עלטה
השמש שוקעת על הפוליטיאה היהודית, ולילה גדול ונפלא של דת אפלה עוטף אותה, מעט מעט. מה שהיה פעם הצהרה של רב מטורלל כזה או אחר הופך ברבות הימים לחקיקה מוסדרת; תשאלו את אריאל אטיאס. או שאפשר להיזכר איך לפני שנה דיבר המוהל הכושל ניסים זאב על הפיכת ההומוסקסואליות לבלתי-חוקית. באותה השנה התחילה כנסת ישראל בהליכי חקיקה למניעת מצעדי גאווה בירושלים. השנה הטילו על ההעדפה המינית של כעשרה אחוזים מהאוכלוסיה את האחריות הבלעדית על רעשי אדמה. ואז להיזכר כיצד לכל המהלכים הללו קדמו הצהרות של רבנים, כבר שנים.
ולכן, כשהרב ד"ר נחום רבינוביץ', ראש ישיבת ה-אם-תלמד-פה-תוכל-לשרת-רבע-מהשאר-ולא-להקרא-"משתמט" במעלה אדומים, קובע, לגבי רווקה שמביאה ילד מתרומת זרע, כי "אין לך רשעות ואכזריות גדולה מזו", אפשר וצריך להתחיל לפחד.
צריך לרדת לעומקו של המשפט הזה. הפסאודו-ציונות הדתית מרבה להשתמש במונחים מוגזמים ומופרזים, ומנהיגיה הרוחניים תמיד מגלגלים עיניים לשמים כשבעקבות דבריהם צאן מרעיתם מרשה לעצמו להשתולל. על ירי בפלשתיני כפות אף אחד מאדוני המוסר היהודי לא אמר שאין רשעות ואכזריות גדולה מזו. על סיכון חייהם של חיילים לצורך איסוף פיסות גופות לא זכור לי שנאמר שמדובר באכזריות חסרת הגיון. ניסיון הלינץ' בשרת החינוך, הלינץ' בפסגת זאב, הכת של אליאור חן - אף אחת מהתופעות הללו לא זכתה לגינוי חריף כל כך, בוטה כל כך, כמו רווקה שמביאה ילד לעולם לבדה. והמסקנה כאן היא אחת: בעיניו של רבינוביץ', אם מתעללת היא אכזרית פחות מאם רווקה.
הידיעה הזו פורסמה אתמול בשקט מוחלט, כי כבר התרגלנו לאפילה, כי כבר השחתנו מילותינו לבטלה וכבר דשנו בחשכתם של נושאי לפיד המוסר היהודי לעומק ולרוחב. הרב יובל שרלו, זה שחילונים אוהבים כי הפסיקות שלו הן קצת פחות מחמירות, קבע כך:
אני נוטה לעמדה השנייה (שמתירה לידה ללא נישואין), אולם בשל האחריות הגדולה למשפחה ולקדושתה יש לצמצם את ההיתר הזה רק לנשים שהן בערך בגיל 37, שהגיעו שלא ברצונן לגיל זה כאשר הן לא נשואות. גיל זה נקבע לאור עמדת הרפואה בדבר סיכויי הפריה וירידתם, ובשל העובדה שזה קרוב לקו האחרון האפשרי. אין לעשות זאת בגיל צעיר יותר, אלא לחפש בכל דרך את האפשרות להקים משפחה בישראל.
מהומה קמה בעולם הרבני, כדי כך ששרלו הבטיח שלהבא לפני פסקי הלכה כאלה הוא יוועץ בעמיתיו. זה לא נורא מפתיע - הדת היהודית מכפיפה אישה לאיש, והרעיון של אישה בלתי תלויה בגבר מחלחל אותה. ההתנגדות להפריה מלאכותית לא שונה בהרבה מתפישת האישה כרכוש - האם באמת יעלה על הדעת שהספה בסלון תביא שטיח חדש הביתה?
אבל לא רק. כמו במקרה של מצעדי הגאווה בירושלים, שם מנסים הרבנים לשכנע את הציבור שבגלל שהמצעד יוצר התנגדות עליו להפסק, גם כאן היהדות מערימה קשיים מיותרים ומשתמשת בהם להצדיק את עצמה. לקושי הרלוונטי קוראים "שתוקי", והוא דוגמה נפלאה להפרש בין העולם המודרני לעולם שכיפה מעטרת את קודקודו. שתוקי הוא ילד שזהות אביו אינה ידועה[1]. כיוון שזהות אביו אינה ידועה, הוא אסור בחיתון - מחשש שמא יבחר לשאת לאישה את אחותו, או קרובת משפחה אחרת. כשניתן האיסור, בדיקות ד.נ.א לא היו בנמצא, וזה בסדר, אבל שמירה על איסור שתוקי היום היא בחירה מכוונת בחיים בעולם שאיננו עוד. ובעולם שאין בו בדיקות ד.נ.א, חשוב לציין, כל ילד הוא "שתוקי", למעשה - זהות האב הביולוגי אף פעם איננה ידועה לגמרי.
"אפילו" הרב שרלו בפסיקתו הייחודית מתייחס לעניין ה"שתוקי" וקובע כי מוטב לאישה להביא ילד לעולם מתרומת זרע של גוי (!) ולא של יהודי. זו הפלפלת היהודית במיטבה, המיישבת קושי לא קיים בשיטות של ימי הביניים, במקום לפקוח את העיניים ולראות שהעולם כבר עגול, כדור הארץ סובב את השמש, ובסבירות גבוהה למדי אין איש על ענן שימטיר אסונות על אימהות חד הוריות, כי התפקיד הזה מזמן נמסר לפקיד אוצר.
נורא קל להפריך את דבריו של האייטולה רבינוביץ': מספיק לקחת מקרה קצה של אישה הרה, שבעלה נהרג במהלך הריונה. האם, על מנת למנוע "רשעות ואכזריות" שאין גדולות מהן, יתמוך המנהיג הרוחני בהפלה? מה באמת מדאיג את רבינוביץ', חייו של ילד נטול אב - ואז, מדוע אינו פוסק שגבר המגרש את אישתו כשילדיהם רכים בשנים הוא אכזרי מאין כמוהו? - או חייה של אישה נטולת בעלים?
הרב יעקב אריאל, המשמש בתפקיד הקריטי כל כך של רב העיר רמת גן, החרה-החזיק אחרי רבינוביץ':
אין דבר כזה משפחה חד הורית, כמו שאין מרובע שהוא עגול. משפחה זה אבא, אמא וילדים.
האנשים האלה הם הסקרדטום השומר על ספר החוקים לפיו כל יהודי (להגדרתם) בישראל חייב לנהוג אם ברצונו להנשא. הם הפרשנים המוסמכים של החוק ההלכתי, בית המשפט של הגמרא, מנפיקי רשיונות הנישואין הבלעדיים בארץ. הם החוק. וזו הגדרתם למשפחה. לא זוג חשוך ילדים, לא זוג שבוחר שלא להביא ילדים, לא אם המגדלת את ילדיה - אב, אם וילדיהם. אישה עגונה בעלת ילדים היא משפחה, לפי ההגדרה הזו, אבל רווקה שהביאה צאצא לעולם - לא.
בן לו היה לי! ילד קטן,
שחור תלתלים ונבון.
לאחוז בידו ולפסוע לאט
בשבילי הגן.
ילד.
קטן.אורי אקרא לו, אורי שלי!
רך וצלול הוא השם הקצר.
רסיס נהרה.
לילדי השחרחר
"אורי!" -
אקרא!עוד אתמרמר כרחל האם.
עוד אתפלל כחנה בשילה.
עוד אחכה -
לו.[2]
הרב רבינוביץ' קורא את מילות שירה של רחל ומזהה אותם עם אכזריות שאין גדולה ממנה; הוא סבור שאישה הכמהה לילד לא תוכל לספק לו את כל צרכו; הוא טוען שילד שיגדל רק עם אימו לא ייחשף למספיק דמויות גבריות, להבדיל מילד שגדל, למשל, לאב העובד שעות ארוכות למחייתו; הוא מערים קשיים על הילדים שאמהותיהם חטאו בחטא הנורא של לרצות צאצא; אין לך רשעות ואכזריות גדולה מזו.
רבני "צוהר" קנו להם שם בעולם החילוני כממסד רבני נאור ומתקדם, כזה שאפשר לחיות איתו. אבל האורתודוכסיה היהודית היא אכזרית וקשה, וכמה שינסו אנשי "צוהר" להסתיר זאת, האמת יוצאת מהשק. ואין מה לנסות לתקן את האורתודוכסיה היהודית - היא שבורה ללא תקנה - אבל הרשעות הזו חייבת להפסיק למשול במוסד האישות בישראל.
כֵּלַי הוּא הָאוֹר שֶׁמִּבַּעַד לַצֹּהַר.
אַךְ רֶגַע הִלְבִּין – וְנָמוֹג.
אֶל שֶׁפַע הַשֶּׁמֶשׁ בְּלֶב-הָרָקִיעַ
בְּאֶפֶס תִּקְוָה אֶעֱרֹג[3]
תודה לך.
יו
יו, במקרה הזה, העונג כולו שלי.
צודק מאה אחוז.
אני רק תוהה למה אתה מתכוון ב "פסוודו-ציונות דתית".
אין דבר כזה "ציונות דתית".
???
אין חיה כזו. זה כמו "ג'ירפה נמוכה". אתה יכול להיות או ציוני, או דתי. לא שניהם. וה"ציונות הדתית" עשתה את הבחירה שלה מזמן - היא דתית.
אתה יכול להתחיל אצל גדי טאוב, "המתנחלים", ולהמשיך לקרוא משם דרך הביבליוגרפיה שלו. נדמה לי שזה יכסה את יצר הסקרנות שלך בנושא הזה.
מכיוון שקצת קשה להשיג את הספר הזה באוסטרליה, ובביקורות על הספר שמצאתי לא היתה תשובה, סקרנותי תיאלץ לחכות. מה גם שעם בעיותי בהבנת הנקרא וקריאת טקסטים פילוסופיים, ודאי לא אבין את כלום.
בינתיים אאמין למאות אלפי האנשים שרואים בעצמם ציונים דתיים.
אוקיי. אתה מוזמן לעשות כן. הי, אם מישהו אומר שהוא משהו, הוא חייב להיות המשהו הזה, לא?
מצד אחד, מאות אלפים אומרים שהם משהו, ומיליונים שמאמינים להם ורואים בכך דבר מובן מאליו. מצד שני עומדים אתה ואולי גם גדי טאוב. קשה להכריע.
אה, זה כזה טיעון? אם כולם אומרים כנראה שזה נכון. חפש בגוגל אד נומרום.
ואגב, לא רק אני וטאוב, אלא מרבית חוקרי הציונות, כמה וכמה רבנים ועוד. אבל אם להודות על האמת, קצת נמאס לי למלא חורים בהשכלה שלך. לא רוצה ללמוד? אל תלמד. רוצה להתבטא בנושאים שאין לך מושג ירוק בהם? תצליח.
מה הקשר לאד נומרום? בינתיים אין לי שום סיבה לחשוב שאי אפשר להיות גם דתי וגם ציוני, מלבד שאתה אמרת כך וטענת שאחרים גם.
– פלואוריד הורס את השיניים.
– למה אתה חושב כך?
– יש על זה מחקרים.
– אין לי גישה למחקרים האלה, אבל כל מי שאני מכיר אומרים שפלואוריד דווקא מועיל לשיניים, ורק אתה אומר שלא.
– זה אד נומרום. גם כן טיעון.
– זה לא אד נומרום. לא נתת לי שום סיבה להאמין לך.
– נמאס לי למלא חורים בהשכלה שלך. לא רוצה ללמוד? אל תלמד. רוצה להתבטא בנושאים שאין לך בהם מושג? תצליח.
זזתי
להגיד שטענה מסוימת נכונה או לא כי רוב מי שאתה מכיר טוען כך זה כשל לוגי. הדיון שלנו הלך משהו כזה:
-אין דבר כזה ציונות דתית. יש לא מעט מחקרים שמראים את זה.
-אין לי גישה למחקרים. לא אכפת לך לעשות לי שיעור פרטי בטוקבק למרות שזה הכי לא קשור לנושא של הפוסט בעולם, נכון?
-בטח שאכפת לי.
-אבל כל מי שאני מכיר טוען אחרת.
-זה נפלא, אבל זה לא קשור לכלום.
-לא נתת לי שום סיבה להאמין לך.
-נתתי לך. הפניתי אותך לחומר קריאה ספציפי. אתה בוחר לא לקרוא, ולפסול את הטענה. זו בורות מבחירה.
צ'או.
אני לא "בוחר לא לקרוא", אלא _בינתיים_ (כלומר, עד שאקרא את הספר או משהו אחר) בוחר להישאר בדעתי, ואתה תוקף אותי על כך.
הבעיה בהגדרת המשפחה אינה פרטית של הדת היהודית, של האורתודוכסיה או של הציונות. היא משותפת לאמונות דתיות נוספות (כזכור, היתה קואליציה מדהימה של כהנים משלוש הדתות שנלחמה נגד מצעד הגאווה בירושלים), ומקבלת יסודות וביצורים מטעם הממלכה בדמות מערכת המס, דיני העבודה, ביטוח לאומי ועוד.
על ההגדרה הזאת אבד הכלח, ופתרון פורמלי יגיע כנראה רק לאחר שההגדרות התרבותיות ישתנו במידה מספקת.
אני יכול להביא דוגמה של אישה יהודיה לסבית שנישאה לגוי הומוסקסואל והביאה איתו ילד (כשלכל אחד מהם אולי יש גם בת ובן זוג משלהם). התא המשפחתי הזה יהיה, לכאורה, תקין לחלוטין לדעתם של אותם רבנים, למרות שספר החוקים שלהם ככל הנראה לא צפה בכלל את קיומה של האפשרות הזאת.
בצלאל - או שאפשר לעשות מה שכל מדינה אחרת עושה: להוציא את ענייני האישות מלפיתתה של הדת ולאזרח אותם.
אפשר, ואני משער שזה ישפר את המצב במידת מה.
אבל אפשר לראות שגם במדינות אחרות, בהן הנישואין אינם בהכרח אקט דתי, עדיין מערימים קשיים על הקמת תאים משפחתיים שאינם מבוססי "אמא/אבא".
עד כמה שאני זוכר, הצעות החוק שעלו לדיון בארץ לאחרונה לאזרוח הנישואין מדברות במפורש על "איש ואישה", כך שמשפחות חד מיניות למשל נשארות בחוץ.
בוא נדאג לנישואי זוגות חד מיניים ביום שבו תהיה לציבור מילה בכלל בנושא נישואין. כיום הם נתונים בידי סקרדטום סגור ולא-נבחר שאינו חייב להם דבר ופועל על פי ספר חוקים שאין להם כל נגיעה אליו, בוודאי שלא כל השפעה.
נמרוד, כדאי שנעמיד דברים על דיוקם, כאחד שמכיר קצת את ענייני ישיבות ההסדר, דווקא הייתי ממליץ לך לעיין בגוגל בערך של "ישיבת הסדר". רבע שרות - זה ממש לא. אדרבא, הרבה מהם (כמובן בהתאם לתקנים) דווקא חותמים קבע או שעושים קצונה בתמורה לשרות קבע ל-X שנים (לא זוכר כמה זה כיום).
בהקשר לויכוח שלך עם מודי לגבי ציונות דתית, אולי אם תפריד את המילים ותבאר כל מילה מה תרגומה בעיניך (בלי לרוץ לטאוב וחבריו, הסבר שלך), אולי יהיה אפשר לפתור את הויכוח כאן.
בוא נעשה חשבון:
16 חודשים משרתים ההסדרניקים. מתוכם כשמונה חודשים הם הכשרה.
36 חודשים משרת מי שמופלה לרעה מפני שהוא לא רוצה ללמוד תורה. מתוכם שמונה חודשים הם הכשרה.
יוצא ששירות בפועל, כזה שגם מועיל למישהו, ההסדרניקים נותנים שמונה חודשים והנושאים בנטל - 28. מספיק קרוב לרבע?
אין לי שום עניין לפתור את הוויכוח כאן. כתבתי על כך מספיק במספיק מקומות אחרים. הדיון בפוסט הזה הוא לא על הפסאודו ציונות הדתית, הוא על אפלתם של מנהיגיה, ולי אין עניין לסטות ממנו. מי שמסקרן אותו לדעת מה אומרים המושגים - אגב, אין כאן שאלה של פרשנות כלל ועיקר, למושגים הללו יש הגדרות סדורות - יכול לקרוא ולהחכים, או לא, בהתאם לרצונו ולשיקול דעתו. רוצה לראות את זה כ"ריצה לטאוב וחבריו"? תצליח.
נמרוד אני מסכים איתך במאה אחוז בבלוג הזה
אבל יש לי רק שאלה אחת - אתה הרי לא מצפה שכל אחד שיקרא את הבלוג ירוץ לקרוא את הספרים של גדי טאוב או מחקרים כאלה ואחרים.
מספר שורות קטן למה דתי לא יכול להיות ציוני לא היה מזיק כאן