מדי פעם יוצא לי לשמוע את אחד המשפטים האלה, שאמורים לשכנע אותי לנהוג בהתאם למנהג פולחני מסוים. "אם תערבב בשר וחלב יהיה לך כאב בטן" (אה-הא. אז לכל אירופה כואב הבטן כל הזמן?); "חזיר זו חיה מלוכלכת, לאכול אותה עושה מחלות" (יאפס. זה הגיוני. במקום זה אני אוכל מלפפון מרוסס); והחביב עליי: "חיתוך הבולבול של התינוק כשהוא בן שמונה ימים ולא דקה אחר כך יפחית את הסיכוי שלו להדבק באיידס" (בטח, עורלה הוכחה מזמן כמנטרלת את האפקטיביות של הקונדום).

כשקראתי את הפוסט המומלץ הזה של עירא הדבר הראשון שחשבתי היה שעל אף שהטיעונים של עירא סדורים ומשכנעים, הם בזבוז תחמושת. לטענה שהשחתת איברי מין מונעת או מקטינה את הסיכויים למחלות מין יש תשובה נורא פשוטה: מחקרים רפואיים (!) מצאו שאם משתמשים בקונדום מפחיתים מאוד את הסיכויים להדבק במחלות מין, ואם לא – אז לא. יש עוד דרכים להמנע מאיידס – למשל, לשכב רק עם בתולות שמעולם לא קיבלו עירוי דם – אבל הן, איך לומר, פחות הגיוניות. השחתה של גוף כדי לקבל תוצאה שאפקטיבית ממנה בהרבה ניתן לקבל באמצעות פריט לבוש? מעניין, הקהילה הרפואית שהביאה לנו את המחקר הזה, איך היא הייתה מגיבה לטענה "אה, אם ככה, אני נימול, אז אני יכול ללכת על מין לא מוגן"? אם בשלילה, אז כל התיאוריה היפה הזו לא עומדת, סו טו ספיק.

אבל מאחורי הקריאה ה"מדעית" לבצע טקס דתי בתינוק לפני שהוא עומד על דעתו ונקשר לפרמשתק שלו עומד רעיון ישן נושן, שאני מכנה "המיסיון המדעי". המטרה של המיסיון המדעי היא כפולה: להביא אנשים לא מאמינים לקיום מצוות מתוך סיבות חיצוניות לדת (כלומר, מדעיות או קוואזי-מדעיות) וגם להוכיח, באמצעות הדגמה, שהדת "נכונה": עובדה, בספר שאנחנו מתבססים עליו הופיעו כללים שהיו המדע מכיר בחשיבותם, כך שהכול חייב להיות נכון.

הכשל כאן ברור, אבל אני אנצל פסקה כדי להסביר אותו. הדגמה איננה הוכחה, מהטעם הפשוט שאפילו שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום, או בניסוח מודרני יותר, אפילו שרון דרוקר הביא גביע יול"ב. הנה, קחו את הסיטואציה הבאה: אדם נוסע על דרך נמיר התל אביבית לכיוון דרום, וכל רמזור שהוא מגיע אליו מאדים. "הממשלה רודפת אחריי", הוא אומר לעצמו, "עובדה – הם רואים שאני מתקרב ומנסים להאט אותי על ידי החלפת הרמזור". זה הסבר אחד, הסבר אחר הוא שמי שתכנן את דרך נמיר, אני מאחל לו חתונה עם אורה נמיר. קצת יותר הגיוני.

נחזור לעניין. מה בעצם כל כך רע בזה שמנסים לשכנע אותנו באמצעות מדע לשמור מצוות מסוימות? לא הרבה, לא מנקודת השקפה לא דתית. נניח, למשל, שמחקר מדעי יגלה שלשומרי שבת יש חיי מין פעילים ומאושרים, הם מרוויחים יותר, מאושרים יותר, בריאים יותר ובכלל. "אשמרה שבת אל ישמרני", לא? ונניח שמושיקו, שרוצה חיים מאושרים ובריאים ועמוסי פעילות מינית מוגברת מחליט שלא להדליק אש, לנסוע, לבשל או לחתוך נייר טואלט בשבת, רק מהטעם הזה. האם מושיקו שומר שבת?

וכאן נחה הבעייתיות, והבעייתיות היא מנקודת מבט אמונית דווקא. כי שמירת שבת, הקפדה על כשרות, מוטילציה של איברי רבייה ועוד אינם רק המעשה עצמו. הם – או למצער, הם אמורים להיות – התכוונות מסוימת גם למצווה וגם לאורח חיים מסוים. מי שמקפיד על כשרות מטעמי בריאות ועל שבת מטעמי וודו, אבל באותה עת בועל נידות, למשל, לא בדיוק חי חיים אמוניים.

כי מה שמטיפי האמת המדעית שכחו הוא שחלק בלתי נפרד מהחיים האמוניים הוא האמונה. הם שכחו את זה, כי זה נוח; זה נוח להם מכמה סיבות. האחת היא שהדת היהודית למדה את העיקרון הדמוקרטי הישראלי היטב: בוחרים ברע במיעוטו. מה עדיף, מנקודת מבט יהודיסטית: חילוני גמור, מתפקר, אפיקורס לתיאבון ולהכעיס, אוכל נידות ובועל חזירים; או אפיקורס גמור ששומר שבת?

סיבה נוספת היא שהם סבורים, או מקווים, שהדת עובדת כמו סם. בהתחלה, אתה רק מקפיד על כשרות. אחר כך זה כבר לא ממלא את הצורך, אז אתה שומר שבת ומטיל בבנך הראשון מום. אחר כך מתחיל לפקוד את בית הכנסת בסופי שבוע. בקרוב מאוד אתה מכור לאלוהים ואין לאן לברוח, אתה מתנכר לילדיך (שהשחתת) וארבעה חוטים משתלשלים ממך. Resistance is futile. ביהדות קוראים לזה "מתוך שלא לשמה בא לשמה"[1].

עוד סיבה היא שהיהדות היא אימא פולניה במיטבה – היא חונקת אותך גם אם אתה לא ממש רוצה. מבחינתם, אם במקרה יצאת מהבטן של אימא שבמקרה יצאה מהבטן של אימא שבמקרה יצאה מהבטן של אימא… יהודיה, אז אתה יהודי, לא משנה במה תחליט להאמין. עד כדי כך, שבמדינה שלנו זה טריוויאלי לגמרי שהורים משחיתים את גופו של בנם בשם דת שלא ניתנה לו ההזדמנות לבחור. אתה יהודי ואין שום דבר שאתה יכול לעשות. עכשיו תתחיל להתנהג בהתאם לתפקיד. כדאי לך – אם לא, יהיו לך גזים.

ההזדקקות למדע כדי להביא אנשים לנהוג באורח חיים "דתי" היא שגויה במובן עמוק ובסיסי, כזה המחפש תיאודיציה אצל המדע. אנחנו לא "מאמינים" שכדור הארץ סובב סביב השמש – אנחנו יודעים את זה. מה שיש לנו עליו הוכחות אמפיריות איננו אמונה – הוא עובדה.

אם להמשיך את דוגמת חיתוכי העורלה, כשבדיון על "ברית מילה – כן או לא" מביאים מצדדי הברית את המדע אל השולחן, הם מביאים טיעון שלא מתיישב עם הקו שלהם, מה שנקרא בדיבייטורית "אוף-קלאש". כדי להתאים אותו, הם ממשיכים עם טיעון פרגמטי: אם הראינו שההליך הרפואי עצמו הוא נחוץ "מדעית", ולכן הורה שאכפת לו מילדו יאוץ אל המספריים, אז למה לא לעשות את זה כבר "כמו שצריך" – עם בורקס ומוהל וכמה פסוקים, יש גם רבנים רופאים שעושים, באמת – ולזכות בכל ההטבות החברתיות הנלוות, הם שואלים. כבר החלטתם לחתוך, אז למה לא לעשות את זה לפי הספר? במאמר מוסגר, אפשר לומר שהאינטרס ברור: כל עוד אנשים ממשיכים לעשות "כמו שצריך", זה ממשיך להיות המעשה הנכון חברתית לעשות – דובי הסביר את זה היטב.

אבל אם ראובן מחליט לחתוך את איבר מינו של בנו כי הוא השתכנע שיש בכך סגולות רפואיות מדהימות, הרי שהוא לא עורך "ברית מילה", הוא מבצע בבנו הליך כירורגי מונע. כל אלמנט ההבאה בברית אברהם אבינו פשוט לא נמצא שם. ההמשך הפרגמטי מנסה להכניס את אבינו – זה שסרסר באישתו, זרק ילד אחד במדבר וניסה לשחוט את השני; לא השותף האידאלי לברית, אם תשאלו לדעתי – בדלת האחורית: הוא מכניס לתמונה של הליך כירורגי מונע[2] איש דת, ריטואל פולחני ובורקס. זו קפיצה לוגית רצינית: גם אם יתברר שיש תועלת רפואית חד משמעית וברורה להשחתת איבר המין, עדיין לא ברור במה עדיף הריטואל על פני חדר הניתוחים.

זאת ועוד: גם אם ההורה מחליט ש"אם כבר אז כבר", סוגר אולם אירועים וקולה "קריסטל"[3] ומוהל עבדקן והכול, והוא עושה את זה מהחשש מפני סנקציות חברתיות ומפני שבכל מקרה הוא השתכנע שזה לטובתו הרפואית של הינוקא, עדיין לא מדובר, מנקודת מבט אמונית חמורה, בהבאה בברית אברהם אבינו במובנה העמוק. מדובר בטקס פולחן, אכן – פולחן חברתי, לא דתי; סגידה למדע, לא לאל. התועלת הדתית מכך נראית לי קטנה מאוד.

מכל זה יוצא, שהטיעון הרפואי לא יכול לעמוד לצדם של מצדדי ברית המילה, כיוון שהוא מוביל למשהו אחר לגמרי, מנקודת השקפה דתית. יותר מזה: כל הצדקה מדעית לאקט אמוני לא מחזקת את האמונה, אלא להיפך – היא מביאה לדרישה להצדקה מדעית לשאר הריטואלים המקובלים, היא מחלישה את נקודת המבט האמונית. הרליגיוזי לא יכול לבקש עזרה מהמדעי, כיוון שהתחומים האלה מנוגדים בבסיסיהם: האחד מבוסס על קבלה ללא תנאי – מה שמכונה ביהודית "נעשה ונשמע" – והשני על הצבת תנאי לקבלה, התנאי האמפירי.

וזה מה שהיה חסר לי אצל עירא: הקביעה כי הדיון בתועלת הרפואית שקיימת או לא בהקשר של ברית מילה יהודית פשוט אינו רלוונטי, הוא לא חלק מהדיון. השאלה כאן היא ממילא אמונית ולא רפואית. אין מה לחפש מחקרים מדעיים בהקשר הזה; אלא אם מנהלים דיון על מידת הנחיצות של ההליך הכירורגי עצמו, במנותק לחלוטין מהשאלה הדתית, הם פשוט לא יהיו רלוונטיים – ממילא הדיון איננו על המדעי, הוא על הדתי.

  1. אזהרה: בטקסט המקושר יש סילוף מכוון של לייבוביץ’. אם אתם רגישים לכאלה, אולי כדאי שתשבו [↩]
  2. ראוי להדגיש, למרות שנדמה לי שזה ברור מהטקסט, שמדובר בטיעון "גם-אם". כלומר, אני לא מקבל שקיים צורך רפואי בהליך הזה, אבל גם אם יתברר שכן… [↩]
  3. יש לי תיאוריה, שהסיבה שבריתות הן בד"כ אירועים עלובים היא שהגבר מתכנן אותם [↩]