אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את בן פולדס. אהבתי אותו עם החמישיה שלו, אהבתי אותו לבד; Rocking the Suburbs הוא אחד האלבומים החביבים עליי; הביצוע שלו ל-Bitches Ain’t Shit הצחיק אותי נורא, ובכלל. בן פולדס הוא יופי של מוסיקאי. רק מה? חרא של בן אדם, כנראה.

ועל מה יצא קצפי?[1] פולדס עומד להוציא אלבום חדש בנובמבר, שיקרא Way to Normal. נחמד. אבל לפולדס גם הפריעה הידיעה ששירים מהאלבום הולכים להיות מודלפים לאינטרנטים. ככה זה.

אולי נחוצה כאן, לפני שנמשיך בסיפורו המוזר של בן, הבהרה לגבי עניין ה"הדלפות". אמנים שיש להם קהל מעריצים קטן (יחסית) אבל שרוף, ובייחוד כאלה שלא הוציאו אלבום כבר תקופה ארוכה, מכירים את התופעה היטב. כמה שירים גמורים מהאלבום מגיעים איכשהו לאינטרנטים, עוברים בין מעריץ למעריץ במחתרת; מודבקים לבוטלגים, באימיילים, בשמות קוד ברשתות שיתוף הקבצים. בדוגמה טובה לכך נתקלתי כש-Counting Crows עבדו על Hard Candy. היה נכנס לפורומים פתאום משתמש לא מוכר עם שם מוזר משהו, כמו Ipso Lergo Gore, וכותב הודעה לאקונית. כאילו מישהו הדליק זיקוק בשמים, היינו רצים לאימיול ומחפשים את שם המשתמש. השם הספציפי הזה, אגב, היה הדלפה של Black and Blue. עד שהאלבום יוצא, הרבה פעמים כולו או רובו נמצאים כבר באינטרנטים, והרבה מהמעריצים כבר הספיקו לכתוב ביקורת על האלבום.

פולדס יקירנו לא רצה שאנשים ישמעו את האלבום שלו לפני שהוא יוכל למכור אותו במחירי חג מולד, אז הוא השקיע שמונה שעות והקליט כמה טראקים מזויפים. את הטראקים האלה הוא דאג שישחררו לאינטרטיובס בתור הדלפה מהאלבום.

כשההדלפה הגיעה אליי, משהו היה נראה חשוד. היא נעשתה באופן טיפה גלוי מדי. חשוב להבין, שמנהלי פורומים של מוסיקאים מפחדים פחד מוות מדברים כאלה, ומוחקים אותם כמעט מיד – לכן מעטה הסודיות. הם מפחדים מתביעות. אישית, אני מאמין שאם מוסיקאי תובע את הקהל שלו משהו בשיטה דפוק מהיסוד, אבל היות וחלק מהמוסיקאים אוהבים כסף ופחות אוהבים את מי שמכניס להם אותו, זו סכנה אמיתית. ההפצה של ההדלפה לא נראתה מחתרתית. תחת זאת, היא נראתה כאילו היא מנסה להראות מחתרתית.

הורדתי, מה יש להפסיד? בשמיעה ראשונה הייתי המום. זה מה שפולדס הוציא אחרי אלהים-יודע-כמה-זמן אולפן? הקלטות לא מהוקצעות, שירים שנראו כאילו פולדס נתן לאחיינו לכתוב אותם, נגינה חובבנית עם איחורים בקצב, you name it. היו שם שניים-שלושה שירים באיכות טובה יותר, אבל כל השאר נשמעו כמו משהו שהוקלט בטייפ מנהלים. אז כבר התחילה להצטייר במוחי תמונה מטרידה, אבל עוד לא חיברתי.

השבוע פולדס הודה שהוא שחרר אלבום מזויף למהדרין, למעט כמה סינגלים אמיתיים. הוא גם הודה שהוא עשה את זה כדי למנוע הדלפות. וזה מעמיד את Way to Normal ברשימת האלבומים שכף רגלם לא תדרוך במחשבי. כי אי אפשר להשתין עליי, ואז לומר לי שזה גשם.

כל מיני אנשים מצאו כל מיני דרכים להתמודד עם ההדלפות. ה-Crows, אם להמשיך עם הדוגמה, עשו כמה דברים: הם שחררו שלושה שירים מהדיסק האחרון שלהם כחודשיים לפני יציאתו, בעצמם; הם ביצעו את רוב השירים בהופעה חיה פעמים רבות. היות ומדיניות הלהקה היא לאפשר הקלטה של הופעות ולאפשר למעריצים לקיים שוק חילופי בוטלגים שוקק, הדרישה להדלפות לא הייתה גבוהה: כמעט לכולם היה מושג איך ישמעו השירים, כי הם שמעו אותם בבוטלג; זה בעצם כל מה שמחפשי ההדלפות רוצים לדעת. הם הוסיפו שירי בונוס לרוכשי האלבום באיטיונס ובאמאזון ועוד שירי בונוס למי שהזמינו בהזמנה מוקדמת. הם עבדו, בקצרה, בין האינטרסים של שני הצדדים: האינטרס של הקהל לשמוע את האלבום כמה שיותר מהר והאינטרס של הלהקה וחברת התקליטים שלה לקבל כסף.

ּה-Counting Crows נתנו לקהל שלהם את מה שהם רצו, ובכך הפחיתו את האינטרס שלהם להשיג הדלפות. מנגד, הם נתנו לקהל שלהם ערך מוסף מרכיש האלבום והגבירו את האינטרס שלהם לקנות. ככה מתנהגים אמנים שמבינים, אוהבים ומכבדים את הקהל שלהם.

אפשר היה גם, למשל, ללכת על המודל של NIN וטרנט רזנור. כשאתה מוציא את האלבום באינטרנט, מה אכפת לך אם הוא דולף לאינטרנט?

אבל פולדס העדיף לשקר לקהל שלו כדי שבבוא היום יוכל להרוויח ממנו יותר. ומה שפולדס לא מבין זה שהאנשים שמפיצים הדלפות במחתרת הם לא האויבים שלו או של פרנסתו, להיפך – הם המממנים הגדולים שלו. הם אלה שטסים חצי עולם כדי לראות אותו מופיע. הם אלה שמשמיעים את המוסיקה שלו לחברים וגורמים להם לקנות את האלבומים. הם אלה שקונים אלבומים כמתנות לחברים, שרוכשים מרצ’נדייז נלווה, הם אלה שמרפדים לו את חשבון הבנק. זה שהם יזכו לשמוע את השירים לפני כולם לא אומר שהם לא ירכשו את האלבום, לא יגיעו למופע, לא ימשיכו להפיץ את המוסיקה שלו. להיפך. לשקר להם כדי שתוכל להרוויח מהם, בן, זה סתם לא לעניין.

פולדס מנסה לעטוף את המעשה שלו בעטיפת צלופן של אידאולוגיה. אני רואה להקות שנכנסות להקליט והן נורא רציניות, אמר, צריך שתהיה קצת הנאה. וחוץ מזה, השירים שאתם שומעים באלבומים מעובדים עד לזרא, מה רע בקצת הקלטה לא מלוטשת?

הכול נחמד, בן. אם היית חושב ככה, היית מוציא את האלבום שלך ככה, אחרי שמונה שעות הקלטה. אבל לא, אתה את שלך הקלטת עד לזרא, כשמצלמת the making of תקועה גם לך עמוק בחריץ. וכדי שהעבודה הקשה שלך תוציא מעריצים, אלה שמשלמים לך כל הזמן, להוציא עוד כמה מרשרשים שאתה מפחד שלא יוציאו אחרת, שיקרת להם.

ורק בגלל זה אני לא ארכוש את האלבום החדש של בן פולדס. רק בגלל זה אני חושב שבן פולדס הוא מוסיקאי מחונן, אבל חתיכת bitch שזה לא יתואר. ובן, אתה יודע, bitches ain’t shit.

  1. איזה ביטוי ספרותי זה, "יצא קצפי", הא? [↩]