מי הרס את הרומנטיקה?
כשחיים רמון הורשע וחזר מידי המערכת המשפטית לידי הציבור – שחיבק אותו, לצערי – שיחות המשרד והטוקבקים כללו את ההצהרה המגוחכת ההיא, שהשופטים הרסו את הרומנטיקה ושאי אפשר כבר לחזר. כאילו שהמהלך הראשון בחיזור הוא תחיבת לשון.
אולי אני לא עושה את זה נכון, אבל אצלי הנשיקה באה אחרי החיזור, היא אחד התוצרים הראשוניים שלו, לא המהלך עצמו, שבדרך כלל לא כולל מחוות פיסיות פולשניות. מונטי פייתון מתארים היטב כמה מגוחך הניסיון להקדים את המאוחר כך:
What’s wrong with a kiss, boy? Hmm? Why not start her off with a nice kiss? You don’t have to go leaping straight to the clitoris like a bull at a gate…So, we have all these possibilities before we stampede towards the clitoris, Watson
מנשקים – ככה, לפחות, לימדו אותי – כשברור שהצד השני מעוניין בכך, ולא רק כי אני מעוניין. ואולי כאן הבעיה.
במאמר שכתבתי למגזין במה אחרי הרשעתו של רמון, שכותרתו "עבריין", כתב לי אחד הטוקבקיסטים:
חוק איסור הטרדה מינית הוא חוק שאין לו מקבילה יש לומר לא באירופה ולא בארה"ב במתקונתו [כך במקור, נ.א.] הישראלית.
אינני יודע אם זה נכון, אולי חלק מקוראיי שהשכלתם המשפטית רחבה משלי (כלומר, גדולה מאפס) יוכלו לשפוך אור על הנושא; אבל גם אם זה נכון, זה בסך הכול מעיד על החברה הישראלית הרבה יותר משזה מעיד על החוק. זה אומר שאצלנו צריך יותר מאצלם. שאצלנו יש אנשים שמרשים לעצמם יותר.
מי שהרג את הרומנטיקה והחיזור הוא מי שלא ידע לבצע אותם. מי שהחליט שחיזור אחרי עלמת-חן כולל התייחסות מינית בוטה הוא שהרג את החיזור. מי שהחליט שהמזכירה שלו, שהוא משלם לה משכורת וכו’, היא האישה הנכונה לחזר אחריה, כאילו אין בזה כל בעייתיות, הוא שהרג את החיזור. מי שהחליט שחיילת בת 21 שרוצה להצטלם עם שר כריזמטי כדי להראות לחברות היא יעד מוצלח להנחית בו את הלשון שלו הרג את החיזור.
כי "חיזור" זה לא אף אחד מהדברים האלה. חיזור זה לנסות למצוא חן בעיני הצד השני. אני תוהה כמה נשים אפשר למצוא שחושבות שרעש של הכנסת אוויר, צפירה ממכונית חולפת או טפיחה על העכוז הן פעולות מלאות חן. נדמה לי שרובן חושבות שזה מגעיל. בהמשך לרשימה המצוינת הזו, נדמה לי שיש גם לא מעט גברים שחושבים שזה מגעיל. נדמה לי גם שהגברים שעושים את זה לא באמת חושבים שהבחורה שהם צעקו אחריה באמת תסתובב. ג’רי סיינפלד אמר את זה טוב ממני:
3:27 Honking the car horn amazes me. This has got to be just the last living brain cell on this guy’s skull that comes up with this idea
ואם הם לא חושבים שהיא באמת תסתובב, או כפי שסיינפלד מתאר, תוריד את העקבים ותתחיל לרדוף אחרי האוטו[1] . לא, הם עושים את זה בשביל עצמם. בשביל להרשים חברים, בשביל להרגיש "גברים", בשביל לצאת בסדר עם עצמם. וזה ההיפך ממה שחיזור אמור להיות.
והתוצאה של זה היא, כפי שאורן אבחן, שנשים מרגישות מאוימות, כל הזמן. כי הן אובייקט, כל הזמן. ומפני שזה מצב לא נורמלי, נדרשת חקיקה. והחקיקה הזו באה למנוע את כל המהלכים שהם לא באמת חיזור, אבל כשמיישמים אותה, פתאום כל מיני תולעים מגלות שבעצם, לגלות כבוד לנשים, לחזר באמת, זה לא משהו שממש מתחשק להן. הגבר ה"לבנטיני" מעדיף לשלוח ידיים, לשרוק, לצעוק אחרי בחורה ברחוב, לצפור. לגלות התחשבות במה שהאחר רוצה זה הרבה יותר מדי עבודה.
ואז הם טוענים שמערכת המשפט הרסה את הרומנטיקה. אני מצטער, רבותיי, אין שום דבר רומנטי ברמיזה מינית בוטה לזרה מוחלטת. "אנחנו יכולים לטוס לסוף שבוע בוונציה, או שאני יכול לומר לך שיש לך תחת נהדר. בחירה שלך". באמת.
גם אם החקיקה המורחבת והאכיפה המוגברת בנושאי התנהגות מינית באמת פגעה בחיזור – משהו שאני מטיל בו ספק, היא פשוט מחייבת אנשים לחזר כמו בני אדם – האשם הוא באלה שמלכתחילה התנהגו בגסות. אם לא היו בישראל אנשים שמרגישים שזו זכותם, בשם הצינור שבין רגליהם, לרמוז רמיזות מיניות בוטות, אולי לא היה צורך בחקיקה הזו. אבל היות ויש אנשים כאלה, החקיקה הופכת נחוצה.
אז מה יהיה? האם נלמד לחזר? האם נלמד מפוסטינור[2] ונמשיך לזלזל בנשים, ולחשוב שחיזור פירושו לקבל צ’פחה מהחבר’ה? אני מקווה שהראשון. וממש ממש לא אכפת לי אם זה יקרה לאנשים כי הם בשלב השני של קולברג[3] או כי הם באמת חושבים ככה. גם זה וגם זה עדיפים על המצב היום.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
23 ביולי 2008 - 1:14
(זהירות, תגובה עילגת במיוחד. מאוחר בלילה.)
דבר ראשון, יפה אמרת.
דבר שני, אני אנסה, כרגיל, להציג את הדעה ההפוכה. כלומר, אני לא אצדיק הטרדה מינית, כי זה באמת גועל נפש ונורמות ההתנהגות בארץ באמת איומות. מה שכן, אני בכלל לא בטוח שהחוק נגד הטרדה מינית הוא דבר נהדר שאין בו אף נזק. בוא נלך אחורה, ונדבר על אונס. אונס, דבר איום ונורא, נכון? נכון. הבעיה עם אונס הוא שבהרבה מקרים לא ניתן להוכיח אותו באופן חד-משמעי. מה שיכול להביא למקרה שבו, נניח, א' שכב עם ב', ההורים הדתיים של ב' גילו, ב' טענה שא' אנס אותה, דברים התגלגלו ולחץ הופעל, ב' הלכה למשטרה והתלוננה נגד א', היה משפט, ועכשיו א' יושב בכלא. סתם דוגמה. זה מבוסס על מקרה ששמעתי עליו דרך חברים של ההורים, ואני לא בטוח בפרטים או מי צודק, אבל באופן כללי אני מוכן לנחש שמספר המקרים האלה גדול ממש מאפס, במיוחד במדינה שבה 97 אחוז מהנאשמים מורשעים.
כמו שאמרתי, אונס זה דבר איום ונורא, ואני לא מציע לבטל את החוק האוסר על אונס, אבל יש גם נפגעים לחוק הזה. אמנם לכל חוק יש נפגעים, אבל קשה במיוחד להוכיח אונס: אם א' דקר את ב', אז ל-ב' יהיו הפצעים שיוכיחו את זה, ובדרך-כלל יהיו עדים. בתחום המיני, דברים הרבה פחות ברורים.
עכשיו, לגבי הטרדה מינית הדבר עוד יותר גרוע. מי מבטיח שמחר לא תתלונן נגדי מישהי על הטרדה מינית? למיטב זכרוני התנאים קלים למדי. אה, אני יודע מי מבטיח — המשטרה ובתי המשפט מעבירים את המתלוננות שבעה מדורי גהינום, כך שבדרך כלל לא שווה להגיש תלונות סרק. כלומר, האכיפה של החוק כיום היא כזו שאינה באמת מסוכנת לאדם (גבר) מהישוב. ומי מבטיח שהמצב הזה לא ישתנה עוד שנה, שנתיים, עשר שנים? זאת הבעיה שלי עם החוק נגד הטרדה מינית. כל עוד האכיפה שלו היא רק במקרים מובהקים, אז הוא חוק מצויין. מה יהיה במצה ההיפותטי, אבל האפשרי, שבו יאכפו אותו באופן יותר גורף?
23 ביולי 2008 - 1:28
תגובה ארוכה ומפורטת, וכמובן שאני לא מסכים למילה :)
נתחיל.
1. "מה שכן, אני בכלל לא בטוח שהחוק נגד הטרדה מינית הוא דבר נהדר שאין בו אף נזק" – אף אחד לא טען את זה. או לפחות, אני לא. זו מערכת צדק נוהלי שאינו שלם, כמו כל מערכת המשפט שלנו. אני ארחיב תכף. אני טוען שיתרונותיו עולים על חסרונותיו.
2. "בוא נלך אחורה, ונדבר על אונס. אונס, דבר איום ונורא, נכון? נכון. הבעיה עם אונס הוא שבהרבה מקרים לא ניתן להוכיח אותו באופן חד-משמעי." – אני מכיר מעט מאוד דברים שניתן להוכיח באופן חד משמעי. בוא נלך עוד אחורה: רצח. הרבה פעמים אין כל עדות, רק ממצאי משטרה מקריים. בתי המשפט לא יכולים להיות צודקים במאה אחוז מהמקרים. מערכת צדק נוהלי לא שלם. ככה זה.
3. "אבל באופן כללי אני מוכן לנחש שמספר המקרים האלה גדול ממש מאפס, במיוחד במדינה שבה 97 אחוז מהנאשמים מורשעים." – אני לא יודע מהיכן הסטטיסטיקה. אני יכול לומר לך שבמדינה שבה 99.8 מכלל התיקים שמגיעים למשפט מסתיימים בהרשעה (נכון, 2 מאלף יזוכו), 97 אחוז זה אחוז הרשעה נמוך. אני גם יכול להגיד לך על אנס אחד לפחות שאני מכיר (לצערי) שמסתובב חופשי. אבל מקרים אנקדוטליים הם לא בסיס לטענות סטטיסטיות.
4. "כמו שאמרתי, אונס זה דבר איום ונורא, ואני לא מציע לבטל את החוק האוסר על אונס, אבל יש גם נפגעים לחוק הזה. אמנם לכל חוק יש נפגעים, אבל קשה במיוחד להוכיח אונס: אם א' דקר את ב', אז ל-ב' יהיו הפצעים שיוכיחו את זה, ובדרך-כלל יהיו עדים. בתחום המיני, דברים הרבה פחות ברורים." ומה אם א' מכייס את ב'? מה אם א' רוצח את ב'? יש לנו מערכת שתפקידה לתת לנו צדק. המערכת הזו מורכבת מחקירת משטרה, משפט אל מול שופטים מקצועיים (ולא, למרבה המזל, מושבעים, שבוודאי ידוע לך מה טוויין אמר עליהם) ותוצאה. התוצאה הזו נותנת לנו צדק במרבית המקרים. אנחנו יודעים שהיא לא מושלמת, אבל זה מה יש לנו. להגיד שהמערכת הזו, דווקא במקרים של תקיפה מינית ואונס, פתאום לא מספקת, מחייבת אותך או לתת מערכת חלופית וטובה יותר, או לוותר על החוק.
5. "עכשיו, לגבי הטרדה מינית הדבר עוד יותר גרוע. מי מבטיח שמחר לא תתלונן נגדי מישהי על הטרדה מינית?" – אם אתה לא מטריד? באותה מידה אתה יכול לשאול למה שלא יאשימו אותך מחר ברצח רבין.
6. "למיטב זכרוני התנאים קלים למדי" – כן. צריך להטריד מינית. אם תטריד מינית, יאשימו אותך בזה.
עכשיו, כלום לא כזה פשוט. אותי האשימו לפני אי אלו שנים בהטרדה מינית. זה לא היה כיף, בלשון המעטה. זה היה סיוט. אבל לא עשיתי את זה, ולכן אני כותב את זה מהמחשב בבית ולא בכלא.
7. "המשטרה ובתי המשפט מעבירים את המתלוננות שבעה מדורי גהינום, כך שבדרך כלל לא שווה להגיש תלונות סרק" – למזלנו, זה פשוט לא נכון. הם כן מאמתים את התלונה, עושים את עבודתם. זה נחמד כזה.
8. "זאת הבעיה שלי עם החוק נגד הטרדה מינית. כל עוד האכיפה שלו היא רק במקרים מובהקים, אז הוא חוק מצויין. מה יהיה במצה ההיפותטי, אבל האפשרי, שבו יאכפו אותו באופן יותר גורף?" – תהיינה פחות נשים מוטרדות, כמעט אוטומטית. יוגדרו מחדש, סוף סוף, כללי משחק המינים במדינה הזו.
אתה נהנה מהקריאה?
23 ביולי 2008 - 22:32
1.
הקריאה נהדרת. הספקתי רק לרפרף, אבל בינתיים אני נהנה מאד. אחרי שהתחלתי נזכרתי שהקורס ההוא אצל חגי שממנו ברחתי היה על לוינס, לא קירקגור, אז מסתבר שאף פעם אפילו לא הסתכלתי בטקסט של קירקגור. נעים (מאד) להכיר.
2.
לגבי תגובתך: בסופו של דבר, נראה לי שאנחנו די מסכימים על העקרון, אבל מתווכחים על הפרטים ועל ה-balance. כמובן שהגזמתי בכוונה בתגובה למעלה, ושאני חושב שהחוק נגד הטרדות מיניות הוא צעד קדימה מהרבה בחינות. מצד שני, אני מאמין שיש לו חסרונות רצינייים, ושהטענה שהחוק הזה הרג את החיזור לא שגויה לחלוטין. מה שכן, האנשים שמשמיעים את הטענה הזאת הם בדרך כלל אלה שלא חיזרו אלא הטרידו. אני מאמין שהחוק הזה מצר את צעדיהם של אנשים תמימים. זה בערך כמו הגבלת מהירות ל-110 באוטוסטרדה. הגבלה כזאת תגביל את הנהגים הפרועים, מה שטוב. אבל היא גם תגביל את הנהגים הטובים שהיו יכולים יפה מאד לנהוג 140 ולהגיע מהר ובבטחה למחוז חפצם, כמו שנניח מקובל בגרמניה. במדינה ים-תיכונית ואלימה כמו ישראל כנראה צריך לכפות הגבלות מהירות, אבל זה פוגע בתמימים.
3.
כתבת "להגיד שהמערכת הזו, דווקא במקרים של תקיפה מינית ואונס, פתאום לא מספקת, מחייבת אותך או לתת מערכת חלופית וטובה יותר, או לוותר על החוק". הצבעתי על כך שיש בעייתיות אינהרנטית בהוכחת הטרדה מינית, שגדולה בהרבה מהבעיה בהוכחת, נניח, רצח או הוצאת דיבה, או מה שלא יהיה. הטרדה מינית, והרבה פעמים אונס, הם בדרך כלל מקרים של he said she said, וזה יוצר בעיות לא מבוטלות. בפרט, אני מאמין שאנשים חפים מפשע מואשמים, ולעיתים גם מורשעים, בהטרדה מינית לעיתים קרובות יותר מאשר ברצח. (אין לי סטטיסטיקות, אז ייתכן שאני טועה). בנוסף לזה, אני רואה מצב היפותטי אבל אפשרי שבו מערכת המשפט תשנה את טעמיה כך שיהיה אפילו קל יותר להפליל אנשים בהטרדה מינית. אותי זה מפחיד, ואתה מדבר עם אדם שהטרדה מינית ושוביניזם רחוקים ממנו מאד. אני מפחד, למשל, שאנשים בעמדות כוח יהיו חשופים לסחיטה.
4.
כתבת "אם אתה לא מטריד? באותה מידה אתה יכול לשאול למה שלא יאשימו אותך מחר ברצח רבין."
לא מדוייק. אם מאשימים מישהו ברצח בלי לתת ראיות, סביר שהאיש לא יורשע. ברוב מקרי ההטרדה המינית _אין_ ראיות, מה שאומר שאם יחליטו לתבוע מטרידנים באופן יותר אקטיבי, באופן טבעי יהיה אפשר להרשיע גם חפים מפשע.
24 ביולי 2008 - 0:31
1. אני שמח לשמוע. יש לו קסם מיוחד – ויש סיבה שאני כותב עליו כאן יותר מעל כל פילוסוף אחר, כולל חשובים ממנו (כמו למשל לוינס, שאני דווקא מאוד אוהב); נפלתי ברשת ואני מודה בכך בפה מלא.
2. "מה שכן, האנשים שמשמיעים את הטענה הזאת הם בדרך כלל אלה שלא חיזרו אלא הטרידו." – יפה לך לסכם את הפוסט שלי במשפט. :) וגם: "טרדה מינית, והרבה פעמים אונס, הם בדרך כלל מקרים של he said she said, וזה יוצר בעיות לא מבוטלות" – ושוב, יש לנו מערכת שמטרתה להכריע מקרים כאלה. גם סכסוכי שכנים הם בד"כ he said she said, ובמקרי רצח הרבה פעמים אין he שיגיד בכלל.
3. אוקיי, אז אתה טוען (לא בצדק, לדעתי, וראה סעיף 2, אבל ניחא) שהמערכת לא טובה מספיק במקרים של תקיפות מיניות. עכשיו אתה צריך או לבטל את החוק בתואנה שאתה לא יכול לאכוף אותו, או להציע מערכת טובה יותר. בהיעדרה של מערכת טובה יותר וביהעדרו של הרצון לוותר על החוק, זה מה יש, ואתה מקבל על עצמך שמה שיש הוא הטוב ביותר שאתה יכול להגיע אליו.
4. "לא מדוייק. אם מאשימים מישהו ברצח בלי לתת ראיות, סביר שהאיש לא יורשע." – גם בהטרדה מינית. אם יש עדות, אתה מגיע שוב למקום שבו אני שואל אותך אם אתה סומך או לא על מערכת אכיפת החוק לכל שלביה – משטרה, פרקליטות, בית משפט – שתגלה את האמת ברוב המקרים. אם לא, אז הבעיה היא ממילא לא בחוק אלא במערכת האכיפה, ואני אהיה הראשון להסכים שיש הרבה מה לשפר בה. אם כן, אז בכלל אין לנו בעיה. נמצאנו שאין בעיה בחוק.
28 ביולי 2008 - 20:22
סליחה על התגובה המאוחרת. הייתי בשנגחאי. עיר מגניבה בהרבה מבייג'ינג אגב, בחמישה ימים האחרונים.
אני חושב שבסעיף 4 בתגובתך האחרונה היכית בנקודה (כלומר, you hit the point; עוד לא החלטתי אם העברותים האלה של ביטויים אנגליים ראויים). שאלת, "אתה מגיע שוב למקום שבו אני שואל אותך אם אתה סומך או לא על מערכת אכיפת החוק לכל שלביה – משטרה, פרקליטות, בית משפט – שתגלה את האמת ברוב המקרים". התשובה, לרוע המזל, היא _לא_ מהדהד. אני סומך עליה יותר מגל זרוע שלטונית אחרת, אבל לא, אני לא סומך על מערכות האכיפה והשיפוט.
המשטרה היא הגרועה מכולן, מסיבות שמיותר לציין. לגביה גם יש לי הכי הרבה מידע אנקדוטלי, אז אני בטוח למדי בשיפוטי. (אי האמון שלי מבוסס רק על מידע אנקדוטלי. אף פעם לא טרחתי לבדוק סטטיסטיקות, ואולי ראוי שאעשה זאת). היה יכול להיות יותר גרוע, אבל אני חושב שברור למדי שהמשטרה לא ממלאת את תפקידה.
לגבי הפרקליטות ובתי המשפט, יש לי הרבה פחות מידע, אבל באופן עקרוני אף פעם לא שוכנעתי שיש מה לסמוך עליהם. שופטים הם עמוסים, ולצד כאלה שעושים עבודת קודש (וראוי להשתמש בביטוי הזה גם בקשר לעבודת שופטים), יש שופטים איומים. באופן כללי, אני מניח שבתי המשפט לא מגלים את האמת בכל המקרים. אין לי עדויות לעניין, אבל (אם לנסות להיות ציורי) אני מסיק זאת ממה שמתימטיקאים קוראים "שיקולי ספירה". אם תספור את כמות התיקים הנידונים, ואת חומרתם ומורכבותם, ותספור את מספר השופטים ומספר השעות שהם יושבים בכס השופט, ותשקלל פנימה את אחוז ההרשעות והעדויות האנקדוטליות הזמינות, תראה שהמצב חרבאנה. (לא שיקול ספירה מי יודע מה, אבל כוונתי היא שבמצב הנוכחי, נראה כנעט בלתי-אנושי שבתי המשפט יעשו עבודה סבירה).
ולכן, אני לא סומך. לא על בתי המשפט, ובוח שלא על המשטרה. ועוד יותר לא כשמדובר על מקרים של he said she said, שבהם למיטב הבנתי פסק הדין יכול באותה מידה להיות תלוי בצבע העניבה שהנאשם לבש הבוקר.
28 ביולי 2008 - 20:50
מעולה, אלעד, ואני אפילו מסכים חלקית. אז הבעיה, אם כן, איננה בחקיקה, היא במערכת. רוצה לומר, שנה את המערכת, לא את החקיקה.