אתמול נחת עוד אחד בתיבה, וחבר לחמשת המיילים הקודמים; עוד מייל שבו מי מקוראיי הקבועים יותר או פחות שואל אותי מדוע טרם פרסמתי פוסט תמיכה בניר ברקת לראשות עיריית ירושלים. זה בעיקר משעשע אותי, אני שיודע כמה אנשים באמת מבקרים כאן מדי יום, שמבקשים ממני להביע תמיכה במועמד משל הייתי איש ציבור בעל שם; אבל קוראיי, שהתרגלו לקבל ממני מפעם לפעם עדכונים מהחזית וסיפורים על התחרדות העיר, הם תוהים מדוע טרם הבעתי תמיכה במועמד החילוני המוביל לראשות העיר.

אחד המיילים האלה התייחס לבאנר של העלמה עפרונית ששמתי בצד, שקורא לאנשים לצאת להצביע, ושאל מדוע לא הלכתי עוד צעד וקראתי להם להצביע לברקת[1]. אחר שאל "למה אתה תומך בדב חנין ולא בניר ברקת"[2] ורמז לחוסר פטריוטיזם ירושלמי מצדי. אחרת טענה שאם ההתחרדות מפריעה לי ואני לא כותב כלום על האופציה, אני אשם בהתחרדות. הכול דברים יפים ונכונים במידת מה.

בדרך כלל התשובה שלי פשוטה: הבעת תמיכה זה פשוט לא מה שאני עושה כאן. יש לזה לא מעט סיבות, כמעט כולן קשורות למטרות שלי בבלוג הזה; אבל השורה התחתונה היא שכמעט ואין כאן עמדת "בעד", ושזה מכוון לגמרי.

אבל האמת היא שזה לא הכול. הסיבה שלא פרסמתי פוסט תמיכה בניר ברקת היא פשוטה בהרבה: אני לחלוטין לא בטוח שאני מצביע עבורו. למעשה, הבחירות המוניציפליות הן עבורי כאב ראש לא קטן, מפני שלראשונה בחיי אינני בטוח שאני יודע מיהו הרע במיעוטו. סביר להניח שאקבל את ההחלטה בעד מי להצביע רק בקלפי. אבל נתחיל מההתחלה.

[...]

אחרי שפוטרתי מעבודתי הקודמת, נכנסתי להיסטריה לכמה ימים. חיפשתי כל עבודה שהיא, כל דבר. לקחתי כמה פרוייקטים כפרילנסר, שלחתי קורות חיים לכל העולם, קיצצתי בהוצאות למינימום הכרחי. שינוי קל במצבי התעסוקתי אז, שאני עדיין מנוע מלדבר עליו, הביא לרגיעה מסוימת: ידעתי שיהיה לי מה לאכול בשבועות הקרובים. כשהרגיעה הזו הגיעה, הראש התבהר ויכולתי לשבת ולעשות קצת סדר עדיפויות: הדבר הראשון שהחלטתי היה שאני לא מעתיק את מקום מגורי בשביל עבודה; ספציפית, אני לא עובר לאיזור המרכז.

נולדתי בביה"ח הדסה, שלוחת הר הצופים. אני ירושלמי מלידה, מאוהב בעיר וברחובותיה, שכל אחד מהם עמוס בזכרונות עבורי. בחוגים חברתיים (תל אביביים) מסוימים אני ידוע כ"נמרוד ירושלים", אני מכיר את העיר ונפתוליה היטב, יודע בדיוק איפה כדאי לאכול שווארמה ואיך הכי כדאי להגיע לכל מקום בשעות העומס. ירושלים, לטוב ולרע, היא חלק מהזהות שלי; במידה שבה האדם הוא תבנית נוף הולדתו, אני ירושלים.

כך יצא ששלוש הצעות עבודה, אחת מהן מפתה מאוד בתחום ה-BI, דחיתי כי הן דרשו מעבר למרכז. הסוף ידוע: קורא אדיב במיוחד[3] שלח לי מייל, קורות חיים שוגרו, והיום אני עובד מאושר למדי בחברת תכנה ירושלמית שכיף, באמת, לעבוד בה.

ודווקא עכשיו, אחרי כל ההתעקשות הזו, התחלתי בימים האחרונים לחפש לי דירה מחוץ לירושלים. לא, לא באיזור המרכז, אבל כן לצאת מהעיר. מודיעין-מכבים-רעות, מבשרת, איזור המזלג; אלה היעדים החדשים שלי. וזו לא החלטה קלה. אבל ייאוש קיומי ממש ממלא אותי כשאני מסתכל על העיר ועל המועמדים לראשותה; אינני רואה עתיד לעיר הזאת תחת אף אחד מהראשים המוצעים לי.

[...]

הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לי הוא שאמצא דירה לפני ה-11 בנובמבר; אם לא אגור בירושלים, סביר להניח שלא ארגיש נורא אשם אם לא אלך להצביע, וההתלבטות הזו שבסופה הידיעה הארורה שבמו ידי הייתי שותף לגורל המתרגש על עיר הולדתי תיחסך ממני. "ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך", כל פתק שאשלשל לקלפי יהיה פתק שאשנא את עצמי על שאותו בחרתי.

[...]

נו, שואל הקורא, מה כל כך נורא בניר ברקת, שאפילו הרע במיעוטו אתה לא מוכן לקרוא לו?

לכבוד הוא לי לקבל את תמיכתם של אביגדור ליברמן ורשימת ‘ירושלים ביתנו’. ליברמן הפגין מנהיגות ואומץ בלתי רגיל בהתמודדותו עם האתגרים בפניהם עמד, ובעמידתו האיתנה למען הערכים בהם הוא מאמין. אני מתכוון להנהיג את המערכה למענה של ירושלים בירת ישראל, לבסס את ריבונותה ולהביא עתיד טוב לתושבי העיר. אביגדור ליברמן ואני חולקים תפיסת עולם בה ישראל חייבת להיות חזקה וירושלים חזקה בליבה, אני רואה בליברמן וסיעתו שותפים בבנייתה וחיזוקה של ירושלים.[4]

אני נרגש ומודה לרב אליהו על האמון שהוא נותן בי. במשך השנים האחרונות זכיתי לבלות שעות רבות במחיצתו של הרב, יחד פעלנו לקידום נושאים חשובים לירושלים כגון מינוי רב ראשי מהזרם הציוני לעיר. תמיכתו של הרב אליהו חשובה לי ומחייבת אותי לפעול לשמירת ירושלים המאחודת ולאחדות המחנה הציוני בה.[5]

הרב מרדכי אליהו, שברקת מתגאה בשעות שבילה במחיצתו, היה בתחילת שנות החמישים חבר ב"ברית הקנאים", אותה מחתרת שמטרתה הייתה כפיית מדינת הלכה; חברי המחתרת, בין השאר, הציתו כלי רכב שנצפו נוסעים בשבת ותכננו להשליך רימון עשן למשכן הכנסת. על פעילותו זו ריצה הרב החרד"לי – שעוסק, בין השאר, בקבלה – עשרה חודשי מאסר. כלומר, הרב מרדכי אליהו הוא טרוריסט מורשע.

הוא גם האיש שהתנגד לחתימה על כרטיס אד"י, לבדיקת רקמות ולשירות לאומי לבנות. זה האיש שניר ברקת מעיד שתמיכתו חשובה לו. האיש שקבע שאסור לאכול טחינה וחומוס אם הוכנו על ידי נוכרים (מילה יפה, נוכרים. כמעט ולא שומעים בה את ה"ערבי") תומך בברקת: הוא כנראה יודע מה הוא עושה.

על אביגדור ליברמן, ה"אמיץ" הזה שמצע המפלגה שלו קורא ללקיחת אזרחותם של ערביי ישראל, אין טעם להכביר במילים; אם ברקת מעיד על עצמו שהוא רואה בליברמן ובסיעתו[6] שותפים וחולק עם ליברמן תפישות עולם, אז זו בהחלט סיבה משכנעת לא להצביע עבורו.

רגע, יקפוץ הקופץ, מה חוסר הקונסיסטנטיות הזה לך? לא אמרת כאן לפני כמה שבועות שאין לעמדות פוליטיות דבר וחצי דבר עם תפקוד כראש עירייה? ובכן, הבדל מהותי נעוץ בין ריצתו של פוסט-ציוני שהוא (אחרי שהובהר שדב חנין איננו פוסט ציוני, אלא ששלי יחימוביץ’ שמטה סופית את הקרקע המוסרית מתחת הקריירה הפוליטית שלה, שאני מאחל לה שתסתיים במהרה, אין טעם לחזור על השקר; לכן, הדיון כאן הוא תיאורטי בלבד באדם כלשהו שכן, להבדיל מדב חנין, מחזיק בעמדות פוסט ציוניות) לראשות עיריית תל אביב לבין ריצתו של איש ימין מובהק לראשות עיריית ירושלים. מהו?

הדרך הקלה לבחון אותו היא לראות שהטענות שהועלו נגד מי שטפלו עליו את עלילת הפוסט-ציוני, כאילו ישפיע על החינוך ויחנך לסרבנות ולאי-עמידה בתקווה, היו ונותרו מגוחכות: אין כל ספק בלבי שניר ברקת לא יחנך את הנוער לשנאת ערבים, כי לא הוא קובע את תכנית הלימודים. הבעיה כאן היא אחרת, והיא נובעת מההבדל המהותי בין ירושלים ותל אביב: האחת היא אחד ממוקדי המחלוקת בסכסוך הישראלי-פלשתיני, ואילו השניה היא עיר מעורבת שהיחידים שמציעים לתת אותה לפלשתינים הם אנשי ימין.

לפני מספר שנים סערה הבירה, עקב הבניה בהר-חומה ("חומת שמואל"). וכל כך למה? כי הר חומה תוקע טריז יהודי בתוך רצף פלשתיני. אחת השאלות המהותיות שנצטרך לדון בהן בסופו של יום תהיה חלוקת ירושלים. כבר היום, קשה עד בלתי אפשרי למצו חלוקה שתבטיח את התנאים הבאים:

א. השטח שיינתן לפלשתינים יכלול שטח מהותי מירושלים, ולא ספיחים מדולדלים ממזרחה הרחוק של העיר; הסעיף הזה הוא קריטי אם רוצים להגיע להסכם, ואין סיבה לחשוב שהם יתפשרו על פחות מזה.
ב. התנועה מכל נקודה בעיר הישראלית לכל נקודה בעיר הישראלית ומכל נקודה בעיר הפלשתינית לכל נקודה בעיר הפלשתינית תתאפשר ללא מעבר בשטח של הצד השני; כלומר, ירושלמים משני העמים לא יצטרכו לעבור מחסום או גבול בדרכם היומיומית. חלוקה שכזו נדונה לכשלון.
ג. בהתאם לסעיף ב’, אבל תוך הרחבה מסוימת שלו אל נוכח פתרונות פרקטיים – ללא מובלעות.

התנאים הללו חיוניים לקיום חלוקה הוגנת. כבר היום, הרבה תודות להר-חומה, כמעט בלתי אפשרי לשרטט קו כזה. הסיבות לכך הן היסטוריות: בזמן שירושלים הערבית התפתחה מזרחה, העיר המערבית התפתחה צפונה ומזרחה. שכונות כמו מעלות דפנה, ארמון הנציב, הר חומה, פסגת זאב ונווה יעקב כבר כיום מקשות מאד על יצירת איזשהו רצף אפשרי פלשתיני.

ראש עירייה ירושלמי יכול, במחי החלטת בניה, למנוע דה פקטו כל אפשרות לחלוקה עתידית צודקת של ירושלים. כמובן, גם כאן הימין לוקה בעיוורון: אם חלוקת העיר לא תתאפשר, הפתרון היחידי יהיה בינאומה. אבל לא זה הנושא: הנושא כאן הוא שגם אם ניר ברקת יהיה ראש עירייה[7] מעולה, לפעולותיו עלולות להיות השלכות במישור הארצי של הסכסוך, השלכות שהן לצנינים בעיניי.

אם כן, ברירה אחת שלי היא להכניס לקלפי פתק שנותן כוח לאדם שיכול להאריך את סכסוך הדמים במישור הארצי או להוביל לבינאומה של בירת ישראל שאני אוהב כל כך; שעלול, ולאור התגאותו במינוי רב "ציוני" לעיר מדובר באיום של ממש, לעשות מירושלים עכו, להפוך את עירי לעיר עם מנטליות של התנחלות; ושלכל הפחות מתגאה בתמיכתו של אדם שהיה חבר בארגון טרור שמטרתו מדינת הלכה. לא ממש ברירה נוצצת כפי שחלק מעדר החילונים מציג אותו.

מולו ניצב מאיר פרוש, עוד עסקן חרדי טיפוסי מבית היוצר של יהדות התורה. את התנגדותי לחירודה של העיר שאני עוזב הבעתי די פעמים, נראה לי מיותר להכביר על כך מילים. אלה הן שתי האפשרויות[8]. זה מה שיש לי לבחור.

מה כאן הרע במיעוטו? אני לגמרי לא משוכנע שבבחירה בין ירושלים חרדית לירושלים התנחלותית אני בוחר באחרונה. למעשה, אני מקווה שמלכוד 22 הזה ייחסך ממני: אני ממש מקווה למצוא דירה מחוץ לעיר בקרוב. אחרי 25 שנים, אני עוזב את ירושלים. אם בכל מקרה הבירה הולכת לעזאזל, לפחות ידי לא תהיה במעל.

  1. אני חושב שיש חובה מוסרית להצביע. לא משנה לי כל כך למי [↩]
  2. אגב, זה לא נכון [↩]
  3. הייתי אומר מי, אולם לא לי לכפות פרסום על אדם שאינני יודע אם הוא מעוניין בכך [↩]
  4. ניר ברקת, כאן [↩]
  5. ניר ברקת, כאן [↩]
  6. כולל, אני מניח, את אסתרינה טרטמן, ההיא שאמרה שמינוי שר ערבי הוא "התבוללות" [↩]
  7. אגב, משום מה בשלטים שלו גבה הלבב הזחוח הלז מציג עצמו כ"ראש העיר" [↩]
  8. גאידמק לא באמת משחק תפקיד, מסיבות מובנות [↩]