אתמול נחת עוד אחד בתיבה, וחבר לחמשת המיילים הקודמים; עוד מייל שבו מי מקוראיי הקבועים יותר או פחות שואל אותי מדוע טרם פרסמתי פוסט תמיכה בניר ברקת לראשות עיריית ירושלים. זה בעיקר משעשע אותי, אני שיודע כמה אנשים באמת מבקרים כאן מדי יום, שמבקשים ממני להביע תמיכה במועמד משל הייתי איש ציבור בעל שם; אבל קוראיי, שהתרגלו לקבל ממני מפעם לפעם עדכונים מהחזית וסיפורים על התחרדות העיר, הם תוהים מדוע טרם הבעתי תמיכה במועמד החילוני המוביל לראשות העיר.
אחד המיילים האלה התייחס לבאנר של העלמה עפרונית ששמתי בצד, שקורא לאנשים לצאת להצביע, ושאל מדוע לא הלכתי עוד צעד וקראתי להם להצביע לברקת[1]. אחר שאל "למה אתה תומך בדב חנין ולא בניר ברקת"[2] ורמז לחוסר פטריוטיזם ירושלמי מצדי. אחרת טענה שאם ההתחרדות מפריעה לי ואני לא כותב כלום על האופציה, אני אשם בהתחרדות. הכול דברים יפים ונכונים במידת מה.
בדרך כלל התשובה שלי פשוטה: הבעת תמיכה זה פשוט לא מה שאני עושה כאן. יש לזה לא מעט סיבות, כמעט כולן קשורות למטרות שלי בבלוג הזה; אבל השורה התחתונה היא שכמעט ואין כאן עמדת "בעד", ושזה מכוון לגמרי.
אבל האמת היא שזה לא הכול. הסיבה שלא פרסמתי פוסט תמיכה בניר ברקת היא פשוטה בהרבה: אני לחלוטין לא בטוח שאני מצביע עבורו. למעשה, הבחירות המוניציפליות הן עבורי כאב ראש לא קטן, מפני שלראשונה בחיי אינני בטוח שאני יודע מיהו הרע במיעוטו. סביר להניח שאקבל את ההחלטה בעד מי להצביע רק בקלפי. אבל נתחיל מההתחלה.
[...]
אחרי שפוטרתי מעבודתי הקודמת, נכנסתי להיסטריה לכמה ימים. חיפשתי כל עבודה שהיא, כל דבר. לקחתי כמה פרוייקטים כפרילנסר, שלחתי קורות חיים לכל העולם, קיצצתי בהוצאות למינימום הכרחי. שינוי קל במצבי התעסוקתי אז, שאני עדיין מנוע מלדבר עליו, הביא לרגיעה מסוימת: ידעתי שיהיה לי מה לאכול בשבועות הקרובים. כשהרגיעה הזו הגיעה, הראש התבהר ויכולתי לשבת ולעשות קצת סדר עדיפויות: הדבר הראשון שהחלטתי היה שאני לא מעתיק את מקום מגורי בשביל עבודה; ספציפית, אני לא עובר לאיזור המרכז.
נולדתי בביה"ח הדסה, שלוחת הר הצופים. אני ירושלמי מלידה, מאוהב בעיר וברחובותיה, שכל אחד מהם עמוס בזכרונות עבורי. בחוגים חברתיים (תל אביביים) מסוימים אני ידוע כ"נמרוד ירושלים", אני מכיר את העיר ונפתוליה היטב, יודע בדיוק איפה כדאי לאכול שווארמה ואיך הכי כדאי להגיע לכל מקום בשעות העומס. ירושלים, לטוב ולרע, היא חלק מהזהות שלי; במידה שבה האדם הוא תבנית נוף הולדתו, אני ירושלים.
כך יצא ששלוש הצעות עבודה, אחת מהן מפתה מאוד בתחום ה-BI, דחיתי כי הן דרשו מעבר למרכז. הסוף ידוע: קורא אדיב במיוחד[3] שלח לי מייל, קורות חיים שוגרו, והיום אני עובד מאושר למדי בחברת תכנה ירושלמית שכיף, באמת, לעבוד בה.
ודווקא עכשיו, אחרי כל ההתעקשות הזו, התחלתי בימים האחרונים לחפש לי דירה מחוץ לירושלים. לא, לא באיזור המרכז, אבל כן לצאת מהעיר. מודיעין-מכבים-רעות, מבשרת, איזור המזלג; אלה היעדים החדשים שלי. וזו לא החלטה קלה. אבל ייאוש קיומי ממש ממלא אותי כשאני מסתכל על העיר ועל המועמדים לראשותה; אינני רואה עתיד לעיר הזאת תחת אף אחד מהראשים המוצעים לי.
[...]
הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לי הוא שאמצא דירה לפני ה-11 בנובמבר; אם לא אגור בירושלים, סביר להניח שלא ארגיש נורא אשם אם לא אלך להצביע, וההתלבטות הזו שבסופה הידיעה הארורה שבמו ידי הייתי שותף לגורל המתרגש על עיר הולדתי תיחסך ממני. "ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך", כל פתק שאשלשל לקלפי יהיה פתק שאשנא את עצמי על שאותו בחרתי.
[...]
נו, שואל הקורא, מה כל כך נורא בניר ברקת, שאפילו הרע במיעוטו אתה לא מוכן לקרוא לו?
לכבוד הוא לי לקבל את תמיכתם של אביגדור ליברמן ורשימת 'ירושלים ביתנו'. ליברמן הפגין מנהיגות ואומץ בלתי רגיל בהתמודדותו עם האתגרים בפניהם עמד, ובעמידתו האיתנה למען הערכים בהם הוא מאמין. אני מתכוון להנהיג את המערכה למענה של ירושלים בירת ישראל, לבסס את ריבונותה ולהביא עתיד טוב לתושבי העיר. אביגדור ליברמן ואני חולקים תפיסת עולם בה ישראל חייבת להיות חזקה וירושלים חזקה בליבה, אני רואה בליברמן וסיעתו שותפים בבנייתה וחיזוקה של ירושלים.[4]
אני נרגש ומודה לרב אליהו על האמון שהוא נותן בי. במשך השנים האחרונות זכיתי לבלות שעות רבות במחיצתו של הרב, יחד פעלנו לקידום נושאים חשובים לירושלים כגון מינוי רב ראשי מהזרם הציוני לעיר. תמיכתו של הרב אליהו חשובה לי ומחייבת אותי לפעול לשמירת ירושלים המאחודת ולאחדות המחנה הציוני בה.[5]
הרב מרדכי אליהו, שברקת מתגאה בשעות שבילה במחיצתו, היה בתחילת שנות החמישים חבר ב"ברית הקנאים", אותה מחתרת שמטרתה הייתה כפיית מדינת הלכה; חברי המחתרת, בין השאר, הציתו כלי רכב שנצפו נוסעים בשבת ותכננו להשליך רימון עשן למשכן הכנסת. על פעילותו זו ריצה הרב החרד"לי – שעוסק, בין השאר, בקבלה – עשרה חודשי מאסר. כלומר, הרב מרדכי אליהו הוא טרוריסט מורשע.
הוא גם האיש שהתנגד לחתימה על כרטיס אד"י, לבדיקת רקמות ולשירות לאומי לבנות. זה האיש שניר ברקת מעיד שתמיכתו חשובה לו. האיש שקבע שאסור לאכול טחינה וחומוס אם הוכנו על ידי נוכרים (מילה יפה, נוכרים. כמעט ולא שומעים בה את ה"ערבי") תומך בברקת: הוא כנראה יודע מה הוא עושה.
על אביגדור ליברמן, ה"אמיץ" הזה שמצע המפלגה שלו קורא ללקיחת אזרחותם של ערביי ישראל, אין טעם להכביר במילים; אם ברקת מעיד על עצמו שהוא רואה בליברמן ובסיעתו[6] שותפים וחולק עם ליברמן תפישות עולם, אז זו בהחלט סיבה משכנעת לא להצביע עבורו.
רגע, יקפוץ הקופץ, מה חוסר הקונסיסטנטיות הזה לך? לא אמרת כאן לפני כמה שבועות שאין לעמדות פוליטיות דבר וחצי דבר עם תפקוד כראש עירייה? ובכן, הבדל מהותי נעוץ בין ריצתו של פוסט-ציוני שהוא (אחרי שהובהר שדב חנין איננו פוסט ציוני, אלא ששלי יחימוביץ' שמטה סופית את הקרקע המוסרית מתחת הקריירה הפוליטית שלה, שאני מאחל לה שתסתיים במהרה, אין טעם לחזור על השקר; לכן, הדיון כאן הוא תיאורטי בלבד באדם כלשהו שכן, להבדיל מדב חנין, מחזיק בעמדות פוסט ציוניות) לראשות עיריית תל אביב לבין ריצתו של איש ימין מובהק לראשות עיריית ירושלים. מהו?
הדרך הקלה לבחון אותו היא לראות שהטענות שהועלו נגד מי שטפלו עליו את עלילת הפוסט-ציוני, כאילו ישפיע על החינוך ויחנך לסרבנות ולאי-עמידה בתקווה, היו ונותרו מגוחכות: אין כל ספק בלבי שניר ברקת לא יחנך את הנוער לשנאת ערבים, כי לא הוא קובע את תכנית הלימודים. הבעיה כאן היא אחרת, והיא נובעת מההבדל המהותי בין ירושלים ותל אביב: האחת היא אחד ממוקדי המחלוקת בסכסוך הישראלי-פלשתיני, ואילו השניה היא עיר מעורבת שהיחידים שמציעים לתת אותה לפלשתינים הם אנשי ימין.
לפני מספר שנים סערה הבירה, עקב הבניה בהר-חומה ("חומת שמואל"). וכל כך למה? כי הר חומה תוקע טריז יהודי בתוך רצף פלשתיני. אחת השאלות המהותיות שנצטרך לדון בהן בסופו של יום תהיה חלוקת ירושלים. כבר היום, קשה עד בלתי אפשרי למצו חלוקה שתבטיח את התנאים הבאים:
א. השטח שיינתן לפלשתינים יכלול שטח מהותי מירושלים, ולא ספיחים מדולדלים ממזרחה הרחוק של העיר; הסעיף הזה הוא קריטי אם רוצים להגיע להסכם, ואין סיבה לחשוב שהם יתפשרו על פחות מזה.
ב. התנועה מכל נקודה בעיר הישראלית לכל נקודה בעיר הישראלית ומכל נקודה בעיר הפלשתינית לכל נקודה בעיר הפלשתינית תתאפשר ללא מעבר בשטח של הצד השני; כלומר, ירושלמים משני העמים לא יצטרכו לעבור מחסום או גבול בדרכם היומיומית. חלוקה שכזו נדונה לכשלון.
ג. בהתאם לסעיף ב', אבל תוך הרחבה מסוימת שלו אל נוכח פתרונות פרקטיים – ללא מובלעות.
התנאים הללו חיוניים לקיום חלוקה הוגנת. כבר היום, הרבה תודות להר-חומה, כמעט בלתי אפשרי לשרטט קו כזה. הסיבות לכך הן היסטוריות: בזמן שירושלים הערבית התפתחה מזרחה, העיר המערבית התפתחה צפונה ומזרחה. שכונות כמו מעלות דפנה, ארמון הנציב, הר חומה, פסגת זאב ונווה יעקב כבר כיום מקשות מאד על יצירת איזשהו רצף אפשרי פלשתיני.
ראש עירייה ירושלמי יכול, במחי החלטת בניה, למנוע דה פקטו כל אפשרות לחלוקה עתידית צודקת של ירושלים. כמובן, גם כאן הימין לוקה בעיוורון: אם חלוקת העיר לא תתאפשר, הפתרון היחידי יהיה בינאומה. אבל לא זה הנושא: הנושא כאן הוא שגם אם ניר ברקת יהיה ראש עירייה[7] מעולה, לפעולותיו עלולות להיות השלכות במישור הארצי של הסכסוך, השלכות שהן לצנינים בעיניי.
אם כן, ברירה אחת שלי היא להכניס לקלפי פתק שנותן כוח לאדם שיכול להאריך את סכסוך הדמים במישור הארצי או להוביל לבינאומה של בירת ישראל שאני אוהב כל כך; שעלול, ולאור התגאותו במינוי רב "ציוני" לעיר מדובר באיום של ממש, לעשות מירושלים עכו, להפוך את עירי לעיר עם מנטליות של התנחלות; ושלכל הפחות מתגאה בתמיכתו של אדם שהיה חבר בארגון טרור שמטרתו מדינת הלכה. לא ממש ברירה נוצצת כפי שחלק מעדר החילונים מציג אותו.
מולו ניצב מאיר פרוש, עוד עסקן חרדי טיפוסי מבית היוצר של יהדות התורה. את התנגדותי לחירודה של העיר שאני עוזב הבעתי די פעמים, נראה לי מיותר להכביר על כך מילים. אלה הן שתי האפשרויות[8]. זה מה שיש לי לבחור.
מה כאן הרע במיעוטו? אני לגמרי לא משוכנע שבבחירה בין ירושלים חרדית לירושלים התנחלותית אני בוחר באחרונה. למעשה, אני מקווה שמלכוד 22 הזה ייחסך ממני: אני ממש מקווה למצוא דירה מחוץ לעיר בקרוב. אחרי 25 שנים, אני עוזב את ירושלים. אם בכל מקרה הבירה הולכת לעזאזל, לפחות ידי לא תהיה במעל.
- אני חושב שיש חובה מוסרית להצביע. לא משנה לי כל כך למי [↩]
- אגב, זה לא נכון [↩]
- הייתי אומר מי, אולם לא לי לכפות פרסום על אדם שאינני יודע אם הוא מעוניין בכך [↩]
- ניר ברקת, כאן [↩]
- ניר ברקת, כאן [↩]
- כולל, אני מניח, את אסתרינה טרטמן, ההיא שאמרה שמינוי שר ערבי הוא "התבוללות" [↩]
- אגב, משום מה בשלטים שלו גבה הלבב הזחוח הלז מציג עצמו כ"ראש העיר" [↩]
- גאידמק לא באמת משחק תפקיד, מסיבות מובנות [↩]
לקריאה נוספת:
קני
ב20 באוקטובר, 2008
@ 12:55
"…..או להוביל לבינאומה של בירת ישראל שאני אוהב כל כך". נמרוד, האם יש לך בעיה עקרונית עם הפיכתה של ירושלים לעיר בין-לאומית (אם אכן הבנתי נכון את מטבע הלשון)? האם העיר חשובה לך *כי* היא בירת ישראל או כי זו העיר שבה נולדת, והיא עתיקה ויפה ומרשימה בלי קשר לכך שהיא גם בירת מדינת ישראל?
מני זהבי
ב20 באוקטובר, 2008
@ 13:56
א-פרו-פו הבחירות בירושלים: מישהו יודע היכן ניתן למצוא באינטרנט סקרים המתייחסים לבחירות? אני רוצה להצביע עבור רשימה מסוימת, אבל רק בתנאי שיש לה סיכוי סביר להיכנס למוצעת העיר. אחרת אצביע מר"צ, כמו תמיד.
יואב
ב20 באוקטובר, 2008
@ 16:25
ושוב כהרגלם של אנשי שמאל רבים וטובים, המחקר על ברקת מעולה (ונכון לחלוטין) אך אין שום הסתכלות על האלטרנטיבה. ברקת הוא אולי חבר של ימנים מוצהרים (ואולי חטף מהם חיבוק דב) אך פרוש בודאי שאינו סתם עסקן חרדי. אם החרדה בפני ברקת היא חרדה בפני חזרה על תקדים הר-חומה אז כדאי לשים לב שסגן שר השיכון (ללא שר מעליו) שהקים אותה היה כמובן חברנו מאיר פרוש. פרוש הוא גם האיש שהעניק תנופה להגדלת הערים החרדיות בשטחים: אלעד וביתר עילית. כלומר ברקת הוא ימני, פרוש הוא ימני אף יותר.
דובי קננגיסר
ב20 באוקטובר, 2008
@ 16:38
ממך ציפיתי לקריאה קצת יותר קפדנית של טקסטים. קח למשל את התשבוחות של ברקת לליברמן – אדם שמוביל כוח פוליטי משמעותי לבחירות בעיר, במיוחד לעומת מה שנתפס כאיום מצד גאידמק. מדובר פה בדוגמא נפלאה לערימה של מילים עם אפס משמעות. ברקת יצא מגידרו כדי להודות לליברמן על תמיכתו מבלי, למעשה, להגיד שום דבר טוב על ליברמן.
"ליברמן הפגין מנהיגות ואומץ בלתי רגיל בהתמודדותו עם האתגרים בפניהם עמד, ובעמידתו האיתנה למען הערכים בהם הוא מאמין."
ליברמן מאמין בערכים בהם הוא מאמין. כל הכבוד לו.
"אני מתכוון להנהיג את המערכה למענה של ירושלים בירת ישראל, לבסס את ריבונותה ולהביא עתיד טוב לתושבי העיר."
שים לב בעיקר למילים "תושבי העיר" המכלילות, במקום ניסוח מוציא יותר שניתן היה לבחור בו כדי לרצות את ליברמן.
"אביגדור ליברמן ואני חולקים תפיסת עולם בה ישראל חייבת להיות חזקה וירושלים חזקה בליבה"
אפשר להגיד הרבה דברים על תפיסת העולם של ליברמן. "ישראל חייבת להיות חזקה וירושלים חזקה בליבה" לא היה אחד הראשונים שהייתי מעלה על דעתי. ברקת במכוון מגביל את האמירה "ליברמן ואני חולקים תפיסת עולם" למשהו מאוד מצומצם, ויחסית קונצנזואלי, כדי שלא יתפרש מדבריו כאילו הוא אכן מסכים עם העמדות שמקושרות לליברמן בדרך כלל.
אני לא אומר שאני תומך בברקת – אני מנותק מכדי שיהיה לי אכפת – אבל הניתוח שלך בעיני לוקה כאן בחסר, מתעלם מצרכים פוליטיים של המתמודדים, ודורש הרבה יותר משאפשר לצפות לו ממישהו בשביל לזכות במשרת "הרע במיעוטו".
nimrod
ב20 באוקטובר, 2008
@ 17:47
קני,
כן, יש לי בעיה עם בינאום העיר. אם הייתי רוצה לגור בחו"ל, הייתי עושה את זה.
יואב,
זו היתממות. קודם כל, לא הוכחת שפרוש ימני יותר. רק ששניהם אנשי ימין. אם הייתי צריך לבחור ראש ממשלה והמועמדים היחידים היו ליברמן ואפי איתם, לא הייתי מצביע.
דובי,
יש אנשים שמתמיכתם צריך להתנער (גאידמק, אגב, לא היה פונקציה במערכת הבחירות הזו לאורך כל הדרך). אני משער לעצמי שאילו היה מנהיג החמאס מביע תמיכה בברקת, היה האחרון מתנער מתמיכה זו. לא כל תמיכה צריך לחבק.
דובי קננגיסר
ב20 באוקטובר, 2008
@ 19:50
נמרוד, עם כל הכבוד לאוכלוסיית השמאלנית העצומה שיושבת בירושלים, הימין מהווה בלוק מצביעים חשוב. יותר מכך: התחרות העיקרית על משרת ראש העירייה ממוקמת בימין. לא צריך להיות איש הבחירה הרציונלית כדי לראות שהתנערות מאיש ימין בעל השפעה אלקטורלית משמעותית (כמה אחוזים היו לישראל ביתנו בירושלים בבחירות האחרונות?) היא מעשה מטומטם מבחינה פוליטית בלי קשר לעמדותיו האמיתיות של ברקת.
אני חושב שהגישה שלך היא גישה של ראש בקיר, שתוביל כל מערכת פוליטית לאבדון – ובמיוחד את ירושלים.
מני זהבי
ב20 באוקטובר, 2008
@ 22:32
דובי,
בבחירות האחרונות לכנסת, ישראל ביתנו קיבלה בירושלים 6.5% מהקולות — פחות מכל רשימה גדולה אחרת, להוציא מר"צ והגמלאים. את המידע ניתן למצוא בוויקיפדיה.
אבל בעיקרון אתה צודק: התנערות של ברקת מליברמן הייתה מביאה לו נזק ברור, בעוד שאי-אפשר לראות כל תועלת ממשית במהלך כזה.
קני
ב21 באוקטובר, 2008
@ 12:27
נמרוד,
אני לא בדיוק רואה קשר ישיר/המשכי בין שני המשפטים שלך, לצערי.
nimrod
ב21 באוקטובר, 2008
@ 18:48
דובי,
מעניין שלא התייחסת לדברים שקיבלו משקל גדול יותר בפוסט, אלה על הרב אליהו. התמיכה של ברקת ב"ציונות" הדתית היא סכנה לעכואיזציה של ירושלים, לא פחות. ולאורה, הדברים שלו על ליברמן נראים באור אחר לגמרי מזה שאתה מציג. מעבר לזה שגישת ה"ריאל פוליטיק" היא זו שהביאה לנו את אולמרט, וקצת נמאס לי ממנה.
קני, זה נורא עצוב.
קני
ב22 באוקטובר, 2008
@ 0:45
זו סתם התנשאות מגעילה, האמת.
הפיכת ירושלים לעיר דו-לאומית לא הופכת את תושביה לאנשים שגרים "בחו"ל", וגם אם כן – אם זה היה אומר פתרון לסכסוך ול-mess הכללי שהאיזור נמצא בו, זה נראה לי קורבן קטן מאוד.
nimrod
ב22 באוקטובר, 2008
@ 0:49
לא דו לאומית, בין לאומית. יש הבדל עצום בין השניים. דו לאומית היא כבר.
קני
ב22 באוקטובר, 2008
@ 0:51
בסדר.
אתה באמת רוצה לומר לי שאם זה יהיה הפתרון למצב הנוראי של האיזור, אתה תתנגד לו כי אתה "לא רוצה לגור בחו"ל"?
די קטנוני, לטעמי.
nimrod
ב22 באוקטובר, 2008
@ 1:35
אה, זה לא באמת פתרון. זה צדק של גן ילדים, בהבדל אחד: כשהגננת לוקחת צעצוע ששני ילדים רבים עליו, היא עושה את זה כדי ללמד אותם לחלוק; אם חלילה ירושלים תעבור לידיים בין לאומיות, אפילו את המטרה הזו זה הרי לא ישרת.
בכלל, המחשבה שמ"העולם" יבוא פתרון לבעיות שלנו כאן היא נאיבית במקרה הטוב. כשהבריטים שלטו באיזור, לא ראיתי שהבעיות נפתרו.
ובאמת, אם בינאום הא כזה פתרון מוצלח, למה לא להחיל אותו על כל הטריטוריה? אה, אני יודע: כי זה אומר שתושבי האיזור מפסיקים להיות ריבוניים בחינת מקבלי החלטות על גורלם. למה זה צריך להיות שונה עבור תושבי ירושלים?
כן, אפשר לבוא עם כל מיני מנגנונים, אבל השורה התחתונה היא שבינאומה של העיר אומר שיש מקום שחיים בו אזרחי ישראל שלמדינת ישראל אין ריבונות עליו, וזו אנומליה שרק תיצור בעיות.
תלמידי מרכז הרב ופלשתינים חמושים בטרקטור לא יתחילו להתחבק פתאום ברחובות רק כי העיר עברה לידיים בין לאומיות. לא, מה שסביר בהרבה שיקרה הוא שאלה ואלה יאבקו גם אחד בשני וגם בכוח הבינ"ל שיהיה בעיר – בדיוק כפי שהיה בתקופת המנדאט.
ויותר מזה: כוחות בינ"ל הראו מזמן שיש להם הטיה פרו-ערבית ברורה; בין השאר מפני שלערבים יש כוח השפעה בינ"ל גדול בהרבה מזה הישראלי. בזמן שאני חותר לשוויון, אני יודע היטב שאינני פלשתיני, ולא הייתי רוצה להיות בצד השני של המקל בשם איזשהו "צדק".
מי שטוען, כפי שאת עושה כאן, שבינאום של ירושלים עשוי להיות פתרון לסכסוך, צריך להוכיח זאת; זה קשה, מפני שהעובדות טוענות אחרת.
יותר מזה: היות והפוסט שלי מדבר על החשש שלי מפני מניעת חלוקת ירושלים, מי שרוצה לטעון שפתרון של בינאום הוא פתרון מוצלח צריך להסביר מדוע הוא מוצלח יותר מפתרון של חלוקה, ואם הוא לא אז ממילא אנחנו מגיעים לאותה המסקנה, והיא שראש עירייה ירושלמי שימנע את חלוקת העיר מונע את הפתרון הטוב ביותר (בעיניי, היחידי) לסכסוך.
קטנוני? רק אם מקבלים כאקסיומה שבינאום הוא "הפתרון למצב הנוראי של האיזור". זו לא אקסיומה, זה טעון הוכחה. הכדור אצלך, בהצלחה.
יובל
ב23 באוקטובר, 2008
@ 12:01
ובתזמון מושלם, היום גם אני החלטתי שאני לא אצביע לברקת, אחרי התלבטויות ארוכות (ולחשוב מזה שהתחלתי, לפני כמה חודשים, מידיעה ברורה שאני אצביע לו). הסיבה היא פגישה שלו עם עמותת אלע"ד והצהרת תמיכה בהקמת שכונה יהודית חדשה במזרח ירושלים http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1030731.html
קני
ב23 באוקטובר, 2008
@ 16:52
לא טענתי שום דבר, נמרוד, שאלתי שאלה תיאורטית לחלוטין. אתה גם שם לי מילים בפה וגם מרביץ לי על ש"אמרתי" אותן.
אני לא באה להכנס כאן לדיון האם בינאום העיר עדיף על חלוקתה, או על כל פתרון אחר. סביר להניח שאין בינינו מחלוקת אמיתית בנושא. רק שאלתי שאלה אחת, מלאה ב"אם" ו"אז"; אבל נראה לי שמתוך כל מה שכתבת שם למעלה, הצלחתי למצוא את התשובה שלך. אז לא משנה.
Drazick
ב27 באוקטובר, 2008
@ 20:09
חבל…
חבל שאתה עוזב.
אני מקווה שתצביע, לא משנה עבור מי, אבל תצביע.
עכברתול
ב12 בנובמבר, 2008
@ 2:40
אוי, אתה כזה אפס.
nimrod
ב12 בנובמבר, 2008
@ 7:10
תבלה בהתנחלות, ותודה ששיחקת איתנו. צ'או.
שירה
ב12 בנובמבר, 2008
@ 14:17
כמה קיטונות של זבל פוסט-ציוני חסר מוסר אתה מסוגל להפיק?! פשוט זוועה
nimrod
ב12 בנובמבר, 2008
@ 22:39
וואו, שירה, הוכחת שיש כאן שני מונחים שאת לא מכירה. הראשון זה "קיתונות". קיטון הוא חדר שינה, ואני מניח שלא התכוונת שאני שופך חדרי שינה. קיתון, לעומת זאת, הוא כלי לאחסנת נוזלים.
אבל אם עלגות הייתה החטא העיקרי, מילא; החטא הגדול יותר הוא שאת משתמשת במושגים שאין לך מושג מהם. לדבר על חלוקת ירושלים זו פוסט צינות? הנה כמה עובדות היסטוריות שכדאי שתשנני:
1. הציונות זרקה את ירושלים מראשית ימיה. להזכירך, ההנהגה הציונית קיבלה כלשונה את תכנית החלוקה של ועדת פיל, שראתה בירושלים שטח בין לאומי מפורז.
2. כנסת ישראל הראשונה פעלה בעיר שהציונים ראו בה את שיא תקוותם – בין השאר בשל היותה עיר עברית חדשה, ולכן התאמתה לעולם החדש הציוני – תל אביב[1]. שם ניתנה הכרזת העצמאות, ושם פעלה הכנסת בימיה הראשונים. רק בדצמבר 1949 – יותר משנה וחצי אחרי קום המדינה – עברה הכנסת לירושלים.
3. בין השנים 1948 ל-1967, תקופה של 19 שנים וחודש מקום המדינה, ירושלים הייתה מחולקת. להנהגת הציונות זה לא נורא הפריע.
הציונות ראתה בתל אביב כהגשמתה המלאה, ובירושלים סרח עודף ישן. רק אחרי שהציונות הפכה לתירוץ עבור כובשים אנטיציוניים – ואל תטעי, מוסד ההתנחלויות הוא מוסד אנטי ציוני, באשר הוא הופך את הקרקע לעיקר ואת הריבונות לאמצעי, שזה היפוך מוחלט של הציונות – רק אז הפכה פתאום ירושלים לסלע המחלוקת.
כלומר, שירה, ניכר שיש לך הרבה ללמוד. אבל אני לא מצפה הרי שתעשי כן. אז נעשה ככה: אם מה שאת קוראת פה הוא פשוט זוועה, את מוזמנת לא לקרוא פה יותר. אני לא אעלב.
[1] זו אחת הסיבות שספרו של הרצל, אלטנוילנד, תורגם במקור ל"תל אביב".
שירה
ב12 בנובמבר, 2008
@ 23:23
נמרוד, תקשיב לי טוב
אתה חתיכת שמאלני קטן ואומלל, אתה הסרטן של המדינה שלנו. . אתה והחברים שלך, מגיע לכם שיגלו אתכם מפה לתמיד לעזה או לג'נין, שתחיה עם כל החברים שלך.
המושג "ציונות" לא יכול להתקיים בלי המילה "ציון" – ירושלים. הארץ הזאת שייכת לנו היהודים, וההיסטוריה – אם רק היית טורח ללמוד אותה לאמיתה מעבר למה ששוטפים לך בו את השכל – מוכיחה את זה. ארץ ישראל שייכת ותהיה שייכת לעולם ליהודים.
הייתי משקיעה יותר זמן בללמד אותך שיעור בהיסטוריה אבל אתה פשוט לא שווה את הזמן שלי. גם ככה בטח תסנן את התגובה הזאת, אז מצדי אתה יכול למות בקרוב מסרטן. אתה וחבריך הם הפצע הפתוח שלנו.
אתה גם מכוער לאללה בנוסף לכל.
אם הייתי רואה אותך ברחוב הייתי יורקת בפניך המבחילים.
אנשים כמוך צריך להעביר לעזה.
אני בטוחה שאתה והחבר הערבי שלך שדופק אותך בתחת ממש עכשיו תסננו אותי, אז אני מקווה שהגורל יגרום לך להתאבד מתישהו בקרוב.
חבל לי שאנשים כמוך חיים, ובעיקר חבל לי שהם חיים במדינה שלי. אתה פשוט סמרטוט אומלל, שמתכחש להיסטוריה היהודית – אז לך תהנה לך מהתרבות של מוניקה סקס ומנה פלאפל, חתיכת סמרטוט ביבים.
מי יתן ובקרוב לא יהיו לנו כמוך בארץ.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה, בלי סמרטוטים מחורבנים שונאי יהודים שכמוך.
nimrod
ב12 בנובמבר, 2008
@ 23:53
רק טוב שיהיה לך, חיים ארוכים וטובים.
קני
ב13 בנובמבר, 2008
@ 0:15
האמת היא שהיא ממש מצחיקה.
nimrod
ב13 בנובמבר, 2008
@ 0:51
אמרתי משהו אחר? כשעמדות מקצינות, המחזיקים בהן מתחילים להיראות כמו קריקטורה של עצמם. זה תמיד מצחיק. היה עדיף אם היא לא הייתה מאשימה אותי שאני שומע מוניקה סקס, כי בכל זאת, זה שקר גס ויש לי מוניטין, אבל העולם לא מושלם.
קני
ב13 בנובמבר, 2008
@ 10:41
כן, החלק עם מוניקה סקס באמת ממש צרם לי.
פלאפל, לעומת זאת, זה לא רע בכלל.