Vitia Splendida
במחזה 'האבירים' מצייר אריסטופאנס את התפוררויות המוחלטות: כפי שמעריצים את גללי הדלאי למה, כך מעריץ האספסוף את פסולת החברה. הראשון שמגיע הוא הטוב ביותר, או זה שרואה את עצמו בהערצה כמוהם, מצב שבשיא השפל שלו מקביל להחלטתה של דמוקרטיה למכור את הכבוד האימפריאלי במכירה פומבית[1].
מכל התופעות שמזמנת היהדות גרסת ישראל 2008, התופעה הנלעגת ביותר היא אותם אפיקורסים לתיאבון, דתיים למחצה, מודים-במקצת, דתילונים, המכונים "מסורתיים" בסקרים ובעיתונות ואני אוהב לקרוא להם "דתים בחבר'ה" או "חילונים-כנגד-רצונם". כולנו מכירים את הטיפוס - הם מנשקים מזוזה (והמהדרין שמים תוך כדי כך יד על הראש, מה שהופך את הטקס כולו לריקוד מושחת מגוחך במיוחד) לפני היציאה לבילוי ביום שישי; הם שומרים כשרות אבל לא מחפשים תעודה; הם החבר'ה שבצבא היו מנצלים את ספירת העומר כדי לגדל זקן לראשונה בימיהם; בית הכנסת שאליו הם לא הולכים הוא אורתודוכסי.
מי שמבקר בימים הנוראים בבית כנסת אורתודוכסי - חוויה שכל חילוני-מדעת חייב לעצמו כדי להבין הבן היטב מפני מה הוא נמלט - יכול לזהות אותם בקלות: הם אלה שמגיעים לשחרית של יום כיפור בג'ינס וחולצה לבנה ובחצי שעה איחור, כיפה על הקוצים בשיער; קמים חצי שניה אחרי כולם ונשארים לעמוד חצי שניה אחרי שכולם התיישבו; מדי פעם ניתן לתפוס אותם מעלעלים בטירוף במחזור, מנסים להבין היכן הם; לקראת המוסף הם מתחילים לגלות חוסר נוחות ועיניהם נאות אנה ואנה בניסיון לחשב דרכי מילוט בעוד אצבעותיהם מונות את העמודים שנותרו לסוף; הם אלה שלא באמת יודעים מתי צריך להצטרף בקדיש או בחצי-קדיש, אז הם הולכים עם הקהל ותמיד יוצא להם "אמן" במקום "בריך הוא".
הם מצביעי ש"ס הלא-חרדים; אנשי ה"היידה ביבי"; רוכשי השרוכים האדומים (מישהו אמר עכומ"ז?); יהודים-בכאילו, בשביל הדאחקה, בשביל לצאת טוב עם החבר'ה; "פילוסים" כאלה, אספסוף יהודי גאה; אלה שאין להם עליהם טלית קטן או כיפה, אבל הם בטוחים שמצעד גאווה בירושלים לא צריך להתקיים; אנשים שאומרים על דברים שהם "נגד הדת", אותו מונח עילג שקנה לו אחיזה במקומותינו; יג"עים[2]. ערסים, בקיצור.
בימים כתיקונם, האידיוטים המועילים של האורתודוכסיה היהודית בעיקר משעשעים אותי. נכון, הם אלה שבשלם אין דיני אישות נורמליים במדינה הזו, אבל בחיי היומיום שלי אני לא מתחתן, אז זה פחות מפריע. לרוב, הם בעיקר קומיים. בייחוד אני נהנה, כשיש לי זמן, להגיע איתם לויכוחים על דת; לרוב, אני יודע יותר מהם, והם נותרים אילמים ונבוכים כשמסיכת ה"יהודי השורשי" נקרעת מעל פניהם אל מול מי שנראה להם כחילוני מובהק.
אבל מדי פעם השבאבניקים החילונים האלה חורגים מגבולות הקומי, חוצים את מחוזות האבסורד, עוזבים את ארצות הנלעגות ולוקחים את אישיותם הלא מגובשת והמגוחכת למקומות בהם עליבותה יוצרת נזק. כזאת אירע ביום הכיפורים השנה.
מכל התופעות האבסורדיות שההמון היהודי מצליח לייצר, יידוי האבנים על מכוניות ביום הכיפורים היא אולי המגוחכת והבזויה ביותר. אני מבקר כאן את הציבור החרדי חדשות לבקרים, אולם אין לטעות: כאן לא מדובר בחרדים. רגע, לסייג: במקום הזה, אם חרדים נתפסים מיידים אבנים בכיפור, אני יודע שמדובר במתי-מעט של נערים משועממים, שבאבניקים שבבית יחטפו עם החגורה אם אבא יגלה איפה היו. זאת משתי סיבות: האחת, חרדים לרוב גרים, לטוב ולרע, בשכונות של עצמם, ובהן אין נוסעים בשבתות, שלא לדבר על יום כיפור. עוד לא פגשתי חילוני שהיה צריך לנסוע לקריית מאטרסדורף אי פעם, שלא לדבר על דווקא ביום כיפור. כדי למצוא מכוניות נוסעות על החרדים הללו להפליג למקומות רחוקים, ולרובם פשוט אין זמן לזה בתוך בליל המעשים שהוא יום כיפור. יחזקאל בטח יחזק את נקודת המבט הזו בצאת החג, אם יספיק טרם כניסת שבת.
הסיבה השניה שכאן לא מדובר בתופעה חרדית היא שלטוב ולרע, החרדים מבינים במה הם מאמינים. למעשה, ואולי קוראיי יופתעו לשמוע ממני דברים כאלה, אחד המאפיינים של הלך הרוח החרדי הוא הניסיון להבין מה עומד מאחורי המצוות - יש לכך היבטים שליליים והיבטים חיוביים, אבל בכל מקרה את יידוי האבנים הם ישמרו ליום אחר.
לא, הפעולה הזו שמורה למי שמורגלים בסתירות בכל מה שנוגע ליהדותם, אלה שאמונתם היא חברתית בלבד, על גבול הפופוליסטית; רק להם לא תהיה כל בעיה ליידות אבנים ברכב נוסע דקות לפני שיעזרו לאח הקטן להרכיב גלגלי עזר על האופניים ודקות אחרי שאיחלו לחבריהם, בניו-אייג'יות ראויה, גמר חתימה טובה וביקשו סליחה על חטאותיהם; הם הרי לא יודעים כי "האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה".
פעם הייתי עד להתקוטטות שבה שלושה גברים התנהגו באופן מביש כלפי אדם רביעי[3]. האנשים בקהל צפו במחזה מתוך תרעומת, והמלמול העוין שלהם דרבן אותם לפעולה[4]. אחדים התרכזו באחד התוקפים ודחפו אותו על הארץ וכו'. כלומר הנוקמים השתמשו באותו הכוח של התוקפים[...]פניתי לאחד הנוקמים וניסיתי להסביר לו באופן דיאלקטי את חוסר העקיבות שבהתנהגותם, אך הוא כנראה לא היה מסוגל לעסוק במשהו כזה. והוא השיב רק: "הגיע לו. לנבל הזה מגיע שלושה נגד אחד". זה נמצא על גבול הקומי[...][5].
בעכו, שני אפסים מפלצתיים ניצבו זה מול זה, כאילו להמחיש את הסכנה שבציבוריות, שבה דשתי מספיק. לבל אובן לא נכון, הערבים שהשתתפו במהומות אינם טובים יותר מהיהודים שהתחילו בהן. הם גם אינם גרועים יותר. אלה אספסוף ואלה אספסוף, וכולם ראויים לכלא. אולם אין לשכוח מי החל באלימות: מי שיידה אבנים באדם פשוט.
האריה הפחדן שהוא משטרת ישראל, באמצעות סגן ניצב אבי אדרי (שמעת, גוגל? אבי אדרי. מפקד משטרת עכו. סגן ניצב) מגדיל לעשות בסיקור האירוע, כי הוא מעניק את התואר "פרובוקציה", אותו תואר שהאספסוף אוהב להסתתר מאחוריו, למעשה שאיננו פרובוקטיבי כלל ועיקר. הנה, כך:
מפקד משטרת עכו, סגן-ניצב אבי אדרי, סיפר ל-ynet כי מחקירה של האירועים עולה כי בעקבות הפרובוקציה שנגרמה עקב כניסת הנהג הערבי לשכונה, החלו תושבים יהודים ליידות אבנים לעבר הנהג ולעבר בני משפחתו שנחלצו לעזרתו. בעקבות המקרה פשטה בעיר העתיקה שמועה כי הנהג הערבי נהרג. מאות תושבים ערבים החלו להגיע לזירת האירוע ובמקום פרצו עימותים וקטטות.[6]
העניין כאן הוא שבגלל שהתרגלנו לראות ב"פרובוקציה" מושג שמצדיק תגובה אלימה, הוא הפך לתירוץ לה; יוסי גורביץ כבר העיר לפניי יפה שחופש הביטוי מגן גם, אם לא בעיקר, על פרובוקציות.
אבל ראוי גם לציין שלא הייתה כאן כל פרובוקציה. כך לפי טמקא:
הרקע לאירועים - תושב העיר העתיקה, שנכנס עם מכוניתו לרחוב בן-שושן בעיר באזור בו רוב התושבים יהודים, על מנת לבקר קרובי משפחה.
הניסוח הטמקאי מתחכם, אבל לא צריך איי-קיו בשמים כדי להבין ש"באיזור בו רוב התושבים יהודים" פירושו "באיזור מעורב". אז מה יש לנו כאן? יש לנו לא-יהודי שנוסע לבקר את משפחתו הלא-יהודית ביום רביעי, שהוא גם במקרה יום כיפור של היהודים. פרובוקציה הייתה - ושוב, גם אז האלימות לא הייתה מוצדקת בשום צורה ואופן - לו היה נוסע לשכונה יהודית רק לשם הנסיעה, מצפצף בצופרו ומפריע את השלווה. כאן מדובר באדם שבסך הכול מילא את שגרת יומו.
גרתי עד לא מכבר באבו-תור, שכונה מעורבת. היו דברים ששכניי עשו ששיגעו אותי - למשל, הייתה להם נטייה לנהוג במהירות מטורפת ברחובות הצרים של השכונה - אבל ביום הכיפורים שעבר לא עלה על דעתי שהם יימנעו מלנהוג לפי שגרת יומם. המכולת הקטנה, זו שאף פעם לא העזתי לקנות בה דברים שלא באו בקופסאות סגורות בגלל מצב סניטרי גרוע במיוחד, עבדה כרגיל (אפילו קניתי סיגריות), המכוניות דהרו כדרכן בכבישים הצרים, הילדים שיחקו ברחוב, צוחקים וצועקים, מהחלונות בקעה מוסיקה. למה שלא יהיה זה כך? יום הכיפורים הוא, לדידם, בשמ"א: בעיה של מישהו אחר. מה, אני לא יצאתי מהבית עם יוגורט וכפית, כמנהגי מדי בוקר[7] במהלך הרמדאן?
אח, אכלתי טוב ברמדאן שעבר. אחת המשפחות השכנות הייתה שולחת את אחד מילדיה להתייצב בבוקר עם סיר ובו שאריות מסעודת הלילה הקודם. "אימא אמרה שעד הלילה זה יתקלקל ואין לה מקום במקרר, תאכל, רק תחזיר את הסיר". אחר הצהריים הייתי אוכל, מנקה את הסיר ומחזיר אותו, בטקס קבוע של "למה שטפת, לא צריך". לרגע לא עלה על דעתם של שכניי שאני לא אוכל במהלך היום כי הם לא אוכלים. להיפך, הם האכילו אותי. מכל מקום, מעולם לא יידו אבנים ביוגורט שלי. ככה עובד "חיה ותן לחיות".
אבל משטרת ישראל רואה באזרח ערבי החי את שגרת יומו פרובוקטור. האספסוף החל ליידות בו אבנים, כי זה מה שהאספסוף יודע לעשות. "העקרון החיובי הנערץ של החיברות בימינו הוא העיקרון המכלה והמייאש"[8]. משפחתו יצאה החוצה להגן עליו. פרצה מהומה. ערבים אחרים החלו להגיע למקום - סביר להניח שהוזעקו - והקטטה התחילה. בשלב הזה המשטרה, בפיקודו של סגן ניצב אבי אדרי, כזכור, "ניהלה[...]משא ומתן לחילוץ בני המשפחה הערבית שהיתה נצורה בדירתה[...]". את זה שבישראל מעדיפים לנהל משא ומתן עם פורעי חוק במקום להיפרע מהם ניתן ללמוד בקלות מכמות עסקאות הטיעון או מפרשת מיגרון. אבל כאן יש חשד סביר שהמשטרה התרשלה במילוי תפקידה, הואיל והעומד בראשה, סגן ניצב אבי אדרי, סבר, כאמור, ששגרת יומו של אזרח ערבי היא פרובוקציה. עוד יותר, אם קוראים את דבריו של חה"כ זכור.
ובמקומותינו, פרובוקציה מצדיקה אלימות. אלה אותם אנשים שיתמכו, בוודאי, במצעדו של בן-גביר באום אל פאחם ויתבטאו בחריפות נגד תושבי אום אל פאחם אם אלה יגיבו באלימות. הם רגילים לסתירה. "והרוח ההוא מעיד ברוחנו כי בני אלוהים אנחנו"[9], לדידם, והרוח ההוא מצדיק את אלימותנו, כי פגעו לנו בקודש הקודשים - הנסיעה בכיפור. וזה מקומם.
הגיע הזמן - למעשה, כבר חלף זה מכבר, שנפסיק לחפש "מי עשה לנו" ונתחיל לראות מה אנחנו עושים. וזו, הרי, משמעותו של יום כיפור.
- סרן קירקגור, העת הזאת [↩]
- יהודים גאים עילגים [↩]
- הכוונה כאן היא שהם התגודדו עליו שלושה כנגד אחד, נמרוד [↩]
- כבדרך אגב, מתאר כאן קירקגור היטב כיצד פועל אספסוף, נמרוד [↩]
- סרן קירקגור, העת הזאת [↩]
- ציטוט מכתבה בטמקא, ההדגשה שלי, נמרוד [↩]
- אז, לפחות, זמן לארוחת בוקר נורמלית לא היה לי. יוגורט בדרך לאוטובוס היה רעיון טוב [↩]
- סרן קירקגור, העת הזאת" [↩]
- איגרת פאולוס אל הרומים, 8, 16 [↩]
על מה אני אמור להגיב? לצערי, גם בהפגנות שבת (רחוב בר אילן, מישהו?) נזרקו אבנים. אני מניח שאלו שעושים זאת הם היג"עים (אהבתי!) שנמצאים בחברה החרדית. כלומר, אני יודע שיש כאלה, שבאבניקים למחצה ושאר שמות, השאלה היא אם אפשר להטיל עליהם את כל האשמה למעשים כאלה. אני משער שכן, שהרי אדם חרדי מצוי, טבועים בו איסורי השבת, למשל איסור מוקצה של הרמת אבן, שלא לדבר על זריקתה לשם ניפוץ חלון, הכרוכה באיסורי תורה ממש.
דווקא ברמדאן האחרון, כשבבנין הסתובבו באופן קבוע פועלים ערביים, השתדלתי שלא יראו אותי או אפילו את הילדים אוכלים. קצת בגלל רגשות דת וקצת כדי לא להקשות עליהם יותר את הצום, במיוחד בימים החמים שעבר, כשרואים מישהו אוכל או שותה, זה ממש מגרה. (הייתי כותב צער בע"ח, אבל אז היו אומרים שרואים לי את הגזענות. ממש לא. זו בדיחה קלאסית של דתיים שאדם יאמר גם על עצמו.)
לא שאני מבקר את מעשיך, "ההכרח לא יגונה ולא ישובח", אמר מאמר החכם, ובמיוחד כששכניך גילו דעתם בנושא במעשיהם. (בישולי עכו"ם! טוף, לפחות חזיר לא היה שם ;) )
אה, ולא ממש הבנתי מה ציפה סרן קירקגור מהסובבים, שיתנו למעשה הנבלה להמשך עד שאחד מהם יאזור אומץ להתייצב בפני אחד התוקפים באחד על אחד? (אתה היית עושה זאת, נעמדת גם בפני סכין, שמענו. כל הכבוד, כבר אמרתי אז, אבל רק מעטים כמוך.)
לעיתים, כדי למנוע מעשה נבלה, צריך להשתמש בפעולה שלכאורה מהווה בעצמה מעשה נבלה. ההבדל הוא במניע. אדם תוקף אחר, אם הוא עושה זאת בצורה קבוצתית הדבר נחשב כלא ספורטיבי, לא הוגן, ולא מוצדק בשום מצב, כן? אבל מה אם קבוצה מתנפלת על אדם חמוש כדי למנוע ממנו לירות באנשים?
שלא לדבר על הדוגמאות בהן המדינה שוללת את חירותו של אדם, דרך משל, פוגעת בזכויותיו, כדי למנוע ממנו לפגוע בזכויות של אחרים.
("אמן" במקום "בריך הוא" זה לא נורא, זה עניין של מנהגים מה לענות אז. ההיפך הוא המביך.)
למה לי אין שכנים ששולחים סירים?
(היכולת שלי להבחין בין עיקר לשולי תמיד הייתה מרשימה)
"על מה אני אמור להגיב? " - לדידי? רק על מה שבא לך.
" לצערי, גם בהפגנות שבת (רחוב בר אילן, מישהו?) נזרקו אבנים" - הטענה שלי כוונה לכיפור; הפגנות בר-אילן היו תעודת קלון לחברה החרדית כולה, ממש כמו "מהומות וייספיש".
"אני יודע שיש כאלה, שבאבניקים למחצה ושאר שמות, השאלה היא אם אפשר להטיל עליהם את כל האשמה למעשים כאלה" - עמדתי בנושא ברורה; יע"ז, כיפור הוא שונה ביותר משבת, האין זה כך?
"דווקא ברמדאן האחרון, כשבבנין הסתובבו באופן קבוע פועלים ערביים, השתדלתי שלא יראו אותי או אפילו את הילדים אוכלים. קצת בגלל רגשות דת וקצת כדי לא להקשות עליהם יותר את הצום, במיוחד בימים החמים שעבר, כשרואים מישהו אוכל או שותה, זה ממש מגרה. (הייתי כותב צער בע"ח, אבל אז היו אומרים שרואים לי את הגזענות. ממש לא. זו בדיחה קלאסית של דתיים שאדם יאמר גם על עצמו.)" - אשריך. בשיא הרצינות, כל הכבוד על ההתחשבות. ובכל זאת, אם ניגש ללב הטענה, אני מניח שלו היית אוכל בגלוי לא היית מקבל בהבנה מטח אבנים, האין זה כך?
"אה, ולא ממש הבנתי מה ציפה סרן קירקגור מהסובבים, שיתנו למעשה הנבלה להמשך עד שאחד מהם יאזור אומץ להתייצב בפני אחד התוקפים באחד על אחד?" - שיקראו למשטרה? שיפרידו את הנצים ולא ימשיכו להכותם?
"לעיתים, כדי למנוע מעשה נבלה, צריך להשתמש בפעולה שלכאורה מהווה בעצמה מעשה נבלה. ההבדל הוא במניע." - המונופול על הפעלת אלימות במדינה, להוציא מקרים של הגנה עצמית, הוא בידי המדינה בלבד. אי אפשר לנצח אלימות באלימות. בוא נחזור לדוגמה הקירקגוריאנית (כמו כמעט תמיד אצלו, הדוגמה הזו מרמזת לשאלות עמוקות יותר; במקרה הזה היא פתח לדיון ברגרסיה חברתית). נניח שעכשיו התכנסו שלושה גברים סביב התוקף והם מכים אותו, וסביבם מתכנס קהל, שבתורו מוציא מתוכו שלושה גברים שיכו את אחד המכים, וכך הלאה - אפשר להמשיך זאת לאינסוף. עד מהרה תהא העיר כולה, אם לא המדינה כולה, שקועה בקטטות-לסירוגין כאלה, כולן, כדבריך, מוצדקות עד-מאד.
ויותר מזה: למעשה, בראיה הזו, אין לך כל דרך לדעת שהקטטה בה התערבו אותם גברים שקירקגור אומר שהתערבו לא הייתה בדיוק ממין זה: כלומר, ששלושת הגברים "המקוריים" לא היו תגובה לקטטה של שלושה-על-אחד קודם לכן. זהו גלגולה של אלימות; גלגול שאני חושש ממנו מאד לאור התמשכות המהומות. אבן שזרק טיפש וגו'.
" אבל מה אם קבוצה מתנפלת על אדם חמוש כדי למנוע ממנו לירות באנשים?" - זו הגנה עצמית, וגם תהליך סופי. אבל אם אותה קבוצה מפרקת אותו מנישקו ואז מבצעת בו לינץ', הרי מדובר במשהו אחר לגמרי, לא? הייתה זו אישה חרדית דגולה, בלה פרוינד, שהגנה בגופה על מחבל (עדנאן אלאפנדי) שדקר שני צעירים באיזור השוק מפני המון זועם.
"שלא לדבר על הדוגמאות בהן המדינה שוללת את חירותו של אדם, דרך משל, פוגעת בזכויותיו, כדי למנוע ממנו לפגוע בזכויות של אחרים." - כן, זה מתוקף המונופול של המדינה על האלימות.
"("אמן" במקום "בריך הוא" זה לא נורא, זה עניין של מנהגים מה לענות אז. ההיפך הוא המביך.)" - אתה יוצא מנקודת הנחה שהיג"עים יודעים מה המנהג שלהם. מה שמזכיר לי שהשבוע למדתי שהכי טוב להיות הולנדי.
העלמה עפרונית, איזה כיף שאת מגיבה.
"למה לי אין שכנים ששולחים סירים?" - אני יכול לחשוב על כמה הסברים משכנעים, ואף לא על אחד שאני יכול לפרסם בפומבי בלב שקט.
"היכולת שלי להבחין בין עיקר לשולי תמיד הייתה מרשימה" - אה, אבל אלה הדברים החשובים באמת.
יע"ז? אין הערת שולים שמפרשת את ראשי התיבות הללו.
ברור שלא הייתי מקבל בהבנה מטר אבנים, אתה מכיר מישהו שכן? אני מסכים שפגיעה ברגשות, גם אם יש כזו, לא מצדיקה אלימות, "על מילים לא מרביצים".
לקירקגור, אה, כי מהציטוט שהבאת לא היה ברור שהם היכו את התוקפים ההם, אני הבנתי שהם רק הפרידו או משהו כזה. מכאן תשובה גם לפיסקה הבאה, אני מסכים לכל מילה שאמרת.
ל"בריך הוא", הם לא צריכים לדעת מה המנהג שלהם (אם יש כזה למי שאין לו מסורת אבות מאיזו סיבה שלו תהיה), אבל גם הסביבה לא חייבת לדעת, כיום רוב הציבור יהיה מודע לקיומם של מספר מנהגים בעניינים שונים ולא יתפלא אם ישמע "אמן" מפינה זאת של בית הכנסת ו"בריך הוא" מפינה שכנגדה.
אכן, ההולנדים. כמעט גדי בחלב אימו. :)
[...] האתני של 1948 לא צלח בה לחלוטין. אבל אני תוהה כמה מהערסים שנמרוד כינה יפה כל כך יג"עים (יהודים גאים עילגים), שתקפו ערבי בשל [...]
יחזקאל, נדמה לי שיע"ז זה "יחד עם זאת".
אכן, יחד עם זאת.
"ברור שלא הייתי מקבל בהבנה מטר אבנים, אתה מכיר מישהו שכן? אני מסכים שפגיעה ברגשות, גם אם יש כזו, לא מצדיקה אלימות, "על מילים לא מרביצים"." - ויותר מזה: אם ה"סיבה" של אדם לאלימות היא פגיעה באושיות הדת שלך, והתגובה האלימה שלו מביאה לניידות ברחובות (מעניין שאלו לא ספגו אבנים) בכיפור ושאר חילולי חג, אי אפשר שלא לראות בעמדה הזו סתירה מהותית. זאת אומרת, אפשר, אבל אלה שלא רואים אותה הם ממילא אלה שבורותם אומנותם.
"לקירקגור, אה, כי מהציטוט שהבאת לא היה ברור שהם היכו את התוקפים ההם, אני הבנתי שהם רק הפרידו או משהו כזה. מכאן תשובה גם לפיסקה הבאה, אני מסכים לכל מילה שאמרת." - מצוין :)
"ל"בריך הוא", הם לא צריכים לדעת מה המנהג שלהם (אם יש כזה למי שאין לו מסורת אבות מאיזו סיבה שלו תהיה), אבל גם הסביבה לא חייבת לדעת, כיום רוב הציבור יהיה מודע לקיומם של מספר מנהגים בעניינים שונים ולא יתפלא אם ישמע "אמן" מפינה זאת של בית הכנסת ו"בריך הוא" מפינה שכנגדה." - בשלב הזה, רוב ביה"כ יודע שהם לא באמת יודעים.
"אכן, ההולנדים. כמעט גדי בחלב אימו. :)" - גדי באיחור אופנתי, מכל מקום. אכלת בשר, יצאת עם הכלב לטיול, שתית קפה. (לטובת קוראינו הבקיאים-פחות, ההולנדים שומרים, אאל"ט, שעה אחת בודדה בין בשר וחלב).
אני חושש שהשתלחת לשווא במסורתיים.
עכו ידועה בכך שהמתנחלים רואים בה יעד ל'ייהוד', ויש מספר גרעינים של בני עקיבא שהתיישבו בה, בקרבה מכוונת לתושבים ערבים ומתוך כוונה מוצהרת לייהד את העיר.
אין לי מידע על מה שקורה עכשיו, אבל אני בכלל לא אופתע אם אגלה שהכוח המניע מאחורי הפוגרומצ'יקים בעכו הוא אותו הכוח המניע מאחורי הפוגרומצ'יקים ביצהר. למעשה, אני אופתע אם לא זה המצב.
אני אהיה מאוד מופתע אם יתברר שאת האש הציתו דתיים. החרד"לים שאתה מדבר עליהם המתינו למוצאי החג כדי לחדש את המהומות.
נמרוד, לפחות בחיפה משליכי האבנים היו חרדים לפי הידיעות שקראתי.לא מן הנמנע שאותו חלק באוכלוסיה החרדית הוא שהצית את האש גם בעכו.
לצערי הרב, אני נוטה להאמין שזריקת אבנים הייתה מתרחשת גם בלי גרעין המתנחלים בעכו, כשם שהיא מתרחשת ביום כיפור בכרמיאל באופן קבוע (שם נהוג לזרוק אבנים מהגשר שתחתיו עובר כביש ראשי, ומשמש גם את האוכלוסיה הערבית שאינה גרה בכרמיאל).
אוף אוף אוף. ההתרחשויות בעכו מייאשות כל כך. גם כי אני יודע שזה יחזור על עצמו במקומות ובצורות שונות שוב ושוב, וגם כי רוב הציבור היהודי בארץ יקנה את גישת ה"נסיעה ברכב היא פרובוקציה". פשוט כי רוב יהודי הארץ, עמוק בליבם, רואים את האוכלוסיה הערבית כפרובוקציה מתמדת. ואם זה לא מספיק גרוע, ההסבר המנומק שלך לא ייגע באותו רוב אטום, כי כשזה מגיע לדת, ולזכותנו על הארץ וכל אותם מושגים ריקים ומעוותים, אנשים מכבים את ההיגיון.
מייאש, שאפשר לצעוק את הדברים בימי שגרה ובימי חירום, ועדיין יעדיף הציבור להתעלם עד הפעם הבאה שתינתן ההזדמנות לומר על הערבים שהם אף פעם לא ישתנו. כאילו אנחנו צועדים קדימה לאיזה אנשהו מבטיח.
[...] כאן בפוסט הקודם, כהרגלי, ציטטה משל קירקגור[1] שעסקה בגלגולה של אלימות, [...]
עופר, אלא אם כן אתה טוען שהחרדים הגיעו בערב כיפור מחיפה לעכו, זה לא "אותו חלק". אני לא טוען להיכרות מעולה עם אוכלוסיית עכו, אבל המחשבה שיש שם אוכלוסיה חרדית כה גדולה (שבחיפה הרי גרה באזורים משלה) בשכונה שעל פי התמונות משם היא לכל הפחות מעורבת (דתיים-חילונים, כלומר) לא נראית לי סבירה.
לפי התמונות בעיתון הפורעים הצעירים אינם חובשי כיפה. לפי הראיונות עם תושבי הרחוב לא מדובר בגרעין התיישבותי חדש - הם מדברים על מגורים במקום כמה עשרות שנים. אין סיבה שלא להניח שמדובר ביג"עים הרגילים. (אגב, חובשי כיפה היו משליכים אבנים גם על הניידות והאמבולנסים, אם הם כבר התחילו, לא?)
ינון - יותר משמרגיז אותי שהציבור בארץ יקנה את גישת ה"נסיעה ברכב היא פרובוקציה" מרגיזה אותי הנחת היסוד הקודמת לה - שפרובוקציה מצדיקה אלימות. במובן הזה, בהחלט - אוף אוף אוף.
נמרוד- הכוונה ב"אותו חלק" היתה לא ל"אותם אנשים" אלא לפלח באוכלוסיה החרדית שזו גישתו(האבנים פה הומטרו בגישה לרמב"ם, שאינו בשכונה חרדית).בכל מקרה, ממה שתיארת אתה כנראה צודק.
נמרוד,
עם כל הכבוד שאני רוחש כלפיך יש לי כמה בעיות גדולות עם מה שכתבת. אנסה לנסח אותן באופן ברור ומנומס ככל הניתן.
לגבי היג"עים, כפי שאתה מכנה אותם. מנית באריכות מאפיינים משותפים לאותם אנשים, אבל נזהרת מאד שלא לנקוב בתיאור הכי רווח לגביהם: "המזרחים". אני חושב שנזהרת שלא לקרוא להם "המזרחים" או "יוצאי מדינות ערב" או "הספרדים" כי חששת להיות מואשם בגזענות. חשבתי שאולי אני מדמיין את זה עד שהגעתי לקטע שבו אתה מגדיר אותם כמצביעי ש"ס הלא-חרדים.
לפני שאני נכנס לדברי הביקורת שלך כלפי קבוצה זו, אני רוצה להצביע על כך שלהבנתי הכפשת למעשה ציבור עצום בישראל והאשמת אותו בהפרת חוק או עצימת עיניים כלפיה למרות ש: א. לא ראיתי בכלי התקשורת התיחסות להתפלגות מוצא המתפרעים בעכו, ב. גם אם נניח שכולם "מזרחים", אני מכיר איזה שניים-שלושה (בלשון המעטה) יג"עים שכאלה שלא השתתפו בהתפרעויות אלא ישבו יפה בבית או בבית הכנסת.
לאחרונה, צפיתי בחציו האחרון של הסרט התיעודי "אשכנז". מומלץ. הסרט עוסק בזהות האשכנזית בישראל. נגע לליבי במיוחד ריאיון עם ח"כ זחאלקה שמתיחס בדיוק לאותו אספסוף כפי שנהוג לכנות אותו. הוא אומר (ויסלחו לי כולם על הציטוט הלא מדויק) שהוא לא כועס על ההמונים שצועקים מוות לערבים כי גם הם ערבים ונדפקים על-ידי האשכנזים. הוא כן כועס על האשכנזים ה"טובים" שחירבו כפרים ב48.
(אני מצטער שאני נאלץ להשתמש במילים השנואות עלי ביותר: אשכנזי ומזרחי על כל הטיותיהן, אבל הנושא הזה מכריח אותי לעשות זאת.)
אז בוא ניקח דברים בפרופורציה. גם אם המתפרעים של עכו הם מזרחים, יג"עים או כל שם PC אחר שמישהו רוצה למצוא להם, אף אחד מהם לא גירש כפר שלם, אף אחד מהם לא הפיל פצצת טון על בניין מגורים, אף אחד מהם לא פתח בירי בתוך מערת המכפלה, וכולי וכולי.
לעומת זאת, אני יכול לראות בעיני רוחי איזה טייס אשכנזי טוב, גבוה, בהיר, משכיל, חתיך. מישהו עם שם שנגמר ב"קרנץ" או "שטיין" או "סקי". מישהו שמאוד סגור על עצמו מבחינת דת. הוא לא מאמין באלוהים. הוא אוכל שרימפס עם חזיר עם גבינת נאקה עם חמץ, בפסח שחל ביום כיפור. ואין לו שום בעיה עם זה. הוא אפילו לא עושה את זה להכעיס. פשוט ככה בא לו. אותו טייס "מלח הארץ" עלול לחרב בלחיצת כפתור משפחות רבות יותר מכל פרחח מזרחי שכה קל לשנוא. אבל הוא סגור על עצמו מבחינה תיאולוגית. הוא יודע שרבבודיה סה"כ זקן סנילי.
בנוסף, מצטיירת למול עיניי דמות שונה אך דומה. זהו רופא אשכנזי, דתי, עם אב יהודי ואם-16, גר בחברון. הוא מאמין באלוהים ובעליונות הגזע היהודי. הוא לומד כל יום דף גמרא יומי ויכול לצטט לך את שו"ע מהסוף להתחלה, כולל הפירושים. יום אחד הוא נכנס למסגד ומרסס עשרות אנשים. אבל הוא סגור על עצמו מבחינה דתית.
אני מקווה שלא ייגעתי אותך בדוגמאות אלה. כמובן שאם נפתח את ברזי סיווג המוצא שאנחנו כה משתדלים להסתיר, נוכל למצוא דוגמאות שכנגד, ודוגמאות שכנגד-נגד, ודוגמאות שכנגד-נגד-נגד, אבל זה לא העניין.
כל מה שאני מנסה להגיד הוא שהניסיון שלך לקשור התנהגות דתית-מסורתית לאלימות, לא עומד במבחן המציאות.
עכשיו אגש לעצם הביקורת שלך כלפי היג"עים. אינני יודע מהו הרקע הדתי שלך למרות שיש לי תחושה עמומה על אודותיו. אני עצמי תינוק שנשבה והשתחרר מכבלי החינוך הדתי-ממלכתי. במשך שנים אחרי שעזבתי את הדת, המשכתי להעביר ביקורת הלכתית כלפי התנהגויות של דתיים/מסורתיים שלא נראו לי עקביות עם ההלכה. לקח לי זמן רב לראות כמה מגוחך הוא הדבר. עומד לו אתיאיסט וכועס על הוריו שהם משתמשים בשעון שבת למרות שזו סתם רמאות. מה איכפת לו לאתיאיסט אם ישתמשו בשעון או ימלאו את הבית בנרות.
אתה הרחקת לכת יותר ממני ואתה אף נקלע לויכוחים דתיים/הלכתיים עם שומרי מסורת שלא למדו רבות כמוך על הדת. כל חטאם שחשוב להם לשמור על מסורת אביהם. אבל מה שמתמיה יותר מכל הוא קנאותך שלך לדקדוקי ההלכה היהודית. פנחס ממש.
מהיכרותי עם משפחות יג"עים (לשמחתי התחתנתי עם בת למשפחת יג"עים, איזה כינוי אומלל…), אני חייב להגיד שאני מקנא בהם. הם חפים בחוכמתם מכל צורך לתייג זה את זה כ"דתי אדוק", "מסורתי זרקן" או "אתיאיסט מסוכן". הם מקבלים כל אחד כמות שהוא ולא שואלים אותו שאלות מעצבנות על-מנת להביכו או להפגין ברבים את חוכמתם.
ויש בהם באותם יג"עים שכה נוח להסתכל עליהם כעל קבוצה אחת ויחידה, יש בהם יודעי ויודעות ספר, ומפלפלי פילפולים, ואוכלי חזיר. אני מבטיח. באמת חיפשתי לא יותר מדי ואפילו מצאתי מזרחים שאוכלים חזיר.
(בי נשבעתי פגשתי בחיה כזו – מזרחי שאוכל חזיר וצם ביום כיפור ולא זורק אבנים אבל עם זאת, וזה אבל גדול, הוא לא יודע מתי יש לומר "ברוך הוא וברוך שמו" ומתי "אמן" – שיט נפלה עוד סטיגמה.)
-
אז עם מה נותרנו? נותרנו עם ביקורת שמנסה לשייך מניע של רגשות אשם דתיים למשליכי האבנים. אבל שכחת את ההסבר הפשוט והוא שבעכו יושבות ה"אוכלוסיות", האנשים האלה שכולם משתינים עליהם בקשת (לא מזרחית) ומקצצים ומקצצים בחינוכם וטיפוחם.
מברוכ לממסד ששוב הצליח לשסות קבוצת נדפקים א' בקבוצת נדפקים ב' ולהיפך.
אתה באמת חושב שרגשות האשם שלהם שהם לא צדיקים הובילו לצעקות מוות לערבים וזריקת אבנים? הרעיון נשמע יפה אבל תצטרך להביא הוכחות מוצקות יותר ולא רק לשוב על הטיעון. כי את רוב המאמר בילית בביקורת "מתנגדית" קטנונית כלפי התנהגותם הלא מספיק דתית אבל לא סיפקת הצדקה לראיית הרנטגן שלך את נשמתם.
לגבי שיוך שרוך אדום או כל מנהג לא אשכנזי אחר לעכו"ם והדרתו מהדת היהודית, בכך פשוט הבעת שוב פרשנות הלכתית אשכנזית "מתנגדית" כלפי האסור והמותר בדת. טרם סיפקת הסבר מדוע אתה בוחר במשקפי הרב שך כדי להגדיר מהו אבסורד ומהו מקובל מבחינת התנהגות דתית.
מצפה לתגובה ולליבון הנושא…
שלך,
יונתן
יונתן, לא ברור לי למה אתה מצפה שאענה. בנית לך איש קש וריטשת אותו עד עפר. אני בוחר מילותיי בקפידה, לו הייתי רוצה לראות את העולם באספקלריה של שנות החמישים ובהשקפה של "אשכנזי" ו"מזרחי" ו"ווזווזים" מול "צ'חצ'חים" הייתי משתמש בטרמינולוגיה הזו, היא אינה זרה לי. שום דבר ממה שכתבתי לא פוסל היותו של יג"ע אשכנזי או אפילו - רחמנא ליצלן - ממוצא מעורב (או שמא, בכובע הגזען שחבשת לראשי, עליי לומר "מישלינג"?). כך שאת הטענות שלך לגבי גזענות שלי, אם אינך יכול לגבות בטקסט, הפנה בבקשה למקום בו הן מתאימות.
הרלוונטיות של היג"עים לכאן היא שמדובר באנשים שעושים בדת קרדום לחפור בה. כל אחד יאמין ככל העולה על רוחו וילמד ככל שהוא רוצה; אבל כל הבחירות שאדם עושה הן ברות ביקורת. האבנים הלו לא הושלכו מפני שיום כיפור. הרי נסיעה של נהג ערבי לא פוגעת כהוא זה בקדושת החג לפי כל הסתכלות יהודית שהיא; לא ראיתי את כבישי ברקלי, קליפורניה, שבה אוכלוסיה יהודית גדולה למדי, נעמדים מלכת ביום כיפור. מדובר בנערים שחיפשו תירוץ ללינץ' בערבי, ומצאו את התירוץ הזה בדתיות המדומיינת שלהם; זו תפישת עולם והתנהגו הראויים לכל גנאי, דתי כחילוני.
סופה של תגובתך הוא הגזענות ההפוכה, בה מואשמים אנשי האליטה האשכנזית - איפה היא, האליטה הזו, בתרבות היומיומית בישראל? - בכל מסכנותם של כל האחרים. והיא גזענות אמיתית לא פחות מזו שבלא צדק האשמת אותי בה.
הי נמרוד,
אני מצטער אם פגעתי בך אבל נזהרתי מאד לבסס את דבריי על מה שכתבת. במידה וטעיתי תוכל לתקן אותי.
כפי שכבר ציינתי בתגובתי הראשונה, כתבת 'הם מצביעי ש"ס הלא-חרדים' ובכך להבנתי חשפת את ה"אוכלוסיה" שאליה אתה מכוון.
אני בטוח שהטרמינולוגיה של שנות החמישים אינה זרה לך, במיוחד לאור העובדה שהטרמינולוגיה הזו חיה ובועטת עד היום בכל מקום בארץ. אבל לכתוב פוסט על הצ'חצ'חים שהורסים את המדינה זה יותר מתאים לטוקבק בYNET ועל כן חשבתי שפשוט חיפשת ניסוח "מעודן" יותר.
יכול להיות שטעיתי בהבנת דבריך, אבל אשמח אם תיתן הסבר לגבי 'הם מצביעי ש"ס הלא-חרדים'.
כפי שאמרת בעצמך, הדת היתה רק תירוץ לתקיפת ערבים. אז למה להעניק כזו חשיבות לניתוח "השקפתם" הדתית של אנשים שרק מחפשים תירוץ ללינץ' בערבי?
שוב כינית את הדתיות שלהם "מדומינת", כאילו יש רק סוג אחד של התנהגות שמתאימה להגדרה של הפיקציה המכונה דת. מה שמביא אותי לבקשה שתסביר לי, באמת מעניין אותי, מדוע אתה כחילוני בכלל טורח לתת ציוני דתיות לאנשים דתיים, ומדוע מבוססים ציוניך על השקפה אולטרה-אורתודוכסית אשכנזית.
כל הנושא הזה של דתיות/מסורתיות של החברה הישראלית הוא מרתק ואפשר לפתח לגביו דיון עצום אבל אני חושש שההדבקה של הנושא על ההתפרעויות של יום כיפור היא מלאכותית. אני חושב שכבר נימקתי זאת בתגובתי הראשונה.
לסיום עוד שאלה: האם ניתן בכלל לצפות מכל אדם, חילוני או דתי, שיוכל לספק הסבר אידיאולוגי ומוסרי מורכב ומוגדר כראוי לכל מעשה שלו? דעתי היא שלא ניתן.
מצביעי ש"ס החרדים הם ספרדים. מצביעי ש"ס הלא-חרדים יכולים להיות אשכנזים בני אשכנזים. (מגעיל אותי שאתה מאלץ אותי להשתמש בטרמינולוגיה המתה הזו רק כי בראש שלך החלטת שקראת משהו).
אני לא חילוני.
"שוב כינית את הדתיות שלהם "מדומינת", כאילו יש רק סוג אחד של התנהגות שמתאימה להגדרה של הפיקציה המכונה דת. מה שמביא אותי לבקשה שתסביר לי, באמת מעניין אותי, מדוע אתה כחילוני בכלל טורח לתת ציוני דתיות לאנשים דתיים, ומדוע מבוססים ציוניך על השקפה אולטרה-אורתודוכסית אשכנזית." - אני אעביר ביקורת על כל תפישת עולם שלא תראה לי, מאורתודוכסיה יהודית ועד פסאודו אורתודוכסיה יהודית ועד בכלל, בלי להרגיש שאני חייב לך או למישהו אחר דין וחשבון; אם הייתי מעביר ביקורת על חרדים שזורקים אבנים על מכוניות בשבת ומשתלח בתפישת העולם האולטרה אורתודוכסית שמביאה לסתירת עצמה לא היית חושב לשאול אותי למה.
וכשאני מזהה צביעות - וכן, מדובר בצביעות שהופכת את הדת למכשיר השגת תמיכתם של אותם אידיוטים מועילים - אני מצביע עליה. אגב, לא אני זה שמבסס את ציוניו על השקפת עולם אורתודוכסית. זה היג"עים. הם בטוחים שהם חוטאים. שאל יג"ע ממוצע מה דעתו על הרפורמים, למשל.
וכן, אני מצפה מאנשים להיות מסוגלים לספק הסבר למעשיהם. אני לא מתנשא מעליהם לחשוב שהם אינם מסוגלים.