בהמשך לפוסט הקודם וכתגובה לפרשת אמנון יצחק, הנה משהו שהייתי רוצה שנבחרי הציבור שלנו יבינו: אין עבירות וירטואליות.
כל מה שעושה אזרח המדינה ברשת כפוף לחוקי המדינה. הטענה שהרשת אשמה בפשעים המתבצעים בה שקולה לאמירה שהרחוב אשם בפשעים המתבצעים בו.
ומי טוען שהרשת אשמה? זהבה גלאון בפוסט הקודם, ישראל חסון בחוק הטוקבקים שלו, גיא הדס במאמר אווילי במיוחד (והתשובה המומלצת של יובל דרור) וכל מיני ש"סניקים שרוצים לחסום את האינטרנט.
אפשר לענות לכל אחד מהם בנפרד, אבל כדאי ורצוי לזהות את התנועה הכללית, זו שנישאת על גלים של פוביה מהציבור (ותודה מיוחדת לדב גילהר) ומציעה הצעות חוק פופוליסטיות, שגורמות נזק עוד בטרם התקבלו.
עבירה על חוק לשון הרע איננה עבירה וירטואלית. היא עבירה על חוקי המדינה. מי שנושא באחריות הוא מי שכתב את הטוקבק/ערך בוויקיפדיה/בלוג. האתר שבו התפרסם טוקבק אינו נושא באחריות, בדיוק כשם שעיריית תל אביב אינה נושאת באחריות על מילותיו של מי שהפך ארגז בלב פארק הירקון והחל להוציא דיבתו של מישהו אחר. ולפני שמישהו יביא את דוגמת העיתון, העיתון נושא באחריות למה שמתפרסם בו מפני שבעיתון יש מערכת שלמה שמעורבת בפרסום.
כבר דיברתי כאן על יתרונות הפרסום באנונימיות חלקית, יתרונות שהחקיקה החדשה מנסה לקחת מאתנו. ולמה? החשד שלי הוא שזה מפני שבעוד שהשיח הציבורי הרגיל מגביל עצמו לדעות אותן מקובל חברתית לבטא (שלפי גדי וולפספלד, לרוב מגבילות את עצמן למגוון הדעות שקיים בפרלמנט), שיח האינטרנט לא מגביל עצמו כלל. עכשיו, מה שלא חוקי (הסתה, לשון הרע וכיו"ב) – לא חוקי, ולנפגע יש זכות מלאה לתבוע סעד מהכותב. אבל השיח החופשי באינטרנט מוגבל כיום רק ע"י החוק, ולא ע"י נורמות חברתיות, וזה דבר טוב לכל מי שהוא לא נבחר ציבור, שחושש שהציבור עלול להתחיל לחשוב.
הרשת לא אשמה בתכנים המתפרסמים בה, לא יותר משהטלפון אשם במילים שעוברות דרכו. הרשת לא אשמה באזלת ידה של משטרת ישראל לאכוף את חוקי המדינה בה. הרשת מאפשרת לכל אחד להפוך ארגז וירטואלי ולהתחיל לדבר. לזה קוראים Freedom of speech. יותר מדי אנשים בכנסת מגלים שיש להם בעיה עם זה.