בלוגיקה

הדשא של השכן - גירסת רענן שקד.

רענן שקד מסתכל בקנאה על ההיי-טק. הנה, סער וילף ושבט שקד עשו אקזיט של כמה עשרות מיליונים, בירוק. "מה שלא עשיתי מחיי מיתרגם עכשיו לכותרות בעיתון על אנשים שסגרו כרגע 50 מיליון דולר והם לא אני", כותב שקד בטור שלו ב"7 ימים" של ידיעות, ובמקום אחר: "ההיי-טק הוא סוג של דוגמנות; צריך להיכנס לתחום בגיל 15, לעשות את המיליונים עד גיל 30 ולנסות לחשוב כמה שפחות על הבית תוך כדי".
זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בהילה הזו שעוטפת את ההיי-טק ואנשיו. באיזה שיעור משמים במיוחד באוניברסיטה ניסיתי לכתוב פתרון בג'אווה לבעיה שהציקה לנו בעבודה, סקריפט פשוט שיבצע ווידוא של מספר פרמטרים בטרם יאפשר למשתמש הקצה להמשיך הלאה; יש כזה כמעט בכל טופס באינטרנט (ואם אין כזה, זה נ' רציני). הבחור שישב לידי חקר לפשר מעשיי. הסברתי שאני כותב סקריפט ג'אווה. "מתכנת?" שאל אותי הבחור ביראה. נו, באמת. 10 שורות בג'אווה לא הופכות מישהו למתכנת. או השכן של הוריי, ששמע מהם, כנראה, על הג'וב של הבן בהיי-טק, והחליט להתייעץ אתי לגבי רכישת עכבר. הוא סירב לקבל את התשובה הפשוטה שלי, שבאמת ובתמים אין לי מושג אם עכבר X טוב יותר מעכבר Y. אם זה מצביע ועושה דאבל קליק, זה עובד, מבחינתי. שאל אותי איך עובדת שיחת VoIP, תקבל ממני תשובה של ארבעים דקות. מה לי ולעכברים? "לא, אתה מבין במחשבים".
רוב עובדי ההיי-טק לא יעשו אקזיט של מיליונים עד גיל שלושים. מדובר בשכירים שבגיל שלושים נכנסים לאוטו (בד"כ ליסינג, אני מודה) ונוסעים בפקקים של הבוקר, מגיעים לעבודה ומבצעים שם את אותן משימות רפטטיביות וסיזיפיות. אחת לכמה שבועות/חודשים (תלוי בחברה) יש שחרור של גרסה חדשה, או איזה פרוייקט חדש שמגיע לדד-ליין שלו, ואז יש מרתון של שעות רבות בעבודה. ברובו, זה לא מרתון של פתרון תקלות יצירתי, אלא מרתון של אותה עבודה רפטטיבית, רק יותר ממנה ובקצב מוגבר.
אחרי שמונה, תשע, עשר שעות או יותר, ההיי-טקיסט הממוצע חוזר לרכב שלו ונאבק בפקקים בדרך חזרה הביתה. הוא מוציא את הכלב או מנשק את האישה והילד והולך לישון. אולי צופה קצת בטלוויזיה בדרך. בבוקר המרוץ מתחיל שוב. בעצם, זה נשמע בדיוק כמו כל עבודה אחרת. זה מפני שזה בדיוק כמו כל עבודה אחרת.
ההבדל הוא שבזמן שאנחנו מבינים, רוב הזמן, מה סוכני ביטוח עושים (מנסים לשכנע אותך שעלולים לקרות דברים איומים ונוראיים מחד, ומנסים להתחמק מתשלום כשהם קורים מאידך), מה עורכי דין עושים (משהו שקשור בלקחת כסף) ואפילו מה רופאים עושים (כמו טכנאי מזגנים, רק של אנשים), רוב האנשים לא באמת מבינים מה ההיי-טקיסטים עושים ולמה זה טוב. העבודות הרפטטיביות שאני עושה מדי יום לא מעלות ולא מורידות לשולה מעפולה. היא אף פעם לא תתקל באפליקציות תקשורת, ובטח שלא תבין מה זה אומר לנהל אותן. כשהטלפון שלה יצלצל עם פרסומת לטרקלין חשמל בשלוש לפנות בוקר, היא תשמע את ההסבר של "תקלת מחשוב", תקבל אותו ככזה, ולא תעלה על דעתה שיש מי שכל עולמו, מדי יום, הוא להפעיל את המערכת הזו ולהתגבר על תקלות בה.
אבל שולה יודעת מה הסטארט-אפיסטים עושים. האייסיקיו הזה זה משהו שהבן שלה משתמש בו כל הזמן. היא לא יודעת איך הוא עובד, וזה גם לא מעניין אותה - היא מעולם לא עצרה לשאול את עצמה איך זה שמהטלפון שלה היא יכולה לחייג לכל טלפון בעולם, למרות שיוצא ממנו רק חוט אחד, או מה בדיוק עושה המיקרוגל או איך זה שכשהיא לוחצת על הכפתור בשלט של האוטו, רק האוטו שלה מצפצף. היא לא באמת מבינה למה זה שווה מיליוני דולרים, אבל מה אכפת לה, זה לא בא מהכיס שלה. ולכן שולה רואה את ההיי-טק מהזווית הזו, וגם רענן שקד. ההיי-טק זה האנשים האלה שכותבים פתרונות תכנה ומקווים לעשות מיליונים. הם לא רואים את עשרות האנשים במאזדות כסופות ועיניים טרוטות הולכים לעשות את אותה עבודה מייגעת.
אחת המפתחות בחברה שאני עובד בה, בחורה מוכשרת במיוחד שמפתחת פתרונות לחברה שיש לה מיליוני לקוחות, סיפרה לי פעם, כשדיברנו על איזה bug report שהגשתי, שכשמגיע bug report כל צוות הפיתוח עובר לכוננות מירוץ. כל אחד מנסה לסיים כמה שיותר מהר את מה שזה לא יהיה שהוא עובד עליו, כדי להגיע ראשון לטפל בבאג. זו שבירת שגרה, סיפרה לי. ימים על גבי ימים היא מגיעה לעבודה, מתחזקת כמה אפליקציות ווב, כותבת כמה שאילתות SQL וכך הלאה. פעם בשבוע בערך מגיע דיווח על באג, ורק אחד מצוות של ארבעה יזכה לאתגר של להתחקות אחריו. לפעמים, התוודתה, היא חוקרת למרות שברור לה מהיכן נובע הבאג. זה תרגול לתאים האפורים, היא אומרת.
זו אחת הסיבות שהחלק האהוב עליי בעבודה שלי זה QA. אני אוהב לבדוק עבודה של אחרים, למצוא בה באגים קטנים, להבין מהיכן הם נובעים ולהחזיר לחבר הצוות המקורי דו"ח מלא. זה כמו לפתור סודוקו, זה נותן לי תחושה שיש סיבה שלא החליפו אותי ברובוט שמזין לוח זמנים לתוך האפליקציה לפי הוראות מלמעלה. חברי צוות שלי טוענים שאני מחפש אותם, וזה נכון - אם אין אף באג, ה-QA הוא משעמם. במובן מסוים, אני כמעט מאוכזב מזה שלא הצלחתי אף פעם להשתלב בתחום הזה, של QA. אם זו הייתה כל העבודה שלי, היה לי אולי קצת יותר עניין. אבל אני עוד צעיר, אז אולי עוד יש תקווה. כך או אחרת, גם לו הייתי איש QA במשרה מלאה, עדיין היה מדובר בתשעים אחוז עבודה סיזיפית, לפחות. ובגיל שלושים לא היו לי יותר מיליונים משהיו לי בגיל 15.
יש להיי-טק יתרונות לא מבוטלים, ויש סיבה טובה שהוא מושך אנשים טובים. אבל בדיוק כמו בכל שוק אחר, לא לרבים יש את האומץ לפתוח עסק פרטי, ולא רבים מהם מצליחים להפוך אותו לרווחי. רובנו שכירים. אנחנו לא רעבים ללחם, אבל חושבים פעמיים לפני שמוציאים את כרטיס האשראי, ובינינו, גם לנו יש מינוס לפעמים. האקזיט של רובנו יהיה כשנצא לפנסיה, בדיוק כמו רענן שקד עצמו. והוא צריך להבין את זה - הרי מיתוסים דומים סובבים את מקצוע העיתונאות, לא?