ג’ון מקיין בחר בשרה פיילין כסגניתו. על פניו, זה נראה כמהלך רע, לפחות מבחינת הקמפיין. מקיין מבסס את הקמפיין שלו על ניסיון. זוכרים את התשדיר עם פאריס הילטון? Is he ready to lead, שאל מקיין על אובאמה.

ועכשיו מקיין, בגילו המופלג, צריך להסביר לבוחרים למה הניסיון הוא כבר לא כל כך חשוב במקרה שלו, חלילה, יקרה משהו שימנע ממנו להמשיך בתפקידו כנשיא – אם ייבחר. קשה לעשות את זה בלי סתירה. מקיין שם את עצמו, מבחינת ניהול קמפיין, בעמדה לא נוחה. ובדרך, מקיין גם הפך את הרחם של נערה בת 17 לסוגיה פוליטית.

אל תבינו אותי לא נכון, מקיין לא אשם (ככל הידוע לי) בהריונה של בריסטול פיילין. הוא אפילו לא אשם בעליהום התקשורתי סביבה. התקשורת – האמריקאית וברחבי העולם – אשמה בכך. היא אשמה בכך שהבת של השכנים שלנו יכולה להיות בהריון ולא נדע שום דבר עד שהילד יוולד, אבל ההריון של בריסטול פיילין מגיע אלינו לסלון.

הדמוקרטיה במדינות הגדולות הפכה למשחק של פרסום. יחצ"נים, סקרים, ספינים, קאונטרספינים, "מישהו יחלק את ירושלים"[1], פאריס הילטון, מלכות יופי לשעבר – הכול פרסום. יש סיבה לא רעה שהרבה פוליטיקאים ישראלים נחקרים דווקא בהקשר של חוק מימון בחירות. פרסום הוא כסף, פרסום הוא שלטון.

ואפשר להתווכח ולדון בשאלה האם לפוליטיקאים זכות לחיים אישיים או לא. האם הציבור זכאי לדעת אם הפוליטיקאי שעבורו הוא עומד להצביע הולך לזונות בזמנו הפנוי או לא, חולה במחלה סופנית או לא, ואיפה, אם בכלל, עובר הגבול. אבל לי נראה שאין שום וויכוח על השאלה האם לבני משפחתם של פוליטיקאים יש זכות לחיים אישיים.

בריסטול פיילין היא נערה בת שבע עשרה שקיימה יחסי מין לא מוגנים ונכנסה להריון. קורה. אימה של בריסטול פיילין נבחרה על ידי הקשיש הנרגן שמנהיג את המפלגה הרפובליקנית להיות סגניתו. גם קורה. אבל למה לעזאזל ההריון של בריסטול מופיע לי באמצע "ידיעות אחרונות"?

את הברור מאליו – שאילו בריסטול פיילין הייתה כריס פיילין, בחור בן שבע עשרה שחברתו נכנסה להריון, סביר להניח שהיה סביב זה הרבה הרבה פחות רעש – אני לא רואה סיבה לומר, זה הרי ברור מאליו. אבל הרשות שהעיתונות רואה לעצמה – מה רשות, צורך – להכנס לרחם של בריסטול מעוררת חלחלה ממש.

בואו נניח, לצורך הדיון, שפיילין הצעירה הייתה מחליטה, בניגוד לשיקול דעתה של פיילין האם, לבצע הפלה. בואו נניח שהיא הייתה הולכת ומבצעת את ההחלטה הזו. האם סרין פרוסט, נשיאת הארגון "פמיניסטיות למען חיים"[2], הייתה מוקיעה את שרה פיילין? האם הייתה אומרת ששרה לא מנהלת את חייה שלה לפי העקרונות שהיא מצהירה עליהם? כי אם לא, אז מה בצע ראתה פרוסט למהר לשבח את פיילין, באמרה שהיא עומדת מאחורי דבריה וחיה את עקרונותיה? או שאולי הייתה פרוסט תובעת כי פיילין תסלק את בתה המפילה מביתה, כדי להיות "אשת עקרונות" ראויה.

היום בעיתון תואר משבר חדש. פיילין סיפרה כי בתה הולכת להינשא, והחבר של הבת לא כל כך בטוח שזה המצב. הנה לכם סיבה מעולה להתחתן: כדי לא להזיק לקמפיין של אימא. "שא אישה, ותצטער על כך. אל תישא אישה, וגם על כך תצטער. שא אישה או אל תישא אישה, תצטער על שניהם".

שתיקתה של בריסטול, למען אימה, בנה, למען הסדר המשפחתי הטוב, הזכירה לי את שתיקתה של פסיכה כשביקש זאת ממנה קופידון:

עם ילד אלוהי, אם את שותקת; אך אנושי, אם תחשפי הסוד

באופן אירוני – כמה אני מחבב את האירוניה – דווקא הפרשה הזו שופכת אור על ערכי המשפחה המקודשים. כן, להתחתן בשביל אימא, למען קדושת המשפחה. לפעמים דברים קדושים מעוררים כל כך הרבה מיאוס, שאנשים מתחילים לתהות מדוע קידשו אותם מלכתחילה. בפרפרזה על הנהנתן של קירקגור, אומר כי מה שלפוליטיקאים יש לומר על עקרונות מאכזב לעתים כמו שלט שאתה רואה בחלון ראווה של חנות ועליו כתוב "כאן מגהצים". לו הבאת את בגדיך לגיהוץ, היית מתבדה; שכן השלט עצמו מוצג למכירה.[3]

כשהפרסום הוא חזות הכול, הכול תרים את הפרסום. "האח הגדול"[4] הוא רק ההתגלמות האחרונה של זה. לפניו הזדעזענו מחילופי אמהות, מקירח שנכנס לכיסם של אנשים מן היישוב קבל עם ועדה, מסופר-נני שמפרסמת מרגרינה. מחר נזדעזע ממשהו אחר. הדור תר פרסום – כי פרסום תקשורתי, אישיותי, הוא העומד מאחורי הפוליטיקה היום. הדמוקרטיה הפכה למדיה-קרטיה. אותה התקשורת שנהנית לבעוט בבריטני ספירס נהנית לדווח על מצב העובר בכרסה של בריסטול.

ואני שואל את עצמי, מה היה המצביע האמריקאי מפסיד אילו הריונה של בריסטול היה נשמר – לא בסוד, אלא בפרטיות הראויה לו? האם ההריון הזה משנה משהו לגבי כישוריה של אימה של בריסטול להיות סגנית נשיא? או שמא הפרסום הזה הוא בסך הכול עוד משהו שאפשר לפרסם, כדי לעודד את התהליך שבו המנהיגים שלנו הופכים כוכבנים שתפקידם לבדרנו? האח הגדול, גרסת הסי אן אן – ככה זה נראה.

  1. ירושלים מחולקת. בואו, כאומה, נעבר הלאה [↩]
  2. Feminists for Life, ארגון "פמיניסטי" המתנגד להפלות שפיילין משתייכת אליו [↩]
  3. במקור: מה שלפילוסופים יש לומר על הממשות [↩]
  4. לא זה שבקישור, זה שבטלוויזיה. הסבר לקישור כאן [↩]