הערה: פוסט הרבה פחות קוהרנטי מהרגיל. ככה יצא.
פעם בשנה, כשהרדיו משדר טיפה יותר בשקט שירים מהסוג שכתבו כאן יותר מדי כי לפני שלוש עשרה שנים ירו כאן בראש ממשלה, אנחנו שומעים את הציטטה הזו, נבואת החורבן של הבית הלאומי שלנו: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה". שטמעים וממשיכים בדרכנו, המילים לא נרשמות – והאלימות מוסיפה לגאות.

כמה צעירים הכו קשישה ונטלו את המעות שאספה מהבנק. היא עבדה ארבעים שנים, חסכה אחוזים לפנסיה. "רפורמות" של פוליטיקאים חמסו ממנה חלק, חלק אחר נגזל בשל ההתייקרות הבלתי נסבלת של כל מוצר צריכה אפשרי כאן. עכשיו באים כמה ילדים, בריאים, חזקים, שעבודה קשה במשך ארבעים שנים פשוט לא מעניינת אותם. את קרן הפנסיה שלהם הם מסדרים באמצעות זו שלה. הם נוטלים את רכושה. אם היא מעזה לנסות להגן, הם מכים.

האישה בחניון צועקת על השומר – הוא מסרב לאפשר לה לחנות באיזור פריקה. יש כללים, הוא אומר לה. גם לנאצים היו כללים, היא עונה לו, אני מצפצפת עליך. כדי לחזק את דבריה, היא לוחצת על כפתור, המכונית מצפצפת והיא הולכת לדרכה. השומר בקשר מזעיק מישהו. עכשיו ישימו לה מדבקה על האוטו, אולי יזמינו לה גרר. אלימות גוררת אלימות.
ישראל של 2008 מדממת למוות; לא בגלל טרור, מלחמות וחוסר יציבות כלכלי, לא. ישראל של 2008 פצועה פצעי דקירה ליד דיסקוטק, דרוסה על ידי נהגים ששמים את החוק ללעג. ישראל של 2008 היא רעיה מוכה, ילד שספג התעללות, קרבן אונס, פצוע דקירה במצעד גאווה, פלשתיני כפות שנורה.

ישראל של 2008 מתפוררת כמו הפנים של רננה רז, כי אין שלטון כשאובדת השליטה.

כ-500 בני נוער ממתינים שיתפנה להם מקום במוסד לנערים חוסים, שם יורחקו מהרחוב, שבו עבריינים מלמדים את משנתם. חלקם לא יגיעו לשם לעולם; הם יגיעו לבית המשפט או לקבר. בתי המשפט מזכים רק שני נאשמים פליליים מתוך אלף. כשהסיכויים של אדם לצאת זכאי במשפט פלילי דומים לסיכוי שיצנח עליו קסאם, ובכל זאת אין ספור עבריינים מהלכים בינינו, חופשיים, משהו במערכת רקוב לגמרי. כמה פקחי עירייה עם סמכויות מעצר לא ישנו את זה.

בן למשפחת פשע התגייס, כותרת בעתון. עבריינים הם סלבריטאים. חיקוי של זאב רוזנשטיין ב"ארץ נהדרת". ספרו לי מי גיבורי התרבות שלכם ואספר לכם את סיפורה של חברה מתפוררת. ראש הממשלה הפופולרי שרון היה מהמושחתים שהיו כאן. שלושת המועמדים בבחירות האחרונות נשאו עמם קופת שרצים מפחידה בגודלה. מי שככל הנראה יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל הוא זה שרעייתו השליכה הנעלה על עוזרת הבית. נתניהו נהם "הם מ-פ-ח-ד-י-ם" לתוך המיקרופון. ברק חטף מיקרופון בכוח. ראש הממשלה שלנו, על פי החשדות, הוא קרימינל לא קטן. מגדלים עבריינים בבוקר וממליכים אותם עם ערב. תזכירו לי שוב מי המשנה לראש הממשלה?

מורים חוטפים מכות מהממשלה ומהתלמידים. נערות כבר לא יכולות ללכת ברחוב לבדן. זה מסוכן. "להיות עם חופשי בארצנו"? הצחקתם אותי. את אזלת ידה של המשטרה הכנסת מנציחה בחקיקה – חוק שי דרומי הוא פשיטת רגל שלטונית, לא פחות. הוא מבטיח שהמשטרה תמשיך להיות הגוף שחותם על אישורים לביטוח, ותו לא.

האלימות הגואה ברחובות היא כרסום מתמשך בשלטון החוק. היא מביאה למצב שבו השלטון לא רלוונטי, כל דאלים גבר, ובד בבד מביאה לכמיהה המסוכנת למנהיג "חזק". היא מפוררת את הדמוקרטיה שלנו מבפנים. אפשר להלחם בה, אבל איש אינו עושה זאת. הרבה יותר קל להעביר תקציב פופוליסטי לפה או לשם בשביל עוד כמה חודשי קואליציה.

תפתרו את זה עם תעודות זהות ביומטריות, ביצ’ס.