נוכח שמשת החלון
כל דבר מוצלח, כל דבר גאה וחומד לצון, יופי מעל לכל, פוגע בעיניה ואוזניה של הכנסייה[1]
הייתי מתושביה הלא-חרדים האחרונים של רמת אשכול. במו עיניי ראיתי איך מתחלפת חנות המשקאות במרכז המסחרי לחנות בגדים חרדית; איך מוקמים מולו שני מקוואות, מרחק הליכה קצר זה מזה, בתוך שבועיים; איך צירי תנועה נסגרים בשבת. ראיתי את בעל הבית שלי נעצר על ידי כמה לובשי שחורים בכניסה לבניין, בדרכו לקחת ממני כמה המחאות, איך שוחחו עמו ארוכות ואיך הגיע לדירה ושאל אם אני מתכוון לסיים את החוזה, חשש בעיניו. את הדירה השכיר אחריי לזוג צעיר מנושאי המגבעת, במחיר נמוך מששילמתי אני.
ראיתי כיצד השכונה הזו, פעם שכונה חילונית מטופחת, משתתפת לפתע בהצתות אשפה ספונטניות, רחובותיה הראשיים מתמלאים צעירים מוחים לפני מצעד הגאווה, קירותיה מתכסים פשקווילים. ראיתי כיצד בשטחים הפתוחים המעטים פחות ופחות בעלי כלבים נצפו מטיילים עם חבריהם הטובים ביותר. ראיתי במו עיניי איך מתבצע חירוד.
כל מה שאתה רואה כאן היום בשכונה נולד כרעיון אצלי לפני הרבה שנים. חשבתי אז שזה מקום שהציבור החרדי צריך להתיישב בו. בזמנו חשבו אותי לשוטה בשל המחסור שהיה אז בשכונה בגני ילדים, בתי כנסת ומקוואות. הייתה לי אז מחלוקת חריפה עם מהנדס העיר שאמר שרמת אשכול מביעה את החזון הציוני ומקשרת בין הר הצופים, שבו קמה האוניברסיטה העברית, לבין העיר הישנה. הוא רצה למנוע הרחבות בניה בשכונה ובניית מרפסות לסוכה ובתי כנסת, ואף הגדיר אותה לצורך כך כ'שכונה לשימור'. אבל אני עצרתי אותו ורק לפני כשנה ביכו את העובדה שהגן החילוני האחרון בשכונה נסגר. כיום כל הגנים ברמת אשכול הם חרדיים, והוספנו עוד 6 גני ילדים ובתי כנסת[2]
שיר הניצחון שמשורר לעצמו הטרובדור אורי לופוליאנסקי הוא שיר הקינה שלי לירושלים, אהובתי משכבר הימים. כך הופך לופוליאנסקי את עצמו ואת הציבור שהוא מייצג לאויב שלי: כשהטריומף של האחד הוא בכיו של האחר, הם אויבים. בידיעה מלאה, תוך כיפוף אנשי המקצוע בעירייה, רמיסת המערכת המכריזה על שכונות לשימור, תוך הכרה מלאה בחשיבותה של רמת אשכול לאורח החיים בבירה, תוך יריקה על ההיסטוריה של המקום, לופוליאנסקי חירד את רמת אשכול, החזיר את הר הצופים להיות מובלעת, גירש את חילוני העיר. והוא גאה בכך, ועוד איך. "רק לפני כשנה ביכו את העובדה שהגן החילוני האחרון בשכונה נסגר", הוא מספר ל"יתד נאמן", וניתן כמעט לשמוע את החיוך על שפתיו.
פעם פרצה שריפה מאחורי הקלעים של תיאטרון. הליצן יצא והודיע על כך לקהל הנוכחים. הם חשבו שזו בדיחה ומחאו כפיים. הוא חזר על האזהרה, והם פרצו בתשואות רמות יותר. לכן אני חושב שקץ העולם יבוא בתוך פרץ תשואות של אותם חכמים החושבים שזו בדיחה.[3]
רמת אשכול קרויה על שמו של לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל בזמן מלחמת ששת הימים. שמות הרחובות בה ובשכונות הסמוכות לה לא מותירות מקום לספק: ששת הימים, פארן, ים סוף, חטיבת הראל, מיצרי טיראן, מדבר סיני - האזור ספוג בזכרונותיה של המלחמה ההיא. זו השכונה היהודית הראשונה שנבנתה במזרח העיר, ובנייתה החלה ב-1968, כמעט מיד לאחר תום המלחמה ההיא. ב-5 ביוני 1967 כוחות של חטיבה 55, בפיקודו של מוטה גור, פרצו את גדרות ביה"ס לשוטרים, היום המטה הארצי של משטרת ישראל הממוקם מול השכונה, וכבשו אותו. את גבעת המבתר, שעד היום בנויה כמוצב ירדני והמשקיפה מעל רמת אשכול, כבשו באותו הלילה, ואז התנקזו הכוחות אל הקרב המפורסם על גבעת התחמושת, הנמצאת בגבה של רמת אשכול, בין רמת אשכול למעלות דפנה - עוד שכונה שהתחרדה לאחרונה.
אבאבישר כתב פעם חוברת הדרכה על גבעת התחמושת. כילד, לא אחת נלקחתי להסתובב בתעלות הקשר הצרות; לשמוע כיצד הירדנים קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו; לשמוע כיצד חובר הר הצופים אל שאר ירושלים ונפרץ הקו העירוני. מעניין בתוך כמה זמן יוחלפו שמות הרחובות בשמותיהם של רבנים, כמה מהר היסטוריה חדשה מפני היסטוריה עתיקה יוציאו.
ואם כבר עוסק לופוליאנסקי בגאווה על התעלמותו מההיסטוריה, הוא מכריז בגאווה גם על קבורתה של האמנות:
לפני 30-35 שנה היה צריך לעבור ברובע בין כל החילונים. דיברו אז על להפוך את הרובע היהודי לקריית אמנים. ברוך השם, דרכם לא צלחה, והיום אנו רואים שבסמוך למקום המקדש, האנשים שחשבו שיצליחו להפוך את המקום לקריית אמנים עוזבים בעצמם, והרובע מתמלא חרדים, ישיבות, וכוללים.
כן, בטלנים מחליפים אמנים, הרובע היהודי הפך לרובע החרדי - כי הרי, יהדות היא המונופול של נושאי המגבעת, לא? - וראש העיר גאה.
האיש חסר הסבלנות והגאוותן אינו מחבב את החינניות, והיא משדרת לו תחושה של תוכחה מוחשית גלויה לעין, שכן היא הסובלנות של הלב בתנועה ובמחוות[4]
ב-28 במאי 1948 הלגיון הירדני תפס והחריב את הרובע היהודי בעיר העתיקה. האזור כולו הפך מוזנח. שוב, את המשך הסיפור אנחנו מכירים. הפריצה של חיילי צה"ל, השעיטה אל הכותל, "הר הבית בידינו". המדינה החילונית הייתה טובה דיה כדי לשקם את הרובע, להחיל עליו את מרותה - אולי אפילו בניגוד לחוק הבין לאומי - ולשפצו. כעת היא מגורשת מפני לובשי השחורים, ואמניה מוחלפים בכוללים.
אינני יודע אם התהליך הפיך; ידידיי מנסים לשכנע אותי ליטול חלק בפעילות ל"החזרת ירושלים לידינו". אני סקפטי, לאחר שנים תחת ראש עיר שמודה שעשה כל שביכולתו להרחקת החילונים מהעיר - כלומר, להבטיח רוב לפלג שלו, ותחי הדמוקרטיה - אם זה אפשרי, וגם אם כן, אני סקפטי בדבר יכולתנו לחזור אחורה. "חזרה וזכירה הן אותה התנועה, אלא שהן הולכות בכיוונים מנוגדים, כי מה שזוכרים היה, וחוזרים עליו לאחור; ואילו בחזרה אמיתית נזכרים קדימה"[5]. כשהזכרונות עוברים טשטוש כה חזק ונותרים זכרונות מרוחקים בלבד, כשההיסטוריה של השטעטל בהירה יותר מההיסטוריה של העיר, אני לחלוטין לא בטוח שהחזרה אפשרית עוד. כמובן, ב-11 בנובמבר אני מתעתד להיות בקלפי, אין ספק - כי הפעולה עדיפה מאי הפעולה, וכדי למנוע את המשך השחתת הזיכרון.
כולי תקווה כי דבריו של לופוליאנסקי, גאוותו בהכחדת הזכרון, בדחיקת רגליהם של המאמינים אחרת, בשעבוד רוב העיר לצרכי מיעוטה, כולי תקווה כי אלו ייזכרו לו לדראון עולם. ומי יודע, אולי אם ניטיב לזכור את דבריו של לופוליאנסקי, נציב אותם לנגד עינינו, בהירים בהיבריס המשחית העולה מהם, אולי עוד נשוב אל קריית האמנים בעיר העתיקה ואל רמת אשכול בשבת אחר הצהריים. אולי דווקא לופוליאנסקי סיפק את הזכרון הנחוץ לחזרה.
האם מה שבעד החלון הזה אתם רואים בעולם הוא כה יפה, עד שאתם בהחלט אינכם רוצים להביט עוד בעד שום חלון נוסף, ואפילו תנסו למנוע מאחרים לעשות כן?[6]
הסיבה שהחרדים מנצחים היא כי הם מוכנים להשתמש באלימות, ואתם (אנחנו) לא. קל ופשוט.
קירקגור הזה מוצא חן בעיני. אני צריך לזכור לקרוא משהו שלו.
זה מפחיד. ואתה יודע מה? זה יהיה מפחיד עוד יותר אם הפורוש הזה של אגודת ישראל יעלה במקומו של לופוליאנסקי, כפי שהרוטציה מחייבת.
אני חייב להודות, בנסיון לא להשמע גזעני, שבשנים האחרונות, בהן חיפשתי דירה לקנייה, אחד הדברים הראשונים שבדקתי לפני חתימה על חוזה, הוא האם השכונה היא חרדית או בתהליכי התחרדות. הייתי מתגנב כמו גנב בערב שישי, ומחפש את חובשי המגבעת או אפילו את בעלי הכיפות השחורות. ידעתי שאם אני אראה כאלה, אני אברח מהחוזה עוד לפני שידי תאחוז בעט.
לצערי הגענו למצב, שבו אנחנו יודעים, שביום שבו השכונה שלנו תהפוך לחרדית, או אפילו לכזו שבה החרדים מצליחים לתפוס נחלות - הכל אבוד, ואנחנו יכולים להכריז על פשיטת רגל. אפשר להתחיל את ההכנות להסדר פריסת התשלומים עם הבנק, על הפסד הכסף מהמכירה למשפחה חרדית. חבר טוב שלי, שגר בעבר בבית שמש - ראה את זה קורה אצלו מתחת לאף. עם הדבר הזה אני ממש מלא מוכן להתנסות.
מי ייתן והמאבק הזה שלכם יצלח.
AP - הסיבה שהם מנצחים זה כי אנחנו נותנים להם להשתמש באלימות - אנחנו, קרי, המדינה - לא כי אנחנו לא נאבקים באלימות עם עוד אלימות. לגבי קירקגור, אני ממליץ להתחיל מספר שמכיל את "העת הזאת", "חזרה" ו:ההבדל בין גאון ושליח". לא בטוח שכל מה שיש לו לומר ימצא חן בעיניך, אגב. אני דולה את הציטטות שאני צריך מתוך היכרות די טובה עם הטקסטים :)
גיא - כן, זה די מפחיד.
גרתי עד לפני פחות משנה בקצה רח' שאול המלך, מה שאומר שאני כנראה יודע מה המצב ברמת אשכול לא פחות ממך, אולי יותר, תלוי מתי עברת, אבל אני לא הולך להתווכח על הפרטים שהזכרת (אם כי אבא שלי, כקבלן בנין, מן הסתם ישמח להכיר את שיטות הבניה החדישות והמהירות שהזכרת), אבל "במחיר נמוך יותר"? יש לך מושג איך המחירים קופצים לשמים כשהשכונה כבר מוגדרת כמתחרדת? כך שם וכך בכל שכונה מתחרדת, במיוחד כשהאוכלוסיה ברובה מגיעה מחו"ל, אותם בעלי הבתים והמתווכים סוחטים פי כמה.
יחזקאל, בכל שכונה מתחרדת הבעיה הגדולה ביותר עבור תושביה החילונים, חוץ מגירושם (וממתי זה יהודי מגרש יהודי?) היא ירידת ערך נכסיהם. גיא סיפר כאן על דוגמה אחת, אני יכול להביא עוד כמה. עם בעל הבית שלי העניין היה פשוט: מאחר ונאלץ להשכיר לחרדים, ומאחר ומדובר בדירת שני חדרים קטנה, כלומר, כזו ההולמת זוג צעיר, ואלה, כדרכם של זוגות צעירים, היו מורכבים מישיבה בוחר אחד ואישה אחת, היה ברור לכל המעורבים בפרשה שהוא ייאלץ להוריד מחירים כדי להשכיר לחרדים. ככה זה, הייטקיסט אחד מרוויח קצת יותר מעוד בחור ישיבה עם זוגתו. את הנתונים מסר לי הוא בעצמו, בתסכול רב. הוא ניסה להיפטר מה"נכס" - קונים פוטנציאליים אף סיירו בדירה בזמן שגרתי בה, כי לבי יצא אליו ואמרתי לו שאם יימצא קונה אסכים לפנות את הדירה ללא כל תנאי - אך ללא הועיל, ערכו ירד עד כדי כך שלא משתלם היה למכרו. אגב, זו נקראת אלימות.
אם יש לך נתונים אחרים על המתחולל בשכונה - האין זו שכונה חרדית היום? האם לא הייתה שכונה חילונית, או למצער מעורבת, עד לפני שנה וחצי? - אשמח לשמוע אותם. באשר לבניה מזורזת של מקוואות, אתה גורם לזה להשמע כאילו ארבעה קירות גבס סביב בריכת מים הם בניה נורא מסובכת.
ותגיד, זה רק אני, או שאתה עובר דירה המון?
מה שאני יודע זה שבאופן קבוע כשחרדים נכנסים לאיזור מסויים, ברגע שיש כבר "מסה קריטית" שתספיק כדי להגדיר את השכונה כמתחרדת המחירים קופצים. שאל כל מתווך נדל"ן. תמיד ייתכנו חריגים שנאלצו להוריד מחירים מכל מיני סיבות, לא מחייב שזה בגלל שהאזור התחרד. אם כבר, הוא היה צריך להוריד לך את המחיר… אצל החרדים בדרך כלל הביקוש גבוה מההיצע, ולא משנה באיזה אזור.
תהליך ההתחרדות נמשך יותר זמן משנה וחצי, זה ברור. כיום השכונה כמעט לגמרי חרדית, אין ספק. מה שאני הערתי זה שהגזמת בתיאורי השחרת פני השכונה, תרתי משמע (ותעשה לי טובה, אל תגרור אותי לויכוח על הסעיפים, ממש לא בראש שלי עכשיו).
המקוואות שאתה מדבר עליהם הם ברחוב פארן מול המרכז המסחרי?
בעניין מעברי הדירות, למרות שזה בעיקר אתה, כי שמעת על שני המעברים ממש צפוף, יש בזה משהו, אם כי שם הייתי כמעט שלוש שנים. זהו, גמרתי עם הדירות השכורות, ב"ה.
המאסה הקריטית, יקירי, היא נחלתם של אלה שהצליחו לשרוד את ההתחרדות הראשונית - ולא ברחו, בין אם מפני שאורח חייהם שובש ובין אם מפני איומי אלימות - והם אינם רבים.
אני תיארתי את פני השכונה כפי שראיתי אותה אל מול עיניי. הלוא נסגרה חנות המשקאות? הלא פרצו להבות ספונטניות ברח' ים סוף? הדמיינתי?
לגבי המקוואות, כן, שניהם בפארן.
הפוסט הזה קצת לא נעים לי. לא בגלל שאני לא מסכים, אלא דווקא בגלל שאני מוצא את עצמי מסכים, למרות שאין לי סיבה טובה לכך. נראה לי שכל שאר הנוכחים כבר מכירים את "סכנות" ה"השתלטות" החרדית, בזמן שאני נותרתי בעלטה. אז אתם מזכירים במעורפל ירידה במחירי הנכסים, וחוליגנים שמציתים פחי אשפה; אני עדיין לא מצליח לראות את ההבדל המהותי בין זה ובין כל שינוי ציביון שכונתי אחר. ונניח שהשכונה הייתה מתאכלסת אט אט באתיופים; אני יכול לדמיין את מחירי הדמיון יורדים, ואפילו לדמיין פושטים שמבעירים פחי אשפה. מה ההבדל המהותי? מה אני מפספס?
גדי,
כל הכבוד על היושר והבדיקה העצמית. גם על האתיופים היינו מדברים, אבל בשקט כדי שלא יקראו לנו גזענים ופשיסטים, אבל על החרדים אפשר לדבר חופשי, הם לא גזע, וכולנו יהודים, אז אנחנו לא גזענים ולא אנטישמים, אין בעיה.
גדי, כשמנהיגי הציבור האתיופי יתגאו בהשתלטות על שכונות וכשהאתיופים לא יוכלו לגור בשכונות מעורבות ולכן ידחקו החוצה את התושבים המקוריים )ואגב, לירידת ערך יש משמעות רק כשאתה מוכר(, אז יהיה מקום להשוואה הזו.
תגובה זו נכבה מהאיפוד אז אם היא עילגת אני מתנצל.
נמרוד, התיעוב שלי למנהיגי הציבור החרדי ידוע לכל מי שמכיר אותי, וגם התיעוב שלי ללופליאנסקי לא נולד עם הפוסט הזה. העניין הוא שאני מסרב להעביר את התיעוב שלי ממנהיגי הציבור (ולא משנה עד כמה זה ציבור של כבשים) אל הציבור עצמו. אני יכול לחיות בשכנות עם תומך נלהב של טומי לפיד שחושב שצריך להעיף את החרדים לכל הרוחות; למה שלא אוכל לחיות בשכנות עם חרדי?
לכן נשארנו עם "ידחקו החוצה את התושבים המקוריים", וזו כנראה הנקודה המהותית כאן. איך דחיקה שכזו באה לידי ביטוי? אתה אומר שחנות המשקאות הוחלפה בחנות בגדים; גם בשכונה הלא חרדית שלי חנויות משתנות לפעמים, ולעתים זה שינוי לא מבורך מבחינתי (סגרו לי את פיצה מטר והחליפו אותה בבנק (?!)). האם זוהי דחיקה? נכון, השכונה משנה את צביונה כי הרכב האוכלוסיה בה משתנה; אבל אם שכונה חרדית הייתה פתאום קולטת מספר גדול של חילונים ומישהו היה פותח חנות לממכר חזיר, היינו מגינים עליו עד טיפת דמנו האחרונה.
אני משער שתצביע בדיוק על הנקודה הזו - שתרחישים מהסוג שאני מתאר עם התחלנות השכונה החרדית פשוט לא קורים (בין היתר, בגלל האלימות הגדולה שמפעילים חרדים נגד סימני התחלנות שכאלו); זו גם הצורה שבה אני "משקיט" את המצפון שלי כשאני יוצא נגד התחרדות שכונות. עם זאת, קיוותי שיש הסבר קצת יותר מפורט.
גדי, ההבדל הוא שאצל החרדים לשיטה
נכון שינוי צוויון של שכונה קורה וזה תהליך טבעי, אבל פה מדובר בתהליך מכוון
דרך אגב, מכיוון שאני נוסע לחופשה אז כנראה שלא אקרא או אגיב כאן בחודש הקרוב
מזעזע!
נמרוד, השבח לך על שאתה מביא את הדברים הללו, הם חשובים שסיפוריי, כביכול, אופ-טופיק שכאלה לא זוכים כלל לסיקור תקשורתי.
אם אפשר, שאלה אישית: אני שוקל להעתיק את לימודיי לאוני' העברית ואולי אף לשכור דירה בסמוך להר הצופים, האם תמליץ לי לעשות זאת לאור כל שנכתב לעיל?
גדי, אני חושב שלא נכון לערוך אנלוגיה כלשהיא בין החרדים למגזר אחר. זאת משום שהיהודי-החילוני נתפס בעינייהם, בראש ובראשונה, כגייס חמישי, האחראי באופן ישיר על עיכוב משיח בן דוד. זאת ועוד, לדידם אותה "פריצות" סקולארית היא לא רק הסיבה לגלות הארוכה (למינים ולמשלינים [משומדים] לא תהייה תקווה), אלא גם לרעות החלות הפוקדות את עמינו חדשות לבקרים. וכאילו לא די בכך - , "חובשי המגבעות", מקדשים גם את קונספט הטהרנות על בסיס גיאוגרפי. שלא קיים אצל, למשל, המוסלמים (פרט קעאבה כמדומני). על כן החילוני הוא סכנה פוטנציאלית כפולה: לא רק שהוא עלול להוביל את הארך הזך לידי עבירה ואת אשת חיל בפוטנציה למעשה זנונים. הוא גם מחבל ב"שפע האלוהי" שיוצנח על קהילת הקודש - זו שאין חטא בקירבה. בקיצור, מיזנטרופיה מן הסוג שלא היה מבייש את הרייכקנצלר המשופם.
אגב, נמרוד. אפרופו ניטשה (החביב עליי מאד) מה לדעתך הוא היה אומר על האלימות החרדית, ועל ניצחונם בזירה שתארת, נניח, לפי 'הרצון לעצמה' או 'דיוניסוס ואפולו'.
שבתי מגלות של יומיים - אחרי הניסיון הכושל, החלטתי לוותר על תכתובות ארוכות מדי מהטאץ', מה גם שלא ממש הייתי פנוי. אחד אחד.
גדי - כשאני עובר לגור בשכונה אני לא תובע - למעשה, אני גם לא צריך - שתושבי השכונה ישנו את אורחות חייהם. אני יכול לחיות עם הטלוויזיה של שכניי שפועלת בשבת אחה"צ, עם הבת של השכן שיורדת להוציא את הזבל במכנסונים וגופיה, עם הבן ההומו של השכנים ממול, שלוקח את האוטו מהוריו בשישי בערב ויוצא עם החבר שלו, עם הכלב של המשפחה בתחילת הרחוב ועם האופניים ברחוב ביום כיפור. אני יכול לחיות עם זה שהמכולתניק לא באמת מקפיד שהחסה שלו תהיה "גוש קטיף" ואין לו מוצרים בהכשר העדה החרדית. אני אפילו יכול לחיות עם הסופר 24 שעות 7 ימים בשבוע בקצה הרחוב. למעשה, זה די נוח - אני תמיד שוכח לעשות קניות.
החרדים, הם המדברים על הצורך לשמור על "טוהר מחנינו". כשהם עוברים לשכונה חילונית, הם עושים מאמצים אקטיביים לשמור על טוהר המחנה גם בה. הם לא יכולים לחיות בשכונה מעורבת. אז אפשר לאיים על ילדים בפעולה של הצופים בשבת בבוקר (כפי שארע בגן השחר בבית הכרם לפני כשבועיים), לידות אבנים על הכלב של הנערה בקצה הרחוב (כפי שארע ברמות לפני כחודש. יחזקאל, מה האובססיה עם הכלבים?ֿ), לאסור על בעלי בתים חרדים להשכיר לחילונים (כפי שפסק רב אלישיב לא מכבר), לאיים על בעלי עסקים שמעזים לתלות תמונות של דוגמניות בפתח העסק (כפי שארע לבעל מספרה מקרית היובל), להציב קרוואנים לצורך כולל בשטחים ציבוריים ללא היתר (קריית יובל), להשחית בתי עסק (ספייס) ופרסומיהם (זהרה, רמות) וכו'. אתיופים לא דורשים לגור בשכונה שיש בה רק אתיופים. חרדים כן דורשים לגור בשכונה שיש בה רק חרדים, והם מפעילים אלימות לצורך השגת מטרה זו. הפחים הראשונים שהוצבו במרכז הכביש הראשי במעלות דפנה בשבת (דרך לחסום אותו למרות שהעיריה לא החליטה לחסום אותו) הוצבו שם כשהשכונה עוד הייתה מעורבת. היום לא צריך פחים, יש תמרור. בוודאי שיש - אתה היית נשאר?
דורון, תודה. לשאלתך: האם כדאי להעתיק את לימודיך לירושלים? זו שאלה אקדמית. האם כדאי לעבור לגור בסמיכות להרה"צ? בגבעה הצרפתית כן, אם תמצא שם דיור. על גבעת המבתר או רמות הייתי מוותר, בוודאי שעל סנהדריה ורמת אשכול. פסגת זאב הוא פתרון סביר אם כי קצת מרוחק. יותר פרטים - המייל נראה לי מקום נהדר.
לשאלתך השניה: קשה לומר. מחד, ניטשה תיעב את הדת. מנגד, הוא העריץ כוח ואת השימוש בו למען מטרותיו של הפרט. לפי הרצון לעצמה בוודאי שהוא היה מגלה הערכה כלשהי כלפי החרדים, אם כי נדמה לי שהוא היה טוען שמדובר בהפעלת כוח מתוך חולשה ותחושת נרדפות. אני לא כל כך רואה את השייכות של היסוד האפוליני והיסוד הדיוניסי (בכחי), מרכיבי היצירה האמנותית והמוסיקה בעיקר, לשאלה. אולי אתה מתכוון לראיית המאבק כמאבק בין הבכחיות החילונית לאפוליניות החרדית? זה נראה לי קצת far fetched.
רב תודות. אתמול ביקרתי לראשונה בעברית והתרשמתי לחיוב. בנסיעה חזור, דרך רח' הנביאים, עד ליציאה ל443, הומחשה לי סצינת השטעטל שעלייה אתה מדבר, עובדה שוודאי לא מקלה את התחבטויותיי.
לגביי ניטשה, שמעתי פעם איזו הרצאה של 'מלומד' דתי, אולי אפילו חרדי-לייט, שניסה לעשות את ההקבלה הזו בין 'האומץ של החרדים לקחת את החוק לידיים' ל'אלימות ניטשאנית כתגובה על אוזלת היד של המשטר הדמוקרטי'. זו אחת הפרשנויות/ההקבלות השטחיות ששמעתי לניטשה מאודי. בעיקר בשל העובדה שאבליבא דניטשה, בכדי להגיע לאותו "שלב דיוניסי" (יש שיאמרו ניהיליסטי), שומה על האדם לעבור את השלב "האפולוני" היינו הרציונליסטי, ומה בין החרדים לרציונאליזם (דמוקרטי או אחר)? החלק השני של הטיעון הוא בדיוק מה שאמרת: איפה המשבצת של ממלכת הפרט - מושג שאין זר ממנו לאורתודוכסיה היהודית.
ושוב, תודה על האופציה של המייל.
שתי הערות: הראשונה היא על הדרך בה בחרת להגיע לדרך 443. לא היית חייב לעבור בנביאים. פשוט בהרבה לצאת מהאוניברסיטה דרך הגבעה הצרפתית, לפנות ימינה אחרי הכיכר (איפה שיש שילוט לתל אביב), שמאלה בצומת ולחבור ל-443 משם. בקיצור, עשית וואחד סיבוב.
השניה היא שאני חושב שלראות את היסוד האפוליני כרציונאליות זו אובר-סימפליפיקציה. יותר מדויקת לטעמי האבחנה הקירקגוריאנית בים אלה שמשעממים את עצמם (בכחי) לאלה שמשעממים את הזולת (אפוליני).
כן כן, היה ברור לי שעשיתי סיבוב, והייתי אמור לחזור דרך הגבעה הצרפתית. אבל אני כנראה אף פעם לא אלמד נפתוליי העיר. איך אתם מסתדרים שם? מצד שני, נראה לי שהעברית היא מקום נחמד ופסטוראלי, יותר מת"א או בר-אילן. גם הנפשות הפועלות שם נראות לי, משום מה, יותר ידידותיות. אולי זה בגדר 'הדשא של השכן ירוק יותר', אבל גם משיחות עם חברים נוצר הרושם שהם הגיעו לאותה המסקנה.
לגבי הרכיב האפולוני, אין ספק שהוא טומן בחובו אלמנטים נוספים. אבל אינני יודע אם היה זה ב'רצון לעצמה' או ב'מבוא לטרגדיה' שבו מסביר ניטשה את הקשר בין הרציו לדמוקרטיה - ותולה אותו בפן האפולוני של האדם. בכלל, לדון בניטשה בכמה שורות זה אובר-סימפליפיקציה, אבל ללא כל קשר, אני אוהב את הציטטות שאתה מביא בגוף המאמר, כן ירבו.
קירקגור ואקזיסטנציאליסטים נוספים קצת פחות מסעירים אותי, אני נוטה יותר לכיוון ההגליאני. מאידך, הוא סיפק את התשתית הרעיונית, גם לניטשה וגם לקירקגור.
נמרוד: תודה. זה בדיוק הפירוט שחסר, לדעתי, בפוסט עצמו.
דורון: איך אנחנו מסתדרים כאן?! איך מסתדרים תל אביבים בתל אביב (פשוט ניקח שמאלה בצומת הבאה. אה… רגע. אין שמאלה עד גבעתיים. אז ניסע לגבעתיים, נפנה שם שמאלה ונחזור?) או חיפאים בחיפה (בחיפה אין "ישר", "ימינה" או "שמאלה". יש "למעלה" ו"למטה". "סלח לי, איך אני מגיע לחורב?" -"סע למעלה עד שאין יותר למעלה ואז סע למטה בהזדמנות הראשונה". מרגיש כאילו נוהגים ברחפת)? ירושלים היא עיר הגיונית למדי. למעשה, אין שתי נקודות בעיר שאי אפשר לחבר באופן הבא: דרך עד דרך ראשית, נסיעה על דרך ראשית (או יותר מאחת), דרך מדרך ראשית עד היעד. ככה זה צריך להיראות.
לגבי הגל, מי שמכנה את הבלוג שלו "ינשופה של מינרווה" בוודאי יחבב אותו. אני קצת פחות. לטעון שהוא סיפק לקירקגור את התשתית הרעיונית, כאשר קירקגור בז להגליאניות ומתח עליה ביקורת חריפה, זו טענה מעט מרחיקת לכת. דווקא ניטשה כאקזיסטנציאליסט מסעיר אותי פחות.
גדי, אתה קורא כאן לפעמים, לא? זה לא שאני לא כותב על זה אף פעם.
אה, הכלבים. "והכלבים עזי נפש" (ישעיהו נו).
כשחיפשתי את מקור הפסוק מצאתי את המאמר הזה שבהתחלתו תמצא סיכום חביב לנושא (אם כי, לדעתי, יש שם כמה שגיאות בהמשך).
עיין גם במאמרו של קובי אריאלי על צביה גרינפלד: יש לה כלב
אחת הבדיחות הקלאסיות היא על שני חיילים יהודים שנלקחו לעבודת הצבא אצל הקיר"ה, או משהו כזה, ונשלחו כסיירים לבדוק אם אפשר לעבור את הנהר על הגשר שאמור להיות שם, ומה טיבו של גשר זה. כשחזרו הודיעו שהגשר מצויין, אין אויב באזור, ואפשר להעביר עליו חיל פרשים, תותחים ושאר עגלות אספקה, "אך חיל רגלים לא יעבור בו", הוסיפו. "ומדוע?", תמה המפקד. "כלבים יש שם", אמרו הסיירים בחיל ורעדה.
(כמובן אפשר להזכיר גם את שלטי "הכניסה אסורה לכלבים ויהודים" מגרמניה…)
תוצאה משעשעת שמצאתי בעמוד הראשון היא: סדר של כלבים
יחזקאל, כל הכבוד. באמת.
העונג כולו שלי.
[...] חברהבבלוגיקה, מפרסם נמרוד פוסט עצוב על חוויותיו כחילוני בעת התחרדותה של רמת אשכול. תוך כדי הוא שוזר את הגותם של הפילוסופים הגדולים וגם את הגותו הייחודית של לופלאינסקי: "רק לפני כשנה ביכו את העובדה שהגן החילוני האחרון בשכונה נסגר. כיום כל הגנים ברמת אשכול הם חרדיים, והוספנו עוד 6 גני ילדים ובתי כנסת..". למרות זאת, נמרוד נשאר סקפטי מדיי ולא בטוח שאפשר להחזיר את הגלגל אחורה. מהתגובות שאחרי הפוסט, תוכלו ללמוד עוד על אלימות חרדית ושיטות להחדרת השחור. [...]
נורא עצוב לי לקרוא את זה, וכמדומני שהפוסט הזה נכתב כפוסט אישי-עצוב יותר מאשר כל דבר אחר.
אני מתכננת כבר הרבה שנים (למעשה, כמעט מאז שעזבתי) לשוב לעיר שבה גדלתי לטובת תואר אקדמי באוניברסיטה העברית. זה יקרה רק בעוד כשנתיים. בתור צעירה חילונית, הקריאה בבלוג הזה גורמת לי לחשוש שמא לא יהיה לי לאן לחזור (כי זו אכן חזרה מבחינתי, יותר מאשר מעבר למקום חדש. מקומות ילדותנו - אם היתה מאושרת - תמיד נראים לנו טובים יותר ממה שהיו באמת, כי אנחנו רואים אותם דרך הזכרון [יכול להיות שאני מצטטת. אם כן, אני לא זוכרת את מי]). אני רוצה לחזור, למרות שאני יודעת שהמציאות שונה ממה שנמצא בזכרוני. עם זאת, המציאות הזו הולכת ומשתנה כל כך עד שאינני יודעת אם אמצא בה מקום.
אני חושבת שאנחנו עוד בגיל שבו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא אנרגיות על מאבק שאולי נפסיד בו. כיוון שאתה שם ואני "כאן" (הר בצפון) הייתי מבקשת ממך לשים בצד את הסקפטיות ולהשתמש בכל כוח שיש ביכולתך להקדיש לעניין, כן לעשות משהו בכדי לסייע, ולא רק להצביע "נכונה" בבחירות המתקרבות.
[...] חופשי. בר מזל שכמוני, אפילו קיבלתי פריוויו שלהם. בגלל שקני קראה לי לעשות מעשה למרות הייאוש הכללי שהבעתי בפוסט על התחרדות העיר, אני [...]
דורון, רציתי להעיר משהו לגבי השאלה האם לעבור לירושלים (חיפשתי כתובת מייל בבלוג שלך - לא מצאתי כזו. אני בטוחה שנמרוד יסלח לי).
אפשר, וגם בלי מאמץ מיוחד, לגור בירושלים "המשוחררת" בלי לקחת חלק במאבק החילוני-חרדי. רוצה לומר, אם אתה גר ברחביה, בטלביה או באזורים מסוימים במרכז העיר - בטח כסטודנט, לא תתקל ב"השתלטות חרדית עוינת" שתפריע לך בשגרת החיים החילונית שלך.
יש כאן חיי לילה, פאבים שפתוחים בשבת (לא המון, אבל ישנם), אירועי תרבות, פיצוציות שפתוחות 24 שעות, וכל שאר הדברים ש,בסופו של דבר, חשובים לחיים של סטונדט ממוצע.
עיקר הבעיות נוגעות למי שמגדל כאן את ילדיו, למי שמחזיק בית בשכונה שמשנה את צביונה (ולא למי ששוכר דירה, ואם השכונה משנה את פניה, שוכר דירה אחרת) וכו'. קח בחשבון גם, שאנחנו מצויים חודשיים לפני בחירות, ככה שהכל נראה הרבה יותר סוער ומשמעותי וחשוב וקולני.
כן, זו עיר מסובכת ופוליטית ורבגונית, אבל אם אתה עצמך לא אדם פוליטי, זה לא אמור להשפיע עלייך יותר מדי, למעט בפקקים שנוצרים מדי פעם בגלל הפגנה זו או אחרת.
לגבי ההשוואה לבר אילן או את"א, כמובן שזו שאלה של אופי, וגם לא למדתי בשתי האוניברסיטאות האלה, אבל לתחושתי לעברית בירושלים יש אופי יותר מתון מלשתיהן. הדתיים "שלנו" יותר פתוחים מאלו שלומדים בבר אילן, גם החילונים "שלנו" יותר פתוחים מאלו שלומדים באת"א. זו הכללה גסה, כמובן, ואוי ואבוי לי שאני ככה מדברת בשבלוניות, אבל זה הרושם שקיבלתי. ככה שאם מתחשק לך לפגוש מגוון גדול של סטונדטים מרקע שונה - זה המקום (אנשים דומים לך ממילא תמצא תמיד).