בשטעטל ירושלים תובב"א שמחה וצהלה: פעיל הטרור שמואל וייספיש שוחרר ממעצר. היום כבר נישא על כפיים כגיבור ברחובות הבירה, לאחר שבמשך חודש חבריו לארגון הטרור מעלים את הבירה באש אשפתות, הופכים ניידות משטרה ובאופן כללי מתנהגים כפי שמצופה מהם.

המשטרה טוענת שהיא שחררה את הטרוריסט כי חקירתו מוצתה, והצעד הבא הוא כתבי אישום. אנשי העדה החרדית מוסרים כי היה הסכם בין המשטרה לבין העדה, לפיו וייספיש ישוחרר והאלימות תפסיק. בתרגום לפלשתינית מדוברת זה נקרא "פרס לטרור".

אם טענת המשטרה אמיתית היא, הרי שמשטרת ישראל שחררה לרחובות, ביודעין, טרוריסט המסוגל להצית חנויות ולהפר את הסדר. אם האמת היא עם העדה החרדית, הרי שמשטרת ישראל, בפעם המי-יודע-כמה, נכנעה לאלימות החרדית בבירה. כך או אחרת, מדובר בביזיון.

כדי לחזק את טענתם של הטוענים להסכם, קראו אמש הרבנים להפסיק את האלימות.

הננו קוראים בקריאה גדולה להזהיר גדולים על הקטנים, שלא יעיזו לעשות שום מעשה אלימות. לא ליידות אבנים ולא להפוך או לשרוף זבל ולא להזיק לרכוש. דרכים אלו אינם דרכה של תורה

היו לי כאן בעבר ויכוחים עם מספר חרדים, ביניהם גם כמה חביבים למדי. אחת הטענות שעולה בקביעות היא שהציבור החרדי שבוי גם הוא בידי כנופיה זו, בלי יכולת לעצור אותה. והנה, במחי פשקוויל אנו למדים שאת האלימות הזו יכלו הרבנים לעצור מזמן. היא שימשה להם אמצעי פוליטי, קרדום לחפור בו, אמצעי לניגוח הפוליטיאה כדי לעשות למקורביהם (וכפי שציין יוסי גורביץ, הדג הלבן הוא מהמקורבים). הרבנים הללו לא היססו להחזיק את הציבור שלהם שבוי, להפר את הסדר ולשבש את אורח החיים בבירה בשביל הישג פוליטי מול המשטרה.

אם יכלו הרבנים, כפי שהם טוענים, לשים קץ לאלימות כל העת ולא עשו כן, הרי שהם משתפי פעולה, העומדים על דם רעיהם, משקיפים מן הצד בעת שיכלו למנוע פשע. אפשר להתחיל לדון בסעיף 262 לחוק העונשין, העוסק באי-מניעת פשע; אפשר לשוב ולהזכיר את אהרון גילה, אותו קצין מרמאללה שידע ולא מנע את פיגועי המחתרת היהודית והורשע; אבל אין בכך טעם. כשרבנים מסיתים אינם עומדים לדין, אין מה לצפות להעמדה לדין כאן. אבל אפשר וראוי לעסוק בהיבט המוסרי של זה. ומההיבט הזה, הרבנים הללו אחראים למהומות הללו, ולכל תושבי העיר חשבון פתוח עמם.

וזה מה שנשאר, זו התפישה שחוזקה:

משטרת ירושלים צריכה להבין שאי-אפשר לדכא את משמרת הצניעות באלימות. כמו שלנו אסור להשתמש באלימות, ככה גם למשטרה אסור.

כך הופכת ירושלים לשבויה בידי ארגון טרור, כך תיפול הפוליטיאה היהודית קרבן לדת היהודית. כעת המשטרה היא ארגון שווה ערך למשמרות הצניעות. מי שמאפשר לאלימות לנצח, גוזר את דינו בעצמו. לא כך מפרקים טרור.