פבר' 06 2008
Until it all boils down to one quotable phrase
בימים האחרונים הבלוגספירה הישראלית עוסקת בשלושה נושאים, או אם לדייק, מתווכחת או מתדיינת על שלושה נושאים. האחד הוא נושא הכתיבה תמורת סטאטוס, אליו הגעתי דרך דורה. גדי שמשון הוזמן לכתוב בירחון של SBC תמורת הסטטוס שבדבר, ללא תשלום. משעמד על חוסר ההגינות שבהצעה זו, ננזף על ידי עורכת הירחון, רונית שווה. חליפת המכתבים נמצאת כאן ומומלצת. מנגד התיייצב שחר מ"תודעה כוזבת" עם תפישה שהכתיבה מקדמת את הכותב ויש ממנה רווח עקיף.
בנושא אחר לחלוטין, ענת כתבה על אווירת ה"מקובלים" בבלוגספירה ועל תחושת התיכון, מה שהביא את שרון להגיב ולטעון שהבלוגספירה פשוטה בהרבה מהתיכון האמריקאי. אם אתה מגיב, מטרקבק ומסתובב - יקראו אותך. בהמשך גם שוקי מצטרף, עם השקפה מומלצת על הסיפור.
בנושא שלישי, רן יניב הרטשטיין גילה שמישהו עושה שימוש מטעה בדומיין wordpress.org.il, וכמובן שהוא מתרגז. מספיק לראות את מספר התגובות מתחת שני הפוסטים בנושא כדי להבין מה הולך שם. שווה קריאה.
והנה, כשאני מנסה לנסח תגובה לכל אחד מהמקרים האלה, אני מגיע למסקנה שהשורשים של שלושתם הם אותם השורשים.
שם המשחק בכל הדיונים האלה הוא קו הגבול בין לגיטימי ללא-לגיטימי, ראוי ושגוי. בסופו של דבר, כל המקרים הללו עוסקים בדרך בה ניתן להגיע לקהל קוראים גדול, ברווחים הנגזרים מקהל קוראים כזה ובשאלה היכן עובר הפער בין רווח כספי מוצדק לבין חמדנות גרידא.
מה ששרון מדברת עליו, למשל, הוא קידום אתרים - איך אני עושה שעוד ועוד אנשים ייכנסו לבלוג שלי? שרון מתייחסת לקידום אתרים לגיטימי - אם התוכן מעניין, אנשים יבואו. אם אתה דואג לכתוב תוכן שרלוונטי לאחרים (שזה בעצם המשמעות של טראקבק), אנשים יבואו. אם בעל בלוג מפנה קוראים לרשומות של אחרים, הרשומה שלו הופכת רלוונטית ליותר אנשים. זה קידום לגיטימי, ראוי. לעומת זאת, אם אתה עושה שימוש בחומר לא מקורי מבלי לתת קרדיט, אתה כבר חוצה קו גבול. ואם אתה עושה שימוש בחומר לא מקורי כדי לעשות רווח - רק ראוי שתחלוק את הרווח הזה עם כותב הטקסט המקורי. אני חושב שמכאן הקשר לגדי שמשון ברור. כאן נח, בעיניי לפחות, ההבדל בין ציטוט לגיטימי, ציטוט לא לגיטימי ונוכלות - ציטוט לגיטימי נותן קרדיט למקור, ציטוט לא לגיטימי מתחזה למקור, נוכלות מתרחשת כאשר נעשה שימוש במקור להפקת רווח עבור מי שלא כתב אותו.
גדי שמשון מדבר, במובן מסוים, על ההיפך הגמור ממה שענת מדברת עליו. ענת מחפשת חשיפה תמורת הכתיבה שלו, בעוד שגדי מחפש תמורה בעבור זו שלו. כי כשהמקצוע שלך הוא לפרסם טקסטים, חשיפה עבורך איננה סטטוס, היא מקצוע - וזו גם תשובתי לשחר. ארכיטקט שזוכה לפרסום בעיתון יכול לקבל אחר כך לקוחות. עיתונאי שמציעים לו לפרסם בעיתון - זו הפנייה של לקוחות אליו. להגיד שכותב צריך לעבוד תמורת חשיפה זה כמו לומר שדני רופ לא צריך לקבל שכר - הוא מקבל חשיפה, שעשויה להביא לו לקוחות פוטנציאליים. כתיבה היא פרופסיה, עיתונאות היא מקצוע, וכמו שדורה מציינת - זה לחלוטין לא לגיטימי לדרוש מעיתונאי שיעשה צדקה ויכתוב משהו בחינם. הוא יכול לבחור לעשות כן, אבל זו כבר בחירה שלו ואין כל הצדקה לטון הנוזף של שווה בשמשון על שלא היה מוכן לעשות צדקה עם SBC.
בסופו של יום, הסיבה שדווקא wordpress.org.il הרגיז את רן היא שרן השקיע ממרצו וידיעותיו המרובות כדי לתרגם את וורדפרס לעברית, והנה בא אדם שלא היה שותף לתהליך כלל ומנסה לגזור על כך קופון. לו היה אתרו של עידן ללא כוונת רווח, אני בספק אם רן היה מתרגז - נהפוך הוא, אני מניח שהוא היה שמח על עוד אתר שמקדם את וורדפרס בישראל. מה שמחזיר אותנו לאותו העיקרון בדיוק - זה פסול לעשות רווח על גבם של אחרים.
אני לא מבין גדול בקידום אתרים. אני כן יודע שהבלוגיקה זוכה למספר כניסות גבוה מדי יום מאשר הבלוג השני שלי, וזאת על אף שהבלוג השני קיים הרבה יותר זמן והוא התוצאה הנפוצה ביותר לשמי בגוגל שאינה במה חדשה. אני יכול להניח שזה בגלל שכאן אני כותב על נושאים שמעניינים יותר אנשים, מעדכן לעתים תכופות יותר ומטרקבק הרבה יותר. כל אלה הם אמצעים לגיטימיים לגמרי לקידום אתר. אבל בואו נניח לרגע שהבלוגיקה הייתה אתר מסחרי נטו - אני בספק אם הטראקבקים שלי היו מוערכים באותה המידה - לא כולם רוצים לקשור את שמם בגופים מסחריים כלשהם. והנה, שוב עולה שאלת הרווח - אין לבלוגר רווח מהכתיבה שלו בבלוג, לבד מהחשיפה. החשיפה, במקרה של רבים מהבלוגרים, היא מטרה בפני עצמה - זה לא שהם מצפים להצעה מדהימה לקריירה בעיתונות מחר בבוקר - יש להם מה לומר והם רוצים שישמעו אותם. זה המקום הכואב ממנו כתבה ענת את הפוסט המקורי שלה. זה העניין, לדעתי, ששחר מתייחס אליו. וזה גם קו הגבול שאותו חוצים שווה ושלומן, זה המקום שבו מו"ל שלא משלם לכותבים ומי שעושה שימוש לרעה בעבודתם של אחרים עומדים באותה הביצה - שימוש בעבודה של מישהו מבלי להכיר בערכה של עבודה זו, וזאת למרות שיש לה ערך כספי מוחשי עבור עושה השימוש.
הערה: הפוסט הזה דחף את עצמו, מסיבות השמורות עמו, לפני פוסט על חוק חסימת אתרים. אני לא מתעלם מהדיון הזה (שגם הוא הרטיט את הבלוגספירה).
חשוב לציין גם את חוסר הקשר הכללי בין עידן שלומן לוורדפרס בהקשר של הניתוח הנ"ל.
וכן, אתה צודק לגבי הקשר בין המקרים ולגבי היעילות של טרקבקים ותגובות שונות בפופולריות של בלוגים :-)
נמרוד, אני חייב להסתייג, והסתייגתי גם בפוסט שלי. ברור לי שכתיבה תמורת קרדיט היא עניין בזוי כאשר מדובר בעיתונאים. הבעיה היא ששמשון אינו עיתונאי, למרות רקורד מכובד בתחום, הוא דירקטור ויועץ אסטרטגי (כך הוא מתאר את עצמו, לא אני), ולכן עבורו כתיבה ב'סטטוס' היא בהחלט דרך לחשוף את עצמו למנהלים בכירים שאינם בקיאים בנבכי הבלוגוספירה העברית ובדברי ימי האינטרנט הישראלית. לכן טענתי שמקרה שמשון-סטטוס אינו נקודת פתיחה טובה לדיון הזה.
@חנית: תודה. קרה לי מה שאסור שיקרה והנחתי שזה שלשרץ אין קשר לוורדפרס זה מובן מאליו.
@שחר: כשנכנסים לבלוג של גדי, מה שכתוב ליד התמונה שלו זה "עיתונאי, עורך ועוד כל מיני". גם בפרטים הנוספים אודותיו, כתוב במפורש "עורך ועיתונאי מאז 1989″.
גם בפנייה הראשונית של שווה לגדי היא מציינת שהיא פונה אליו בעקבות קריאה של חומרים שהוא כתב לאורך השנים. כלומר, היא פונה אליו כאדם שכותב למחייתו. אגב, היא קיבלה שיעור מצוין בנושא "פרסום, הרשת וטכנולוגיות נוספות". זו בהחלט, בעיניי, נקודת מוצא ראויה לדיון.
שרון בהחלט *לא* מדברת על קידום אתרים. שרון מדברת בעיקר על יצירת קשרים בין אנשים ובין מידע.
ראשית לגבי הפרטים הביוגרפיים, אתה מדבר על הבלוג ברשימות ועל תאור שלא עודכן ככל הנראה די הרבה זמן, אני מדבר על הבלוג האישי, החדש יותר ועל עמוד האודות שלו.
מעבר לכך, מגזינים כמו 'סטטוס' הם איפשהו על הגבול שבין ז'ורנל מקצועי לבין מגזין פופולרי ולכן אפשר, לדעתי, לקבל בהם התנהגות כזו.
@שרון: לא התכוונתי לקידום אתרים במובן המגונה של SEO. אבל נתת בהחלט עצות בריאות (שאני לא חושב שיש מישהו שמתעסק ברשת ברצינות שלא מיישם אותן) לגבי הדרך להגדיל תנועה לאתר. לכך התכוונתי, ואני מתנצל אם הובנתי אחרת.
@שחר: לדעתי, לא. ההתנהגות של העורכת שם, שממש נזפה בגדי, לא מוסיפה כבוד לא למגזין שלה ולא לה.
נמרוד, אין לי מחלוקת איתך בדבר העובדה ששווה פלטה כמה דברי שטות מביכים בתכתובת שלה עם גדי ואין לי אפילו רצון קל להגן עליה או על SBC. הבעיה שלי עם המקרה הזה כנקודת מוצא היא שכל הדיון הזה יכול היה להימנע לו שווה היתה טורחת להזכיר בפניה המקורית שלה לגדי את העובדה שכתיבה ל'סטטוס' אינה מתוגמלת כספית, כיוון שבמקרה הספציפי הזה מדובר במדיניות לגיטימית.
המדיניות הזו אינה לגיטימית כשאתרי תוכן מרכזיים מסתמכים על הרצון של כותבים לחשיפה כדי לייצר תוכן בחינם. היא אינה לגיטימית כשעיתונים מסתמכים על הזרם הבלתי פוסק של כותבים צעירים המעוניינים להשתלב במקצוע כדי להציע להם שכר מגוחך.
שחר, חבל שאינך בודק או שואל. בד בבד עם עבודתי ביועץ אני גם כותב (פרשן לנושאי אינטרנט בכלכליסט, כתב הפוקר של בלייזר - כן, שמתם לב, מנסה לכתוב מתוך אהבה בעיקר) ועדיין מתפרנס גם מזה.
לא שזה פאקינג רלוונטי.
אבל שחר החליט שלי עדיף לפרסם את שמי בדרכים שהוא רואה לנכון, ומכאן הדיון המיותר שסטה מהנושא. ושוב, הפוסט היה על הנושא הסופר עקרוני, הידוע לכל, ולמרבה הצער כמעט ולא מדובר.