שלום לך, מטריד יקר. אני מקווה ששלומך טוב; על הפוסט האחרון שלי לא ניסית להגיב. אני מקווה שאתה בקו הבריאות – אם לא המנטאלית, אז לפחות הפיזית.

לא, אל תשחק את המשחק הזה, "אני לא גבר, אני אישה". אנחנו שנינו יודעים מי אתה; פיזרת יותר מדי רמזים. אחת התגובות האחרונות שלך פה כללה כתובת מדויקת של אדם שהיה פעם קרוב מאוד אליי, זה פחות או יותר היה הרמז האחרון שהייתי צריך.

כמובן שזה לא היה הרמז היחיד. שגיאות הכתיב והניסוח העידו על היותך עולה, וכתובות האייפי שלך הסגירו את שעות העבודה שלך. לא, ש’, אני יודע היטב מי אתה. ורצית שאדע, הלא כן?

וכל עוד הסתפקת בתגובות בבלוג, שמעולם לא פורסמו, ניחא. כשפרסמת פעם אחת תגובה לסיפור שלי ב"הסיפור האמיתי והמזעזע של", תגובה מאיימת משהו הכוללת שוב ציון כתובת של אותו אדם המוכר לשנינו, גם זה לא הפריע לי. אבל שיחות הטלפון בשעות לא סבירות הן כבר הטרדה מאיימת ממש – גם אם אינך אומר דבר.

אני לא חש מאוים, מטריד יקר שלי. עכשיו, שאני יודע מי אתה, אני גם יודע שלא תעשה שום דבר; שמעתי עליך יותר מדי דברים טובים בשביל לחשוב אחרת. אבל זה כן מפריע לי לישון.

אין לי כוונה לפנות למשטרה, למרות שידוע לי שמך המלא וכתובתך ויש ברשותי את כל התגובות שלך, גם אלה המאיימות ממש. אני מבין כעת מהיכן מגיעה השנאה שלך כלפיי, ואין בי כעס. ואם אתה רוצה להמשיך לשלוח לי מסרים כאן, זה בסדר גמור. אם תרצה, אני אפילו מוכן לנסות ללבן איתך את הדברים על כוס קפה. רק בקשה אחת לי: אנא, התקשר בשעות סבירות יותר. זה באמת לא נעים.

תודה,
נמרוד.