פוליטי, אולי, אבל לא תקין

27 ינואר, 2008 בנושאים כללי

נפלה לחיקי ההזדמנות הנהדרת לכתוב מה שאני חושב על תקינות פוליטית, בעקבות הפוסט הזה של נדב פרץ, התגובה הזו של דובי והתגובה הזו של שרון. תקינות פוליטית עושה דבר אחד פשוט: היא לוקחת מילה טעונה (כמו Nigger או Jew) ומחליפה אותה במילה שאיננה טעונה (כמו Black, African-American, או Jewish). כמו שדובי כתב, זה מטפל בסימפטום ולא בבעיה (הבעיה היא מה שהפך את המילה לטעונה מלכתחילה). כך יוצא, כמו שמדגימים גם דובי וגם שרון, שהמילה החדשה משמשת גם היא כמילה פוגענית - הראייה הברורה ביותר, אותה מביאים דובי ושרון, היא ה-Black האמריקאי (במאמר מוסגר, לפחות עד לפני שנתיים, והדברים האלה משתנים שם כל הזמן, בבריטניה Black היה השם התקין פוליטי לכל מי שאינו לבן - בין אם הוא ממוצא אסייתי או אפריקאי), שהפך לכינוי גנאי והוחלף באפריקאי האמריקאי. אבל יש עוד דוגמאות. ה-nigger התפתח מה-negro הספרדי, שפירושו פשוט "שחור" ושנועד להחליף את ה-coloured, ה"צבעוני" הידוע לשמצה. במילים אחרות, במקום בו עומד חוואי טקסני רפובליקאי-פרוטסטנטי-מתנגד-להפלות-חובב-רודיאו (או, מה שמכונה בשפה שאינה תקינה פוליטית אך מעבירה היטב את הדמות, red neck), זה בכלל לא משנה אם השם התקין פוליטית יהיה negro, black, או African American. בשבילו, כולם גם ככה coons. הבעיה היא הגזענים, לא המילים שהם בוחרים על מנת לייחד את הקבוצה שהם מדברים עליה.
אין שום הבדל בין המשפט "היהודונים מעוקלי האף הללו גוזלים את כספנו" ובין המשפט "בני דת משה האלה גוזים את כספנו". בשני המקרים, גם לדובר וגם לשומע ברור לגמרי איזו קבוצה הוגדרה.
מנגד, התקינות הפוליטית מגבילה את טווח המילים שאני יכול להשתמש בו, ולכן את חופש הביטוי שלי. לו היו מונטי פייתון עושים את "חייו של בריאן" היום, אני בספק אם הסרט היה מגיע לאקרנים בכלל (בהנתן שעוד קיים דבר כזה, אקרנים). כמו כל רעיון מוסרני, חסידי התקינות הפוליטית היו שמחים לסתום את הפה לאיש הזה. אותי, האיש הזה מצחיק. אותם לא.

[gvdata="kpUSElgJcyI"][/gv]

במובן מה, התקינות הפוליטית, שהתחילה כרעיון חיובי למדי שאומר שלא יזיק אם אנשים יהיו נחמדים אחד לשני לשם שינוי, עושה טעויות דומות מאד לאלה של התנועה הפמיניסטית (נושא לדיון אחר לגמרי). ההתקטננות על המילה הנכונה לקבוצת אנשים מדגישה את ההבדלים במקום לטשטש אותם. אף אחד לא באמת עיוור צבעים, אבל הצורך למצוא בכל פעם מילים אובייקטיביות (אין חיה כזו) דווקא מדגיש את ההבדלים. "איך קוראים לכושי בימינו? בעלי כמות גדושה של מלנין?"

טווח גבול הפגיעה שלנו קטן מאד. הכול מתחבר. התקינות הפוליטית עם רצונם של נבחרי ציבור מסוימים להגביל את חופש הביטוי באינטרנט (בשם כל אלה שנפגעים מטוק-בקים, כמובן); ההתנגדות החרדית למצעדי גאווה בירושלים (שהתחילה אחרי שחמש שנים המצעד צעד בשקט) בשם הפגיעה בהם; העליהום על העיתונות אחרי מלחמת לבנון השנייה, שהחדירה תפישה שיש פעמים שעל התקשורת לשתוק; הרעיונות החדשים לצנזורה; הכול מחבר אותנו לאותו המקום, בו חופש הביטוי מונח בצד כדי למנוע פגיעה במאן-דהו. זה לא שהפכנו רגישים יותר, כפי ששרון טוענת במובלע. זה שהפכנו ציניים יותר - קבוצות שלמות באוכלוסיה הבינו, שאם החירות של כל אחד להניף את היד נעצרת באפו של השכן, אני יכול לכבוש לי עוד קצת שטח ע"י קירוב האף. במילים אחרות, למדנו שאפשר לסתום לאנשים את הפה באמצעות מילות הקסם "זה פוגע בי".

ובדרך, ההבדלים מתחדדים במעגלים הולכים וקטנים. כי תקין פוליטית ונכון לקרוא לכל קבוצה בשמה המדויק, לקטלגה קטלג היטב. קומיקאי שחור שראיתי לאחרונה בטלוויזיה סיפר איך הוא מנסה להסביר לחבריו שהוא "ניגרי-אמריקאי". כי להדיל מחבריו האפרו אמריקאיים, הוא באמת נולד בניגריה, הוא לא "סתם" ממוצא אפריקני. זה מה שהוביל חלק ממנהיגי הקהיליות השחורות בארה"ב לטעון שבאראק אובאמה הוא לא באמת "משלהם" - סבא שלו לא נמכר לעבדות. זה מזכיר לי שפעם גדי טאוב סיפר בהרצאה איך בכנס של התנועה הפמיניסטית בארה"ב, קבוצת הנשים היהודיות בעלות זהות מינית לא מוגדרת או מעורערת התפצלה לשתי קבוצות - אלה שיש להן אלרגיות ואלה שאין להן.

כריס רוק מצחיק (בעיניי. אף פעם לא התפארתי בחוש ההומור המשובח שלי), אבל לא רק. בין הדברים שלו מסתתרת פילוסופיה שאני מאד מסכים אתה. העניין כאן הוא תרבויות, לא צבעים, גבהים ומשקל גוף. בתרבויות אפריקניות מסוימות נהוג למול נשים. אם עידן התקינות הפוליטית אומר שאסור לי להגיד על תרבות כזו שהיא נחותה, אז הוא לא שווה כלום. המולטי-קולטורליות (שהיא חלק מאותו זרם ולוקה באותה המוסרנות) שמוכנה לקבל את הרוצח-על-רקע-כבוד-המשפחה כ"אותנטי" ו"אמתי" יותר מהמערבי המתברגן וחוקיו הלבנים גורמת יותר נזק מתועלת.

כל אלה הם בעיניי נזקי התקינות הפוליטית, בתוספת אחד מרכזי. תקינות פוליטית היא פשוט לא אנושית. גם זה משותף לתפישות עולם מוסרניות (טרחניות, לעתים) - אין בהן חמלה לחולשות אנושיות.

[gvdata="xbwNSNLPIfw"][/gv]

לסיכום, הערה אחת חיובית - הצורה שבה נדב בחר לנהל את הדיון הזה היא נפלאה בעיניי. כל הכבוד.

7 תגובות ל “פוליטי, אולי, אבל לא תקין”


  1. דרומי אומר/ת ש:

    קודם כל תודה על המחמאה.
    שנית, פוסט תגובה בוא יבוא ;-)



  2. הבמאי אומר/ת ש:

    לדעתי, הרעיון של PC (אני משתמש בקיצור, במחילה מכבודך) היה מה שבצעירותי ההורים שלי הגדירו לי כ"תחשוב פעמיים לפני שאתה אומר משהו": אם במקום ישכ לזרוק לחלל האוויר את "ניגר" אתה נאלץ לחשוב ולהזכר שזה לא מקובל, הייתה איזה מחשבה שאולי, רק אולי, הדוברים יתמתנו,יחשבו פעמיים לפני שהם פותחים את הפה.

    זה רק מראה כמה מנותקים כל אותם פילוסופים ואנשי-רוח כותבי מאמרים (ואתה יודע מה, במיוחד עכשיו לאור שביתת המרצים שהסתיימה לא מכבר בקול ענות חלושה… בדיוק כפי שנוהלה, אותם שורצי(!) מגדלי השן) מהמציאות.

    זה גם מוכיח, שוב, שבכל דבר טוב האנושות, כגזע, תמצא את הדרך להפוך אותו לבאוש.



  3. נמרוד אבישר אומר/ת ש:

    @דרומי - ממתין בכיליון עיניים.



  4. נמרוד אבישר אומר/ת ש:

    @הבמאי: בעולמי הצר, פיסי זה מחשב שמריץ חלונות. לקח לי רגע.
    שנית, תודה על התגובה הזו.



  5. ולנסיה אומר/ת ש:

    רציתי לציין שהפוסט מצא חן בעיני ואני שמחה שהדיון חשף אותי לבלוג הזה. מכל הדברים שנכתבו אני מוצאת את עצמי מסכימה איתו יותר, לצד הסכמה קטנה עם מורין שהטילה ספק בדבר הרלוונטיות של נושא ה PC לארץ.

    מעניין אותי לדעת איך תרגמו את השיר האחרון בגירסה העברית של המחזמר.



  6. נמרוד אבישר אומר/ת ש:

    ולנסיה, תודה לך על המילים החמות.
    לעניין הפוסט של מורין, יש מקום כלשהו שבו אני מסכים אתו, ומקום כלשהו שבו אני לא לגמרי בטוח שמה שהיא מתארת הוא אכן מצב שלילי. צריך לתעל את העיסוק במילים לעיסוק מהותי. כרגע, בישראל, לא מתעסקים לא בזה ולא בזה. זה עוד לא אומר שהתעסקות במילים עדיפה על לא לעסוק בנושא בכלל.

    וכן, גם אותי מסקרן לדעת איך תרגמו את השירים. חבר טוב אמר לי שדווקא יצא בסדר.



  7. ולנסיה אומר/ת ש:

    מדגימות באיכות ירודה (הצלם המחתרתי כנראה ישב מאחורי קיפי) ביוטיוב התרגום נראה חביב, אם כי מעט מתאמץ, אבל אני לא חושבת שיש ברירה כשמחוייבים לרוח, למילים ולמנגינה.

    קצת חבל לי שלא ניסו "לעברת" את הדמויות. בראין שנשוי ליפנית (יפנית?) קצת פחות רלוונטי מנגיד, רוסיה ודתי חובש כיפה. הדמויות אמריקאיות מדי לטעמי. הקסם של ההצגה נשען בכבדות על ההטחה בפרצוף של הקהל כמו שהוא. זו לא חוכמה לצחוק על "האמריקאים האלה", היופי במקרה של אבניו קיו הוא לצחוק על עצמך.


אפשר להגיב:

לידיעתכם, התגובות, כמו כל שאר התכנים בבלוג - להוציא תמונת ההדר - מוצעות תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-שיתוף זהה של creative commons.