אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את בן פולדס. אהבתי אותו עם החמישיה שלו, אהבתי אותו לבד; Rocking the Suburbs הוא אחד האלבומים החביבים עליי; הביצוע שלו ל-Bitches Ain't Shit הצחיק אותי נורא, ובכלל. בן פולדס הוא יופי של מוסיקאי. רק מה? חרא של בן אדם, כנראה.
ועל מה יצא קצפי?[1] פולדס עומד להוציא אלבום חדש בנובמבר, שיקרא Way to Normal. נחמד. אבל לפולדס גם הפריעה הידיעה ששירים מהאלבום הולכים להיות מודלפים לאינטרנטים. ככה זה.
אולי נחוצה כאן, לפני שנמשיך בסיפורו המוזר של בן, הבהרה לגבי עניין ה"הדלפות". אמנים שיש להם קהל מעריצים קטן (יחסית) אבל שרוף, ובייחוד כאלה שלא הוציאו אלבום כבר תקופה ארוכה, מכירים את התופעה היטב. כמה שירים גמורים מהאלבום מגיעים איכשהו לאינטרנטים, עוברים בין מעריץ למעריץ במחתרת; מודבקים לבוטלגים, באימיילים, בשמות קוד ברשתות שיתוף הקבצים. בדוגמה טובה לכך נתקלתי כש-Counting Crows עבדו על Hard Candy. היה נכנס לפורומים פתאום משתמש לא מוכר עם שם מוזר משהו, כמו Ipso Lergo Gore, וכותב הודעה לאקונית. כאילו מישהו הדליק זיקוק בשמים, היינו רצים לאימיול ומחפשים את שם המשתמש. השם הספציפי הזה, אגב, היה הדלפה של Black and Blue. עד שהאלבום יוצא, הרבה פעמים כולו או רובו נמצאים כבר באינטרנטים, והרבה מהמעריצים כבר הספיקו לכתוב ביקורת על האלבום.
פולדס יקירנו לא רצה שאנשים ישמעו את האלבום שלו לפני שהוא יוכל למכור אותו במחירי חג מולד, אז הוא השקיע שמונה שעות והקליט כמה טראקים מזויפים. את הטראקים האלה הוא דאג שישחררו לאינטרטיובס בתור הדלפה מהאלבום.
כשההדלפה הגיעה אליי, משהו היה נראה חשוד. היא נעשתה באופן טיפה גלוי מדי. חשוב להבין, שמנהלי פורומים של מוסיקאים מפחדים פחד מוות מדברים כאלה, ומוחקים אותם כמעט מיד – לכן מעטה הסודיות. הם מפחדים מתביעות. אישית, אני מאמין שאם מוסיקאי תובע את הקהל שלו משהו בשיטה דפוק מהיסוד, אבל היות וחלק מהמוסיקאים אוהבים כסף ופחות אוהבים את מי שמכניס להם אותו, זו סכנה אמיתית. ההפצה של ההדלפה לא נראתה מחתרתית. תחת זאת, היא נראתה כאילו היא מנסה להראות מחתרתית.
הורדתי, מה יש להפסיד? בשמיעה ראשונה הייתי המום. זה מה שפולדס הוציא אחרי אלהים-יודע-כמה-זמן אולפן? הקלטות לא מהוקצעות, שירים שנראו כאילו פולדס נתן לאחיינו לכתוב אותם, נגינה חובבנית עם איחורים בקצב, you name it. היו שם שניים-שלושה שירים באיכות טובה יותר, אבל כל השאר נשמעו כמו משהו שהוקלט בטייפ מנהלים. אז כבר התחילה להצטייר במוחי תמונה מטרידה, אבל עוד לא חיברתי.
השבוע פולדס הודה שהוא שחרר אלבום מזויף למהדרין, למעט כמה סינגלים אמיתיים. הוא גם הודה שהוא עשה את זה כדי למנוע הדלפות. וזה מעמיד את Way to Normal ברשימת האלבומים שכף רגלם לא תדרוך במחשבי. כי אי אפשר להשתין עליי, ואז לומר לי שזה גשם.
כל מיני אנשים מצאו כל מיני דרכים להתמודד עם ההדלפות. ה-Crows, אם להמשיך עם הדוגמה, עשו כמה דברים: הם שחררו שלושה שירים מהדיסק האחרון שלהם כחודשיים לפני יציאתו, בעצמם; הם ביצעו את רוב השירים בהופעה חיה פעמים רבות. היות ומדיניות הלהקה היא לאפשר הקלטה של הופעות ולאפשר למעריצים לקיים שוק חילופי בוטלגים שוקק, הדרישה להדלפות לא הייתה גבוהה: כמעט לכולם היה מושג איך ישמעו השירים, כי הם שמעו אותם בבוטלג; זה בעצם כל מה שמחפשי ההדלפות רוצים לדעת. הם הוסיפו שירי בונוס לרוכשי האלבום באיטיונס ובאמאזון ועוד שירי בונוס למי שהזמינו בהזמנה מוקדמת. הם עבדו, בקצרה, בין האינטרסים של שני הצדדים: האינטרס של הקהל לשמוע את האלבום כמה שיותר מהר והאינטרס של הלהקה וחברת התקליטים שלה לקבל כסף.
ּה-Counting Crows נתנו לקהל שלהם את מה שהם רצו, ובכך הפחיתו את האינטרס שלהם להשיג הדלפות. מנגד, הם נתנו לקהל שלהם ערך מוסף מרכיש האלבום והגבירו את האינטרס שלהם לקנות. ככה מתנהגים אמנים שמבינים, אוהבים ומכבדים את הקהל שלהם.
אפשר היה גם, למשל, ללכת על המודל של NIN וטרנט רזנור. כשאתה מוציא את האלבום באינטרנט, מה אכפת לך אם הוא דולף לאינטרנט?
אבל פולדס העדיף לשקר לקהל שלו כדי שבבוא היום יוכל להרוויח ממנו יותר. ומה שפולדס לא מבין זה שהאנשים שמפיצים הדלפות במחתרת הם לא האויבים שלו או של פרנסתו, להיפך – הם המממנים הגדולים שלו. הם אלה שטסים חצי עולם כדי לראות אותו מופיע. הם אלה שמשמיעים את המוסיקה שלו לחברים וגורמים להם לקנות את האלבומים. הם אלה שקונים אלבומים כמתנות לחברים, שרוכשים מרצ'נדייז נלווה, הם אלה שמרפדים לו את חשבון הבנק. זה שהם יזכו לשמוע את השירים לפני כולם לא אומר שהם לא ירכשו את האלבום, לא יגיעו למופע, לא ימשיכו להפיץ את המוסיקה שלו. להיפך. לשקר להם כדי שתוכל להרוויח מהם, בן, זה סתם לא לעניין.
פולדס מנסה לעטוף את המעשה שלו בעטיפת צלופן של אידאולוגיה. אני רואה להקות שנכנסות להקליט והן נורא רציניות, אמר, צריך שתהיה קצת הנאה. וחוץ מזה, השירים שאתם שומעים באלבומים מעובדים עד לזרא, מה רע בקצת הקלטה לא מלוטשת?
הכול נחמד, בן. אם היית חושב ככה, היית מוציא את האלבום שלך ככה, אחרי שמונה שעות הקלטה. אבל לא, אתה את שלך הקלטת עד לזרא, כשמצלמת the making of תקועה גם לך עמוק בחריץ. וכדי שהעבודה הקשה שלך תוציא מעריצים, אלה שמשלמים לך כל הזמן, להוציא עוד כמה מרשרשים שאתה מפחד שלא יוציאו אחרת, שיקרת להם.
ורק בגלל זה אני לא ארכוש את האלבום החדש של בן פולדס. רק בגלל זה אני חושב שבן פולדס הוא מוסיקאי מחונן, אבל חתיכת bitch שזה לא יתואר. ובן, אתה יודע, bitches ain't shit.
- איזה ביטוי ספרותי זה, "יצא קצפי", הא? [↩]
אין רשומות קשורות.
תום
ב14 באוגוסט, 2008
@ 16:27
ממ. אני לא רואה את עצמי אי פעם מונע מעצמי לשמוע מוזיקה שאני אוהב בגלל שזה לא מסתדר עם אידיאולוגיה או תפישה שיש לי.
(אלא אם כן זה משהו מאוד קיצוני, כמו "הכנסות האלבום הזה והזה הן תרומה לארגון 'אנחנו-שונאים-ומכים-כלבים-חיות-תמימות-אחרות").
לא התלהבתי מהשיר.
גיא
ב14 באוגוסט, 2008
@ 17:13
נמרוד, כמה שאני מסכים איתך על עניין ה"השתנה מהמקפצה" על המממנים של פולדס, אני גם לא תמיד מסכים עם ההחלטה של אנשים להוריד מוסיקה מהאינטרנט.
מצד אחד, אני רחוק מלהסכים עם מחירי הדיסקים שנמכרים היום. מצד שני, אני מחכ קצת, וקונה דיסקים במחירים שפויים יותר. נכון – זה אולי לא ממש משאיר אותי "עדכני", אבל יחסית למי ששומע הרבה רוק קלאסי, ג'אז ובלוז – זה קצת פחות מפריע לי.
כמובן כל זה משתנה, כשאתה מגיע לאלבומי המופת של אורי פיינמן :)
nimrod
ב14 באוגוסט, 2008
@ 18:33
תום – אני לא רואה את עצמי מפרנס בן אדם שמשקר לי למחייתו.
גיא – לא מדובר פה על מניעת הורדה – דבר שהוא בכל מקרה לא יוכל לעשות ברגע שהאלבום יצא – אלא על מניעה של שמיעה מוקדמת, שזה משהו שחובבי מוסיקה מאוד אוהבים לעשות לאמנים האהובים עליהם, ואדם שפוי יראה את זה כמחמאה, לא כסיבה לבלף.
AP
ב14 באוגוסט, 2008
@ 19:08
אני יכול לחשוב על לפחות אמן אחד שהוא יותר מעפן מפולדס (קישור דרך השם, נראה לי). למרות שאולי "מעפן" זה לא בדיוק הביטוי הנכון במקרה הזה. "יצא לחלוטין מדעתו" יהיה יותר מדוייק.
nimrod
ב14 באוגוסט, 2008
@ 19:11
אני לא חושב שאפשר ברצינות לטעון שאס"ק אי פעם היה שפוי.
תום
ב14 באוגוסט, 2008
@ 19:49
אני מבין. זה לא נכנס למערכת השיקולים שלי באותו האופן. אני אוכל אולי לבקר את הצורה שבה הוא נוהג, אבל אם זאת מוזיקה שאני מאוד מעריך אני אשלם למחייתו של השקרן, כי, אחרי הכול, אני כן מאמין בחשיבות שלו כיוצר, ככה שאני גם כן אהיה בעד המשכיות של היצירה שלו, על אף חוסר ההסכמה שלי איתו.
ארז.
ב14 באוגוסט, 2008
@ 20:03
עדיין לא קראתי את הראיון עם פולדס ברולינג סטון, אבל אני לא מזדהה עם ההרגשה שלך כלפי ה"טריק" שפולדס עשה.
החומר המודלף מלא בהומור וחן. נכון, הוא רחוק מלהיות מרשים מוזיקלית, אבל הוא כן מצחיק ונחמד, ובמהלך ההשמעות מאוד מאוד התחבב עליי. הוא מזכיר לי בעיקר את הביסיידים של פולדס, סטייל "חייו הסודיים של מורגן דיוויס", קלילים, מצחיקים, קצת לעוסים מוזיקלית אבל מאוד מודעים לעצמם.
בכלל, אני מתייחס לעסק בקלות. פולדס עבר עליי? לא. אז שבועיים הסתובבתי עם שירים בינוניים / מחורבנים, שדי היה ברור מראש שהם מזוייפים. אחרי שבועיים הוא גילה בראיון שהם לא אמיתיים. אותי העסק דווקא די מצחיק.
אני גם מבין לחלוטין את רצונו של פולדס לשמור את החומר שלו קרוב לחזה עד שחרור הדיסק. זכותו. הוא היוצר, ואם הוא רוצה שכולם ישמעו את הדיסק ביום אחד – וואלה, בכיף, מגיע לו שיכבדו את הבקשה הזאת. אם הוא עוד הגדיל לעשות והכין למעריצים, אלה שחיכו ובדקו וניסו להוריד, קיבלו גם בונוס – חמישה טראקים משעשעים להנאתם. זה עדיף על שיסוי עורכי דין על כל מיני מנהלי פורומים תמימים אחרי הדלפות אמיתיות, לא?
יחזקאל
ב14 באוגוסט, 2008
@ 20:12
"יצא קצפי" זה ביטוי נהדר, גם לא בהקשר של הכנת עוגות וגלידות. תמשיך ככה, כנראה שביטויים ספרותיים מוכרים.
אנשים כנראה פשוט סובלים מאינטרנטפוביה, או טכנופוביה באופן כללי, ובכלל לא מנסים לחשוב מה עומד מאחורי תופעה מסויימת. אצלם בראש יש משוואה: הורדות של השירים שלי זה רע. מכאן כבר אוטומטית מחפשים איך "להילחם" בתופעה, נזכרים שאולפני הסרטים דוחפים לרשתות השיתוף קבצים מזוייפים, בטח זה רעיון טוב לזייף קבצים. אני עדיין מופתע מכמות ההשקעה שהוא השקיע לזיוף הזה. כמה שזה יהיה לא מושקע זו עדיין השקעה.
קני
ב14 באוגוסט, 2008
@ 21:01
זה באמת קטע מגעיל לגמרי. אנ'לא מתה על בן פולדס (מהמעט ששמעתי; אולי לא מספיק) אבל אחרי דבר כזה, גם אני לא הייתי טורחת אפילו להוריד (ובטח שלא לקנות!) את האלבום.
גם רדיוהד שחררו אלבום לרשת, לדעתי. לא הקשבתי לו – אני עדיין תקועה בימים של the bends.
גדי אלכסנדרוביץ'
ב14 באוגוסט, 2008
@ 21:05
טוב, זה לחלוטין לא קשור ולחלוטין לא רציני, אבל: "אני לא רואה את עצמי מפרנס בן אדם שמשקר לי למחייתו." – ומסים, שמפרנסים את הפוליטיקאים שלך, אתה משלם?
ולגופו של עניין – אתה טיפה לא הוגן ב"אם מוסיקאי תובע את הקהל שלו משהו בשיטה דפוק מהיסוד", הרי לפעמים לא המוזיקאי תובע (מתי זה קרה?) אלא חברות התקליטים. בנוסף, ההתחכמות של פולדס היא לא משהו חדש (הפצת שירים מזוייפים היא עתיקה, אפילו מדונה כבר עשתה את זה), הוא פשוט עשה את זה בצורה יותר מחוכמת (ומשעשעת).
שלא לומר
ב15 באוגוסט, 2008
@ 0:14
א.ט.; בבקשה תתקן את התוסף שמטפל לך בהערות השוליים על מנת שזה יבריח גרשיים. הערת השוליים מתווספת הן בתחתית הרשומה והן כtooltip כשמניחים את הסמן על המספר שבסוגריים המרובעים; הtooltip הנ"ל נוצר קרוב לוודאי ע"י attribute של האלמנט המכיל את המספר בסוגריים המרובעים, וככזה הוא נמצא בין גרשיים. כאשר הערת השוליים מכילה גרשיים גם היא, כל העיניין נשבר ולכן אפשר לראות בtooltip רק את תחילת ההערה. אני ממליץ על הפונקציה htmlspecialchars לביצוע עבודת ההברחה.
ארז.
ב15 באוגוסט, 2008
@ 1:39
עכשיו קראתי את הכתבה (טוב, מקודם, אבל לא היה לי זמן להגיב ישר), ואני עוד יותר לא מבין מה זה כל העליהום הזה.
בן פולדס שיקר לך? באמת? מתי, לכל הרוחות? זה לא שהוא שלח לך מייל בו הוא כתב "יו, תראה, אלבום חדש שלי, תוריד! מגניב!". הוא שחרר כל מיני שירים לרשת ונתן לבאזז לעשות את שלו. והיי, זה עבד (גם לא מדוייק, לא היו יותר מדי אנשים שקנו שהשירים שם אמיתיים, אבל ניחא). הוא גם לא נתן לכל העסק לבעור עד צאת האלבום (בעוד חודש וחצי), אלא התוודה בעניין כעבור שבועיים מ"ההדלפה" כביכול.
גם ל"אג'נדה" של פולדס, שלדעתך מזוייפת, קל לי להתחבר. הוא אמר שאחרי הרבה עבודה מדוקדקת ומחושבת הוא והלהקה רצו להתפרק קצת, אז הם נכנסו לחדר הקלטות לשמונה שעות וזה מה שיצא. הוא לא אמר בשום מקום שככה צריך להשמע אלבום שנמכר בכסף (והיי! נחש מה! הוא לא מכר את הטראקים האלה בכסף – הוא שחרר אותם בחינם לגמרי למעריצים שלו ברשת!), וזה לא סותר את גישת ההקלטה המסורתית יותר כיום. הם כולה כייפו קצת באולפן, מיקססו טיפה, הוציאו לרשת כדי להשתשע קצת, ונתנו לרשת לעשות את שלה.
מעבר לכך שבאופן כללי קשה לי לכעוס על אומנים שמתעצבנים שעבודה של שנים מוצאת דרכה לרשתות שיתוף חודשים לפני תאריך השחרור של האלבום (במקרה הזה אני חושב שגם לגמרי לגיטימי לתבוע את מפיצי החומר, לפחות את אלה שבראשית השרשרת, כי הם בדיוק ההיפך ממפרנסים במקרה הזה), זה לגמרי לא מה שפולדס עשה. הוא מצא דרך שונה להתמודד עם העניין, די מקורית, מאוד משעשעת, וכזאת שבסופו של דבר נותנת ערך מוסף של ממש לאותם מעריצים.
עכשיו אני אולי חוזר על עצמי קצת, אבל נו, אני מאוד עייף ושתיתי קצת מקודם, אז מותר לי. אני מאמין כמעט בוודאות שאותם מעריצים עליהם כתבת, המפרנסים, לא הרגישו את השתן מטפטף להם על הראש. הם, כאמור, קיבלו כמה שירי בונוס חביבים, פלוס גישה לשלושה סינגלים מתוך האלבום עצמו.
במקום לפנות לגולשים המעריצים בנימה מעניינת, פולדס התבדח איתם, התכתב איתם, פלירטט איתם, בבדיחה שמאוד מתאימה לקריירה המוזיקלית שלו באופן כללי. להגיד עליו שהוא שם זרג על המעריצים שלו זה פשוט לא נכון עובדתית, ואני גם לא חושב שזה קרוב ללהיות נכון במקרה הנוכחי, אם כי כאן מדובר במקרה של השקפה.
צחי B
ב16 באוגוסט, 2008
@ 21:49
תראה
אני אוהב את בן, כנראה כמוך, לא מעט זמן. לא הורדתי את האלבום המזויף אבל גם אם הייתי מוריד ונחרד מהתוצאה לא הייתי מחליט להחרים אותו בגלל הטריק הנלוז. בעיני זה מאוד מדבר עם היצירה של האיש, שילוב של הומור שטותי עם מוזיקאיות אמיתית. אז הוא עשה על הפיראטים שאנחנו קטע – מה קרה? קצת חוש הומור. זה הרבה יותר מצחיק אותי מהחמורים שמכניסים אלבומים מזויפים לגמרי לרשת תחת שם של להקה מבוקשת. יש לא מעט דוגמאות לכך.
ואגב קאונטינג קרואוז, אני עדיין זוכר שלפני כמה אלבומים הודלפו גרסאות מעצבנות במיוחד של שירי האלבום בלופ של 30 שניות מתוך כל שיר. זה היה מהלך מרגיז באמת.
אני קצת יותר מוטרד מהסינגל האמיתי מהאלבום החדש של בן, שנשמע לי משמיעה וחצי כבאסה לא קטנה.