‫תגובות לפוסט: "על קפיטליזם ואינדיבידואליזם (או למה אמא שלי הרסה לי את החיים) – (פוסוטורח)"‬

‫מאת: אריאל‬

‫אריאל‬ — Wed, 18 Nov 2009 16:49:40 +0000

תודה לך,
אני דיי צעיר (12)
אבל עברתי הרבה בחיים יותר מאשר אנשים בניי 20..
ההורים שלי גרושים,
מאז שהייתי קטן…
בקרוב יהיה מישפט שיקבע איפה אני יהיה.
תאחל לי בהצלחה!
ותודה לך מאד אתה עזרתה לי להבין כמה דברים.
תודה לך.

‫מאת: אלחנן‬

‫אלחנן‬ — Wed, 03 Dec 2008 20:49:09 +0000

יול, כמו מרבית חבריך עובדי ההיטק השתעבדת לכסף, לקפיטליזם כרוני ואינדווידואליזם מוחלט. אתה חולה קרוהן שמשקיע את מירצו ולילותיו לעשית ממון שבספק יניב לך בריאות או אושר. אני מאחל לך בהצלחה בדרך למליונים רק על תהרוס לך את המעי בדרך. כדי שתשמור על עצמך שתוכל להנות מכל הממון שתצבור אני ממליץ לך לישון טוב לחלום על אושר חיבוק חם ובריאות, לאכול ארוחות מזינות ובריאות לעשות כושר ובקיצור להנות מהחיים. ואולי תשקיע יותר זמן בעצמך מאשר בהגשמה עצמית.
תהיה בריא אלחנן

‫מאת: לא שומעים! » בין “עוני” כבעייה חברתית לבין “עניים” כפרטים שיש להם בעיה - Blog Action Day 2008‬

Wed, 15 Oct 2008 11:34:48 +0000

[...] עני את כל אותן נקודות בחיים שאפשר היה לעשות משהו אחר, שאדם עם יותר כח רצון, יותר מוטיבציה, אולי יותר שכל, היה מצליח להפוך באמצעותו את חייו לסיפור הצלחה. אבל [...]

‫מאת: איציק ארזוני‬

‫איציק ארזוני‬ — Thu, 02 Oct 2008 10:08:07 +0000

ושוב סליחה על ההתלהמות. זה נושא שמטריד אותי בצורה יוצאת מהכלל בזמן האחרון.

מספיק לראות את כל העדר שמתהלך ברחוב עם אוזניות תקועות לו במחשבה ולא מודע לשום דבר מעבר לצעד הבא שהוא הולך לעשות. אין מה לדבר, אין מה לשאול אין מה כלום… אוף…

‫מאת: איציק ארזוני‬

‫איציק ארזוני‬ — Thu, 02 Oct 2008 10:04:11 +0000

הבעיה עם אינדיבידואליזם היא שזו צורת החיים היחידה שמהותה היא אשליה. בשם שלה מודגשת האשליה… אינדיבידואליזם…

הרי תל אביב מלאה באינדיבידואליסטים. עדר של אינדיבידואליסטים שנוהמים כולם פה אחד באותו טון דיבור ובקצב מילים מתואם: "אם אני יכול לדאוג לעצמי, אז כל אחד יכול! הייתה לי ילדות קשה גדלתי ב….. (השלם את החסר) ועובדה שעכשיו אני מרוויח…. אלפים אז וואלה, תמשיכו להיות צרכנים והמדינה לא צריכה לעזור לכם!"

וזה סבבה לגמרי כל עוד מדובר באינדיבידואליסטים אינדיבידואלים. אבל כשמדובר בכל כך הרבה מכם, ויותר מזה כאשר האינדיבידואליסטים קובעים את המדיניות גם לאלו שמודעים לעובדה שהם בני אדם, ולא מכונות הצלחה קפיטליסטיות, אז זה כבר נהיה לא בסדר בעיני.

אני מצטער אם זה נשמע מתלהם, אני פשוט גר בתל אביב כבר חודשיים תמימים אחרי שעברתי משדרות ולמעשה כבר בא לי להקיא מכל האינדיבידואליזם הזה. ראבק, זה לא קשה להיות מכונת הצלחה. זה ממש ממש ממש לא קשה. ואני באמת מכיר לא מעט כאלו שאמא שלהם בטוחה, בגלל החינוך שקיבלה, שאוטוטו קצין אס אס ירה לה בראש ואז הילדים התינוקות שלה בני העשרים פלוס חייבים לדעת להתמודד עם כל צרות העולם לבד ולאגור אוכל ולדאוג רק לעצמם (וגם לברוח מתחת לפירצה של הגדר החשמלית) ונהיו מכונות הצלחה מטורפות הפועלות בשביל לשרוד ולהצליח יותר מכל אחד אחר. יאי!!!

אבל ראבק, יותר ויותר ויותר אני רואה שמכונות ההצלחה האלו הן גם דורסניות. כעדר אינדיוידואליסטים הם רומסים כל מי שלא נטמע אצלם במערכת.

נכון, יול, שאתה לא כתבתם שום דבר דורסני במאמרון הזה, אז הטענה היא לא אליך כאינדיבידואל…

איפהשהו זה מזכיר לי את הבורג ממסע בין כוכבים…

(והאלטרנטיבה של כל זה היא פשוט…. לחיות בצורה שפויה. לא תתנו לנו?)

‫מאת: ינון‬

‫ינון‬ — Fri, 26 Sep 2008 14:01:36 +0000

נמרוד, מוזר, חשבתי שהצלחתי קצת למתן את הטון לרמה שמתאימה לויכוח תיאורטי… מצטער אם זה מצטייר אחרת. בסופו של דבר זה עניין של סגנון, ופערים ברוח השיחה שלא עוברים מסך (מחשב) כל כך טוב.
אני חושב שמה שהפריע לך הוא גם מה שהפריע לי יותר מהכל. אני פשוט אלרגי ברמות קשות לטיעונים מהסוג המדובר (קצבאות וכו'), וזה לפעמים מעוור את עיני. חברי הקפיטליסטים יותר (נו, גם לי יש כאלה (-; ) מקבלים את ההתקפים האלה בהבנה, כנראה אני צריך לשמור אותם לקהל הביתי…

‫מאת: יול‬

‫יול‬ — Fri, 26 Sep 2008 13:55:36 +0000

דובי, אין לי שום ויכוח עם מה שאמרת, וכמו שניתן לנחש אני אפילו הייתי לוקח את זה לקיצוניות יותר.

אבל, ואת זה גם ניסיתי להסביר בתגובה שלי, כשאדם מנסה ונכשל, הוא יכול לנסות שוב, או שהוא יכול לוותר. אם הוא ניסה ונכשל, וניסה שוב ונכשל וניסה שוב ונכשל אבל חי את כל חייו תוך שאיפה לקידום והגשמה עצמית – הנה לך בן אדם שבראיה הקפיטליסטית רווחתית שהצגת היה שווה כל אגורה שהחברה השקיעה בו ותמכה בו לאורך הדרך. אני מדבר על אלה שלא ניסו, או שניסו, נכשלו ומאז מעבירים את חייהם בהרהור על החיים שהיו יכולים להיות להם אם רק הכוחות העליונים לא היו נגדם. אנשים כאלה הם אכן זבל פרזיטי, יופי של הגדרה.

עוד הערה שקיבלתי דווקא באופליין, ואני נאלץ להסכים איתה, היא שגם הראיה הקפיטליסטית\אינדבידואליסטית\אינטרסנטית לא שוללת פעולה אקטיבית לשם קידום אנשים אחרים שהם לא אתה, ולו מתוך ראיה שגורסת כי האינדבידואל מהעולם האמיתי (בניגוד לאינדבידואל האקדמי פילוסופי) לא יכול להתחמק מהעובדה שהוא חי בתוך חברה, ועל ידי קידום החברה בה חי את פועל באופן ישיר לקידום עצמך.

‫מאת: דובי קננגיסר‬

‫דובי קננגיסר‬ — Fri, 26 Sep 2008 13:36:15 +0000

אני לא בטוח שזה באמת הוגן להשוות בין אידאל מדינת הרווחה לבין התפיסה של "מי אחראי עלי?" – ולו מהסיבה הפשוטה שעצם השיטה הקפיטליסטית (ומדינת הרווחה היא בהכרח קפיטליסטית) מניחה כהנחת יסוד ריבוד חברתי. כלומר, בניגוד למה שמשתמע מדבריו של יול כאילו כל אחד היה יכול להגיע למה שהוא הגיע אם רק היה מנסה, הקפיטליזם דורש את ליטרת שואבי העצים וחוטבי המים שלו, אחרת השיטה לא תתפקד. מישהו צריך להיות במעמד הפועלים, ואחת ההשלכות של זה היא שחלק מהאנשים יפלו מתחת למעמד הזה. מדינת הרווחה מנסה לדאוג שגם אלו וגם אלו יהנו ממידה אלמנטרית של בטחון כלכלי. מדינת רווחה שבנויה היטב גם תדאג לעודד אנשים לצאת לעבוד במגוון דרכים, כי היא לא יכולה להתקיים בלי תעסוקה גבוהה (והמס המתלווה לכך, כמובן).
זה מה שהפריע לי אצל יול, הניסיון הזה להציג כאילו אם הוא הצליח, כל אחד יכול, כאשר בחינה בסיסית של השיטה הכלכלית שלנו מגלה שפיזית זה בלתי אפשרי שכולם יצליחו.
זה לא אומר שכולם צריכים לוותר ולשקוע בחיים על חשבון המדינה, אבל זה כן אומר שזה שמישהו ניסה ונכשל לא אומר שאנחנו צריכים להתייחס אליו כאל זבל פרזיטי.

‫מאת: nimrod‬

‫nimrod‬ — Fri, 26 Sep 2008 11:43:11 +0000

הפסקתם, אז אני אגיד כמה דברים.
קודם כל, אני מודיע מראש על היעדרה המוחלט של אובייקטיביות. אני מכיר את יול כבר כעשר שנים; הוא האח שאף פעם לא היה לי מאז התיכון. אני אוהב, מעריץ ומכבד אותו. יש לי גם בסיס רחב יותר לשיפוט של יול מלמגיבים כאן: אני גם יודע את הדברים שהוא לא מספר לכם. ובכל זאת:
ההתייחסות של יול בפוסט למימד הכספי בלבד היא כחלק מהוויכוח הקבוע ביני – סוציאליסט – לבינו. אם הוא כותב כאן, אני משער שחשב כשכתב את הטקסט, כדאי שזה יתייחס לדברים שבדרך כלל אני עוסק בהם. אבל אם יורשה לי להרחיב את מה שיול טען כאן לכדי – וול, לא בדיוק פילוסופיה, יותר כמו "עצות לחיים טובים" או: "איך יול חושב שצריך לחיות" – אני חושב שמה שיול אומר כאן הוא שאדם צריך לבנות את חייו; לעשות מעצמו אדם; להציב לעצמו מטרות ולפעול להשגתן. אני חושב – יול, תרגיש חופשי לתקן אותי אם אני טועה – שהוא היה חש את אותה מידה של בוז כלפי פרזיט שמעדיף "לעבוד בלשכה" למרות שהוא יכול לעבוד ולבן-עשירים שחי על חשבון אבא ואימא, יושב כל היום בבית ומחכה שיקרה לו מה שיהפוך אותו למאושר. זה וזה לא לוקחים אחריות, לא חולמים חלומות, לא מגשימים אותם ומחכים שיבוא להם הדבר שהם רוצים כתוצאה מעבודתם של אחרים.
במילותיה של טליה שפירא[1], "אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו". יול שם לב. במשך שנים צפיתי באיש הנהדר הזה – באמת, עשר דקות איתו וכולכם מרוחים עליו, זה חלק ממה שהוא עושה – מנסה להפוך את החיים שלו למשהו שהוא יכול לחיות איתו, וניסיתי לרשום את המתכון. אם אני קונפליקט, יול הוא פתרון.
צפיתי איך נחתה עליו מכה אחרי מכה. קרוהן, ואז צה"ל שסירב לגייס אותו – תזכרו את זה בפעם הבאה שיספרו לכם על "משתמטים" – הנסיעה השנתית לאילת, ללוויה. מכות נוספות שהוא לא דיבר עליהן כאן, אז אין זה ממקומי לחשוף. וראיתי איך הוא מסרב, ממש ככה, לתת לדברים האלה להסיט אותו.
זה לא רק כסף – ולכן, דובי, העקיצה שלך פחות במקומה, יול לא גדל בחוסר – זה האופן שבו הוא מגשים את חייו. בדור שלנו, זה לא פשוט כלל ועיקר. אור, מכל האנשים בעולם, ציפיתי שתזדהה.
אבל מה שהטריד את המגיבים כאן זו העמדה שיול הציג לגבי קצבאות. אני חייב לומר שבמישור העקרוני, אני לא יכול לראות איך מי שמגדיר עצמו כסוציאליסט ושמאלה מכך יכול לחשוב אחרת. הייעוד של קצבאות וסיוע במניעת עוני הוא לספק רשת בטחון. מי שיכולים לעבוד וחיים על אבטלה – ואל תמכרו לי שאין כאלה, אני מכיר אישית כמה – מי שמסרב לצאת לעבודה אבל מביא ילדים בתריסרים, מי מקבל לפי צרכו אבל לא נותן כפי יכולתו, אם לחזור על המנטרה השחוקה ההיא; כל אלה שומטים את הקרקע מתחת המערכת הקצבאית, הם גנבים ומועלים בכספים שמונעים עזרה מוגדלת ממי שמגיעה להם עזרה בשם איזשהו "אני ואפסי עוד" שסוציאליסט לא יכול לשקוט אל מולו. זה שבעולם האמיתי דברים הם מורכבים יותר: שקשה עד בלתי אפשרי[2] להקים מנגנון שיבחן את המקרים, שזה יביא לפגיעה קשה בכבודם של עניים הזקוקים לעזרה, שהמערכת הקיימת היא, לפחות בעיניי, הרע במיעוטו; עם כל זה אני מסכים בהחלט. יש לי המון ויכוחים עם יול על זה. למקרה שלא שמתם לב, אני טיפוס די וכחן. וכשאני אומר "די", אני מתכוון "ממש המון". אבל במישור העקרוני, אני לא רואה הבדל בין האמירה של יול " אני אמור לקבל קצבאות כי מגיע לי. אני אמור לבכות כי מגיע לי. אני אמור לדרוש שידאגו לי. אני אמור לחכות שמישהו אחר יעשה משהו כדי להרים אותי במעלה הסולם החברתי. אני אמור לעשות הרבה דברים" לבין האמירה של שחר לפני כמה שבועות על "אינפנטריליזציה", שאגב, מבוססת בכלל על אמירה של דובי. "אף אחד לא אחראי עליך. את/ה אדם מבוגר. תתמודד/י עם ההשלכות של המעשים שלך". מוכר? אל תרגיז אותי עם אינגלהרט, יש לי ציטוטים של קננגיסר.
הנקודה שלי דווקא הפריעה בפוסט – אני הודעתי שאתן במה לכל פוסטורח שיעבור בקרה מינימלית של רמת כתיבה, אין בפרסום משום הסכמה עם הדברים, וזה נכון לפוסטי האורח העתידיים – היא בפתיחת הדברים: "למרות הכותרת הבומבסטית, אין לי באמת אג'נדה חברתית. יש לי את האני מאמין שלי, אבל אין לי שום כוונה לנסות לשכנע אף אחד אחר בנכונותו. הבאסה בלהיות אינדיבידואליסט טהור היא שמלכתחילה אתה מניח שמה שנכון בשבילך לא בהכרח נכון לאף אחד אחר." – כאן אולי נח שורש המחלוקת העיקרי ביני ובין יול. בין אינדיבידואליזם לאקזיסטנציאליזם. שלי יש מטרה: לתקן את העולם סביבי תיקון אקזיסטנציאלי, להוציא את האינדיבידום מאנשים, לפתות אותם לחיים אותנטיים; המטרה הזו מלווה באמונה שכשהם יעשו כן, יהיו הרבה דברים שהם יראו כמוני. ליול אין. הוא מציג עצמו כאן כפרודה בודדת. וזה רקע שקשה לי איתו.

מילה על סגנון. התלבטתי אם להציג אותה. ינון, התגובה האחרונה שלך הייתה נורא זועמת ואישית. זה צרם לי, והרגשתי צורך לומר את זה. חלק מהאחריות הנלווה להיותי אדם חושב. או כי ככה זה כשאחד הטקסטים הספרותיים המכוננים של חייך הוא "בעלטת" של אמיר גלבוע.

נו, אז "האדם מחפש משמעות", אבל יצא בסוף טקסט עם ערך פילוסופי, לא?

[1]"אצטט את האמת באשר אמצאנה"
[2]בלתי אפשרי פרקטי, כלומר, ההון שנצטרך להשקיע בזה יהיה יותר ממה שנחסוך.

‫מאת: דובי קננגיסר‬

‫דובי קננגיסר‬ — Thu, 25 Sep 2008 12:40:42 +0000

הנה: http://www.amazon.com/Culture-Shift-Advanced-Industrial-Society/dp/B000MBVX1W/ref=sr_1_8?ie=UTF8&s=books&qid=1222349989&sr=8-8