סימולקרה נטולת אחריות

17 אוגוסט, 2008 בנושאים כללי

בתשובה לשאלה במייל מדוע אינני מאפשר תגובות מכתובות מייל לא אמיתיות:

הגנתי כאן בעבר בחריפות על אנונימיות ברשת. הטענה הבסיסית שלי הייתה, ונשארה, שהאנונימיות חשובה מפני שיש עמדות שעל ביטויין משלמים מחיר חברתי. הפוליטיקה של שיחות הקפה בעבודה היא אף פעם לא הפוליטיקה של החברים של ג'ורג', מפני שאם תזרוק ליד מכונת הקפה משפט כמו "אסופת פושעי המלחמה – ונזכיר שוב שכל מתנחל הוא, בהגדרה, פושע מלחמה – שנשאה על כתפיה את מנורת הענק של אחד מבתי הכנסת, עשתה מאמץ עילאי להיראות כמו החיילים הרומאים משער טיטוס", מתנחל כזה או אחר ירים גבה. אה, אפשר יהיה לצטט פסקי דין וחוקים, אמנות והחלטות, היטב לתמוך בעמדה זו. אבל אנחנו מגיעים למקום העבודה שלנו לשמונה או תשע או עשר שעות ביום, ואנחנו בסך הכול לא רוצים מתיחות בינינו לבין עובדים אחרים.

הלכתי לא מזמן לראיון עבודה שהגיע אליי דרך הבלוג הזה, והיה לי ברור שיש כאן מחיר לשלמו: מחד, קיבלתי ראיון עבודה, כשמחפשים עבודה, זה תמיד חיובי; מאידך, אם אתקבל לעבודה שם, אעבוד עם אנשים שאני יודע שקוראים כאן. האם למתן את מה שאכתוב? האם להסיר, טרם הראיון, פוסטים שנויים במחלוקת? הדילמות האלה אינן פשוטות כלל ועיקר.

כמובן, לו הייתי כותב תחת כינוי סתמי, עדיין הדילמה הייתה קיימת. ניתן היה לקשור בין נמרוד אבישר, קולגה, לבין יוחנן קליגהולץ (למשל), בלוגר. שינוי השם - או ליתר דיוק, ההסתתרות מאחורי זהות מקוונת - בסך הכול היה מהווה מיסוך, טשטוש הקשר הקיים, היחיד, ביני לבין הטקסט שנכתב כאן.

אבל, כמובן, אם אתחיל מחר בבוקר לעבוד בחברה שבה איש אינו קורא את הבלוג שלי, ונניח שהייתי כותב אותו תחת כינוי סתמי, כך שגם גיגול שמי לא היה מחזיר אותו, הייתה נחסכת ממני הדילמה. מנגד, הייתי צריך לוותר על הצעות עבודה שמגיעות דרך הבלוג, ויותר מזה: עדיין היה מתקיים קשר חד-משמעי ביני ובין אותה ישות אינטרנטית. הייתה כתובת מייל דרכה ניתן להגיע אליי, הייתה אפשרות להתייחס אליי וכד'. בדומה לרוב המגיבים האנונימיים כאן, הייתה זהות אינטרנטית שמאחוריה עומד אדם.

ואנונימיות כזו, שיתרונותיה קיימים ועומדים, טובה היא. או לכל הפחות, היא איננה רעה, או לא כולה רעה. במידה וטוקבקיסט מרשה לעצמו, תחת מעטה האנונימיות הזו, לחצות גבולות טעם טוב, ניתן, גם אם במאמץ מה, להחזיקו אחראי למעשיו. ניתן להוקיע את הזהות האינטרנטית האחידה שלו, למשל. במקרים קיצוניים, ניתן אף לחשוף את האיש ולהחזיקו אחראי למעשיו במובן המשפטי של המילה.

סוג אחר לחלוטין של אנונימיות הוא הסוג הסימולקרי. סימולקרה, לפי בודריאר, היא ייצוג של המציאות כהעתק ללא מקור, דימוי שאינו נושא קשר למציאות. כדי לחשוב על סימולקרה ניתן לחשוב על הצילום הזה שדובי הביא.[1] הצילום הזה מייצג מציאות שמעולם לא התרחשה. או למשל, צילום של אדם על רקע נוף שמעולם לא היה בו. כל אלו הם סימולקרות: ייצוג של מציאות לא קיימת המציגה את עצמה כמציאות.

נניח שאני עושה מנוי לאתר היכרויות ומעלה לשם תמונה שלי. נניח שהתמונה שנבחרה אינה מספקת אותי. אני פותח פוטושופ (או במקרה שלי, פיקסלמייטור), מנקה קצת את הזקן, צובע את העיניים בכחול, משיל כמה קילוגרמים ממשקלי, מסדר לעצמי גומה בסנטר ומצח ישר ונמוך יותר. אני מעלה את התמונה, והאפקט הרצוי מושג. בתוך מספר ימים אני מוצף בפניות, כולן מנשים שרוצות לפגוש את האיש מאחורי התמונה. ונניח שאני קובע פגישה עם אחת או יותר מהן, ומגיע אליה. ההבדלים בין התמונה לבין המציאות ניכרים לכל עין - כפי שיודע כמעט כל מי שפגש סלבריטאי כזה או אחר ברחוב, ההבדל בין התמונות המרוטשות למציאות הוא משמעותי - ובהחלט ניתן יהיה להבין את אותה אישה או אותן נשים אם יבחרו לכעוס עליי. בבירור מכרתי להן ייצוג לא מציאותי, אדם שאינו קיים - וניתן לראות זאת כשקר.

כך עם הסוג השני של אנונימיות. בואו נדמיין טוקבקיסט שמתחבר לבלוג שלי דרך פרוקסי, לא משאיר כתובת מייל תקינה, וכותב את כל הודעותיו תחת כינוי סתום. האם ניתן לטעון שיש אדם שעומד מאחורי הדברים? הרי כל אדם יכול להתחבר דרך פרוקסי, להשתמש באותו כינוי סתום, באותה כתובת מייל לא תקינה ולכתוב כל הודעה שהיא. לי, כבעל הבלוג, אין כל דרך לדעת לא רק מי עומד מאחורי המגיב הזה, אלא גם כמה אנשים עומדים מאחוריו. כל אדם - או למצער, בדוגמה הנוכחית, כל אדם שדובר עברית - יכול לכתוב כל דבר תחת הכינוי הסתום. מרגע שהכינוי הזה יכול להיות כל אדם, הוא לא אף אדם.

אני רוצה לקחת רגע ולהתעכב על הטיעון האחרון. נניח שאני מקיים מסיבה בסלון ביתי. למסיבה הזו אני מזמין חברים, קרובי משפחה, קולגות - ואני מפרסם גם הודעה בבלוג הקוראת לאנשים להגיע. ונניח שמתקשר אליי אדם ממספר חסום ותוך שימוש במערבל קול מודיע לי שהוא מגיע ומבקש הוראות הגעה[2]. האיש הזה יכול להיות אבא שלי, חבר טוב, אחד המגיבים הקבועים כאן, קולגה, שכן, או אדם שאינני מכיר כלל. הוא יכול להיות כל אדם שהוא. ברור לגמרי, בדוגמה הזו, כי אדם כלשהו אכן הרים את הטלפון וצלצל. כלומר, יש אדם בעולם שעומד מאחורי המתקשר המסתורי שלי, למרות שהוא יכול להיות כל אדם. אז מדוע אני אומר שמרגע שהכינוי יכול להיות כל אדם, הוא לא אף אדם? מפני שבשלב שאני מקבל את השיחה, אין לי שום דרך לדעת מי מתקשר. אין אדם כזה. אין שום בן אדם בעולם שאני יכול להצביע עליו ולומר "זה הוא". אין לי אפילו אפשרות תיאורטית כזו.

ולכינוי אין קיום גם לא כקול. פעולת ההתקשרות חייבת להיעשות על ידי אדם אחד. אם אותו אדם יזדהה בתור אותו מגיב סימולקרי, לא תהיה לי כל דרך לדעת בבטחה שאכן זה כך. גם אם ייגש אליי אדם ברחוב, יאמר לי "אני המגיב שמגיב אצלך בלי כל פרט מזהה", לא תהיה לי שום דרך לדעת שאכן זה הוא. כל אחד יכול לומר זאת, כי אין כל פרט מזהה. בהיעדר אמצעי זהות אין זהות. אנחנו מזוהים באמצעות מה שמבחין בינינו לבין כל שאר הדברים בעולם. אם אין דבר כזה, אז אין זהות.

והסוג הזה של אנונימיות, הסוג הזה הוא רע. הוא רע מפני שאין מי שייקח אחריות על הדברים שנאמרים, אפילו לא בתיאוריה. אפשר לבוא, להשפריץ את מה שרוצים בלי שום חשבון, ליצור דמויות לא קיימות שבוחנות את גבולות השיח - והכול, בלי שום אחריות, אפילו לא תיאורטית, על הדברים שנאמרים. בתהליך הזה האחריות לדברים שנאמרים עוברת מהמגיבים לבמה. בעולם האמיתי, אם מישהו אומר משהו נוראי, הוא אחראי לו. הוא נושא בתוצאות. הקולגה המתנחל לא יכעס על מכונת הקפה, אם לחזור לדוגמה ההיא. הוא יכעס עליי.

האנונימיות המלאה, הסימולקרית, יוצרת הזחה אנומלית של האחריות על הדברים הנכתבים. היא זו שמביאה חוקים כמו חוק הטוקבקים. את האחריות משליכים על מי שיכול לקחת אותה, במקרה שאי אפשר להשליך אותה על מי שצריך. ואנונימיות כזו - אינה מקובלת.

  1. ובאותה מידה, אגב, גם על כל צילום שעבר בפוטושופ []
  2. בדרך חברון מכיוון תלפיות פונים ימינה. איפה ימינה? או. []

33 תגובות ל “סימולקרה נטולת אחריות”


  1. יחזקאל אומר/ת ש:

    באמת איפה ימינה? ‎;-)‎

    ה"לא אף" משגע אותי, אני מתקשה להחליט אם זה מסתדר לי או שהיה עדיף בלי ה"לא". גם בלוגיקה לפסיכומטרי ה"אף" מעצבן אותי, אבל אני מקבל את הכללים שהמדריך אומר ולא חושב יותר מידי.



  2. nimrod אומר/ת ש:

    אני גאה לומר שלא הצלחתי להבין אף משפט מהתגובה שלך.



  3. בועז אומר/ת ש:

    נמרוד,

    נראה לי שיחזקאל מתייחס למושג "הוא לא אף אדם" שכתבת, שבעצם יכול להכתב גם כ-"הוא אף אדם" ועדיין, למרות שהורדנו את ה"לא", המשמעות זהה במקום להיות הפוכה.

    ולעניין: איך אתה יכול לדעת שאני מגיב עם כתובת הדוא"ל האמיתית שלי? מניין לך שלא המצאתי איזו כתובת דוא"ל פיקטיבית או שאני לא משתמש בכתובת דוא"ל אמיתית של מישהו אחר? הרי גם ככה יכולים להסתתר אנשים אנונימיים רבים מאחורי כתובת דוא"ל אחת (שאולי אפילו לא קיימת).

    וחוץ מזה, גם אם היית כותב בשם בדוי, ככל הנראה סגנון הכתיבה שלך (והתגובות שלך בבלוגים אחרים) עלולים היו להסגיר אותך. האם זה רק נדמה לי או שאני קורא גם את הבלוג של אחותך?



  4. nimrod אומר/ת ש:

    בועז,
    "ראה לי שיחזקאל מתייחס למושג "הוא לא אף אדם" שכתבת, שבעצם יכול להכתב גם כ-"הוא אף אדם" ועדיין, למרות שהורדנו את ה"לא", המשמעות זהה במקום להיות הפוכה."
    -יותר מדי לוגיקה. לכל x אם x עברית שלי אז x לא טובה.

    "ולעניין: איך אתה יכול לדעת שאני מגיב עם כתובת הדוא"ל האמיתית שלי?" - יש כתובות שאני רואה שהן מזויפות. me@noneofyourbusiness.com, למשל. אחרות, אם אני צריך לשלוח למגיב מייל, והוא לא עונה תוך שלושה ימים, תגובותיו יעופו. ככה פשוט.

    "וחוץ מזה, גם אם היית כותב בשם בדוי, ככל הנראה סגנון הכתיבה שלך (והתגובות שלך בבלוגים אחרים) עלולים היו להסגיר אותך. האם זה רק נדמה לי או שאני קורא גם את הבלוג של אחותך?" - ואם הייתי מתחיל אנונימי? ואולי, תלוי איזה בלוג אתה קורא.



  5. יחזקאל אומר/ת ש:

    בועז,
    תודה על שירותי התרגום.

    נמרוד,
    מה לא הבנת? בסיום ציינתי שגם בלוגיקה לפסיכו' המשפטים עם ה"אף x הוא (לא) משהו" מעצבנים אותי בהבנתם המילולית, אבל בשביל זה יש מדריך בקורס עם כללים טכניים להצרנה וגמרנו, לא צריך לחשוב, כמו שנאמר: אין שכל - אין בעיות.



  6. nimrod אומר/ת ש:

    ומה הקטע עם הימינה?



  7. nimrod אומר/ת ש:

    אה. אני איטי היום, יש ימים כאלה. יש לי לייבניץ בראש. לפני הסופר 24 שעות. תרצה הוראות מדוייקות יותר, אני אשמח, אבל לא כאן, טוב?:)



  8. בועז אומר/ת ש:

    נמרוד,
    אם היית מתחיל אנונימי אז אתה צודק. כל מה שהייתי יכול לעשות הוא לקשר בין כותב הבלוג האנונימי לתגובות בבלוגים האחרים (ואת זה בטח הייתי יכול לעשות גם בלי סגנון כתיבה).
    אני חושב שאני קורא את הבלוג של האחות שלך.
    (וכמובן שהגבתי כאן בכתובת הדוא"ל האמיתית שלי)



  9. nimrod אומר/ת ש:

    כן, נראה לי שאת הסגנון שלי קשה להסוות.
    קשה לי נורא לענות על הקטע עם האחות. מה גם שיש לי שלוש. איזה בלוג אתה קורא?



  10. יחזקאל אומר/ת ש:

    לייבניץ כפילוסוף, לא כמתמטיקאי, אני משער.



  11. nimrod אומר/ת ש:



  12. בועז אומר/ת ש:

    אז זהו - שהיא כותבת בשם בדוי. :) אני לא סתם משתמש בתואר "אחות" שלך.
    בכל אופן - עזוב, לא חשוב. זה לא ייתן כלום לאף אחד אם פתאום אני אגלה שאני צודק או טועה. זה רק יכול לפגוע במישהי שכותבת בשם בדוי…



  13. nimrod אומר/ת ש:

    אם כיוונת לואנדר, לא, היא לא אחותי, אבל תודה על המחמאה. אחותי היחידה שמחזיקה בלוג, בשמה המלא, היא זו http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-5119,00.html



  14. בועז אומר/ת ש:

    הממ…
    אָיי פַיְינְד אִיט הַארְד טוּ בֶּלִיב :)



  15. nimrod אומר/ת ש:

    שענת אבישר היא אחותי? אני יכול לשלוח לך תמונה משפחתית. אני מודע לכך שהיא עוסקת בנושאים שונים לגמרי (יחזקאל, פור דה לאב אוב גוד, אל תכנס ללינק בתגובה הקודמת שלי :)) ושהיא כותבת טוב בהרבה ממני (יש לה שנתיים פור, בכ"ז) - אבל זה נכון.



  16. יחזקאל אומר/ת ש:

    נמרוד,
    Too late.
    כבר ראיתי פעם במה היא עוסקת, כשקישרת באיזה פוסט, אם אני זוכר נכון. שיהיה לה לבריאות.



  17. nimrod אומר/ת ש:

    אוי, חוץ מלהשתמש בשפה מלודרמטית ובסמיילי, מה עוד יכולתי לעשות כדי להבהיר שאני מתבדח? אתה יודע שאני "מכיר" אותך טוב מלחשוב שבאמת תגיב אחרת.



  18. יחזקאל אומר/ת ש:

    איך יכולתי להגיב? לומר "סמולנית לסבית עוכרת ישראל"?



  19. nimrod אומר/ת ש:

    נו באמת, יחזקאל, בבקשה אמור לי שלא באמת נעלבת.



  20. יחזקאל אומר/ת ש:

    נעלבתי? ממה? (איזה חומר שמים בעוגיות לייבניץ שזה מגיע לראש? :))

    נראה לי שסתם סיבכנו פה דברים פשוטים, אתה בזכות לייבניץ ואני בזכות העייפות והבלגן (חתונה של בת-דודה, אצלכם בשמחות). אין דבר, העיקר שאף אחד לא נפגע.



  21. nimrod אומר/ת ש:

    נרגעתי. אמשיך לכרסם בשקט :)

    רק שמחות!



  22. גדי אלכסנדרוביץ' אומר/ת ש:

    נמרוד, אתה המצאת את טיעוני אי ההבחנה הללו ("הוא יכול להיות כל אדם שהוא… אין לי שום דרך לדעת מי מתקשר. אין אדם כזה. אין שום בן אדם בעולם שאני יכול להצביע עליו ולומר "זה הוא". אין לי אפילו אפשרות תיאורטית כזו.")? כי אם כן, עלית על ההגדרה (המתמטית) המקובלת בקריפטוגרפיה לבטיחות מושלמת. ברכותי!



  23. nimrod אומר/ת ש:

    וואו. אני יותר נבון ממה שחשבתי. :)
    גדי, אני יכול לשלוח לך מייל בעניין מקצועי?



  24. גדי אלכסנדרוביץ' אומר/ת ש:

    כן.



  25. שמן? למדורה! | בלוגיקה אומר/ת ש:

    [...] הרשומה הזו אצל דובי הקדימה בכמה שעות רשימה שלי, שהייתה כמעט זהה, אז בלי להתעצל ישבתי לכתוב את הפוסט מחדש. למעשה, הטור האחרון של "משטרת הפוטושופ" בנענע10 - אליו הגעתי דרך הפריטים המשותפים של שושנה פורבס, פיד מומלץ ביותר - התיישב לי מצוין עם פוסט שרציתי לכתוב בהמשך לפוסט שהציג את מושג הסימולקרה בהקשר של מגיבים אנונימיים. [...]



  26. קני אומר/ת ש:

    Here, here!
    אדם שכותב - בלוג, מיילים, מאמרים או תגובות בפורומים - כבר שנים תחת אותו הכינוי, והכינוי הזה הופך לזהות מסויימת, גם אם לא הזהות ה"אמיתית" בעולם ה"האמיתי", הוא לא אף-אדם, והוא לא ענן הסתברויות. הוא זהות אינטרנטית. יש אנשים (כמוך, כמו יוסי, כמו רבים וטובים אחרים, שלרוב לא כותבים בלוגים "אישיים" ככל ששמתי לב) שמוכנים לחבר את הזהויות. יש אנשים שלא מוכנים בשום פנים ואופן, ויש אנשים שאצלם הגבול מטושטש. פעם הייתי הסוג השני (גידלו אותי פראנואידים) והיום אני השלישי. יש בזה יתרונות וחסרונות.

    ולכולם - שועשעתי קשות מהתגובות לפוסט הזה. אתם אחלה :)



  27. קני אומר/ת ש:

    אה, כן - נמרוד, אחותך נראית בחורה לעניין, מעיון חפוז בבלוג שקישרת אליו.



  28. יחזקאל אומר/ת ש:

    קני,
    אבל אם גם אני אוכל להגיב בשם "קני", וא"א יהיה להבדיל ביני לבינך, איזו זהות אינטרנטית זה נותן? לכן אם אין שום פרט מזהה כמו דוא"ל או IP מסויים שבעזרתו נמרוד יוכל לזהות מי "באמת" קני ומי לא, הרי שזו סימולקרה במיטבה.



  29. קני אומר/ת ש:

    יחזקאל,
    קטונתי. אני לא מבינה בדברים הטכניים שנמרוד מבין בהם ולא מתיימרת. אני משתמשת ולא הרבה מעבר. אין ספק שאתה יכול להכנס - אפילו לכאן, מן הסתם - ולכתוב "קני" ואת האימייל שלי אם אתה יודע אותו ולקשר לדף שלי ו, מכל בחינה שהיא, להתחזות אלי. כל אחד יכול. אבל אתה גם יכול לעשות את זה בשמי המלא והאמיתי, או זה של אבא שלי, או אחי, או החתול. זה מובן מאליו. לא הקדשתי מחשבה לנושא הדוא"ל (שלא קשה להשיג) או ה-IP כי זה מעל הראש הקטן שלי.
    מצד שני (וזה לא שאני לא מסכימה איתך, זו סתם קושייה לשעת לילה מאוחרת), מה הייתם עושים איתי אילו הייתי, נניח, חסרת מחשב עקב תאונה זמנית או מעבר דירה והייתי מגיבה כאן ממחשבים של חברים - שונים - שלי? או מאינטרנט קפה? או מחיבור אלחוטי בבתי קפה ברחבי תל אביב?
    וחוץ מזה, נניח שמישהו מתחזה אלי, ומרגיז אנשים. האנשים האלה יבואו אלי בטענות, ואז אני אוכל לומר - ואני מקווה שגם להוכיח - שזו לא אני. אז אפשר יהיה לטפל במתחזה, אם ניתן יהיה למצוא אותו.



  30. איציק ארזוני אומר/ת ש:

    הגדרת יפה מאוד (ובאריכות) למה אתה לא אוהב אנונימיות. אני מכיר אנשים שהיו מסתפקים בשורה אחת:
    "אם יש לכם אומץ, תראו מי אתם!!!"

    בכל מקרה, השתמשת שימוש לא נכון במילה סימולקרה. המילה הזו מתייחסת למצב שבו סמל כלשהו (תמונה, פסל או משהו) כבר לא מסמל את האובייקט המקורי (כמו ציור של כיסא שמסמל כיסא) אלא מסמל סמל אחר של האובייקט המקורי.

    כמו כל מי שמחכה את איראל שרון ועושה "הא היי!!" שאריק לעולם לא עשה, זה חיקוי של יאצפן מחכה את אריאל שרון. ויאצפן בכלל מחכה את טוביה צפיר בהקשר הזה… זו כבר סימולקרה חסרת אחריות…



  31. nimrod אומר/ת ש:

    תודה על המחמאות. עם זאת, נדמה לי שאם תשוב ותעניין במאמר "לתפישת הסימולקרה" של בודריאר תראה שדווקא קלעתי בול. מה שאתה מדבר עליו הוא המושג שטבע רולאן בארת, "איקון" או "מיתוס", כאשר הסימן מסמן סימן.



  32. איציק ארזוני אומר/ת ש:

    תודה על התיקון, טוב לדעת את זה… :)



  33. כרטיס אדום | בלוגיקה אומר/ת ש:

    [...] מעט על כך כשכתבתי על האנונימיות, בשבחה ובגנותה. ככל שאדם יכול להיות כל אדם אחר בעולם, [...]


אפשר להגיב:

לידיעתכם, התגובות, כמו כל שאר התכנים בבלוג - להוציא תמונת ההדר - מוצעות תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-שיתוף זהה של creative commons.