"ותמשיך גם לקרוא לי מזלזל כשאני מצביע על טרנד" – אתה יודע, לזלזל זה לא מילה גסה. זכותך לזלזל, אתה לא צריך להסתיר את זה. כלומר, זה לא שאתה מנסה להסתיר את זה – אני יכול למלא פוסט שלם בציטוטים מזלזלים שלך. מה שמוזר זה שאחרי כל זה אתה ישר דואג להתכחש לכך. אבל, כאמור, היכולת לשאת פירכה היא סימנה של תרבות נעלה.

"מבחינתי פוליטיקה נקיית כפיים וסתימת פיות לא הולכות יחד, אבל דנתי בכך מספיק." – אני חושש שלא דנת בכך מספיק, מאחר ולא נתת כל הוכחה לכך שנעשתה סתימת פיות. ושוב, טוקבקים לא נחמדים זה לא סתימת פיות. הייתי אומר שאם כבר יש פה משהו שמתקרב לסתימת פיות זאת העמדה שלך, שפוסלת באופן קטגורי תנועה שלמה בגלל שחלק מתומכיה לא מתייעצים במדריך לנימוסים והליכות לפני שהם מטקבקים.

"אולי תנועה קצת פחות טרנדית הייתה מצליחה להביא לשינוי עמוק יותר, המבטל את הגזענות הסמויה בציבור ועקב כך גם בשלטונו" – אתה מעלה פה טענה היסטוריוגרפית מעניינת. אני מוכרח להודות שבכל שנות לימודי ההיסטוריה שלי מעולם לא נתקלתי בתזה הזו. יש לך הוכחות כלשהן לטענה הזו? ספר או מאמר כלשהו? או שזו תזה פרטית שלך?

"אני בטוח שאתה יכול לחשוב על דוגמאות" – האמת היא שלא. הייתי אומר אפילו להיפך – קשה לי לחשוב על אפשרות קיומה של תנועת המונים מצליחה כלשהי שלא יהיה מרכיב "טרנדי" מסוים בהזדהות של חלק מתומכיה עמה.

"ביום שהמתנגדים שלו יפסיקו להזכיר לי ששמו האמצעי חוסיין, כי שחור=מסוכן, אני אתחיל לקבל את הטענה שלך." – חוסיין זה לא שם שחור, זה שם ערבי/מוסלמי, וזה מה שמפחיד את האמריקאים. והיה נעשה בשם הזה בדיוק אותו שימוש אם אובמה היה לבן.

"כן, אבל אותם תומכי חנין לא פעלו בכלל לפני שהוא הציג מועמדות, לא ראיתי פוסטים מטורפים לטובת עיר לכולכם." – אני ראיתי. נכון, הרבה פחות, אבל כפי שכבר אמרתי, מה שמכריע בבחירות לעירייה זה התפקיד של ראש העיר, ואין ממש היגיון לקרוא לאנשים להצביע למועמד שלך לראשות העיר כשעוד לא ידוע מי הוא.

"מאחר וזה מה שהכניס אותך לדיון, אני מכבד את רצונך אבל זה קצת סותם דיון." – אני לא רואה איך זה סותם את הדיון, אבל אם אתה מרגיש ככה אני מניח שאני יכול להתייחס לדברים ספציפיים משם. אם זה קריטי מבחינתך. אז מה השאלה?

"אני דיברתי על צדק? דיברתי על מוסר. היות ומוסר הוא יצור חברתי, ובמדינה דמוקרטית גם החוק, ניתן לצפות לחפיפת-מה ביניהם." – שאלת ההבחנה בין צדק ומוסר היא כבר הרבה יותר חמקמקה. בכל אופן, ניתן לצפות שמדינה דמוקרטית תכיר במוגבלויות שלה ובכך שהיא, במקרה הטוב, הרע במיעוטו. ברגע שמדינות מתחילות להתיימר לייצג את הטוב, אני רץ אל הדרכון שלי.

"ואם אני רואה טרנד, אסור לי להסביר למה אני לא חלק ממנו?" – מותר, אבל כפי שכבר הערתי מקודם, יש הבדל בין הצבעה על התנהגויות שניתן להגדיר אותן כבעלות מאפיינים של טרנד לבין רדוקציה של תופעה מורכבת לשאלת הטרנדיות שלה.

"בטח שאתם הולכים לים. עד שמצאתם חניה, תזיזו את האוטו?" – מי צריך אוטו כשיש לך את כל מה שאתה צריך במרחק הליכה?

[1]המצפון שלי מחייב אותי לציין שאנחנו בתורנו שולפים באותה קלות את "קלף מזג האוויר".

"רק אם אתה מניח שהתארגנויות פוליטיות בת"א שונות מהותית מאחיותיהן בזירה הכלל ארצית או בזירה המוניציפאלית הירושלמית" – אני מניח שכל התארגנות פוליטית היא ייחודית, תולדה של המרכיבים האנושיים הספציפיים שלה ושל התנאים ההיסטוריים שבהם הם פועלים. אפשר ללמוד מהעבר אבל בטח שאי-אפשר לחזות באמצעותו את העתיד. נראה לי שגם המרקסיסטים האורתודוקסים ביותר כבר לא מאמינים בדטרמיניזם הזה.

"ה-12 בנובמבר לא כזה רחוק. נחיה ונראה?" – ככה זה נראה.

"אז ממה נפשך?" – זה בסדר, התגברתי.

"זו פראנויה לטעון שנחצה קו אדום, שהוא בעיניי מסוכן, ושביום שבו תומכי השיח הדמוקרטי סותמים בשמו פיות הם מפסיקים להיות במחנה שלי?" – עדיין לא הבנתי איזה קו אדום נחצה ואיזו סתימת פיות נעשתה. למיטב הבנתי, כל מה שנעשה בינתיים זה שהיו כמה טוקבקים לא נחמדים בעליל, וכל השאר זה ברמה של תחזיות אימה שעדיין לא התגשמו ויש לי הרגשה שגם לא תתגשמנה. ועד שזה יקרה – ולדעתי זה לא יקרה – אני אמשיך לקרוא לזה פראנויה.

"בהתארגנויות שאני הייתי חבר בהן, מעולם לא סתמנו פה לאחרים בכוחנות. מעולם לא דרשנו מהאחר להוכיח שמניעיו טהורים." – כאמור, עדיין לא הבנתי איזו סתימת פיות נעשה ברמת המעשית. כפי שכתבתי כבר בהתחלת דיוננו, אני אישית חושב שכל העיסוק בטוקבקיסטים-מטעם היה מוגזם ולי אישית אין בעיה להתווכח עם מישהו גם אם הוא טוקבקיסט-מטעם. סביר להניח שיהיה לי קל יותר להפריך את הטענות של מישהו שפשוט שילמו לו בשביל להגיד אותן. אבל, "מי שמבטיח לי פוליטיקה נקיית כפיים ובשמה מוכן ללכלך ידיו, זה, איך לומר בעדינות, לא תואם." – מבחינתי פוליטיקה נקיית כפיים זה דברים הרבה יותר עקרוניים, כמו ניהול דמוקרטי ושקוף וסירוב לשעבוד לבעלי הון, ובתחומים האלה עיר לכולנו בינתיים עושה את העבודה. אולי יש לנו סדר עדיפויות שונה, אבל מבחינתי גסות רוח לטוקבקיסטים אלמוניים, גם אם עקרונית אני מתנגד לה, היא די חסרת משמעות לעומת ההישגים האלה.

"אני מציע שתבדוק כמה מהאזרחים שנעצרו מתוקף חוק הפטריוט, או שהושם עליהם מעקב, היו לבנים. יכול להיות שתופתע." – גזענות לא-פורמלית בפעילות של המשטר זה משהו שמעולם לא נעלם. את ההישגים הקונקרטיים של התנועה לזכויות האזרח, כמו ביטול הסגרגציה באוטובוסים, בתי-ספר, ואוניברסיטאות ומתן זכות-בחירה מעשית לשחורים בדרום אתה לא יכול לקחת ממנה. ב-1963, המשלחת של מיסיסיפי לוועידת המפלגה הדמוקרטית סירבה לכלול בתוכה שחורים. ב-2008 המפלגה הדמוקרטית מריצה אדם שחור לנשיאות ארצות הברית. הייתי אומר שבינתיים נראה שדי הולך להם. בשביל טרנד, כמובן.

"אבל זו הסחת דעת, שהרי אני לא מדבר על הקמפיין הרשמי אלא על הפעולות של אותם תומכי חנין שסביבם סב הדיון." – הסיבה, במקרה הזה, לכך שזה הקמפיין הרשמי, היא שזה הדבר ההגיוני לעשות. ולכן תומכי חנין עושים את זה גם כן.

"זה נהדר, אתם שואלים שאלה ומסרבים לקבל את התשובה." – כפי שהערתי בתחילת הדיון, אין פה ממש "אתם". אני לא מייצג אף אחד. אין לי מושג מי פנה ליוסי ומה הייתה התגלגלות העניינים, אבל כמו שאמרתי מקודם, אני מעדיף לא להמשיך לדבר על הפוסט של יוסי.

"" בבחירות, הרמה המעשית היא הרמה היחידה. מה שמשנה זה מי שנבחר." – אפילו אתה הודית שאין זה כך, הרי: " כבר אמרתי מקודם שבמקרה שבו אתה חושב ששתי האפשרויות רעות באותה מידה אז כבר אין לך מחויבות לבחור."" – לקחת שני ציטוטים שלי משני הקשרים שונים. הציטוט הראשון מתייחס לשאלה הפרגמטית – תכלס, מה הולך לקרות. הציטוט השני מתייחס לשאלה האתית – בהתחשב באפשרויות העומדות לפניך, מהו הדבר שראוי לעשות אותו. אז כן, ברמה הפרגמטית, מה שמשנה זה מי שנבחר. ברמה האתית, אם אתה חושב ששתי האפשרויות רעות באותה מידה, ראוי לא לתמוך באף אחת מהן.

"מעניין, חשבתי שבתי משפט פועלים מתוקפה של סמכות מוסרית ומבצעים שיפוט מוסרי של מעשים." – בתי המשפט פועלים מתוקף כוחו של הריבון – בעל המונופול על האלימות, אם נהיה ובריאנים לרגע. שאלת היחס בין הצדק והחוק היא שאלה בסיסית בפילוסופיה של המשפט. לטעמי, זיהוי בין הצדק לבין החוק הוא טוטליטרי.

"האם (אי)מעשהו של מי שלא הציל חיים נמצא באותו מקום כמו מעשהו של הרוצח?" – כל מקרה לגופו, ויש מקרים שבהם אגלה הבנה רבה יותר כלפי הרוצח – גם אם לא אצדיק אותו, כמובן. יש רוצחים שיש להם נסיבות הרבה יותר מקלות, לטעמי, מאשר לאדם שהלך ברחוב ליד אדם גוסס, לא התקשר להזמין אמבולנס ונתן לו למות כי הוא התקמצן על השיחת טלפון (בהנחה שהוא ידע שהאדם הולך למות ושאין אף אחד אחר שהולך להזמין אמבולנס).

"הטוב בעיני מי, בעיניך? אם בעיניי חנין אינו הטוב האולטימטיבי, הוא אולי רק קצת יותר טוב מהמתחרה שלו, האם עליי לצאת מיד בראש חוצות ולהכריז שאני חושב שהירח זורח ממשקפיו?" – כבר עניתי לך על זה בפוסט הקודם, לא? כשדיברתי על "הבעת אי-תמיכה" לא התכוונתי לאי-הבעת תמיכה. אתה לא חייב להגיד שום דבר על אף אחד, אם אתה לא רוצה. אם אתה חושב שחנין רק קצת יותר טוב, אתה יכול גם להגיד שהוא קצת יותר טוב. לא זכור לי שטענתי אחרת.

"ועכשיו, בזמן שאתם מחפשים מזגן, אני יוצא לטיול ברחובות עירי." – לא נורא, הקיץ הולך להיגמר. בטח ניצלת את הטיול הזה בשביל להספיק עוד ללכת לים. זה רק חמש דקות הליכה. אה, סליחה. שכחתי.

"אני מצטער, לעורר כמה חברה שממילא מעורבים פוליטית ולגרור אחריהם עוד כמה חברה שממילא יחזרו לסושי ב-12 בנובמבר, זה לא כזה הישג מרשים. ראיתי מרשימים ממנו" – שמע, קצת קשה לנהל דיון כזה כשאתה כבר נעול על זה שאתה יודע מראש מה יהיה אחרי הבחירות. אני מדבר איתך על עובדות עכשוויות ואתה עונה לי בנבואות עתידיות. אני הרי לא יכול להוכיח לך שיהיה אחרת, ובניגוד לך, אני גם לא מתיימר לדעת מה יהיה. הייתי רק מציע לך לקחת בחשבון שיש סיכוי שאני מכיר קצת יותר טוב ממך את הלך-הרוח התל-אביבי בנושא הזה – לא כי אני יותר חכם או דק-אבחנה ממך, אלא פשוט כי אני גר בתל-אביב, בעוד שאתה, לפי הצהרותיך, נמנע בכל מחיר מלהתקרב לעיר הזו. זה לא אומר שאני צודק, כמובן, זה רק אומר שאני נחשף בצורה יום-יומית לדברים שאתה לא נחשף אליהם ויש לי קצת יותר מידע אמפירי להסתמך עליו. בנוסף לכך, אם הבנתי אותך נכון, לא היית מודע לקיומה של "עיר לכולנו" עד שדב חנין לא הכריז על התמודדותו, בעוד שאני עוקב אחריה עוד לפני בכלל היה לה שם. אז אני גם מכיר את הרקע יותר טוב ממך. שוב, זה לא אומר שאני בהכרח צודק, אבל תסמוך עליי לפחות שיש בסיס כלשהו למה שאני אומר ושאני לא ממציא את הכל ממשאלות ליבי.

"הזלזול (כלפי המתנגדים) והיחס הציני (כלפי המעזים לחשוב אחרת) הם לא שלי. את ההתנהגויות אני רק מאבחן" – אתה רציני? אתה באמת טוען שכל מה שעשית זה לאבחן התנהגויות ושלא היה שום דבר שאמרת שהביע זלזול וציניות?

"ךתנועה מהפכנית כמו שאתה מתאר כאן צריך להיות טיפה יותר חוסן ממה שדרוש כדי להתמודד עם כמה בלוגרים ציניים." – אל תדאג, למיטב ידיעתי התנועה מסתדרת.

"אני אומר שנחצה קו, ושלא הגענו רחוק מזה. לגבי חסימה המונית, אינני יודע מה כל בלוגר עושה בבלוגו הפרטי." – בקיצור, אתה מדבר על דברים שאתה לא באמת יודע שקרו, אבל אתה חושב שיכול להיות שקרו או שייקרו בעתיד, ובכל מקרה אתה ליתר ביטחון מתנהג כאילו שהם כבר קרו. ואתה לא מבין למה אני קורא לזה פראנויה?

"אני לא רואה סיבה שלחנינאים תינתן איזושהי פריבילגיה, על תקן "אולי הם טועים, אבל זו לא אשמתם, ככה זה פוליטיקה". לא ממי שמנסה לשכנע אותי בפוליטיקה אחרת." – זה לא קשור לפריבילגיה. גם אם היית מאשים את תומכיו של חולדאי בזה שהם גסי רוח הייתי אומר לך שזה לא רלבנטי. זה גם לא קשור ל"פוליטיקה אחרת". זה פשוט כל כך שולי וחסר-משמעות שאני לא מבין למה אתה נתפס לזה. כלומר, כתבת מקודם שיש לך רקע בפעילות פוליטית ושאפילו הולכת מספר התארגנויות. ובאמת, אף אחד אף פעם לא התעצבן? שם וכולם היו חייכניים נונסטופ? וסובלניים ונחמדים לכל המתנגדים? באמת?

"" בסוף הולכים לאכול חומוס והכל בסדר" – הוא שאמרתי. טרנד." – מה הקשר? פוליטיקאים רציניים לא אוכלים חומוס?

"לא, אלה שנהנים להתלהב יוסיפו להתלהב. אלה שהם סחפו איתם יחזרו לחומוס." – כן, ושוב במקום לגבות את הטענות שלך בעובדות אתה עונה לי עם נבואות. איך אתה בדיוק מצפה שאני אענה לך על זה?

"ולפעמים הטרנד מתחלף והטוב מבוטל. על חוק הפטריוט שמעת? כל פוליטיקה שתלויה בטרנד, בטל טרנד בטלה פוליטיקה." – התנועה לזכויות האזרח פעלה למען שוויון זכויות לשחורים. מה קשור חוק הפטריוט?

"אבל למה לא קם בלוג לא רשמי רשמי של תומכי עיר לכולנו, "איך הופכים עיר לכולנו לרוב במועצה"?" – לעיר לכולנו יש אתר משלה והיה לה אתר עוד לפני שדב חנין נבחר. הסיבה שכרגע הקמפיין מתמקד בדב חנין היא שהבחירות לראשות העירייה יותר משנות מאשר הבחירות לחברי המועצה. כמו שב-1996 הקמפיינים של העבודה והליכוד התמקדו בפרס ובנתניהו ולא במפלגות עצמן. ככה זה עובד בבחירה ישירה.

"טענת שאי תמיכה בחנין כמוה כתמיכה בחולדאי. הנה, ממש בקטע שציטטתי בפוסט: "ובניגוד למה שכתבת בפתיחת הפוסט, בהתחשב בזה שהמועמד היחיד שיש לו איזשהו סיכוי לנצח את חולדאי הוא חנין, הרי שכל הבעת אי-תמיכה בחנין כמוה כהבעת תמיכה, ישירה או עקיפה, בחולדאי."" – לא, נראה לי שלא הבנת אותי נכון. אין לי בעיה עם זה שמישהו לא אומר כלום. כתבתי "הבעת אי-תמיכה", לא "אי-הבעת תמיכה". כלומר, הפעולה האקטיבית של ללכת ולהצהיר לכל העולם "רק שתדעו, אני לא תומך בחנין".

"וממתי הרמה המעשית היא היחידה? אנחנו אפילו לא שופטים אנשים רק על סמך מבחן התוצאה." – בבחירות, הרמה המעשית היא הרמה היחידה. מה שמשנה זה מי שנבחר.

"הטענה היא שככיוון שאין לך מושג מי חזק יותר בקלפי, אין לך מושג מי מרוויח מאי הצבעה. אולי זה דווקא דב?" – אני מוכן לקחת את הסיכון.

"האם בית דין כלדהו ירשיע אותי ברצח? יפה. כי כשאנחנו מבצעים שיפוט מוסרי של מעשים, מבחן התוצאה הוא ממש, אבל ממש, לא הקריטריון היחידי" – לא ברור לי איך עשית את הקפיצה ממשפט למוסר. בית הדין ירשיע אותך או לא ירשיע אותך בהתאם לחוקי המדינה הרלבנטית. ברמה המוסרית, אתה עדיין תהיה אחראי.

"אם נחזור לדוגמה שהבאתי כאן, של חובת הצבעה בין מועמד שיהרוג ערבים לכזה שיהרוג אתיופים (אם לך מותר דוגמאות קיצוניות וגו') – אם לא תצביע, וייבחר זה שרוצה להרוג ערבים ויבצע את זממו, האם תישא באותה האשמה שנושא מי שהצביע עבור אותו מועמד?" – אבל זו לא דוגמה טובה, כי כבר אמרתי מקודם שבמקרה שבו אתה חושב ששתי האפשרויות רעות באותה מידה אז כבר אין לך מחויבות לבחור. בהקשר שעליו דיברתי, המקרה שבו אי-העשייה מקבלת משמעות מוסרית הוא זה שבו אתה נמנע מלעשות את הטוב.

"זה לא היה מצחיק. אולי אני נעדר חוש הומור. אבל אתה יודע איך זה, אנשים מתלהטים בויכוח פוליטי." – תכלס.

""אני יכול לא להיות אופטימי, להצביע "נכון" בלי לסכן את שמי הטוב ולעשות נפשות." – אמרתי שאתה לא יכול?" – טענת שאי תמיכה בחנין כמוה כתמיכה בחולדאי. הנה, ממש בקטע שציטטתי בפוסט: "ובניגוד למה שכתבת בפתיחת הפוסט, בהתחשב בזה שהמועמד היחיד שיש לו איזשהו סיכוי לנצח את חולדאי הוא חנין, הרי שכל הבעת אי-תמיכה בחנין כמוה כהבעת תמיכה, ישירה או עקיפה, בחולדאי."

" לא, ידידי, מה שאני עושה זה לא לחשוב על הבחירה כמנותקת מהתוצאה שלה. אם שתי בחירות, שונות כביכול, או לחילופין, בחירה מסוימת והימנעות מכל בחירה, מובילות בדיוק לאותה תוצאה, אז ברמה המעשית אין הבדל ביניהן." – וממתי הרמה המעשית היא היחידה? אנחנו אפילו לא שופטים אנשים רק על סמך מבחן התוצאה.
" אני כרגע מדבר ברמת הקמפיין, שבו ברור שחולדאי הוא החזק, עקב הסיבות שמניתי מקודם. אם בסופו של דבר חנין יתברר כחזק בקלפי אני אשמח מאוד, וכרגע אני מנסה לעשות את המעט שביכולתי בשביל לעזור לזה לקרות." – הטענה היא שככיוון שאין לך מושג מי חזק יותר בקלפי, אין לך מושג מי מרוויח מאי הצבעה. אולי זה דווקא דב?
" שונה מהותית ברמת הבחירה, כן, אבל עדיין מכריעה ברמת התוצאה. בוא אני אתן דוגמה קיצונית (ואבהיר הפעם – כן, היא קיצונית רק כי קל יותר להדגים את הנקודה ככה, אני לא באמת משווה, וכו'). בוא נאמר שאתה נתקל בבן-אדם בסכנת חיים ואתה היחיד שיכול להציל אותו, מבלי שזה ידרוש ממך מאמץ מיוחד או שתהיה לזה איזושהי השלכה שלילית לגביך. אתה יכול לבחור לתת לו למות, ונכון שזה שונה ברמת הבחירה מלהרוג אותו בעצמך, אבל בסופו של דבר התוצאה תהיה זהה – הבן אדם ימות, וזו אשמתך." – האם בית דין כלדהו ירשיע אותי ברצח? יפה. כי כשאנחנו מבצעים שיפוט מוסרי של מעשים, מבחן התוצאה הוא ממש, אבל ממש, לא הקריטריון היחידי. ולכן הזיהוי שאתה מבצע הוא לא ענייני. אם נחזור לדוגמה שהבאתי כאן, של חובת הצבעה בין מועמד שיהרוג ערבים לכזה שיהרוג אתיופים (אם לך מותר דוגמאות קיצוניות וגו') – אם לא תצביע, וייבחר זה שרוצה להרוג ערבים ויבצע את זממו, האם תישא באותה האשמה שנושא מי שהצביע עבור אותו מועמד?
" אתה יודע משהו, אני מתחיל לחשוד שאחת הסיבות לזה שאנשים מתעצבנים על תומכי דב חנין זה העדר חוש הומור. לא מבדילים בין בדיחות לבין אמירות רציניות. כאילו, באמת לא הבנת שזה היה בצחוק?" – זה לא היה מצחיק. אולי אני נעדר חוש הומור. אבל אתה יודע איך זה, אנשים מתלהטים בויכוח פוליטי.

"אתה קורא לזה נבואת זעם, אני קורא לזה ריאליזם. אתה סומך על חנין, אני רואה ח"כ שלא גמר קדנציה. הכול סובייקטיבי. אז מה, זה הופך אותי לתומך חושף שיניים של חולדאי?" – זה לא הופך אותך לתומך חושף שיניים של חולדאי, אבל כשהמצב רע, ואנשים קמים ומנסים לעשות משהו בנושא, ובתגובה הם זוכים בזלזול וביחס ציני, אז כן, אם זה עוזר למישהו אז זה עוזר למי שמרוויח מהמצב הרע ושיש לו אינטרס לשמר אותו.

"כך שכל שאר החנינאים יוכלו לחסום אותך אפריורית. אתה באמת לא רואה את הנזק לשיח הדמוקרטי?", אני מניח שלו הייתי מפרסם כאן את הטלפון שלך, היית די מתרגז" – רגע, אתה אומר שבאמת התבצעה חסימה המונית של תומכי חולדאי, או שפורסמו מספרי טלפון שלהם בלי רשותם? אתה יכול לתת לי דוגמה למישהו שעשה את זה או לינק לבלוג/אתר שבו זה נעשה?

"כן, רק שאתה משום מה חושב שאני זה שלא בסדר שאני מעביר על זה ביקורת." – שאתה מעביר ביקורת על זה שאנשים נוטים להתלהט בוויכוחים פוליטיים? שמע, זכותך, אבל כמו במקרה של חסרונות הדמוקרטיה הייצוגית, זה לא משהו שמייחד את עיר לכולנו. זה פשוט ככה. מדברים על פוליטיקה, קצת צועקים, עוברים לדבר על כדורגל, צועקים עוד יותר, בסוף הולכים לאכול חומוס והכל בסדר. לא צריך לעשות מזה כזה עניין. אזכיר שוב את מילת הקסם: פרופורציות.

"תגיד את זה למתלהבי עמיר פרץ, שדיברו על אכזבה מהתקווה ה(לא-)לבנה הבאה." – הייתי אומר להם, אבל לא נעים לי להפריע להם כי נראה שהם כולם (חוץ מיוסי גורביץ) כרגע עסוקים בלהתלהב מדב חנין, מה שדי מפריך את הטענה שלך שההתלהבות מובילה לכך שהם "מתאכזבים, מפתחים מנה בריאה של ציניות ובסוף גם מפסיקים להצביע".

"אתה לא ברצינות משווה בין מועמד לראשות עיריית מרק ת"א לבין התנועה לזכויות האזרח, נכון?" – נו באמת. ברור לך שזה לא מה שניסיתי להגיד. הכוונה שלי היתה שזה שתנועה מסוימת היא, בין היתר, "טרנדית", לאו דווקא אומר משהו על היכולת שלה לפעול בצורה רצינית ולהגיע להישגים. סביר להניח שהיו לא מעט אנשים שהגיעו למצעד על וושינגטון ב-1963 כי זה היה מגניב או כי החברים שלהם הלכו או כי הם שמעו שסמולניות נותנות בקלות. זה השפיע במשהו על ההישגים של התנועה? אין שום קשר. לפעמים משהו יכול להיות גם טוב וגם טרנדי. והטוב נשאר גם כשהטרנד עובר. ולפעמים, ברגע המכריע, זה גם הטרנד שעוזר לטוב להשיג את המטרות שלו.

"אני גר בעיר החשובה ביותר בישראל" – אה, נכון, שכחתי. כן.

"על החולצות כתוב I dov TA. לאתר קוראים סיטי-דב, וכותרתו היא "איך הופכים דב חנין לראש עיר". הבקשה לתמיכה היא בחנין והמיקוד של כל הבלוגרים הללו הוא בחנין. עיר לכולנו היא במקרה הטוב תפאורה." – אויש באמת. הקמפיין שמעמיד במרכזו את דב חנין התחיל ברגע שהיה ידוע מי יתמודד על ראשות העירייה מטעם התנועה, כי זה קצת מטופש להגיד לאנשים "תצביעו למתמודד שלנו לראשות העירייה למרות שאין לנו מושג מי הוא!". אני לא יודע מי מפעיל את citydov או מי מוכר את החולצות, אבל אני מאוד מאוד אופתע אם לאנשים האלה לא היה קשר ל"עיר לכולנו" לפני כן.

"אני יכול לא להיות אופטימי, להצביע "נכון" בלי לסכן את שמי הטוב ולעשות נפשות." – אמרתי שאתה לא יכול?

"וואו. כדי שהחתולה שלך תמות מרעב אתה צריך לנעול אותה במקום שאין בו אוכל או דרך יציאה, וזו כבר ממש פעולה אקטיבית" – נו, אם אתה מתעקש – אני גר בקומה רביעית. האוכל שלי במקרר והאוכל שלה ייגמר בסופו של דבר. היא לא יודעת לפתוח דלתות גם אם הן לא נעולות. היא מאוד חמודה אבל אני חושד שהיא לוקה בפיגור קל. היא תמות. זה ייקח זמן כי היא די שמנמנה אבל זה יקרה בסופו של דבר. מסכנה. טוב, לפחות זה יפטור אותי מהצורך להתמודד עם ערימות הפרווה שהיא משאירה בכל מקום.

"זה שלחוסר פעולה יש גם השלכות זה נכון – אבל גם זו בחירה לגיטימית. בעמדה בין שתי בחירות, אתה מבצע זיהוי של אי הבחירה עם בחירה מסוימת. וזה פשוט לא נכון." – לא, ידידי, מה שאני עושה זה לא לחשוב על הבחירה כמנותקת מהתוצאה שלה. אם שתי בחירות, שונות כביכול, או לחילופין, בחירה מסוימת והימנעות מכל בחירה, מובילות בדיוק לאותה תוצאה, אז ברמה המעשית אין הבדל ביניהן.

"לא. אתה נביא? אתה יודע כיצד יצביעו תושבי ת"א? כי אם לא, אז גם לך לא יכול להיות ברור מראש את מי אי ההצבעה של מאן דהוא (לט אלון אי התמיכה האקטיבית במועמד ספציפי, שעליה אנחנו מדברים) תשרת." – אני כרגע מדבר ברמת הקמפיין, שבו ברור שחולדאי הוא החזק, עקב הסיבות שמניתי מקודם. אם בסופו של דבר חנין יתברר כחזק בקלפי אני אשמח מאוד, וכרגע אני מנסה לעשות את המעט שביכולתי בשביל לעזור לזה לקרות.

"בחירה. נכונות לשאת בהשלכות שלה. אבל בחירה ששונה מהותית מהצבעה ל-x או ל-y." – שונה מהותית ברמת הבחירה, כן, אבל עדיין מכריעה ברמת התוצאה. בוא אני אתן דוגמה קיצונית (ואבהיר הפעם – כן, היא קיצונית רק כי קל יותר להדגים את הנקודה ככה, אני לא באמת משווה, וכו'). בוא נאמר שאתה נתקל בבן-אדם בסכנת חיים ואתה היחיד שיכול להציל אותו, מבלי שזה ידרוש ממך מאמץ מיוחד או שתהיה לזה איזושהי השלכה שלילית לגביך. אתה יכול לבחור לתת לו למות, ונכון שזה שונה ברמת הבחירה מלהרוג אותו בעצמך, אבל בסופו של דבר התוצאה תהיה זהה – הבן אדם ימות, וזו אשמתך.

""לא לתמוך בו אקטיבית, לא לא להצביע עבורו. אל-אלוהים." – בסדר בסדר, אתה לא צריך להמשיך לשכנע אותי, אמרתי כבר שהיתה פה אי-הבנה ושאני מאמין לך שלא לזה התכוונת. אבל אתה מבין שמה שאמרת השתמע לשתי פנים?" – לא ממש." – טוב, נראה לי קצת קטנוני להמשיך להתווכח על זה, אז בוא נסכים על זה שיש לי קשיים בהבנת הנקרא.

"עד המשפט הזה הצלחת לא להרגיז אותי. חבל שהרסת. אני לא רוצה מקום בתל אביב. אני שונא את תל אביב. מכל הערים בעולם, תל אביב תהיה האחרונה שאבחר לגור בה. ויתרתי בחודשיים האחרונים על ארבע הצעות עבודה בת"א. וזה שהמשכת את המשפט המקומם הזה בתעמולת בחירות זולה – זה המקום להבהיר (כאילו שבאמת נדרשה הבהרה) שהבלוג שלי הוא לא לוח מודעות וזה ממש לא המקום לזה – זה ממש הציפוי על העוגה. יודע מה? שכנעת אותי. אני בעד חולדאי. אם כל התל אביביים הצעירים יצטרכו למצוא אלטרנטיבות שפויות, אולי נעצור את התחרדות ירושלים." – אתה יודע משהו, אני מתחיל לחשוד שאחת הסיבות לזה שאנשים מתעצבנים על תומכי דב חנין זה העדר חוש הומור. לא מבדילים בין בדיחות לבין אמירות רציניות. כאילו, באמת לא הבנת שזה היה בצחוק?

"ומעבר לזה, זה שיש התלהבות סביב מישהו, ושיכול להיות שחלק ממנה נובע באמת מזה שהתמיכה בו היא "טרנדית", לא הופך את התופעה עצמה לטרנד. גם תמיכה באובמה עכשיו היא טרנדית. גם תמיכה בתנועה לזכויות-האזרח בארצות-הברית ב-1963 היתה טרנדית. אבל אין בזה שום דבר ששולל את היכולת של התנועה עצמה להוביל לשינוי." – אתה לא ברצינות משווה בין מועמד לראשות עיריית מרק ת"א לבין התנועה לזכויות האזרח, נכון?
" ותאמין לי, זה לא כל כך פשוט להקים תנועה פוליטית וזה בטח לא פשוט לשכנע חבר-כנסת מכהן להתמודד מטעמה על ראשות העיר החשובה ביותר בישראל. צריך קצת יותר מטרנדיות בשביל זה. לא נראה לי שדב חנין הצטרף בשביל לעשות רושם על הבחורות בריף-ראף." – אני גר בעיר החשובה ביותר בישראל. ואל תמכור לי עכשיו שבלוגרי-הטרנד הם אלה ששכנעו את חנין להצטרף. הטרנד שלהם התחיל אחרי הצטרפותו.
מה שמביא אותי ל:
" מה אני אגיד לך. כנראה שאנחנו מקבלים את המידע שלנו ממקורות שונים. אני זוכר את הדיבורים על "עיר לכולנו" עוד לפני שהיה לה שם. אם אני לא טועה גם קיבלתי הזמנה בפייסבוק לכנס הקמה שלה. כן. ה-19 בינואר. אני לא מיוחד, כמעט 1,000 אנשים הוזמנו. והגיוני שלפחות חלקם סיפרו לחברים שלהם. אני יודע שאני סיפרתי. אז יכול להיות שלא שמעת כי אתה גר בירושלים ופחות מתעניין במה שקורה בתל-אביב. אבל זה ממש לא משהו שהופיע אאוט אוף דה בלו. פשוט עכשיו יש יותר רעש מסביב לזה כי הבחירות מתקרבות." – קדחת. על החולצות כתוב I dov TA. לאתר קוראים סיטי-דב, וכותרתו היא "איך הופכים דב חנין לראש עיר". הבקשה לתמיכה היא בחנין והמיקוד של כל הבלוגרים הללו הוא בחנין. עיר לכולנו היא במקרה הטוב תפאורה.
" יכול להיות. אני מעדיף להיות אופטימי ולהתאכזב מאשר לבוא מראש בגישה צינית ופטליסטית." – מעולה. לחלופין, אני יכול לא להיות אופטימי, להצביע "נכון" בלי לסכן את שמי הטוב ולעשות נפשות. טרם ניתנו לך יכולות נבואיות, ועל אמונה אי אפשר לבוא בטענות לאף אחד. מה שמביא אותי ל:
""אי הצבעה איננה פעולת הצבעה אקטיבית" – נכון, אבל זה לא אומר שאין לה השלכות מעשיות. אם אני לא אאכיל את החתולה שלי היא תמות מרעב וזה יהיה אשמתי, למרות שלא נקטתי בכל פעולה אקטיבית." – וואו. כדי שהחתולה שלך תמות מרעב אתה צריך לנעול אותה במקום שאין בו אוכל או דרך יציאה, וזו כבר ממש פעולה אקטיבית. זה שלחוסר פעולה יש גם השלכות זה נכון – אבל גם זו בחירה לגיטימית. בעמדה בין שתי בחירות, אתה מבצע זיהוי של אי הבחירה עם בחירה מסוימת. וזה פשוט לא נכון.
""וממילא לא ניתן לדעת מראש מיהו ה"חזק"" – אז זהו, שהסיפור הנוכחי הוא כל כך דוד וגוליית שזה מביך. ראש עיר מכהן שנתמך ע"י שתי המפלגות הגדולות ביותר במדינה, שאחת מהן היא מפלגת שלטון, עם מנגנון משומן ותקציבים ואדם שוב – יהיו פעילויותיו אשר יהיו – מול תנועה שהוקמה מהשטח ע"י אנשים אלמונים, שבראשה עומד חבר-כנסת שהמפלגה שלו כל-כך לא מעניינת את התקשורת עד שבסקרים היא פשוט מופיעה כחלק מה"ערבים". לא ברור לך מי החזק פה?" – לא. אתה נביא? אתה יודע כיצד יצביעו תושבי ת"א? כי אם לא, אז גם לך לא יכול להיות ברור מראש את מי אי ההצבעה של מאן דהוא (לט אלון אי התמיכה האקטיבית במועמד ספציפי, שעליה אנחנו מדברים) תשרת.
""ואם לא מביעים תמיכה במועמד שלנו, אמרת, משרתים את המועמד השני." – בצורה ישירה או עקיפה, כן. זה תלוי הקשר. בהקשר שבו אמרתי את זה התכוונתי לזה, אבל זה היה בהקשר של הפוסט של יוסי שכאמור אני מעדיף לא להמשיך לדבר עליו." – שוב, רצונו של אדם וגו'.
"- יש ויש. כי אי-הצבעה היא ויתור על פוטנציאל להצבעה אקטיבית. היא לא ואקום. ההשפעה שלה נכפתה עליך ברגע שנכללת במאגר הבוחרים. אתה מדבר כאן מתוך שיח ניאו-ליברלי ואטומיסטי שמתכחש לזה שאנשים חיים בקהילה ולפעולות שלהם, כמו גם למחדלים שלהם, יש השלכות שחורגות מעבר לקיום ה"פרטי" שלהם. גם אם הם מתכחשים לזה. וזה מה שאני מתכוון אליו כשאני מדבר על אחריות." – מה פתאום התכחשות. בחירה. נכונות לשאת בהשלכות שלה. אבל בחירה ששונה מהותית מהצבעה ל-x או ל-y.

"לא לתמוך בו אקטיבית, לא לא להצביע עבורו. אל-אלוהים." – בסדר בסדר, אתה לא צריך להמשיך לשכנע אותי, אמרתי כבר שהיתה פה אי-הבנה ושאני מאמין לך שלא לזה התכוונת. אבל אתה מבין שמה שאמרת השתמע לשתי פנים?" – לא ממש.

"תקשיב, אם אתה לא תגיד כאן ועכשיו שאתה אוהב את ניר ברקת אהבת נפש, סימן שאתה רוצה שירושלים תתחרד סופית." – אל תדאג, אם החרדים ישתלטו תמיד יהיה לך מקום בתל-אביב. אלא אם חולדאי ייבחר, כמובן, ואז יידרש ממך הון התחלתי של 1,500,000$, שני רכבים פרטיים והוכחה לכך שהזכירו אותך לפחות שלוש פעמים ב"דה מארקר"." – עד המשפט הזה הצלחת לא להרגיז אותי. חבל שהרסת. אני לא רוצה מקום בתל אביב. אני שונא את תל אביב. מכל הערים בעולם, תל אביב תהיה האחרונה שאבחר לגור בה. ויתרתי בחודשיים האחרונים על ארבע הצעות עבודה בת"א. וזה שהמשכת את המשפט המקומם הזה בתעמולת בחירות זולה – זה המקום להבהיר (כאילו שבאמת נדרשה הבהרה) שהבלוג שלי הוא לא לוח מודעות וזה ממש לא המקום לזה – זה ממש הציפוי על העוגה. יודע מה? שכנעת אותי. אני בעד חולדאי. אם כל התל אביביים הצעירים יצטרכו למצוא אלטרנטיבות שפויות, אולי נעצור את התחרדות ירושלים.

ועפרונית, אין שום חשש: אין לי כל כוונה להצביע לפנתרים השחורים, ויש לי כמה סיבות טובות למדי.