת כל הגיון של שכר הלימוד, מערכת של הלוואות מהמדינה. אותה המדינה שחותמת על הסכמים ומפירה אותם, אותה המדינה שפעמיים שיקרה לסטודנטים בפרצוף עבור בצע כסף - ושתי הפעמים היו תחת ממשלת אולמרט ובעת כהונתה של פרופ' תמיר כשרת החינוך, זיכרו זאת בקלפי - אותה המדינה רוצה להציג את עצמה כמלווה חביב. אין לטעות, ממשלת ישראל היא כריש הלוואות, הגוף האחרון במדינה שאפשר לחתום איתו על הסכם כלכלי. אמרתי את זה כבר לפני יותר משנה:
אבל מי שעבר את מבחני הפסיכומטרי שלו, או סתם מי שקורא עיתונים, יודע שאם יש גוף אחד במדינה שלא כדאי לחתום אצלו על הלוואה, הרי זו ממשלת ישראל. שאלו את עובדי המדינה, שהבנק שלהם הופרט בבריונות. שאלו את אלה שהפקידו כספם בקופות הגמל הבנקאיות. לא, מחר בבוקר תצוץ איזו "רפורמה" חדשה, ויוטל על ההלוואות הללו מס, כדי לממן איזה צורך קואליציוני דחוף כמו הקמתה מחדש של ההתנחלות בחומש. יותר אמין לקחת הלוואה מהבנק. שמעתי סיפור על פרויקט "תגלית", פרויקט ציוני נפלא שמביא בני נוער יהודים מהעולם לביקור בן עשרה ימים בארץ, ללא עלות. המימון לפרויקט מתחלק בין הסוכנות היהודית, קרן ברונפמן וממשלת ישראל, אם אינני טועה, וכל צד חתום על חוזה בו הוא מתחייב להעביר את הכספים. אתם מוזמנים לנחש מי הצד היחיד שלא עמד בחוזה שהוא חתום עליו.
בישראל יש כ-250 אלף סטודנטים. כאשר המחטף הזה יעבור - ואתם יכולים להסיר דאגה מלבכם, הוא יעבור - יש רק דבר אחד לעשות. צריך לצאת לרחובות ולהרעיד את האדמה. לא רק בגלל הנזק הבלתי הפיך לחינוך הגבוה, לרעיון המוביליות החברתית, לסיכוי לבנות כאן חברה שוויונית. לא, הקרקע צריכה לרעוד בגלל הסטנדרט השלטוני הבריוני שהעברת ההחלטה הזו תנציח; כי באמת שהגיעו מים עד נפש. כי הגיע הזמן שנבחרי הציבור יקיימו הסכמים. כי נמאס שמשקרים לנו בפרצוף.
זו הפעם, אסור לוותר.
נמרוד, הניתוח שלך מדוייק. אנחנו חיים תחת שלטון שפועל בזמן הווה בלבד. אין שום המשכיות שלטונית בין החלטות שנעשו אתמול בצהריים למה שמבוצע היום בבוקר, וזה אפילו בעניינים שאינם תלויים בהסכמים עם גורמים חיצוניים לממשלה. על אחת כמה וכמה שזה המצב כשמדובר בהסכמים שהושגו מתוך פשרה ולא מתוך יוזמה עצמית של הממשלה. למעשה הממשלה לא מנסה אפילו ליצור מראית עין של התחשבת בהסכמים שעליהם היא חתמה בעבר. מנהיגי ציבור שחותמים על הסכם עם הממשלה מודעים לזה והמוטיבציה שלהם היא רק להפסיק את המאבק שנמשך זמן רב ועולה להם ביוקר.
אני ממליץ לכל ציבור שמנהל מאבק עם הממשלה לדרוש מנציגיו להכניס להסכם סעיף שאומר שבמידה והההסכם לא יקויים, כל החתומים יאלצו להתגלגל בזפת ונוצות בכיכר העיר. נכון שזה לא יעזור בכלום, אבל אם כבר חותמים על הסכם חסר משמעות אז לפחות כדאי להכיר בכך.
יפה כתבת. פוסט מדויק ומצוין.
תודה לשניכם, ונדב - ברוך הבא.