‫תגובות לפוסט: "האג'נדה: השתקה"‬

‫מאת: יהונתן קלינגר | [סחיטה באיומים] אמש נטלה הפוליטיקה את חירות הביטוי מבלוגר ‏ :: Intellect or Insanity‏‬

Mon, 27 Jul 2009 20:52:24 +0000

[...] 0. לא מעט פעמים קיבלתי נסיונות סחיטה באיומים בתביעת לשון הרע; בפעם הראשונה אסתרינה טרטמן החליטה להראות איך היא מתמודדת עם ביקורת עניינת והעוזר הפרלמנטרי שלה (ולא בפעם הראשונה) איים שאו שמשפט יורד מפוסט או שאבלה זמן בניהול הליך "אמת דיברתי"; בפעם השניה אי הבנה קלה נגמרה בהיכרות עם חבר חדש ודווקא לטובה. אבל כעקרון הכלל הולך כך: אם יש לך כסף, יש לך צדק. בארבע השנים שאני עורך דין מעולם לא תבעתי בלשון הרע עבור לקוח, אבל סייעתי לכל כך הרבה בלוגרים שקיבלו איומים ותביעות ואף סייעתי לחלק מהם לעמוד על חירות הביטוי שלהם. הסכנה הגדולה ביותר בכתיבת בלוג היא שכולו ביטוי, וכולו נעשה מתוך רצון לקדם אג'נדה של ביטוי. להיות בלוגר זה להיות חלק מעמדה אידיאולוגית, כי חופש הביטוי הזה הוא לא משהו שהממסד יכול לחיות איתו. [...]

‫מאת: אלעד-וו‬

‫אלעד-וו‬ — Sun, 10 Aug 2008 10:38:45 +0000

יהונתן — תקעת אותו. Speak softly and carry a big stick. אה?

‫מאת: מודי תולשששש‬

‫מודי תולשששש‬ — Fri, 08 Aug 2008 12:32:52 +0000

מזלו של יהונתן שהוא עורך דין, כל שיותר זול לו להגן על עצמו.

"הגיע הזמן להחליף את כל הארבעה" – או להחליף את העם, מה שיבוא קודם.

‫מאת: יהונתן‬

‫יהונתן‬ — Wed, 06 Aug 2008 13:40:10 +0000

יול,

לעניינם של דברים:

א. הדבר היחיד שבעייתי בפוסט שלי הוא השימוש במילה "משקר", יש אנשים אחרים שאמרו דברים חמורים בצורה זהה.

ב.

אתה פשוט לא יכול לצאת כנגד ה-"פחד, אי-וודאות וספק" כפי שמר קלינגר מציג זאת, באמצעות תיאוריית קונספירציה זו או אחרת כגון שרמת הסינון תיקבע באמצעות "וועדה חשוכה שתמונה על ידי מר אטיאס". עוד פעם, אני לא אומר שזה לא נכון, ככל הנראה, אבל עדיין, כשמציגים את זה ככה – זה לעשות בדיוק אותו דבר.

ביום בו עברה הצעת החוק בקריאה שניה לא הוזכרה ועדה בהצעת החוק; הועדה נולדה לציבור בהודעה לעיתונות. ומילים "ועדה חשוכה" הם בדיוק מה שהיה באותה העת, ועדה ללא כללים.

"רוב הילדים שנחשפים לאתרי פורנוגרפיה סוגרים את הדפדפן מיידית, הם מודעים לכך שזה אתר לא ראוי ומבינים את הבעיה."

כן, בין היתר המחקרים של למיש וריבק וכן Janis Wolak, Kimberly Mitchell, and David Finkelhor, Unwanted and Wanted Exposure to Online Pornography in a National Sample of Youth Internet Users, Pediatrics Vol. 119 No. 2 February 2007, pp. 247-257 וגם Patricia M. Greenfield, Inadvertent exposure to pornography on the Internet: Implications of peer-to-peer file-sharing networks for child development and families, Applied Developmental Psychology 25 (2004) 741 – 750.

יותר מזה, אני בוחר את מילותי בזהירות, במיוחד במקרה הזה.

‫מאת: nimrod‬

‫nimrod‬ — Wed, 06 Aug 2008 11:05:28 +0000

ת'נק יו :)

‫מאת: יול‬

‫יול‬ — Wed, 06 Aug 2008 11:03:38 +0000

אוקיי
אני אסכים איתך (הי, זה לא קורה הרבה).

בהחלט אין מקום להיעלבות אישית או ציבורית במקרה זה, בטח כשהחלקים שנוגעים לביקורת האישית (הוא אמר ככה אבל זה באמת ככה) דווקא כן גובו בעדויות.

‫מאת: יחזקאל‬

‫יחזקאל‬ — Wed, 06 Aug 2008 10:36:05 +0000

פוסטורח? תן רגע להתרגל בכלל לרעיון לכתוב פוסטים.

‫מאת: nimrod‬

‫nimrod‬ — Wed, 06 Aug 2008 09:30:05 +0000

למה, אני חושב שהטקסט של יול ראוי לשבח (יול, מתי פוסטורח?) ולו רק מפני שהוא מביע דעה לא פופולרית בצורה רהוטה ולוגית (אבל אם היית מכיר אותו כמוני, היית יודע שזה פחות-או-יותר אופייני).
בכל אופן, תודה. :) (ומתי פוסטורח שלך?)

‫מאת: יחזקאל‬

‫יחזקאל‬ — Wed, 06 Aug 2008 09:20:36 +0000

אליך, כמובן. (לא חשבתי שיתכן כאן ספק.)

‫מאת: nimrod‬

‫nimrod‬ — Wed, 06 Aug 2008 09:05:21 +0000

יול, במקרה הזה לא יורד גשם על שום דבר.
בכלל לא נכנסתי כאן לשאלה האם קלינגר הוציא או לא הוציא דיבה. אני אפילו לא נכנס כאן לשאלה האם או לא הפוסט של קלינגר היה מדויק (והוא מדויק בהרבה מההודעה לעיתונות של שבי, לדעתי).
אני שואל כאן שתי שאלות: האחת, עד כמה זה ראוי שגוף שלטוני יחפש להשתיק ביקורת – ואתה יודע מה, אני אזרום אתך: תהא זו אפילו ביקורת לא נכונה. זה לא כאילו לדובר משרד התקשורת אין גישה לעיתונות כדי להוציא הודעות מפריכות, למשל.
השניה, עד כמה יש מובן בכלל לדבר על "היעלבות" של דובר. לא אהבתי כשרני רהב עשה את זה, ואני עוד פחות אוהב את זה כשעושה את זה מי שעובד בשם משרד ממשלתי – לא עסק בעל כוונת רווח, לא אדם פרטי, בקצרה, לא גוף שבאמת צריך לדאוג לשמו הטוב (זה לא כאילו אם אני חושב שמשרד התקשורת הוא רשע אני אלך לקבל תקשורת ממישהו אחר, כן?) – שהרקע שלו לאיום כזה הוא מעורער ממילא.
עוד עניין שעולה בפוסט הוא השימוש באיומי תביעת דיבה בשיטת מצליח – הבאתי דוגמאות קונקרטיות ונכוחות לפרסומים אמיתיים שכל מיני אינטרסנטים ניסו להשתמש בחוק כדי להוריד.
אז את הטוקבק שלך לקלינגר טוב היית עושה אם היית כותב לקלינגר, ולא למה שלא התעסקתי בו :)
יחזקאל – זה היה אליי או ליול?