אבא של חבר שהוא קצין משטרה בכיר סיפר לי לא מזמן שהמז"פ מחפשים בעלי תואר ראשון או שני ב… ארכאולוגיה. כשהרמתי גבה הוא הסביר לי שארכאולוגיה וזיהוי פלילי זה כמעט אותו דבר: בשני המקרים על החוקר להרכיב תמונה שלמה מכמה רמזים. הכישורים שלומדים עם ארכאולוגיה, הוא סיפר לי, הם כישורים שכל איש מז"פ צריך. זה התחבר לי יפה עם בת של חברים של ההורים שלי, שסיפרה פעם שענקית החומרה שהיא עובדת בה מחפשת פילוסופים. בין כה וכה נצטרך להכשיר אנשים שמגיעים אלינו, היא אמרה, בוגרי פילוסופיה תופשים עניינים מורכבים מהר וטוב יותר. הם יודעים לנתח מקרים מורכבים – זה הרי העניין בתואר שלהם. גם בעבודה שלי נתקלתי בתופעות כאלה. את לוחות הזמנים שהמערכת שלנו עובדת עליהם בנה לפני שנתיים מישהו שהיה חבר בצוות ובמקביל עשה תואר שני בהיסטוריה. אחרי הכול, צירי זמן הם ארוחת בוקר בשבילו. רק כדי לסבר את האוזן, מדובר בחתיכת פרויקט שלא ברא השטן. לוחות הזמנים האלה מושפעים ממיליון ואחד גורמים, כמו מועדי שליחת דוחות, מועדי תחזוקה של המערכת, הפרשי שעות, שעון קיץ וחורף בארבע עשרה מדינות, פערי זמן של תכנות דיווח ועוד המון. בכל פעם שאני נדרש לבצע שינוי, מינורי ככל שיהיה, בלוחות הזמנים הללו, זה לוקח לי שעתיים והמון תרשימים. בדרך כלל צריך לבצע אחר כך תיקונים.

ולשם מה הדוגמאות האלה? לשם אמירה פשוטה למדי – מוקדם מדי להספיד את האומנויות והמדעים העתיקים. נכון, כשמתחילים ללמוד ספרות או מחשבת ישראל יודעים מראש שלא לומדים מקצוע. כמו שאמר חבר כשהתחלתי ללמוד פילוסופיה, לא הולכים לפתוח מפעל לפילוסופיה בירושלים בזמן הקרוב (וחבל). להבדיל, למשל, מענפים אחרים – מהברורים שבהם, כמו מדעי המחשב או משפטים או רפואה ועד לברורים קצת פחות, כמו סוציולוגיה, תקשורת או קוגניציה – מי שהולך ללמוד בפקולטה למדעי הרוח בדרך כלל לא מצפה לעסוק בתחום אותו הוא לומד. כי בינינו, מתי פעם אחרונה ראיתם מודעת דרושים שמחפשת דחוף אשורולוג?

אבל למקצועות הללו יש יתרון משמעותי – הם מכילים בתוכם למידה מובנית של כישורי חשיבה, פרקטיקות של סדר קוגניטיבי; הם מתרגלים את הסטודנט בלוגיקה פנימית של צורות עבודה שונות; הם מקנים לסטודנט כישורי למידה לעתיד. היוונים הקדמונים, תבוא ברכה על ראשם, ראו בעיסוק בפילוסופיה לימוד ראשון במעלה – לא מפני שלעיסוק עצמו יש ערך מקצועי (אפילו ביוון העתיקה פילוסופים לא הופיעו במודעות הדרושים) – אלא משום כישורי החשיבה והלמידה שהמקצוע הזה מקנה. לפעמים לא קולטים את זה מיד. באמצע שנה ב’ שלי עזרתי לאחות של חבר טוב ללמוד לפסיכומטרי, היא התקשתה לתפוש את ההיקשים הלוגיים. הופתעתי לגלות על עצמי שלא רק שאני יודע לעזור לה – אני מבין את זה טוב יותר משהבנתי את זה אי פעם, ועושה את זה מהר בהרבה משעשיתי את זה שנתיים קודם לכן, כשלמדתי לפסיכומטרי בעצמי.

בבריטניה, כך ראיתי בכתבה בבי.בי.סי שאני לא מוצא אליה לינק, פירמות עריכת דין מחזיקות כמה בעלי תואר בפילוסופיה. עורך דין אחד סיפר שם שהפילוסופים מסייעים בבניה של קייס לוגי ומשכנע מחד, ובהפרכה של הקייס של הצד השני מאידך. בשנתיים בהן הייתי חבר במועדון הדיבייט של האוניברסיטה העברית, נתקלתי בלא מעט דיבייטורים מצוינים, חלקם הגדול תלמידי משפטים. תחום הדיבייט נחשב, בין השאר בשל בוגרים מפורסמים, כתחום של משפטנים. אבל, הישראלים שהגיעו להישגים הגבוהים ביותר ברמות בין לאומיות בשנים האחרונות היו דוקטורנטית לפילוסופיה, מסטרנט למקרא (שהגיע לגמר אליפות העולם פעמיים ברצף), מסטרנט בלימודי המזרח התיכון (שהיה הדובר השני בקטגוריה שלו באליפות העולם לפני שנתיים) ודוקטורנט למתמטיקה. לא שאני, חלילה, מזלזל במשפטנים – אדרבא, לימודי המשפטים הם, ככל הידוע לי, מהמאתגרים והקשים שיש ובוגריהם נמנים על האיכותיים שבאנשים – אלא להפך; ההישג של אלה שהוזכרו לעיל רק מועצם אל נוכח הדומיננטיות של סטודנטים למשפטים בתחום.

אז נכון, רוב המחזיקים בתואר ראשון בארכאולוגיה לא יעסקו במשהו שקשור בהכרח בתחום שלהם; מיעוטם המוחלט יעבוד במז"פ, ובערך אותו אחוז ימצא תעסוקה כארכאולוגים. אבל יש איזו איכות ללימודים האלה, שאינה ניתנת לכימות פשוט בדרך שבה תואר במדעי המחשב ניתן לכימות. ואני לא חושב שאני אחטיא בהרבה אם אטען, שאחת הסיבות העיקריות שאותם סטודנטים מוותרים על לימודי מקצוע והולכים על תואר ראשון לא פרקטי היא הערך המוסף הזה שכלול באומנויות הרוח. לא?