שיר שמח לשבת (2)
אן ברונטי (Anne Brontë) הייתה האחות הצעירה במשפחת ברונטי הספרותית. היא נולדה בבריטניה ב-1820, בתו של כומר אירי עני, וגדלה ביורקשייר. עבדה במורה תקופת-מה, כתבה ספר שירה עם אחיותיה (Poems by Currer, Ellis and Acton Bell) ושני רומאנים. היא נפטרה בגיל 29 ממחלה.
אין ספק שהאחות המפורסמת במשפחה היא שרלוט, מחברת הרומאן ג'יין אייר, אבל אני אוהב את הסגנון הפשוט והדימויים הרבגוניים של אן. משהו במלודרמה של השירה שלה הוא נאיבי וכובש, בעיניי.
appeal
Oh, I am very weary,
Though tears no longer flow;
My eyes are tires of weeping,
My heart is sick of woe;
My life is very lonely,
My days pass heavily,
I'm wearing of repining,
Wilt thou not come to me?
Oh, didst thou know my longings
For thee, from day to day,
My hopes, so often blighted,
Thou wouldst not thus delay!
תחינה/אקטון בל (אן ברונטי)
הו, מה מאוד עייפתי
אף שדמעות לא עוד זורמות
עיניי לאות מבכי
לבי מאס בתוגות
חיי בודדים מאוד המה
בכבדות חולפים ימיי
מואסת אני בתלונות
הלא תבוא אליי?
הו, הידעת כיסופיי
לך, מיום ליום
תקוותיי, הקמלות תכופות,
כי לא תתעכב כה!
