הפסקה האחרונה מתארת בצורה טובה למדי את ההחלטה שאני החלטתי בנוגע לעצמי בזמן האחרון. עיקרה הוא באמת "די להתפשר", והגעתי אליה אחרי שהבנתי שאני בהחלט יכולה (and I AM) להיות מאושרת כשאני לבד.
למרות שאני לא-לגמרי מסכימה עם התפישה שלך את הרומנטיקה, המסקנה הסופית ששנינו הגענו אליה די דומה.

דמיין אותי מרימה כוס יין להצלחת שנינו.

בדידות מתוך בחירה…

"מתי תהיה לך חברה?". את השאלה הזאת ושאלות דומות שמעתי ואני ממשיך לשמוע מדי שבוע כשאני פוגש את אמי היקרה. קשה לי לתאר לכם עד כמה נמאס לי מהשאל…

אני ממליצה על חברים שלומדים סוציולוגיה. קיטרתי לחברה שלי שלומדת סוציולוגיה על הנושא והיא ניבאה שתוך שבוע אמצא מישהו שהוא לגמרי שונה מכל מה שקיטרתי עליו. היא צדקה. סיפור אמיתי, בחיי.

אני חושב שכולם שונאים דייטים ראשונים. אבל הרבה פעמים, החל מהדייט השלישי בערך דברים נעשים מאד כיפיים (בהנחה שיש כימיה, זאתומרת).

אפשרי. אני בונה אותו ברגעים אלה ממש.

שלום נמרוד.
קראתי את הפוסט הבא שלך, ואני מגיב פה משום שרק עכשיו קראתי את תגובתך. אז בבלוג החדש, מומלץ שיהיה לך תוסף שמאפשר למגיבים לקבל עדכון לכך שהגיבו להם.

בהצלחה.

@אלעד: אני מצטער, אני יודע שאני בעמדת מיעוט כאן, אבל כל המשחק של דייטים ראשונים וכו' פשוט שנוא עליי.

@שמרלינג: ברוך הבא. אני מניח שאתה צודק, במובן מסוים. העניין הוא שהסטטוס הנפשי של "אני מחפש עכשיו" כן מוביל אותי לפשרות. אין כאן אמירות כלליות, בפוסט הזה. הוא עליי.

נחמד. אני מכיר את התחושה.

מומלצת מנה של Annie Hall פעם בשבוע.

אגב, המשפט שלך "מערכת יחסים [...] היא כמו משחק מחשב ממש גרוע - ברגע שנפסלת, אתה חוזר להתחלה, ולמי יש כוח לנסות לעבור שוב את שלבים אחד עד חמש רק כדי להגיע למקום בו היית כשנפסלת?" יכול לגרום שבץ להרבה נשים שהכרתי. הן יטענו שהגישה הזאת של מערכת יחסים כמשהו שהוא GOAL ORIENTED היא הבעייה. ושהתהליך הוא מה שכיף, לא רק התוצאה. ושאתה צריך למצוא מישהי שאיתה כיף לעבור ביחד את שלבים אחד עד חמש. אני, אני לא אמרתי כלום. זה הן אמרו. :)

וואלה.
מעריך את הכנות.

אבל חולק עליך בנקודה אחת די חשובה. 'חיפוש' לא בהכרח מוביל אותך להסתפק ב good enough .
לפעמים דווקא היעדר היוזמה מובילה אותנו לפשרות.
תחשוב על זה.