כתמי דם על חולצה לבנה
העת הזאת היא ביסודה תקופה נבונה, רפלקטיווית, חסרת תשוקה, המתעוררת רק בהתלהבות מלאכותית קצרת מועד ומתרווחת לה בזהירות בתוך עצלות…מצב העת הזאת כמצבו של מי שנשאר במיטה בבוקר וחולם חלומות גדולים, ואז מתחיל את שנת החורף, כשהוא מצויד בתירוץ מחוכם ושנון על שהותו במיטה (ס. קירקגור, העת הזאת, ת' מרים איתן).
כמה קל לא לראות. לעוורון תירוצים רבים - הייתי עוצר, אבל: לא ראיתי, מיהרתי, אני לא מבין בזה כלום, מה אני יכולה לעשות כדי לעזור, הייתי עוצר, באמת - אפילו תירוצים שקשה להתווכח אתם, אבל בבסיסם הם תירוץ, סיבה לא מספיק טובה אל מול הנסיבות. כתמי דם על החולצה הלבנה שלבשתי לאוניברסיטה היום והרבה הרבה כעס, זה מה שנשאר לי מהיום.
נתחיל מקצת תיאור רקע, לטובת אלו מאתנו שלא ביקרו בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. את הקמפוס מקיף כביש טבעתי, שיורד מהכיכר בשער הכניסה הראשי לרכבים, מתפתל ליד מנהרת האוטובוסים, מקיף את בניין מאירסדורף, עובר מאחורי בצלאל, ליד הבסיס הצבאי, מאחורי בניין רבין וחזרה לכיכר בשער הכניסה הראשי לרכבים. הכביש הזה הוא חד סטרי כל הדרך מהחניון שליד מנהרת האוטובוסים ועד לכיכר.
לכביש הזה נכנסתי בחיפושי חניה היום[1]. רובו לא מעניין אותי, החניה שם רחוקה מדי, אבל בקטע הכביש שבין בניין רבין לחניונים הגדולים אפשר תמיד למצוא מקום בשעות הצהריים, וזה די קרוב לכניסה הראשית. אחרי בצלאל, כמאה מטרים לפני הבסיס הצבאי, מכונית מסוג פיאט אונו לבנה נכנסה בכוח, מסיבה שלא הצלחתי להבין, בקיר מימין. הנהגת של המכונית, שלבושה העיד על מוצאה הערבי ואמונתה המוסלמית, שכבה לצדה, אוחזת בראשה.
חמש מכוניות לפניי ושלוש אחריי המשיכו לנסוע. הסיטרואן האפורה מאחוריי עוד העזה לצפור לי כשהאטתי כדי לעצור בצד, להגיש סיוע.
מה שקרה אחר כך פחות חשוב. הרמתי טלפון למד"א, אמבולנס הגיע לאט מדי, המשטרה הגיעה וגררה את הרכב - הייתי בזמן בשיעור, כך שכל העסק לא יכול היה להיות יותר מעשרים דקות. לאורך כל האירוע אנשים המשיכו לנסוע, להאט, לראות את האישה מתבוססת בדמה וללחוץ על הגז, להיעלם. רק אלוהים יודע כמה זמן היא שכבה שם לפני שהגעתי.
ויש מיליוני תירוצים, אני בטוח, יש תירוצים לפחות כמספר הנהגים שהמשיכו בדרכם האדישה. אבל היה גם מעשה אחד נכון, ואף אחד לא עשה אותו. וזה מרגיז. נורא. ולפעמים אני חושב שהשגיאה היחידה של קירקגור בביקורת שנתן על הדור הזה[2], היא שהדור הזה לא מצטיין בתבונה יתירה. אין לנו יכולת לקשר בין אירוע לבין תגובה הכרחית. עד כדי כך התנוונו, שאנחנו יודעים רק לדבר על מה צריך לעשות, אבל אף פעם לא קמים ועושים מעשה.
היום ביליתי עשרים דקות בזירת תאונה, וזה הרגיז אותי.
כמה מזעזע, אבל כבר דובר בזאת רבות, למשל כאן.
וכמובן, כל הכבוד לך שעשית את המעשה הנכון.
נמרוד, ראשית, עשית את הדבר הנכון והמהוגן, אז מגיע לך כל הכבוד. שנית… נכון. הפכנו לעיסה אנושית אדישה, בפרט המדינה הזו, שבה אסונות כבר לא כל כך מזעזעים אותנו, ובטח שלא אסונות בקנה מידה קטן יחסית (פצועה אחת בתאונה. נו. תעבירו את הבמבה וכו').
פעם ראיתי ברחוב איש מתמוטט - פשוט קורס על המדרכה - הסתבר שהוא היה שיכור כלוט. כולם מיהרו וחלפו על פניו, ואני עצרתי לידו, וידאתי שהוא נושם וחייגתי לאמבולנס. חיכיתי שם עד שאספו אותו, ואחד הפראמדיקים שהגיע למקום הודה לי בקול כל כך מופתע, שממנו הבנתי שאנשים באמת מעדיפים בדרך כלל לא להתערב ולא להושיט יד לעזרה. מה שגורם לי לחשוש ממצב שבו אני, רחמנא ליצלן, עוד אזדקק לעזרה ולא אקבל אותה.
ואן דר ויחזקאל גם יחד: זהו, שאני לא חושב שמגיע לי כל הכבוד. לא יותר משמגיע לי כל הכבוד על זה שאף פעם לא הייתי בכלא או על זה שאני משלם חשבונות בזמן: זה מה שאתה אמור לעשות, ואני לא מאמין בלתת או לקבל קרדיט על דברים שאדם צריך לעשות ממילא.
ויחזקאל: לא יודע לגבי אפקט הבייסטנדר כאן. אם מכונית אחת בודדה עוברת לידה?
דרור פויר כתב בזמנו על משהו דומה
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000344065&fid=2307
זה אולי לא בדיוק אותו דבר, אבל זה דומה: "אני לא הראשון שעובר פה, בטח כבר הזמינו אמבולנס. ולמה לי לעצור, אני בטח רק אגרום נזק אם אגע בה. וחוץ מזה אני נורא ממהר".
מגיע לך כל הכבוד, כי אתה יותר טוב מהרוב ולא מושפע מהם. "נח צדיק תמים היה בדורותיו". יש דורשים לגנאי, בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. אני מבין את זה שלדעה הזו נח פשוט היה "בסדר", לא צדיק בצורה מיוחדת. יחסית לדעה שהיה באמת צדיק זה נחשב גנאי. אבל בכל זאת כתוב עליו צדיק, בדורותיו מגיע לו התואר כי יחסית לדור זה יוצא דופן שהוא מתנהג בסדר.
אה, על זה שאני לא הולך עם הזרם כבר דיברנו, יחזקאל. אני עדיין לא חושב שצריך להסתכל על התנהגות אנושית מתבקשת בחברה בתור משהו מיוחד, צדיקות בלשונך. זו בסך הכול התנהגות אנושית מתבקשת. כשאתה אומר לי "כל הכבוד" אתה אומר: נורמטיבי להתנהג x, ומי שמתנהג y עודה אקסטרה ומגיע לו כל הכבוד. אני רואה את זה אחרת: הגיוני וראוי להתנהג y, ומי שמתנהג x הוא פשוט לא בסדר - וזה שכולם לא בסדר לא אומר שזה בסדר להתנהג x.
ישראל, תודה על הקישור.
אני מסכימה איתך ב"הגיוני וראוי להתנהג y, ומי שמתנהג x הוא פשוט לא בסדר…" ועדיין אני חושבת שמגיע לך כל הכבוד כי רובנו לא עושים את ההגיוני והראוי.
(יצאתי מבולבלת?)
נורא ואיום, מה שאתה מספר.
אני לא אומר לך "כל הכבוד", כי, כמוך, אני לא חושבת שמגיע לך. לכל השאר, לעומת זאת, מגיעה חת'כת סטירה.
האם כדאי לפתוח לדיון את העובדה שציינת, שברור היה לחלוטין שהאישה שנפגעה היא מוסלמית? או שאין טעם בזה, כי גם אילו היתה יהודיה כשרה (או לפחות לא היתה נראית ערבייה) אף אחד לא היה עוזר?
לפעמים אני חוטפת בחילה מהמין האנושי. חוץ מזה, מתוקף נסיבות מסויימות בעברי אני רגישה במיוחד לנושא של תאונות דרכים, אז לא ארחיב יותר מזה.
תודה שכתבת על זה.