סחר בנשים
בישראל של 2008 עדיין מתבצע מסחר ער בבני אדם, כאילו ההיסטוריה פסחה על חלקים מסוימים של האוכלוסיה כאן. נשים שמיובאות מחו"ל על מנת לעסוק בזנות, מוחזקות בתנאי מחיה שהמילה "תנאים" מביישת אותם, באיומים ובכוח, על מנת שגופן ירוויח כסף למיני "אנשי עסקים" מתועבים. אני לא חושב שאני צריך להסביר מדוע זה רע. מאוד.
אבל יש עוד סוג של סחר בנשים בישראל, הוא ממוסד, קבוע בחוק; למעשה, החוק מחייב את הישראלי הממוצע לסחור בנשים. ממש כך.
המדובר, כמובן, על החקיקה המחייבת את מי שהמדינה מגדירה כיהודי להנשא ברבנות. הנישואין ברבנות, החתונה האורתודוכסית, היא טכס רכישה, ואפילו לא טכס רכישה מודרני: הקונה, הבעל, ועדיו חותמים על החוזה, אבל לא המוכרת, שהיא גם הנקנית. על החוזה שמסכם את תנאי ההעסקה שלי או החוזה שמעגן את השכירות שלי חתומים שני הצדדים. נדמה לי שזה כך אצל כולם. אמת, הכתובה מפרטת את חובותיו של הבעל כלפי אישתו, אולם ממילא בבסיסה עומד הרעיון שחלף התחייבות זו היא נישאת לו, ועל כן מדובר בשטר רכישה לכל דבר.
מסכת קידושין ברורה מאוד בנושא הזה, כשהיא מדברת על שלוש דרכים בהן אישה נקנית. כן, בדיוק כך. היא נקנית בכסף, בשטר או בביאה. כלומר, יש שלוש דרכים לשלם על המוצר שנקרא אישה. בגמרא לא כתוב כלום על פרישה לתשלומים, כנראה בגלל שכרטיסי אשראי עוד לא היו בנמצא אז, אבל אנחנו לא רחוקים משם. לא נעים לחשוב על זה, אבל כלה מיובאת מאוקראינה, שבעלה משלם עבור הגעתה וקידושיה, אינה שונה בהרבה מכלה ישראלית ממוצעת.
רגע, יטען הטוען, אנחנו חיים במאה העשרים, והאישה בדרך כלל נותנת הסכמתה לרכישה. וזה נכון, עד הרגע שבו האישה מפסיקה לרצות להיות רכושו של הגבר הספציפי הזה - כלומר, היא רוצה להתגרש. אז פתאום כל הדיבורים על רכישה מרצון הם הרבה הרבה פחות רלוונטיים, כי במדינת ישראל הנאורה אישה "יהודיה"[1] יכולה להתגרש מגבר רק אם הוא מסכים. ואם הוא לא מסכים? היא מסורבת גט, כלומר, היא נותרת נשואה ולא יכולה להמשיך את חייה כסדרם, ואולי להנשא מחדש.
כדי להצטייר כמודרנים מנסים סוחרי הנשים מהרבנות ללבוש פרצוף של אילוץ, וטוענים שאין הם יכולים לכפות על הבעל לתת גט - זה לא אשמתם, אלה החוקים שהם עובדים תחתיהם, באמת. דייני בתי הדין של הרבנות כמעט ולא קובעים שבעל חייב לתת גט לאשתו, מחשש שהגט יהיה "גט מעושה", כלומר, גט שלא ניתן מרצונו של הבעל ועל כן הוא פסול. גם כאשר הם קובעים שבעל חייב לתת גט לאישתו - מה שנעשה, כאמור, במיעוט קטנטן של המקרים - הם לא יכולים לתת גט במקומו. יש לבית הדין הרבני שורה של סנקציות: משלילת רשיון הנהיגה ועד לכליאה של חמישה ימים, אבל אם הבעל איתן בדעתו, אישתו יכולה להישאר מסורבת גט במשך שנים ארוכות.
כדי לעמוד על כמות המקרים בהם גברים מחויבים במתן גט, כלומר, המקרים בהם בית הדין מתחיל בכלל לחשוב על הפעלת סנקציות, די אם נראה את הנתון הבא: הרבנות מגדירה "סרבן גט" רק את מי שהרבנות קבעה שהוא מחויב לתת גט. לטענתה נכון ל-2007, יש 180 אנשים כאלה. סקר של מרכז רקמן לקידום האישה גילה שיש אלפי נשים שבעליהן מסרבים לוותא על רכושם בקלות. עד כדי כך מהססת הרבנות לכפות על הבעל גט. אני לא מדבר בכלל על מצב בו הבעל נמלט לחו"ל ומותיר את אשתו כבולה בנישואין אין חפץ בהם.
התשובה השניה לטענה שהאישה נרכשת מרצונה הוא שזה פשוט לא נכון. חלק גדול מהנשים הנישאות כדת משה וישראל לא עושות שום דבר אחר כדת משה וישראל. כדי להנשא, הן פתאום יהודיות, ומחויבות להנשא לפי כללי ההלכה היהודית. המדינה מחייבת אותן למכור את עצמן אם ברצונן להנשא. בדיוק כשם שהמדינה כופה עליהן שייכות דתית גם אם הן מגדירות את עצמן אחרת. כלומר, זוג המגדיר עצמו כחסר דת, אתאיסט, אם ירצה לממש את אהבתו בדרך המקובלת בעולם המערבי, ייאלץ להכנס לתהליך הרכישה: הגבר, גם אם הוא אתאיסט מושבע וליברל מוצהר יאולץ לרכוש את אשתו. מדינת ישראל מחייבת בחוק סחר בנשים לכל "יהודי" הרוצה להינשא. המדינה, אם תרצו, היא סוחר הנשים הגדול ביותר כאן.
אפשר וצריך לשים לזה סוף: מדינת ישראל יכולה וצריכה להוציא את הסמכות הבלעדית ליחסי אישות מידי ממסד דתי, ולאפשר לאזרחיה שאינם דתיים לקבל את שירותי האישות שלהם מבלי להזדקק להלכה היהודית, שנגיעתה לחייהם אפסית. יש לדרוש מהנבחרים שלנו להפסיק לאלץ אותנו לסחור בנשים, יש לדרוש מהנבחרים שלנו לאפשר לנו להינשא מחוץ לרבנות. כי סחר בנשים, כמו שכבר אמרנו, הוא רע. מאוד.
- כלומר, שהמדינה מגדירה ככזו [↩]
האתיאיסט המוצהר והליברל המושבע שלך לא יחזיק את אשתו מסורבת גט, ואישתו הליברלית והאתאיסטית לא תחכה לו כדי להקים משפחה אחרת, אם תרצה, פשוט כי היא לא רואה את הנישואים היהודיים כדרך היחידה ליחסי אישות ולמשפחה. האפשרות שילדיה יהיו ממזרים לא משנה עבורה.
העובדה שבישראל דיני נישואין וגירושים הם לפי דיני הדת בלבד היא בעייתית אבל ממש לא משום שהיא כובלת את הליברלים (כלומר: כן, גם. אבל לא משום החשש לסרבנות גט), אלא בעיקר משום שמי שבוחר את חוקי הדת בוחר סט חוקים שלא השתנה כבר מאות שנים (והשתנה הרבה קודם, אז עובדה שהוא יכול), והוא מפלה ובעייתי עבורה.
"האתיאיסט המוצהר והליברל המושבע שלך לא יחזיק את אשתו מסורבת גט" - יש לי שתי בעיות עם הטענה הזו. האחת היא שאנשים עושים דברים משונים מאוד במערכות יחסים וכשהן מתפרקות. השניה היא שלקחת מקרה קצה. מה עם סתם אתאיסט שיש לו הרבה מאוד כסף להפסיד במקרה של גט? או שרוצה למשוך את אישתו עד שהילד מעל לגיל שש כדי לפתוח מאבק על חזקה?
"ואישתו הליברלית והאתאיסטית לא תחכה לו כדי להקים משפחה אחרת, אם תרצה, פשוט כי היא לא רואה את הנישואים היהודיים כדרך היחידה ליחסי אישות ולמשפחה." - וגם כאן יש בעייתיות. קודם כל, האישה אולי לא רואה את הנישואין היהודיים כדרך היחידה ליחסי אישות, המדינה שהיא חיה בה כן. ואולי לא אכפת לה מממזרות, אבל זה יהיה נכון רק עד היום שבו הילדים שלה ירצו להתחתן, לא? ומה אם היא פגשה גבר אחר שרוצה לבוא איתה בברית הנישואין? נדמה לי שביגמיה עודה אסורה.
כתבת יפה. איימי - הטיעונים שלך לא תקפים, מהסיבות שנמרוד הסביר.
נמרוד, גם כשאתה חותם על חוזה שכירות, החוזה מפרט את חובותיך כלפי הדירה. זה לא עושה את הדירה לשותפה בהסכמה. כלומר, העובדה שהכתובה מפרטת את חובות הבעל לאישה לא אומרת שהכתובה אינה חוזה, ושהאישה לא נקנית. כלומר, המשפט שכתבת: "אולם ממילא בבסיסה עומד הרעיון שחלף התחייבות זו היא נישאת לו, ועל כן מדובר בשטר רכישה לכל דבר." אינו הטיעון החזק ביותר שניתן לתת.
בנוסף, "טכס" או "טקס"? גיגלתי ומצאתי שהאקדמיה מעדיפה "טקס", אבל אם בחרת בצורה הארכאית בכוונה, אני מניח שזה הגיוני. וגם, לדעתי צריך להיות "פריסה לתשלומים" (כמו פריסת לחם) ולא "פרישה לתשלומים" (כמו פרישת מצעים, או כמו פרישה מעבודה).
אלעד,
קודם כל, הטיעונים של איימי תקפים - טיעון תקף יכול להיות גם "השמיים הם ירוקים, כל מה שירוק אינו סגול, לכן השמיים אינם סגולים". במקרה הזה, הטיעון הוא גם תקף וגם מסקנתו אמתית - אבל אחת מהנחותיו אינה נכונה. טיעון תקף, ככלל אצבע, הוא טיעון שמסקנתו נובעת מהנחותיו. במקרה של איימי, הטיעונים הם תקפים, ההנחות, לדעתי, אינן נכונות.
לגבי הציטוט, הוא נגע לטענה שהאישה היא *כן* שותפה בהסכמה, ועל כן לא מדובר ברכישה. זו טענה שסובלת מכשל אי רלוונטיות כפול: פעם אחת, כי אני חושב שרכישת בני אדם היא פסולה גם אם הם מסכימים לכך, ופעם שניה כי אפילו אם האישה מסכימה לרכישה, זה לא הופך את התהליך לפחות רכישה.
לגבי טכס, כך אני מעדיף. כך לימדו אותי בבית הספר. אני לא רואה למה שמישהו יכתוב "פרישת תשלומים". זו פשוט שגיאה.
צ"ל "שמישהו לא יכתוב", כמובן.
אתה כתבת "פרישה לתשלומים" בפוסט.
נכון, כנראה טעיתי בשימוש במילה "תקפים". התכוונתי שהטיעונים של איימי שגויים. היססתי מלהשתמש במילה "שגויים" משום מה, כנראה כי הם לא שגויים תמיד, אלא רק לפעמים, או בגלל סיבה לא רלוונטית אחרת. אבל, בכל מקרה, "תקפים" לא היתה המילה הנכונה להשתמש בה.
לגבי הציטוט, אני מסכים. מה שניסיתי לומר הוא שאם מישהו טוען שהכתובה אינה חוזה כי הכתובה מכילה התחייבויות של הבעל כלפי האישה, אפשר להראות שחוזה לשכירת דירה מכיל התחייבויות של השוכר כלפי הדירה.
[...] לפוסט הקודם, אלעד טען כנגד איימי שהטיעונים שלה אינם תקפים. אחרי שתיקנתי אותו, נזכרתי שבעצם פעם, בראשית ימיה של [...]