אפס ועוד אחד
שוכב לי על הדסקטופ כבר איזה זמן פוסט שלא ישודר. קורא לי. היה לי קשה לכתוב אותו, ובלתי נסבל לפרסם אותו, ואני מתלבט כבר איזה זמן. יוסי שריד עשה את זה, אז למה אני לא יכול?
אבל אני לא יוסי שריד וגם לא שאול אמסטרדמסקי, ואני לא יכול לקרוא לאנשים לא ללכת להצביע במערכת הבחירות הקרובה בירושלים. אין למי, זה כבר ברור; באופן אישי עזבתי את העיר שלא על מנת לחזור. בבחירה בין מגורים בהתנחלות למגורים בעיר חרדית, בחרתי בשלישי שהפך לבלתי נמנע ועזבתי את העיר. את חוסר הרצון שלי להצביע הבעתי כבר מזמן, אבל לכתוב פוסט שיגיד לאנשים לא להצביע, זה עוד לא עשיתי. ועכשיו אחד כזה שוכב לי על הדסקטופ. ורק פוסט שקראתי היום הביא אותי לשנות את דעתי לגבי פרסומו.
עכשיו יש בחירות ארציות, ואת המדינה אני לא מתכוון לעזוב בקרוב, כך שהאופציה השלישית שוב הופכת לנמנעת. והנה, כבר יוצאים אנשים ואומרים לנו שזה בכלל לא משנה בעד מי נצביע, עולם כמנהגו ינהג. שאול אמסטרדמסקי, בלוגר ועיתונאי מהנה ביותר בימים כתיקונם, כותב קצת על חוויותיו משירותו ככתבנו בכנסת. שנה שלמה הוא השתפשף בביצה המקומית שפשוף חזק, וכותב על חוויותיו. חובה לקרוא, באמת. לפחות עד הסיכום שלו:
סתם שתדעו מה פספסתם היום בבית המחוקקים. בבית הנבחרים שלכם. כן, אלה שבעוד מאה ימים אתם הולכים לבחור בהם שוב. רק מתוך טיעון לא רציני שקדושת הדמוקרטיה מחייבת אותנו להצביע. כי מי שמצביע, משפיע.
רק לא על הדברים הנכונים.
וצודק שחר כשהוא אומר שמשהו ברוח של הדברים מפחיד. מה שמפחיד כאן הוא שנורא קל להסכים עם שאול, לומר שהשיטה דפוקה אינהרנטית - במילותיו של שאול, "הם[1] חלק אינטגרלי מהשיטה". נורא קל ליפול למקום הזה, שבו אנחנו טוענים שלא משנה מה נצביע, עולם כמנהגו נוהג. שלא משנה אם נגיע לקלפיות או לא. שהסיאוב השתלט על הכול, וחברי הכנסת שלנו מצביעים מתוך גחמה במקרה הטוב ומתוך רוע וקטנוניות במקרה הרע ואינם מייצגים אותנו עוד, שהנתק בין שלטון למקורו הגיע לנקודה הקריטית שלו. אחרי הכול, אנשים אוהבים להתנער מאחריות.
נורא קל ליפול למקום הזה, אבל לא נכון. וזה לא נכון מכמה סיבות. עוד מאה ימים רוב קוראי הבלוג הזה יצטרכו לבחור פעמיים: פעם אחת אם לצאת או לא לצאת להצביע, ופעם שניה עבור מי. ובזמן שלי, לפחות, הבחירה השניה קשה עד מאד, הבחירה הראשונה ברורה לי לגמרי. עוד מאה ימים נצטרך להחליט לקום מהישבן וללכת לקלפי, ובראש שלנו יהדהד הפוסט של שאול, ופוסטים אחרים שעוד ייכתבו עד אז, ונחשוב לעצמנו בדרך "בשביל מה?" ונחתוך לקולנוע.
או שאנחנו יכולים לשאול את עצמנו שאלה אחת פשוטה: איזו תועלת תצמח לנו אם לא נצביע?
יש לשאלה הזו כמה אספקטים. אחד מהם הוא שבמובן מסוים, אלה שקוראים לא להצביע שוכחים שהשיטה שלהם נכשלה. אחוזי ההצבעה ב-2006 היו הנמוכים בתולדות המדינה: 63.2. אי אפשר להצביע על ממשלת השיתוק שקמה לנו מאז, ולטעון בלהט שאין למי להצביע, ותראו איך הכנסת שלנו נראית, כשאת הכנסת הזו קיבלנו כי 37 אחוז מאזרחי ישראל הכשירים להצבעה העדיפו ללכת לים.
ולמעשה, הרבה יותר. מי שהצביע "קדימה" בחר שלא לבחור. הוא בחר בסינתזה ההגליאנית, כאילו אפשר לקבל גם וגם בעולם האמיתי. גם שמאל וגם ימין. גם רווחה כלכלית וגם מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית. גם פוליטיקה אחרת וגם פוליטיקאים וותיקים. גם נבחרי ציבור קשובים, וגם מפלגה שבוחרת את נציגיה עם ועדה מסדרת. גם צחי הנגבי וגם דליה איציק. בעולם האמיתי, הבוחר הישראלי למד, אני מקווה, שבפוליטיקה, "גם וגם" הופך להיות "לא זה ולא זה". שזה או-או.
ומי שהצביע לגמלאים, בהמשך למה שכתוב כאן, סירב לבחור בעניינים חשובים ונתן עוד מנדטים של סמרטוטים של "קדימה".
מה נשאר? פחות ממחצית הציבור בחרה להחליט. לבחור. וקיבלנו ממשלה שנהנית מתמיכה נמוכה מראשית דרכה, שלא מסוגלת לפעול באמת. מה יקרה אם לא נלך להצביע בבחירות האלה? אם נבחר שלא לבחור? האם הממשלה הבאה תהיה טובה יותר בזכות זה?
לא, יטען הטוען, אבל היא גם לא תהיה טובה יותר אם נלך להצביע. לקול שלנו, יגיד האומר, אין משמעות. יש שתי בעיות בטיעון הזה. האחת היא שהוא לא באמת רציני: אם לאף פעולה שלנו אין משמעות, זה לא משנה אם נצביע או לא. אז למה לא להצביע, וככה אם בכל זאת יש לזה משמעות, הרווחנו אותה?
אבל הבעיה השניה היא גדולה יותר, והמשך של הנקודה הקודמת במובן מסוים. הטענה הזו היא התנערות מוחלטת מאחריות. מי ששם את חברי הכנסת האלה ששאול מלין עליהם בכנסת הם אנחנו. מי שהביא את אולמרט לכס ראש הממשלה הוא העם בישראל. אולמרט לא המליך את עצמו. ש"ס לא נתנה לעצמה מנדטים. אסתרינה טרטמן לא כבשה את הכיסא שלה בכוח הזרוע. אנחנו הצבענו עבורם. אנחנו נתנו קולות לאנשים האלה. אנחנו נתנו להם את השלטון. לטעון שאין לנו השפעה זו התכחשות למציאות. מציאות שבה אנשים לא יוצאים לרחובות למחות. שבה סטודנטים ששובתים על שכר הלימוד נאלצים להתמודד עם שוברי שביתה. שבה אנשים לא מתפקדים למפלגות, ואלה שמתפקדים לא מגיעים להצביע בפריימריז. אם כולם יושבים בבית, ולאף אחד לא אכפת, אף אחד לא זז, לא עושה כלום, אז מה הפלא שלוביסטים משיגים השפעה?
מחירה של האדישות הפוליטית, אמר אפלטון, הוא שלטון רשעים. נדמה לי שישראל היא דוגמה נפלאה לצדקתו של הפילוסוף היווני. כשהלוביסטים יכולים לדאוג לעתידו הפוליטי של ח"כ הרבה יותר מהציבור, טובת הלוביסטים תקדים את טובת הציבור. כשהציבור לא מצביע, מנהיגיו עושים את מה שבא להם: מי שלא מצביע מוותר ביודעין על השוט היחידי שיש לו כדי להכפיף את נבחריו לעשות את רצונו.
חברי הכנסת מושחתים? החליפו אותם. הפגינו נגדם. הניפו בשוט.
לא, יטען הטוען, אם מספיק אנשים לא יצביעו, לכנסת לא תהיה סמכות והדמוקרטיה המאוסה שלנו תתפרק. נניח (על אף שאין זה בהכרח נכון: אחוזי ההצבעה בפולין ובשוויץ מגיעים סמוך מאד לחמישים אחוז). ומה אז? במה תתחלף הדמוקרטיה? אנרכיה, במובנה כחוסר שלטון, כאוס ומלחמה שתומס הובס מתאר היטב בספרו "בהמות"? השתלטות של חונטה צבאית, כדרכה של בורמה? משטר דיקטטורי שבו נשללות חירויות יסוד בשם הממשל? האם מישהו יכול להעלות על דעתו אופציה טובה יותר מהדמוקרטיה כעת? האם אנחנו באמת רוצים לעשות את השגיאה הקומוניסטית, להחריב עדי יסוד את העולם הישן מבלי אלטרנטיבה לחדש?
שאול יכול לטעון שהטיעון הזה "לא רציני"; כשלעצמי, אני מטיל ספק ברצינותו של הטיעון הנגדי. הכי קל בעולם לטעון ייאוש וחוסר תוחלת ולא להצביע. הרבה יותר קשה לראות את הדבשת של עצמנו, ולהבין שבאדישות פוליטית נופלת דמוקרטיה. כי כפי שכתב ת.ס. אליוט, העולם יגיע לקיצו לא בפיצוץ, אלא ביבבה.
- לוביסטים, אינטרסנטים, ח"כים מגוייסים וכו', נמרוד [↩]
חבר טוב אמר לי לפני כמה שנים, שהסכנה הגדולה ביותר של ימינו, היא שאף אחד לא רוצה להיות פוליטיקאי. אף ילד לא רוצה להיות ראש ממשלה כשהוא יהיה גדול. אני רואה את התגובות של סביבתי כלפי מי שעושים או אפילו מגלים יותר עניין בפוליטיקה מאשר שיחות הסלון וקיטורים בטוקבקים, והתגובות נעות בין זלזול ורחמים - מה פתאום להתקרב לביב השופכין הזה שנקרא פוליטיקה.
אחת התגובות שאני שומעת לעיתים קרובות, היא שהסיאוב של השיטה הוא כזה שאין כל דרך להתקדם ולהצליח בפוליטיקה, מבלי לקחת חלק בשיטה - כפי שטוען שאול. אני מסכימה איתך שהמנעות מהצבעה רק מחזקת ומקבעת את המצב הקיים. אבל אני שואלת את עצמי מה אפשר לעשות כדי לגרום לניעור יסודי של המערכות. זה לא יתבטא רק בהחלפת חלק מחברי הכנסת. זה צריך להתבטא בשינוי הרבה יותר עמוק. אין לי מושג מאיפה ואיך להתחיל בכלל.
אתה יודע למי הייתי מצביע (אם בכלל)? למפלגה שתבטיח לי שתשנה את השיטה באופן יסודי. אבל, והנה האבסורד, לא הייתי מצביע לה כי אני יודע שאין ביכולתה לשנות את השיטה, אלא בתנאים מאד מאד מסוימים (והכרחיים) שקלושים הסיכויים שיתקיימו במשטר דמוקרטי קואליציוני.
וזה הסנדול, ולכן לדעתי הפסקה הלפני-אחרונה שלך לא נכונה. לא טענתי שצריך לחפש חלופה משטרית לדמוקרטיה (למרות שיש לי רעיון גם לכזו, אבל נעזוב את זה). צריך פשוט לפעול לשינוי השיטה הדמוקרטית הנהוגה אצלנו. היא פשוט לא טובה. אבל אין דרך לשנות את השיטה הדמוקרטית שלנו באופן דמוקרטי, כי השיטה הקואליציונית מגינה על עצמה מפני שינוי, מפני כלייה. לכן הדרך, לטעמי, עוברת בכוח הזרוע. בכוח הזרוע במובן המטאפורי, לא הצבאי. קרי, שבר עמוק ומפורש, הנובע מאובדן אמון מלא בשיטה. כלומר - 0% הצבעה.
אלא שזה לא יקרה לעולם, כמובן, וזו בעיית טרמפיסט חופשי קלאסית, בעוצמה אדירה.
מה חבל. יש מקומות בהם הייאוש נעשה יותר נוח. אנחנו לא חיים באחד המקומות הללו.
טקסט חשוב מאוד. מסכים איתך.
לגבי הצבעה בירושלים אני עוד מתלבט, אני ממש מפחד מניר ברקת.
לגבי האחריות שלנו ומה אנחנו יכולים לעשות - העיקר לדעתי הוא להחליט שאנחנו ולא הם קובעים את כללי המשחק. אנחנו לא ניכנס לפוליטיקה, כי פוליטיקה זה מקצוע, אבל אנחנו נחזיק אותם בביצים.
לדוגמה, ציינת את ההתפקדות למפלגות. אם לבלוגרים בישראל כבר יש השפעה והם מקבלים את המסר הכללי שלך הם יכולים לפתוח במסע שכנוע בנושא התפקדות למפלגות ובעדיפות לקדימה, ליכוד ועבודה, וזאת בלי קשר בכלל לשאלה למי יצביעו לכנסת. התוצאה בטווח הארוך תהיה מנהיגים יותר ראויים, פחות מושחתים ויותר נאמנים להבטחותיהם.
שאול, למה לא להצביע למפלגה שהכי פחות קרובה לדעותיך והצבעות חבריה בכנסת קרובות ביותר לאלו שאתה היית מצביע לו היית במקומם? נכון שזה לא מושלם אבל בטוח יש מפלגה כזו.
איתי - בשביל לענות על השאלה שלך, אני צריך לכתוב פוסט שלם שמסביר למה זה לחלוטין לא משנה בשביל מי הצבעת, אחרי שהפתקים נספרים, במידה רבה ניתן לשים בבית הנבחרים קבוצה של קופים עם צבעים שונים, ולתת להם להצביע. ב-99% מההצבעות (זה לא נתון סטטיסטי, אלא דמגוגי - ש.א), התוצאה נקבעת מראש, בהתאם למספר חברי הכנסת שיש לכל מפלגה. כמעט הכל סגור מראש.
וגם אם איזו הצבעה התפקששה לקואליציה, יש להם המון המון דרכים לתקן את זה - לדרוש הצבעה חוזרת, להגיש הסתייגויות, להפיל את זה במליאה, לסגור דילים עם הח"כים מאופוזיציה. יו ניים איט.
ולכן, אין טעם. אבל כאמור, אני צריך פוסט נפרד.
קודם כל, וכבר אמרתי לך את זה פעם, גם אם אתה לא רואה הבדל בין המועמדים לראשות העיריה, עדיין אתה יכול להצביע בפתק צהוב ריק לצד הרשימה שמשקפת את דעתך.
מי שמחליט לא להצביע מטעמים אידיאולוגים/אידיאליסטים/ערכיים/וואטבר, הקול שלו לא נספר בדיוק כמו מי שלא הצביע כי הוא לא התעורר בבוקר/שכח/היה בים. זה אחד המצבים האלה שבהם רק השורה התחתונה נחשבת, ומי שלא מצביע מחזק את הכוח של כל האחרים.
שאול, אני ממש לא מסכימה איתך שמה שמשנה זה רק מספר המנדטים שיש לכל מפלגה ולא מי מאייש אותם. כי אולי ההצבעות עצמן הן ברובן הגדול הצבעות לפי סיעה, אבל השאלה איזה חוקים יגיעו להצבעה, ואיך הם יראו כשהם מגיעים לשם, בהחלט מושפעת מהשאלה מי מציע אותם. לכן יש טעם. בהחלט יש.
העלמה העפרונית - אחלק את האמירה שלך לשניים. החלק הראשון, הנוגע להצעות החוק שיגיעו להצבעה, הוא לחלוטין לא נכון. זה הזמן לשכוח את כל, ואני מדגיש - את כל - מה שאת חושבת שאת יודעת לגבי איך תהליך החקיקה עובד. כמעט כל החוקים (וזה כבר נתון די סטטיסטי ולא דמגוגי) ניזום בידי גופים חיצוניים, אינטרסנטיים (גם המועצה לשלום הילד היא גוף אינטרסנטי, לצורך העניין) וחברי הכנסת עצמם משמשים כלי להגשת הצעות החוק, לא יותר מזה. הם לא יוזמים אותן, לא כותבים אותן, לא מנסחים אותן, ובקושי נלחמים עליהן (וגם אז, התוצאות יכולות להיות כל כך שערורייתיות, והכל לפי שיקולים סיעתיים, שזה מחפיר). אז עשי לי טובה.
ולגבי החלק השני - הוא נכון בחלקו. זה נכון שישנם ח"כים שהמקצוע שלהם הוא להיות פרלמנטר, על כל המשתמע מכך. הם קוראים חומר, נפגשים עם אנשים, מקדמים רעיונות, כותבים מכתבים, יוזמים מהלכים, סוגרים דילים, נלחמים, וכו' וכו'. את יודעת כמה כאלה יש מתוך 120? אני מוכן למנות אותם (הכל כמובן רק מתוך ההתרשמות שלי ולא אמור להוות איזו רשימה אמיתית בערכים מוחלטים):
חיים אורון
רובי ריבלין
יעקב ליצמן
גדעון סער
גלעד ארדן
שלי יחימוביץ
סטס מיסז'ניקוב
דב חנין
מיכאל מלכיאור
משה גפני
אופיר פינס
מיקי איתן
אלה עשרה אחוזים מנבחרי הציבור, וכפי שאת רואה, הם מפוזרים בין המפלגות השונות. יכולת ההשפעה שלי על היבחרם של האנשים האלה, והאחוז שהם מהווים מתוך נבחרי הציבור, בטלים בשישים. זה נכון, הח"כים הללו משפיעים.
אבל היתר, ואני מרשה לעצמי לומר זאת בביטחון, מועלים בתפקידם, מועלים באמון הציבור, מועלים בשליחות הציבורית (לרבות חלק מן השרים). לא רוצה לקחת חלק בזוועה הזו.
שאול, זו קשקשת לא רצינית ולא מתאימה לך. אתה לא באמת מצביע על אלטרנטיבה, אתה אומר "תראו, השיטה גרועה, שאף אחד לא יצביע". ואז מה? אז, אז יקרה משהו. נו.
אין ח"כים שעובדים כפרלמנטרים? אתה אשם. כן כן, אתה. אתה שקורא לא להצביע ולכן ממלא את הכנסת באנשים שלא אכפת להם מהציבור, כי לא הציבור שם אותם שם. אתה שלא מתפקד לאף מפלגה ודואג שהאנשים שיהיו שם הם כאלה שישנו את השיטה ויעבדו בשבילך. אתה שלא טורח לשלוח מכתבים לחברי הכנסת להזכיר להם מי שם אותם שם. אתה. קואליציות וח"כים לא ממנים את עצמם. כל עוד אתה בוחר להאשים את "השיטה" (אתה גם השיטה) ואת "חברי הכנסת" (שם קיבוצי למין חיזר שיושב בכנסת. לא יודע מי שם אותו שם) ולהתנער מאחריות, אתה החלק הגדול ביותר בבעיה.
-מחקתי פיסקה שלמה בתגובה לפיסקה הראשונה שלך. אולי בדואל. צריכה לחשוב על זה -
לעצם העניין - גם אם חבר הכנסת משמש כצינור להצעת חוק ולא מנסח אותה בעצמו, מבחינתי זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי זה שיהיו אנשים שמוכנים לשמש צינור עבור מטרות שאני חושבת שהן ראויות ונכונות ורלוונטיות. ושישמשו, אם תרצה, "צינור אפקטיבי".
לגבי החלק השני, אני יכולה לחשוב על כמה אנשים שהייתי מצרפת לרשימה שלך (למרות שרוב הרשימה שלי חופפת לזו שלך), ובכל מקרה - אם אפשר להגדיל את הרשימה הזו מעשרה לחמשה עשר, או אפילו לעשרים, זה הבדל משמעותי מאד.[1] מעבר לכך, זה אומר שגם במסגרת השיטה הקיימת, יש כאלו שעושים שינוי. ואותם אנחנו צריכים לעודד, ואנשים כמוהם אנחנו צריכים בכנסת, ולא להגיד "השיטה דפוקה, כולם דפוקים, אין עם מי לדבר, צריך להרוס את הכל ולמצוא דרך אחרת".
"קודם כל, וכבר אמרתי לך את זה פעם, גם אם אתה לא רואה הבדל בין המועמדים לראשות העיריה, עדיין אתה יכול להצביע בפתק צהוב ריק לצד הרשימה שמשקפת את דעתך."
נתחיל מזה שאינני תושב ירושלים, ואין לי כוונה להצביע בבחירות לעיר המתה הזו.
נמשיך בכך שאין גם אף רשימה רצינית למועצת העיר. תוציאי את טב ואת מחל. נשארנו עם פפה אללו על תקן ארנסטו גווארה, ירושלים תסריח על תקן עושי דברו של האוליגרך שלהם, התעוררות+ירושלמים שאין אצלם ולו אדם אחד שראוי לאמון ציבורי, עלה ירוק - אולי התנועה הכי פחות רלוונטית לעולם, אור+הירוקים (עשי לי טובה), תושבי פסגת זאב, וכמובן מפלגת צדק חברתי. מה אני אגיד לך, המבחר שלכם שם בהתנחלות החרדית לא עושה לי טוב על הנשמה.
עם התגובה האחרונה שלך אין שום דרך בעולם שאני יכולה להתווכח.
רק להצטער שאתה מרגיש ככה.
אה כן, שכחתי, בואו נשנה את העולם בגישה חיובית. כן, זה יעבוד.
וכן, ככה אני מגיב אחרי שתוקפים אותי אישית ואומרים לי שאני החלק הכי גדול בבעיה.
שאול, בלי התקפה אישית:
ציינת ח"כים ראויים ומקצועיים בחלק גדול מהמפלגות. אני הייתי מוסיף עוד, כולל במפלגות שלא ציינת. כדי להגדיל את אחוז הראויים בכל מפלגה ישנו כלי שנקרא התפקדות. לדוגמה אם אתה חושב שבתוך הליכוד יש ראויים לצד לא ראויים - תתפקד לליכוד ותשפיע שם. לכנסת תצביע למי שאתה רוצה. למשל למפלגה שיש בה אחוז גדול ביותר של ח"כים ראויים לפי רשימתך. אין פה פתרון קסם, במיוחד משום שגם הטובים יותר אינם נקיים לחלוטין, בין השאר כי הם נאלצים לפעול במערכת רקובה.
לגבי "חלק מהבעיה" אבל בלי ניחוח אישי - אם רבים בעיתונות מבינים את ההבדל בין ח"כים רציניים וח"כים לא רציניים ויודעים שחוקי המשחק פועלים כך שהרציניים לא יתקדמו, ובמקום זה השרים והמועמדים הריאליים לראשות ממשלה יהיו מהזן השני - אתם יכולים לסקר את המתרחש בפוליטיקה בצורה שתגרום לאזרחים להעריך את הראויים להערכה ולדאוג שהם יקודמו. אתה ממש לא, אבל העיתונות באופן כללי היא בהחלט חלק מהבעיה.
נמרוד, רוצה להוביל את צוות הבחירות של אתר ע"ש?
"נתחיל מזה שאינני תושב ירושלים, ואין לי כוונה להצביע בבחירות לעיר המתה הזו"
קל לדבר מבחוץ. קל להטיף מוסר.
נתחיל מזה שאני כן תושב ירושלים, ואני אצביע היום - העיר הזו אינה מתה - זאת אחריותנו לשמור עליה - ומי שלא מצביע היום הורג אותה.
וגם אתה, נרוד - אתה ושכמותך אשמים בגסיסה של העיר. לא פחות מפרוש או פולק - אתם אשמים אפילו יותר. העקרונות שלך הם טמטום, עצלנות ועוורון. תתעורר.
לדבר מבחוץ? חייתי בירושלים עשרים וחמש שנים, עזבתי את העיר לפני שבועיים - בדיוק בגלל שהבחירות מעידות שהעיר הולכת לאבדון. לפחות תטרח ללמוד את הנתונים, שזמינים כאן לכל דורש (נגיד, באודות בצד שמאל) לפני שאתה מותח ביקורת.
"נתחיל מזה שאני כן תושב ירושלים, ואני אצביע היום - העיר הזו אינה מתה - זאת אחריותנו לשמור עליה - ומי שלא מצביע היום הורג אותה" - במי תבחר, באוליגרך הפאשיסט הראשון, באוליגרך הפאשיסט השני, במסומם או בחרדי? תצביע בעד התנחלות או בעד עיר חרדית? מי שמוכן לתת באופן אקטיבי את קולו לברקת או לפרוש לא יוכל לנקות את הדם מעל ידיו.
"וגם אתה, נרוד - אתה ושכמותך אשמים בגסיסה של העיר" - אני לא העמדתי מועמדים ראויים?
"העקרונות שלך הם טמטום, עצלנות ועוורון. תתעורר" - לא, "הרע במיעוטו" הזה שלכם הגיע לסוף דרכו כשיש שני רעים שווים. ידיך יכולות לשפוך את הדם. ידיי לא תהיינה במעל.