כמה מחשבות עגומות
הערה: פוסט הרבה פחות קוהרנטי מהרגיל. ככה יצא.
פעם בשנה, כשהרדיו משדר טיפה יותר בשקט שירים מהסוג שכתבו כאן יותר מדי כי לפני שלוש עשרה שנים ירו כאן בראש ממשלה, אנחנו שומעים את הציטטה הזו, נבואת החורבן של הבית הלאומי שלנו: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה". שטמעים וממשיכים בדרכנו, המילים לא נרשמות - והאלימות מוסיפה לגאות.
כמה צעירים הכו קשישה ונטלו את המעות שאספה מהבנק. היא עבדה ארבעים שנים, חסכה אחוזים לפנסיה. "רפורמות" של פוליטיקאים חמסו ממנה חלק, חלק אחר נגזל בשל ההתייקרות הבלתי נסבלת של כל מוצר צריכה אפשרי כאן. עכשיו באים כמה ילדים, בריאים, חזקים, שעבודה קשה במשך ארבעים שנים פשוט לא מעניינת אותם. את קרן הפנסיה שלהם הם מסדרים באמצעות זו שלה. הם נוטלים את רכושה. אם היא מעזה לנסות להגן, הם מכים.
האישה בחניון צועקת על השומר - הוא מסרב לאפשר לה לחנות באיזור פריקה. יש כללים, הוא אומר לה. גם לנאצים היו כללים, היא עונה לו, אני מצפצפת עליך. כדי לחזק את דבריה, היא לוחצת על כפתור, המכונית מצפצפת והיא הולכת לדרכה. השומר בקשר מזעיק מישהו. עכשיו ישימו לה מדבקה על האוטו, אולי יזמינו לה גרר. אלימות גוררת אלימות.
ישראל של 2008 מדממת למוות; לא בגלל טרור, מלחמות וחוסר יציבות כלכלי, לא. ישראל של 2008 פצועה פצעי דקירה ליד דיסקוטק, דרוסה על ידי נהגים ששמים את החוק ללעג. ישראל של 2008 היא רעיה מוכה, ילד שספג התעללות, קרבן אונס, פצוע דקירה במצעד גאווה, פלשתיני כפות שנורה.
ישראל של 2008 מתפוררת כמו הפנים של רננה רז, כי אין שלטון כשאובדת השליטה.
כ-500 בני נוער ממתינים שיתפנה להם מקום במוסד לנערים חוסים, שם יורחקו מהרחוב, שבו עבריינים מלמדים את משנתם. חלקם לא יגיעו לשם לעולם; הם יגיעו לבית המשפט או לקבר. בתי המשפט מזכים רק שני נאשמים פליליים מתוך אלף. כשהסיכויים של אדם לצאת זכאי במשפט פלילי דומים לסיכוי שיצנח עליו קסאם, ובכל זאת אין ספור עבריינים מהלכים בינינו, חופשיים, משהו במערכת רקוב לגמרי. כמה פקחי עירייה עם סמכויות מעצר לא ישנו את זה.
בן למשפחת פשע התגייס, כותרת בעתון. עבריינים הם סלבריטאים. חיקוי של זאב רוזנשטיין ב"ארץ נהדרת". ספרו לי מי גיבורי התרבות שלכם ואספר לכם את סיפורה של חברה מתפוררת. ראש הממשלה הפופולרי שרון היה מהמושחתים שהיו כאן. שלושת המועמדים בבחירות האחרונות נשאו עמם קופת שרצים מפחידה בגודלה. מי שככל הנראה יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל הוא זה שרעייתו השליכה הנעלה על עוזרת הבית. נתניהו נהם "הם מ-פ-ח-ד-י-ם" לתוך המיקרופון. ברק חטף מיקרופון בכוח. ראש הממשלה שלנו, על פי החשדות, הוא קרימינל לא קטן. מגדלים עבריינים בבוקר וממליכים אותם עם ערב. תזכירו לי שוב מי המשנה לראש הממשלה?
מורים חוטפים מכות מהממשלה ומהתלמידים. נערות כבר לא יכולות ללכת ברחוב לבדן. זה מסוכן. "להיות עם חופשי בארצנו"? הצחקתם אותי. את אזלת ידה של המשטרה הכנסת מנציחה בחקיקה - חוק שי דרומי הוא פשיטת רגל שלטונית, לא פחות. הוא מבטיח שהמשטרה תמשיך להיות הגוף שחותם על אישורים לביטוח, ותו לא.
האלימות הגואה ברחובות היא כרסום מתמשך בשלטון החוק. היא מביאה למצב שבו השלטון לא רלוונטי, כל דאלים גבר, ובד בבד מביאה לכמיהה המסוכנת למנהיג "חזק". היא מפוררת את הדמוקרטיה שלנו מבפנים. אפשר להלחם בה, אבל איש אינו עושה זאת. הרבה יותר קל להעביר תקציב פופוליסטי לפה או לשם בשביל עוד כמה חודשי קואליציה.
תפתרו את זה עם תעודות זהות ביומטריות, ביצ'ס.
נו, אתה רואה… כשאתה רוצה לכתוב על בעיה אמיתית, יוצא לך לא רע בכלל. יוצא מעולה אפילו.
לעומת זאת, כשאתה מנסה לעשות פיל מזבוב ("הטלת מום" המתבטאת בחיתוך עורלה של תינוקות זכרים או חירור אוזניהן של תינוקות לא-זכרים, או התבטאות אטומה של איזה רב בנושא שהשבח לאל, אין לו שום סמכות חוקית לגביו ונאמניו-לכאורה אינם עושים שום מאמץ כדי להגשים את חזונו), זה יוצא משעמם למדי.
הנה כלל אצבע. אם אתה רוצה, קח אותו, ואם לא אז לא. כשעוצמת הרעש הנגרמת על-ידי מחאה נגד דבר-מה שמישהו תופס כעוול אינה פרופורציונית ביחס למימדיו של אותו עוול, המחאה נראית רע.
אה-הא. תודה אבא. תחזור כשתפסיק להתנשא - לא נראה שיש לך בסיס איתן כל כך לזה.
'שלושת המועמדים בבחירות האחרונות נשאו עמם קופת שרצים מפחידה בגודלה.'
יש איזשהו בדל של ביסוס לזה? (ולא, הנעל של שרה ממש לא עומדת בקריטריון)
(גילוי נאות וגו')
דרומי, אתה יכול להתחיל כאן, למשל.
הבנתי.
שתי תלונות חסרות בסיס למשטרה הן 'קופת שרצים'.
אפשר להדביק ככה קופת שרצים לכל מי שרוצים.
עדיין מאוהב בו, אה? אם הייתה לי הנאמנות שלך הייתי כבר נשוי.
במקרה שנגע לחוק מימון מפלגות הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד פרץ, אבל אאז"נ חיים כ"ץ שותפו למפלגה (שהוא, כזכור, עמד בראשותה) דווקא הועמד לדין. אפשר להאמין למי שאומר "לא ידעתי, מה אני יודע, אני בסה"כ היו"ר" ואפשר שלא. אני בוחר שלא.
חוזר בי מההערה הראשונה וגם מתנצל עליה בהכנעה. לא קישרתי, ואז בהתקף פאניקה וגוגל התחוור לי למה התייחסת ב"גילוי נאות". סליחה מקרב לב.
ומה אם אתה זוכר לא נכון?
ומה אם נכתב שעומדים להגיש כתב אישום, ואז היה שימוע והוחלט שלא להגיש?
ומה אם מסקנות השימוע היו:
אתה עדיין רוצה לקרוא לפרשיה הבודדה הזו 'קופת שרצים', גם כאשר לא מדובר בעובר העבירה, אלא בראש המפלגה שלו, שהיה אמור לדעת שמספר שתיים שלו שגה, למרות שנעזר ביעוץ משפטי והתנהל באופן שקוף, אבל בכל זאת, יתכן שיש איזשהו רבב במעשיו?
אמנם פוליטיקאים הם שק חבטות נחמד והכל, אבל לפני שמאשימים אדם בפלילים - ולא סתם בפלילים, אלא בתחזוקה של 'קופת שרצים' - כדאי לבדוק האם יש קצה קצהו של בסיס לעניין.
דרומי,
לפי הכתבה שאתה קישרת אליה, השיקולים לסגירת התיק לא היו בדיוק שיקולים מזכים. חוסר עניין לתיבור עקב התיישנות, אי ידיעת החוק (שאינה פוטרת מעונש ואני אישית גם לא קונה את זה), העובדה שהם נהגו קצת-פחות עבריינות מעומרי שרון ופרשיות אחרות והפרות חוק "לא חמורות". סורי, המסקנות של מזוז (שאגב, אם אני זוכר נכון, היו עוד כמה כתבי אישום שהוא נמנע מלהגיש) הן לא משהו שהייתי מנפנף בו כזיכוי.
כשאתה מדבר על יו"ר מפלגה בסדר הגודל של "עם אחד", כן, אני מצפה ממנו לדעת בדיוק מה התקציב שלו ואיך הוא נהיה כזה ומאיפה הגיעו פתאום מאתיים אלף שקלים. רבאק, אני מוכן להתערב איתך שכשר ביטחון הוא ניהל תקציב גדול פי כמה וכמה וידע לאן הולך כל שקל.
אז כן. אני לא מקבל את "לא מדובר בעובר העבירה", זו התנערות שמזכירה לי את התנהלות במשפחת שרון. אני לא מקבל את "שגה" או "התנהל באופן שקוף" לגבי כץ, בסך הכול אמרו שהוא פחות עבריין מאחרים. אני סבור שעבירה על חוק מימון מפלגות היא אחת מהחמורות שיש, כי היא פוגמת במשחק הדמוקרטי. וכן, זו בעיניי קופת שרצים, אפילו מרשימה למדי.
שוב - מספר שתיים שלו קיבל יעוץ משפטי שגוי, ולכן עבר על החוק - כפי שאפשר ללמוד גם מהעובדה שהוא לא ניסה להסתיר את זה.
האם זה בסדר? לא.
האם הוא צריך להיענש? יכול להיות שמזוז טועה, וכן.
האם עמיר היה צריך לדעת שהיעוץ המשפטי שמקבל חיים כץ, בעודו מתנהל ב'מגרש הבית שלו', התעשייה האווירית, הוא לקוי? בוא נלך איתך, ונגיד שהוא היה צריך לדעת, ואפילו שהוא ידע, ולא אמר לו 'חיים, תשמע, העו"ד הזה הוא פארש".
חשוב לציין שכל העניין הוא לכאורה - זה בכלל לא הגיע למשפט, ואנחנו לא יודעים אם זה נכון או לא. כמו כן, זה קרה לפני עשור. בעשור הזה חיפשו את עמיר על ימין ועל שמאל (חפש בגוגל) - הוגשו עשרות, אם לא מאות, תלונות למשטרה, שאף אחת מהן לא הבשילה לכדי כתב אישום.
אם זו בעיניך קופת שרצים - תמשיך לחפש אנשים שעשו משהו בחיים שלהם ולא טעו ולו פעם אחת. לא תמצא. (ושוב, להזכיר - אנחנו מדברים כאן על טעות לכאורה, שאנחנו מניחים שעמיר ידע ממנה אבל אין לכך הוכחות)
ואז אתה פותח את הדלת למפריטים. 'כל הפוליטיקאים מושחתים!!1! אסור לתת להם לנהל!!!'.
לעניין ה"ייעוץ המשפטי השגוי" - אני מצטער, זו טענה שקל לטעון - כמעט כל עבריין צווארון לבן טוען אותה - ואני בוחר שלא להאמין לה. עוד עניין שאני חלוק עם מני מזוז עליו. אגב, אני מכיר הרבה מאוד אנשים, גם פוליטיקאים, שעצם הרעיון של תרומה מגוף אחד שהם ממונים עליו לגוף אחר שהם חברים בו לא היה עולה על דעתם.
אני גם בוחר להניח, היות ואני יודע ש"עם אחד" לא הייתה מפלגת-ענק, שהיו"ר שלה ידע מה מתחולל מתחת לשפמו.
פתיחת דלת למפריטים? לטעון שהטענה ששלושה פוליטיקאים נושאים עמם קופת שרצים היא פתיחת דלת להפרטה זו הכללה מטורפת.
אני לא מכיר את הפרטים, אבל נשמע שיש משהו במה שדרומי אומר. בהחלט ברור שפרץ הוא הפחות מושחת מבין שלושת שמועמדים בבחירות האחרונות. (שזו לא תעודת כבוד גדולה, כשלעצמה). אם זו היתה טענה שלי ביחס לפרץ, הייתי מסייג אותה בדיעבד.
ומני זהבי עולה גם לי על העצבים בתגובות שלו כאן ואצל גורביץ (בלי גרש! :) ) שמצליחות, ברובן, להיות גם מתנשאות, גם מגוחכות, וגם לא רלוונטיות. האיש דוגמטי משהו.
א. יש לך פרשנות מעניינת מאוד למושג 'חזקת החפות'. אם היועץ המשפטי לממשלה בחר שלא להגיש כתב אישום נגד מישהו, כנראה שהוא אשם. (שוב, להזכיר - מזוז החליט שהעבירות-לכאורה הן לא מספיק חמורות כדי לנסות להוכיח אותן. הוא לא קבע שהן בוצעו, כי הוא אינו הסמכות שקובעת דברים כאלו אלא בית משפט).
זה גם יפה שקבעת - בלי להכיר את חומר הראיות - שחיים כץ לא באמת נעזר ביעוץ משפטי. אתה יודע משהו שמזוז לא?
נניח שחיים כץ מאמין - בלב שלם - שהוא נקי וזך, ולא עשה כלום. מה הוא אמור לעשות אחרי הקביעה הזו של היועץ המשפטי לממשלה, שהחליט לא להגיש כתב אישום? האם עכשיו הוא בגדר אשם תמידי, בגלל שהוא לא הגיע למשפט?
ב. אשמח אם תראה לי פוליטיקאי ישראלי אחד, שמילא תפקיד ביצועי לאורך זמן, ולא דבק בו רבב גדול יותר מזה. זו הכוונה שלי ב'מכתים את כל הפוליטיקאי'.
א. אני לא חייב להאמין למי שעוסק בפלפלת משפטית כדי להתחמק ממשפט. זה סיכון שלוקחים כשעושים את זה.
ב. יוסי שריד, נניח. יולי תמיר. זבולון המר. ג'ומס. תמר גוז'נסקי. קולט אביטל. משה גפני. אפרים סנה. מיקי איתן. להמשיך?
פסקה ראשונה, שורה אחרונה, ט' במקום ו'. יוצאת מילה מוזרה נורא.
אני לא חושבת שהפוסט הזה פחות-קוהרנטי, אני פשוט חושבת שהוא יותר רגשי מלוגי. יפה לך רגיש.
(לי פחות יפה רגיש, אבל גם התגובה הנ"ל ברוח הפוסט)
אין הרבה מה לומר על זה. הכל נכון, הכל נורא. זה מה שאני מרגישה בכל פעם שאני פותחת עיתון או מדליקה טלוויזיה בזמן החדשות (כל יום, כמעט). זה גורם לי לרצות לצרוח, או לברוח, אבל אין לי על מי ואין לי לאן. כשאני מנסה לומר את הדברים האלה מחוץ למשפחה הגרעינית וחוג חברים מצומצם מאוד, אני מקבלת בחזרה עיני-עגל ואנשים שלא מבינים מה לא בסדר. מצד שני, אלו אותם אנשים שטוענים שלהפיל פצצת אטום על עזה יפתור את הכל; לצערי לא אני בחרתי את חברי למשרד. רוב הזמן פשוט נראה לי שתשעים אחוז מהעולם איבדו את הראש.
לפחות פה אני רואה שיש עוד אנשים שרואים את מה שאני רואה.
תודה, שוב.
יש הרבה אנשים שרואים את מה שאת רואה. הם פשוט שותקים.
ואני לא מתקן שגיאות לאחר פרסום.
אני מסכים עם רוב מה שמארת, חוץ מכמה דברים קטנים, בעיקר כי אני לא מתעדכן לעתים קרובות מדי בפוליטיקה: יולי תמיר חתמה על הסכמים שהיא לא ממש מכבדת. לפחות עם הסטודנטים זה ככה.
לגבי כל השאר - תראה, אני חושב שהפוליטיקה היא עבודה בעייתית. הנורמה במדינת ישראל הפכה להיות כזו, שבה קומבינה היא הנשק היחיד לגרום לדברים לעבוד. זה נכון, וזה מסריח. ישראל כץ, ביבי נתניהו, אהוד ברק, חיים רמון, עמיר פרץ, אלי ישי, רוחמה אברהם-בלבלה, מאיר שטרית, סילבן שלום - כולם עשויים מאותו זן של זבל. מסריח.
ואתה יודע מה יצר אותם ככה?
החינוך. זה לא התחיל מהיום. זה שאין פה שום הנהגה נורמלית - זה לא חדש. התהליך הזה תחיל עוד בשנות ה-80, ואולי אפילו לפני כן. ואתה יודע מה? זה לא רק כאן. האמריקאים, שמסים להראות לכל העולם שאין קומבינות, מייצרים זן מסריח לא פחות של פוליטיקאים, ולא משנה מאיזו מפלדה הם מגיעים.
אם לא נתחיל לעבוד על חינוך נורמלי במדינת ישראל, כל המעשים התיארת לא יתחילו להשתנות. האלימות - גם זו המילולית וגם זו הפיסית, הקומבינות, ההרגשה שהכל פה למכירה ובמחירים יורדים מיום ליום, הכל.
אנחנו מדינה שירדה מהפסים כבר לפני הרבה זמן. רצח רבין רחוק מלהיות ההתחלה. הוא היה רק סממן של מחלה ממארת שאנחנו חולים בה כבר הרבה זמן. רצח רבין היה עוד גרורה. הנתיוח היה קשה, אבל, הוא הוציא את המחלה לאור, אבל היה רחוק מלפתור אותה. את הגרורות שלה אנחנו ממשיכים לסבול, בגלל הזנחה של שנים.
אני לא חושב שיש היום אדם אחד שאני יכול לסמן כמנהיג "נקי", ומה שמחליא אותי זו העובדה שאנחנו נאלצים לבחור ב-30 השנה האחרונות ב"רע במיעוטו".
אנחנו חיים בתוך ביצה טובענית, שהבנאדם היחיד שיכול להוציא אותנו ממנה, עוד לא הראה את פרצופו, ובינתיים אנחנו צריכים לסמוך על כמה טורפים, שמנסים להוציא אותנו מהביצה הזו בגלל שהם רעבים.
(*) סליחה על כל המטאפורות.
[...] שהרעילה את נפשה בטראומה מרצון עד כדי כך שכל דבר, כולל בקשה לחנות במקום שהוגדר לשם כך, מזכיר לה שואה – אפילו כאן זו חריגה פראית [...]