הפסקת פרסום
ג'ון מקיין בחר בשרה פיילין כסגניתו. על פניו, זה נראה כמהלך רע, לפחות מבחינת הקמפיין. מקיין מבסס את הקמפיין שלו על ניסיון. זוכרים את התשדיר עם פאריס הילטון? Is he ready to lead, שאל מקיין על אובאמה.
ועכשיו מקיין, בגילו המופלג, צריך להסביר לבוחרים למה הניסיון הוא כבר לא כל כך חשוב במקרה שלו, חלילה, יקרה משהו שימנע ממנו להמשיך בתפקידו כנשיא - אם ייבחר. קשה לעשות את זה בלי סתירה. מקיין שם את עצמו, מבחינת ניהול קמפיין, בעמדה לא נוחה. ובדרך, מקיין גם הפך את הרחם של נערה בת 17 לסוגיה פוליטית.
אל תבינו אותי לא נכון, מקיין לא אשם (ככל הידוע לי) בהריונה של בריסטול פיילין. הוא אפילו לא אשם בעליהום התקשורתי סביבה. התקשורת - האמריקאית וברחבי העולם - אשמה בכך. היא אשמה בכך שהבת של השכנים שלנו יכולה להיות בהריון ולא נדע שום דבר עד שהילד יוולד, אבל ההריון של בריסטול פיילין מגיע אלינו לסלון.
הדמוקרטיה במדינות הגדולות הפכה למשחק של פרסום. יחצ"נים, סקרים, ספינים, קאונטרספינים, "מישהו יחלק את ירושלים"[1], פאריס הילטון, מלכות יופי לשעבר - הכול פרסום. יש סיבה לא רעה שהרבה פוליטיקאים ישראלים נחקרים דווקא בהקשר של חוק מימון בחירות. פרסום הוא כסף, פרסום הוא שלטון.
ואפשר להתווכח ולדון בשאלה האם לפוליטיקאים זכות לחיים אישיים או לא. האם הציבור זכאי לדעת אם הפוליטיקאי שעבורו הוא עומד להצביע הולך לזונות בזמנו הפנוי או לא, חולה במחלה סופנית או לא, ואיפה, אם בכלל, עובר הגבול. אבל לי נראה שאין שום וויכוח על השאלה האם לבני משפחתם של פוליטיקאים יש זכות לחיים אישיים.
בריסטול פיילין היא נערה בת שבע עשרה שקיימה יחסי מין לא מוגנים ונכנסה להריון. קורה. אימה של בריסטול פיילין נבחרה על ידי הקשיש הנרגן שמנהיג את המפלגה הרפובליקנית להיות סגניתו. גם קורה. אבל למה לעזאזל ההריון של בריסטול מופיע לי באמצע "ידיעות אחרונות"?
את הברור מאליו - שאילו בריסטול פיילין הייתה כריס פיילין, בחור בן שבע עשרה שחברתו נכנסה להריון, סביר להניח שהיה סביב זה הרבה הרבה פחות רעש - אני לא רואה סיבה לומר, זה הרי ברור מאליו. אבל הרשות שהעיתונות רואה לעצמה - מה רשות, צורך - להכנס לרחם של בריסטול מעוררת חלחלה ממש.
בואו נניח, לצורך הדיון, שפיילין הצעירה הייתה מחליטה, בניגוד לשיקול דעתה של פיילין האם, לבצע הפלה. בואו נניח שהיא הייתה הולכת ומבצעת את ההחלטה הזו. האם סרין פרוסט, נשיאת הארגון "פמיניסטיות למען חיים"[2], הייתה מוקיעה את שרה פיילין? האם הייתה אומרת ששרה לא מנהלת את חייה שלה לפי העקרונות שהיא מצהירה עליהם? כי אם לא, אז מה בצע ראתה פרוסט למהר לשבח את פיילין, באמרה שהיא עומדת מאחורי דבריה וחיה את עקרונותיה? או שאולי הייתה פרוסט תובעת כי פיילין תסלק את בתה המפילה מביתה, כדי להיות "אשת עקרונות" ראויה.
היום בעיתון תואר משבר חדש. פיילין סיפרה כי בתה הולכת להינשא, והחבר של הבת לא כל כך בטוח שזה המצב. הנה לכם סיבה מעולה להתחתן: כדי לא להזיק לקמפיין של אימא. "שא אישה, ותצטער על כך. אל תישא אישה, וגם על כך תצטער. שא אישה או אל תישא אישה, תצטער על שניהם".
שתיקתה של בריסטול, למען אימה, בנה, למען הסדר המשפחתי הטוב, הזכירה לי את שתיקתה של פסיכה כשביקש זאת ממנה קופידון:
עם ילד אלוהי, אם את שותקת; אך אנושי, אם תחשפי הסוד
באופן אירוני - כמה אני מחבב את האירוניה - דווקא הפרשה הזו שופכת אור על ערכי המשפחה המקודשים. כן, להתחתן בשביל אימא, למען קדושת המשפחה. לפעמים דברים קדושים מעוררים כל כך הרבה מיאוס, שאנשים מתחילים לתהות מדוע קידשו אותם מלכתחילה. בפרפרזה על הנהנתן של קירקגור, אומר כי מה שלפוליטיקאים יש לומר על עקרונות מאכזב לעתים כמו שלט שאתה רואה בחלון ראווה של חנות ועליו כתוב "כאן מגהצים". לו הבאת את בגדיך לגיהוץ, היית מתבדה; שכן השלט עצמו מוצג למכירה.[3]
כשהפרסום הוא חזות הכול, הכול תרים את הפרסום. "האח הגדול"[4] הוא רק ההתגלמות האחרונה של זה. לפניו הזדעזענו מחילופי אמהות, מקירח שנכנס לכיסם של אנשים מן היישוב קבל עם ועדה, מסופר-נני שמפרסמת מרגרינה. מחר נזדעזע ממשהו אחר. הדור תר פרסום - כי פרסום תקשורתי, אישיותי, הוא העומד מאחורי הפוליטיקה היום. הדמוקרטיה הפכה למדיה-קרטיה. אותה התקשורת שנהנית לבעוט בבריטני ספירס נהנית לדווח על מצב העובר בכרסה של בריסטול.
ואני שואל את עצמי, מה היה המצביע האמריקאי מפסיד אילו הריונה של בריסטול היה נשמר - לא בסוד, אלא בפרטיות הראויה לו? האם ההריון הזה משנה משהו לגבי כישוריה של אימה של בריסטול להיות סגנית נשיא? או שמא הפרסום הזה הוא בסך הכול עוד משהו שאפשר לפרסם, כדי לעודד את התהליך שבו המנהיגים שלנו הופכים כוכבנים שתפקידם לבדרנו? האח הגדול, גרסת הסי אן אן - ככה זה נראה.
אומרים בארה"ב שליברל הוא שמרן עם בת לסבית. ששמרנים שלוקים במחלה המצריכה טיפולים יקרים מתחילים פתאום לתמוך בביטוח בריאות ממלכתי. ערכים לא שווים הרבה עד שצריך לעמוד בהם בתנאים פחות נוחים מאלו שאתה מצפה להם. לכן יש חשיבות ציבורית להתנהלותה של פאלין אל מול הריונה של בתה. יש חשיבות לעצם זה שהבת נכנסה להריון, משום שברמה אנקדוטלית לפחות, זה משליך על המדיניות שפאלין מעודדת (אמצעי המניעה הטוב ביותר הוא המנעות ממין - ולכן אין מעודדים בני נוער להשתמש באמצעי מניעה אם הם מחליטים כן לעשות סקס).
זה מעצבן. זה מגרד בעין לראות חדירה כזו לפרטיות, אבל לא מדובר פה בפוליטיקאית שדוגלת ב"חיה ותן לחיות", אלא בכזו שמעודדת מעורבות ישירה של המדינה בבחירות הפרטיות שאנשים עושים, ולכן הבחירות שהיא עושה, וההשלכות שלהן על המשפחה שלה, הן מהותיות לבחינת העקרונות שלה ועד כמה הם מתאימים למי שמתיימרת להיות "מרחק פעימה מכס הנשיאות".
"ערכים לא שווים הרבה עד שצריך לעמוד בהם בתנאים פחות נוחים מאלו שאתה מצפה להם. לכן יש חשיבות ציבורית להתנהלותה של פאלין אל מול הריונה של בתה" - אני מצטער, לא. פיילין מייצגת מדיניות מסוימת. אתה יכול לתמוך בעקרונות שהיא מייצגת או לא, ואין לזה שום קשר להאם או לא היא בעצמה הייתה מוכנה לחיות ככה.
"יש חשיבות לעצם זה שהבת נכנסה להריון, משום שברמה אנקדוטלית לפחות, זה משליך על המדיניות שפאלין מעודדת (אמצעי המניעה הטוב ביותר הוא המנעות ממין - ולכן אין מעודדים בני נוער להשתמש באמצעי מניעה אם הם מחליטים כן לעשות סקס)." - איך זה בדיוק משליך? מה, אנחנו לא יודעים שיש הריונות נוער בארה"ב? בריסטול פיילין היא מקרה יחיד?
"זה מעצבן. זה מגרד בעין לראות חדירה כזו לפרטיות, אבל לא מדובר פה בפוליטיקאית שדוגלת ב"חיה ותן לחיות", אלא בכזו שמעודדת מעורבות ישירה של המדינה בבחירות הפרטיות שאנשים עושים, ולכן הבחירות שהיא עושה, וההשלכות שלהן על המשפחה שלה, הן מהותיות לבחינת העקרונות שלה ועד כמה הם מתאימים למי שמתיימרת להיות "מרחק פעימה מכס הנשיאות"." - ואתה באמת לא רואה את ההבדל בין התערבות של המדינה להתערבות ציבורית דרך התקשורת?
1. פיילין מייצגת מדיניות, אבל היא גם חיה אותה, ולכן מן הראוי לבחון את הצלחת המדיניות שלה על חייה בבואנו להחליט אם מן הראוי שאותה מדיניות תזכה לתמיכה מהמדינה. במקרה הזה, פיילין היא הוכחה חיה לכך שעידוד התנזרות כאמצעי מניעה היא לא מדיניות נכונה. לכן זה רלוונטי.
2. ראה 1.
3. כמובן שאני רואה, אבל אני דווקא חושב שהתערבות של המדינה בנושאים כאלו הרבה יותר חמורה מאשר התערבות של הציבור דרך התקשורת בנושאים הללו בקרב אנשי ציבור.
1. למה על חייה? למה לא על חייה של אנה ג'ונסון מאילינוי שבתה בת השש עשרה בהריון? אם בתה של פיילין לא הייתה נכנסת להריון, אז היית מקבל את המדיניות שלה בעוורון? מסתובבת אלפי הוכחות חיות לזה שהתנזרות איננה מדיניות נכונה. למה להפוך ילדה בת שבע עשרה ל"הוכחה"? למה בחירות אישיות הופכות פוליטיות בגלל זהות ההורים? למה הבת של תומך רפובליקאים מג'ורג'יה לא מעניינת אף אמצעי תקשורת? הסתירה איננה אותה סתירה?
2. ראה 1.
3. אוקיי. לכן סביר שלו היית מצביע אמריקאי, לא היית מצביע לרפובליקנים. אבל למדיה אתה ממילא לא מצביע - אתה חסר כל יכולת להשפיע עליה. וזה סתם לא הוגן.
כי אנה ג'ונסון מאילינוי היא לא אדם ציבורי שמבקש להחיל על כלל הציבור האמריקאי את מערכת הערכים האישית שלה.
על המדיה אני יכול להשפיע פשוט באמצעות החלפת ערוץ. אם אין רייטינג, לא מתעסקים בזה. זה מעניין אנשים, ולכן כן מתעסקים בזה.
סליחה, פיילין מועמדת לבחירות. הציבור יחליט אם מערכת הערכים של פיילין נראית לו או לא. אם הוא יחליט את זה על סמך אנקדוטות רכילותיות או על סמך שיפוט של הערכים האלה, זו השאלה. נראה שהראשון, צריך להיות האחרון.
סליחה, אבל לחלק גדול מהציבור אין עמדה ישירה לגבי הערכים הללו בפני עצמם. אני יכול בקלות לתאר אנשים שאין להם עמדה מוסרית מראש לגבי סקס בגיל הנעורים, התנזרות כאמצעי מניעה או אפילו הפלות. הם אינם יכולים לשפוט אותה לפי עמדותיה בסוגיות הללו, כי הסוגיות הללו אינן ברורות להם. יש להם, עם זאת, ערכים אחרים, והם יכולים לשפוט את ערכיה של פאלין באמצעות השוואת *תוצאות המדיניות שהיא הכתיבה בחיי המשפחה שלה על בסיס אותם ערכים* אל מול התוצאות הרצויות לאותם אזרחים על בסיס הערכים שלהם.
אז, כן, יתכן מאוד שאדם שיסתכל על המשפחה של פאלין עשוי לתמוך בה יותר אם ידע שילדיה כולם מתנזרים ממין, חיים חיים בריאים ומאושרים ויקימו בבו היום משפחה מתפקדת ומוצלחת, ולתמוך בה פחות אם יסתבר לו שהתוצאה של חיים על פי הערכים להם מטיפה פאלין היא משפחה מתפרקת, נישואין שנכפו על זוג צעירים שאינם מעוניינים בכך, לידות נעורים ושאר מרעין בישין. תאמר שמדובר באנקדוטה ולא במבחן אמיתי לערכים הללו? אני מסכים, אבל אי אפשר לצפות מהבוחרים לערוך מחקרים מדעיים, או אפילו להתעניין מעבר למידע שזמין להם מיידית - ובצדק מבחינתם, לאור הסיכוי שלהם להוות השפעה מכרעת על תוצאות הבחירות.
אז אתה מעדיף לחדור לחייה של נערה שכל חטאה הוא שאימה היא אשת ציבור כדי שאנשים יוכלו לקבל החלטה אנקדוטלית מאשר שאנשים יחליטו על בסיס דברים אחרים. כנראה שעוד יש בך מהיהודי, דובי, עם כל ה"אבות אכלו בוסר" שאתה מייצג כאן.
אני חושב שלאופן שאדם חי את חייו תמיד יש השלכות על סביבתו. אם ראש הממשלה יבחר לגור בבניין שלך, אתה תסבול מהאבטחה הקפדנית. אם מישהו מתמודד לסגנות הנשיאות, המשפחה שלו תחשף לביקורת ציבורית. אם אתה עובד עם אסבסט, יש סיכון שהמעט מהחומר ידבק בבגדיך ובני משפחתך ישאפו אותו. אם אתה כותב בלוג תחת שמך האמיתי חברים של הילד שלך יכולים לגלות כל מיני פרטים מביכים על אבא שלהם ולצחוק עליו בבית ספר.
נו, אז?
אז אני בעד לצמצם את ההשפעה הזו, כדי שנערה בת 17 לא תשלם מחיר כזה רק כי אימא שלה פוליטיקאית.
יש לי שאלה, ובבקשה סילחו לי מראש שלא עקבתי אחרי כל פרטי הפרשה. האם מי שהכניסה את התשקורת לרחמה של בריסטול היא לא אמא שלה בעצמה? נדמה לי ששרה פיילין בעצמה בחרה להציג את בריסטול לציבור, דוקא כהוכחה שמערכת הערכים שלה עובדת: הילדה תינשא לאבי ילדה העתידי, ובכך היא נאמנה לעקרונות של אמא.
העניין פה הוא אחר. אז מה אם אימא שלה הכניסה את התקשורת לשם? למה התקשורת הייתה צריכה להכנס?
כי גם אם לתקשורת היה איזה חוש מוסרי, או קווים אדומים בהקשר הזה (ואין לה), ברגע שהמועמדת לסגנית הנשיא עורכת מסיבת עיתונאים ומודיעה שמבחינתה תחום הסיקור הזה לגטימי, למה שהתקשורת תסרב לשתף פעולה? היא כבר לא אחראית לחשיפה.
רגע, נמרוד, אתה מבקש מהתקשורת לצנזר את עצמה ולא לפרסם מידע שהמועמדת עצמה העבירה אליהם?
שלא לדבר על זה שכל שאלת הלגיטימיות היא מפוקפקת פה: הרי הריון (וילד) זה לא משהו שקל להסתיר - הבלוגים היו מסתערים על המידע הזה עד מהרה בכל מקרה.
בקיצור, אין כל כך מקום לדון בשאלה למה העיתונים מדווחים על הנושא. מקסימום אפשר לדון בשאלה למה הם מדווחים עליו כך ולא אחרת, ובנושא הזה אין לי מספיק מידע על אופן הדיווח כדי להחליט אם הוא ראוי או לא.
בצלאל - למה שהמועמדת תוכל להחליט שמידע על הבת שלה - לא עליה - הוא לגיטימי להתעסקות תקשורתית?
דובי - בדיוק. אני מבקש מהעיתונים להתעלם מבקשת פרסום של פוליטיקאי, עניין שהם עושים בכל מקרה, מטעמים של צנעת הפרט.
אני לא אומר שאני מסכים עם זה או שזה ראוי בעיני, עובדתית היא יכולה. הילדה קטינה, כך שאמא שלה יכולה "להחליט עליה" מה שהיא רוצה. אני לא מכיר את החוק האמריקאי כדי לומר לך אם הוא נותו מענה לנושאים כאלה מבחינת הפרטיות של הבת.
ממתי לעיתונים אכפת מצנעת הפרט? ועוד כשהפרט עצמו לכאורה מוותר על צנעתו?
בצלאל - אני בדיוק חושב שהעיתונות צריכה לגלות אכפתיות לצנעת הפרט. ו"פרט" במשמעותו המילולית.
[...] בלוגיקה [...]