אני מאמין בפיתרון של שתי מדינות לשתי עמים, כאשר בכל מדינה יוכל לחיות אך ורק מי שחש סולידריות ונאמנות לבני המדינה שבחר בה יותר מאשר לבני המדינה האחרת. כך תהיינה לנו שתי מדינות בעלי זהות מגובשת, במקום מדינה פלסטינית ומדינה דו-לאומית (או לחילופין: רק מדינה דו-לאומית), כפי שרוצה השמאל או מדינת אפרטהייד כפי שרוצה הימין. הפתרון יהיה כרוך, כמובן, בחילופי אוכלוסין הדדיים, וקו הגבול ייקבע כך שחילופים אלה יהיו מצומצמים ככל האפשר.
אין כאן גזענות: כל יהודי או ערבי יהיה זכאי להישאר במקום מגוריו, ולהיות אזרח נאמן למדינתו, לקבל את עקרונותיה, ולומר לתושביה: אתם אחיי, וזו המדינה שאני נאמן לה ותומך בקיומה – או לעבור למדינה האחרת, אם זו המדינה כלפיה הוא חש נאמנות.

רעיון הטרנספר הוא גזעני כשמדובר על סילוק בכפייה של ערבים בלבד. א-ציונות היא גזענית כשהיא שוללת מדינה יהודית-ציונית אך לא שוללת מדינה פלסטינית ריקה מיהודים. שני הרעיונות מבחילים בעיני. עם זאת, לאף אחד מהם אין קשר לניהול עיר. הייתי בוחר ראש עיר בעל דעות ימין קיצוניות, ואין לי בעיה לבחור בדב חנין (פרט לעובדה שמזה שנתיים אינני תושב תל-אביב). אבל אני מזועזע מכך שטרנספר נראה למגיבים כאן כמו משהו גרוע יותר משלילת זכותם של היהודים למדינה משלהם, שהם אינה חולקים אותה עם עמים אחרים.