באראק אובמה, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית, הוא גם הסיכוי הטוב ביותר לעצור את הטרור האיסלאמי וגם פוליטיקאי מזן חדש, כזה שמפורר את הציניות שאפפה את הפוליטיקה. משפט אחד שאמר מי שעשוי להיות נשיא המעצמה היחידה בעולם מדגים את זה מצוין.

אחד הנושאים המרכזיים בבחירות בארה"ב הוא נושא האנרגיה. מחירי הדלקים בארה"ב חוזרים אצל שני המועמדים והמנטרה של "ארבעה דולר לגלון" (בערך שלושה שקלים ושמונים אגורות לליטר, לפי היציג של היום – בערך חצי ממה שאנחנו משלמים) חוזרת שוב ושוב. אמריקאים, כמו כולנו, אוהבים שמדברים אליהם לארנק.

אובמה רוצה להפחית את צריכת החשמל בארה"ב, להשקיע כסף בפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים ולתמרץ חברות רכב לייצר רכבים היברידיים. הוא מבין שעידן הנפט נגמר. מקיין, לעומתו, רוצה להתחיל לחפש נפט בים. אז מה אם לוקח זמן למצוא נפט? אז מה אם מדובר בפחות ממאה אלף חביות ביום, עד 2020, וכשהסעודים הודיעו שהם יוסיפו חצי מיליון חביות ביום עד סוף השנה מחירי הנפט לא מצמצו? אז מה אם ארה"ב קודחת במפרץ מקסיקו מ-2006 ומחירי הנפט כמעט הוכפלו מאז? אז מה אם נגרם נזק סביבתי? אז מה אם זו אותה מדיניות אנרגיה ישנה הנסמכת על נפט כאשר הנזקים הסביבתיים הולכים וגדלים והנפט הולך ונעלם? אם אפשר להבטיח לאמריקאי שאורח חייו לא ישתנה והוא גם ישלם פחות, זו כותרת סקסית, אז נלך על זה.

בהיעדרה של תכנית אנרגיה אמיתית (התכנית לקידוח בים היא בכלל של ג’ורג’ בוש), הקמפיין של מקיין פונה למה שפוליטיקאים עושים הכי טוב – דאחקות. אובמה נתפש בהתבטאות אומללה: הוא אמר שאם שומרים על לחץ אוויר תקין בצמיגים, אפשר לחסוך כסף על דלק. הקמפיין של מקיין התחיל לשלוח לאנשים ונטילים, עם הכותרת "תכנית האנרגיה של אובאמה".

שאלו כל מומחה לאנרגיה. יודעים מה, עזבו מומחי אנרגיה. שאלו את ממשל בוש, שאומר את אותו הדבר בדיוק. שאלו את ארנולד שוורצנגר, רפובליקאי בעצמו, שאמר ביוני את אותו הדבר בדיוק. שמירה על לחץ אוויר תקין בצמיגים חוסכת שלושה עד ארבעה אחוזים מתצרוכת הדלק. נעזוב את זה שמדובר באחוזים גבוהים בהרבה מכמות הדלק שקידוח בים יביא, ושזה פתרון מיידי. נתמקד פשוט בעובדה שזה נכון, ושהקמפיין של מקיין החליט לעשות מזה דאחקה. עד כאן, פוליטיקה כרגיל, לא?

ואובמה לא נשאר חייב, והצליח, בתגובה שלו, לקנות אותי. הוא אמר (תרגום שלי):

אז עכשיו הרפובליקאים מסתובבים… זה סוג הדברים שהם עושים, אני לא מבין את זה… הם מסתובבים ושולחים ונטילים קטנים, לועגים לרעיון הזה, כאילו זו "תכנית האנרגיה של באראק אובמה". עכשיו, שתי נקודות: אחד, הם יודעים שהם משקרים לגבי מהי תכנית האנרגיה שלי; אבל הדבר השני הוא, הם לועגים לצעד שכל מומחה אומר שבהחלט יפחית את צריכת הנפט שלנו בשלושה עד ארבעה אחוזים! זה כאילו… זה כאילו האנשים האלה גאים בבורות[1] שלהם! [...] הם חושבים שזה מצחיק שהם לועגים למשהו, שהוא למעשה נכון. [ההדגשה שלי, נ.א.]

לכאורה, מדובר בעוד פוליטיקאי שמנפנף בידיו וזועק "אני צודק!" כדי שיצביעו עבורו. אבל הדרך כאן חשובה. אובמה לא זועק סתם, הוא יוצא לחלוטין כנגד תרבות הדאחקה. הוא אומר, למעשה, שלמרות שלעג הוא אמצעי לא רע לתעמולה, עניינים רציניים דורשים טיפול רציני. שרדוקציה אד אבסורדום היא לא רק כשל לוגי ואמצעי רטורי לא מוצלח, היא גם לא דרך טובה לקבוע מדיניות. הוא עומד, כמו סבא זועף, ולא מבין מדוע הילדים מסביבו צוחקים, הלוא זה רציני! והרצינות התהומית הזו, שבה אובמה לא מתבייש לומר על הצד השני – לא רק היריב בבחירות, אלא גם תומכיו – שהם בורים מבחירה, שהם לא מבשרים שום שינוי אמיתי כי הם עוסקים בנושאים רק ברמתם התקשורתית; הרצינות הזו היא מה שחסר בפוליטיקה לא רק בארה"ב ובישראל, אלא גם ברוב העולם המערבי.

הדמוקרטיות המערביות הולכות היום בדרך שתביא למשבר. בעוד מספר שנים העולם יצטרך להתמודד עם עובדה אחת פשוטה: שאין אף ממשלה בעולם שנבחרה על ידי מרבית העם עליו היא מושלת, מפני שמרבית האזרחים בדמוקרטיות הפסיקו להצביע. גורמת לזה הציניות ההדדית בתקשורת ובפוליטיקה, גורמת לזה העובדה שכל צד מבטיח שינוי, אבל התנודות הן תמיד קטנות, גורמת לזה ירידת האמון בכוחו של היחיד להשפיע. זו סביבת גידול נוחה לכמיהה האנושית כל כך אבל המפלצתית כל כך ל"מנהיג חזק" מחד ולכל מיני רעיונות עוועים כמו "דמוקרטיה אתונאית" מאידך. בדרך, העולם הופך פחות ופחות ליברלי, כי הצעירים – בסיס המצביעים הליברלי הקלאסי – פשוט לא משתתפים במשחק.

מנהיגים מסוגו של אובמה מדברים על שינוי ולא מתכוונים לחמישה אחוזי מס יותר או פחות. הם מדברים על שינוי ומתכוונים לשנות את האופן שבו הפוליטיקה עובדת. הם מתכוונים לעסוק בנושאים ברצינות, ולא רק בשביל התקשורת; הם מוכנים להגן על עמדות שהתקשורת מציגה ככמעט אבסורדיות – הטענה ששמירה על לחץ אוויר בצמיגים תהיה יעילה יותר מקידוח נפט בים קשה לעיכול עבור האמריקאי הממוצע – כי הן למעשה נכונות; הם לא יורדים למשחק הלכלוכים – לא אובמה הביא את בריטני ספירס ופאריס הילטון[2] למערכה – אבל לא מתביישים לנשוך כשהצד השני מקשקש; הם מבססים את עצמם על עובדות, מחקרים ומומחים, ולא על "זה נראה טוב", סקרים ויועצי תקשורת. אם יש תקווה לדמוקרטיה המודרנית, היא בפוליטיקאים מהזן הזה.

ויותר מזה: בזמן שכל העולם ואחותו, גם פה בארץ, עסוקים בלחשוש שאובמה יעביר כספים וקואורדינטות לארגוני טרור[3], הם שוכחים שעיקר פרנסתן של מדינות איסלאמיות מסוכנות היא נפט. בעולם שבו מחירי הנפט מזנקים בכל פעם ששר התחבורה הישראלי רואה מיקרופון, מרבית כוחם של אלה המתפרעים בשל קריקטורות שמעולם לא ראו מתבסס על העובדה שהם יושבים על מצבורי נפט גדולים. שמעתי פעם בכיר לשעבר ב"משרד ראש הממשלה" אומר בתקשורת שבכל פעם שאנחנו מניעים את האוטו, איראן בונה עוד צנטריפוגה. ויש בזה. יצירת מקורות אנרגיה חלופיים היא לא רק המעשה הנכון סביבתית (ואפילו מאוחר מדי), היא גם הדרך להחליש את כוחם של ארגוני טרור על ידי ייבוש כלכלי. אם יש לך הרבה נפט, אבל אף אחד לא צריך אותו, הכוח שלך מוגבל מאוד.

הרפובליקאים מנסים להפוך את זה. הם מדברים על קידוח נפט בבית, וטוענים שתכנית אובמה למנוע אותו תביא לייבוא של עוד נפט מבחוץ. הם שוכחים, כי זה נוח להם, שאחוז הנפט שהקידוח מבית יביא הוא מזערי לעומת כמות הנפט המיובאת. הם לא מתייחסים לתכנית להפחית את צריכת החשמל בחמש עשרה אחוז (התייעלות חשמלית, קוראים לזה, וזה עובד מצוין בקליפורניה), אלא רק למס על החשמל (תמריץ יוצא מהכלל להתייעלות, אם תשאלו אותי). כמו נציג שירות לקוחות בחברה סלולרית, שמספר לך שתשלם פחות לדקה ובסוף החשבונית גבוהה יותר, הרפובליקאים מסרבים לעשות את החשבון שאם תצרוכת החשמל שלך יורדת והמחיר שאתה משלם פר קילוואט עולה, אתה לא בהכרח מפסיד כסף, ובמקרה הזה אתה אפילו מרוויח.

וזה כל ההבדל בין אובמה לפוליטיקאים אחרים. בזמן שהם משחררים כותרות לתקשורת, גם כאלה המבוססות על כלום, אובמה עושה תכניות לטווח רחוק. יש לו תכניות ל-2015, שנתיים אחרי תום הקדנציה שלו; מתי בפעם האחרונה ראיתם פוליטיקאי מתכנן כל כך רחוק? אמת, הוא יכול להרשות לעצמו לעשות את זה כי יכולות המדיה שלו מרהיבות והוא מצליח לעבור מסך היטב, אבל אל תבלבלו כישורים תקשורתיים עם מדיניות שנקבעת לפי התקשורת.

באראק אובמה מצטייר בתור המועמד הראוי ביותר למשרה הנחשקת מזה זמן רב. עכשיו נשאר רק לקוות שבעולם של ססמאות ותכנון לעיתון של מחר, יש מקום גם לפוליטיקאי כזה, שעוסק במהות.

  1. ignorance, בהקשר הזה, זה יותר כמו "בורות מרצון", חוסר רצון לדעת []
  2. התגובה של הילטון, למקרה שפספסתם, היא פשוט מצחיקה []
  3. כך תזהה בלוג של תומך של הרפובליקאים – הוא משתמש בשמו האמצעי של אובמה, חוסיין, בכל הזדמנות []