בשוך רעשי המסיבה
בשוך רעשי המסיבה יעמדו החוגגים שנותרו על רגליהם על המרפסת. מישהו יצית סיגריה, ואחר יעיר כמה טובה הייתה החגיגה. מישהו אחר, אולי בעל הדירה, יביט מסביב בייאוש וישאל את עצמו מי ינקה את כל זה, אבל הוא לא יעז לבטא את המחשבה בקול, שמא יפריע להלך הרוח החגיגי. מישהו ישאל פתאום מה בעצם חגגנו, ודממה שרק עשן הסיגריה המסתלסל יפריע לה תיפול על שאריות שכרון-החושים האלכוהולי והאחר. בשוך רעשי המסיבה נגלה שלא הייתה לנו כל סיבה טובה למסיבה הזו, ושאיש לא ינקה את הבלגאן. אחר כך נתפזר בשקט. מי למרכז, מי למודיעין והסביבה. אחר כך ירושלים תיפול. רחובותיה השקטים של העיר הגדולה בישראל יתכסו אפילה, ולילה גדול ושלם ירד עליה. שלושת אלפים שנים הם די והותר בגלגול חייה של עיר. מיבוס המקראית יישאר רק קולה הדהדהד, המוכיח, של התבוסה.
בבלוגים ירושלמים שבהם הגבתי לפני הבחירות, מנסה לשכנע את האנשים הטובים שקוראים וכותבים בהן שהמעשה ההגון לעשותו, המעשה המוסרי, הוא להמנע מהצבעה הפעם, הואשמתי בציניקניות. קהילת "הרע במיעוטו" והמסתפקים במועט סיפרו לי שאני ציניקן, שמתנגד לכל עשיית מעשה ומוותר מראש.
ציניקן? הלוואי והייתי יכול להיות. הלוואי והייתי יכול להתבונן בגיחוך מתנשא בשעה שהבלון של "התעוררות" יתפוצץ לירושלמים בפרצוף, כאילו אינני צד מעוניין. כמו חוקר תרבויות, להתבונן מהצד ולרשום הערות, להשקיט את הלמות הלב שרוצה לבכות מאז הבחירות.
[...]
בשלהי 2005 התכנסו, כמה חברים, להרים כוסית לכבוד החורף. שוחחו על העיר ועל אלכוהול ועל העיר ועל הלימודים ועל העיר ועל פוליטיקה ומישהו אמר שאולי כדאי שהחבורה תקים רשימה ונרוץ למועצה, ותעמיד מישהו שירוץ לראשות העיריה. החברים הסתכלו עליו ושאלו אותו אם הוא שתה יותר מדי. עניתי שאני נוהג. הייתה שם אחת טיפה אאוטסיידרית, אז הייתה בת זוגו של אחד מהחברים, היום כבר לא; היא הגיעה מהמרכז, ולכן היא שאלה אותנו בתמימות מה רע בניר ברקת. אז עוד לא היו לנו הציטוטים הללו מ"הארץ", חברותו עם הרב אליהו. אז ברקת תמך בקדימה, אבל אז קדימה עוד הייתה ימין.
הוא איש ימין, ענה לה מישהו. יש לו אפס ניסיון ניהולי, ענה אחר. הקרן שעמד בראשה הייתה כשלון ולבסוף נסגרה, טענה מישהי מהפינה – טענה ש, דרך אגב, איננה רחוקה כלל ועיקר מהמציאות. "אבל הוא חילוני", הקשתה האאוטסיידרית. אז מה. על דרך האנלוגיה, ניסיתי להסביר לה שמעולם לא היה בישראל ראש ממשלה חובש כיפה, ובכל זאת המימון לרשתות יצירת המצביעים של ש"ס ולבטלני הישיבות, לטפילי ההתנחלות ולהסדר חסר ההגינות והמפלה זרם כרגיל. ניסיתי להסביר לה שהקריטריון לבחירתו של אדם לתפקיד לא יכול להיות הכיפה שיש או אין לראשו. אני לא בטוח שהיא הבינה, אבל זה לא שינה הרבה. שבועיים אחר כך היא הייתה לשעברית. שבועיים אחר כך נולדה "ירושלים שלי".
[...]
אוקיי, אז מגיע לי[1] מינוס כמה נקודות על קופירייטינג לא מוצלח, אבל כמה נקודות פלוס על העקרון, לא? ההתארגנות התחילה. שלוש שנים לפני הבחירות המוניציפליות, ואחרי שלוש שנים תחת אורי לופוליאנסקי[2], התנועה החלה לקרום עור וגידים. אספנו תורמים ופעילים. כתבנו אג’נדה. ישבתי במזנון הכנסת עם חברי כנסת ושרים. ביקשנו תמיכה. למשך תקופה קצרה באמת ובתמים חשבתי ששמי יתנוסס על פתק צהוב בקלפיות הירושלמיות.
ואז הגיעה הדעיכה, כמעט באותה המהירות. פעילים הפסיקו להגיע. מס’ 2 ברשימה עבר למרכז, ולקח איתו את הגרסה הסופית של התכניות הכלכליות. אני עדיין מחכה שתשלח לי אותן. אני יודע שאתה קורא את זה, ולא מפריע לי בכלל אם אתה מרגיש שאתה חייב לי התנצלות. אחר כך התחילו להגיע סירובים. אחר כך אנשים אמרו שאין זמן. בפעם הרביעית שנסעתי לחלק פלאיירים של עצמי ושל רשימה לא-קיימת, חסרת אנשים, בעצמי, כי לא היה עוד אף אחד אחר; בכנס השני שאליו לא הגיעו יותר מקומץ פעילים שהצלחתי לגייס, החלטתי שדי. את כספם של ארבעת התורמים, כמה אלפי שקלים, החזרתי לתורמים. כל ההוצאות, אם כן, היו מכיסי. שקעתי במעגל העבודה-לימודים-עבודה, וקיוויתי שעד הבחירות המפלגות הגדולות יתנו לברקת מענה ראוי.
[...]
המפלגות הגדולות בגדו. ירושלים, ירושלים, ירושלים, הם מטרטרים לנו, אבל מה הם כבר עושים בשבילה? מפלגת העבודה, בצעד לא מפתיע, הצטרפה לרשימתו של האולגירך תוצרת בית. לא מפתיע, אם נזכרים שבבית שמש היא הצטרפה לש"ס. גם קדימה חברה למשיח החילוני החדש. הליכוד לא העמידו כל מועמד. פפה אללו ממרצ החליט לשחק אותה פידל קסטרו רק למועצת העירייה. רק דן בירון מהמסוממים נותר כמועמד, או כבדיחה עצובה.
אנשים הגיוניים לא רואים לפעמים שהם נוהגים בחוסר היגיון, כשהם מסומאים על ידי הנצחון, שיכורי כוח ועוורים משנאה. אנשים שלא היו מוכנים לקבל את גאידמק כראש העירייה עושים כל שלאל ידם כדי שברקת ייבחר. אין כל הבדל בין השניים. שניהם אנשי ימין, שניהם אוליגרכים עשירים שריצתם היא גילומו המכוער של חיבור ההון והשלטון. למעשה, סביר להניח שברקת עשה פחות למען ירושלים מהאיש שרכש את ביקור חולים והבטיח את הפנסיה של גמלאיו. שניהם חילונים.
[...]
גרועה מעמדתו הפוליטית הנוטה לימין היא העובדה שברקת הוא בעל הון וימין כלכלי[3]. סביב זה סבבו הבחירות בתל אביב, הרי. ימין כלכלי לא הולך לעשות דבר כדי לשפר את מצב התחבורה הציבורית בעיר. לסגור את מרכזה לתחבורה ציבורית – צעד מתבקש שצריך היה לעשותו מזמן – פשוט לא נמצא בראש מעייניו. להיפך. ימין כלכלי לא הולך לסייע לסטודנטים. ימין כלכלי לא הולך להוריד את הארנונה. ימין כלכלי לא יתמודד עם מצוקת המגורים, שהוחרפה עקב מדיניות מוניציפלית בלתי נסבלת שאפשרה למאות צרפתים להפוך שכונות שלמות לשכונות רפאים. אלה הבעיות האמיתיות של ירושלים, וימין כלכלי לא יתקן אותן.
יש שרואים בכוונתו של ברקת לבטל את פרוייקט הרכבת הקלה – בעלות גבוהה למדי, יש לציין – סוג של תכנון אורבני ראוי. לא היא. פרוייקט הרכבת הקלה היה סוגר לכלי רכב פרטיים חלקים נרחבים במרכז העיר, הוא היה מאפשר תחבורה ציבורית מהירה וקלה, הוא היה משפר את התחבורה בעיר. רק ההכנות של אגד סביבו שיפרו את איכות החיים בקווי האוטובוס. לא הרבה, אבל גם זה משהו.
אבל הרכבת הקלה לא משרתת אינטרסים של ימין כלכלי. ורכבת שיש לה תחנה בשועפט לא משרתת אינטרסים של ימין מדיני. והנה, הנזק כבר מתחיל, בעוד הירושלמים חוגגים.
אז אם עמדותיו של ברקת דומות לאלו של גאידמק, מה הופך את ברקת לטוב מגאידמק?
[...]
אמרתי את זה בשיחה סלונית כזו או אחרת, ומייד זינק עליי אחד מהברקתאים. הוא הרעים עליי בקולו, ביקש לדעת אם אני ברצינות תומך בגאידמק. עניתי שלא – מה פשטנית היא החשיבה הסקטוריאלית. אני פשוט לא תומך בברקת, ולא רואה כל הבדל עקרוני בינו ובין גאידמק.
בכל פעם, בשבועות האחרונים, שציינתי את מגרעותיו של ברקת – היותו אוליגרך, היותו חסר ניסיון ניהולי, מושבו באופוזיציה הכושלת ביותר בישראל, התנערותם של חברי מפלגתו ממנו, אי-מחויבותו למדיניות חברתית, רצונו להפוך את עירי להתנחלות רשמית, תוך הפקעת קרקעות, חברותו עם הימין הדתי הקיצוני, כולל עם הטרורב[4] מרדכי אליהו והסכנה שזה מביא, כפי שלמדנו בעכו; בכל פעם שהעליתי את הדברים הללו נעניתי בשאלה, האם אני חושב שפרוש טוב יותר. גם פרוש ימני, הטיחו בי, הוא אפשר את בניית הר חומה. גם חברי תנועתו של פרוש מתנערים ממנו. גם פרוש איננו חברתי, הוא דואג לאנשיו. גם פרוש שונא ערבים. גם פרוש וגם פרוש וגם פרוש.
בשיחה עם ידידה ירושלמית בעלת עמדות דומות לשלי שאלתי אם אולי אני טועה. אם כולם נוסעים נגד כיוון התנועה, יש סיכוי טוב שעשית טעות. האם אני טועה? האם אני רק מדמה שכל ה"גם פרוש" הם בסך הכול סיבה לא להצביע פרוש, לא סיבה להצביע ברקת?
אבל לברקת יש יתרון על פרוש. הוא חילוני. והם, החוגגים עכשיו שבקרוב יתעוררו עם כאב ראש משכרון החושים, מאמינים שזה מכשיר כל שרץ. ראש עיר חילוני, הם אומרים, יש לנו ראש עיר חילוני. אז? גם אולמרט היה ראש עיר חילוני. אחריו נחתה על ירושלים אפלה של שש שנים.
[...]
בקרוב נתעורר. נראה שהחרדים לא עזבו את ירושלים רק כי ברקת יושב על הכסא; נראה שהתחבורה הציבורית בעיר לא תהפוך ליעילה יותר רק כי בעל הון יושב בעירייה, להיפך; נראה שפחי זבל וחנויות בגאולה, מאה שערים וסנהדריה לא יפסיקו להצית את עצמם רק כי החרדים כבר לא בקואליציה, להיפך; מצעדי גאווה לא ייתקלו בפחות התנגדות רק כי עכשיו ראש העיר כבר לא מתנגד להם[5], להיפך; נראה שכשממלאים את העיר בדתיים לאומנים נוסח מרכז הרב מקבלים חבית חומר נפץ; נראה שכשעיר מעורבת רוצה להפקיע אדמות פלשתיניות אנשים מתלהטים. הירושלמים בחרו בפוליטיקה של זהויות קטנוניות, ולא של מהויות. ניצחנו, אמרה העלמה עפרונית, אחד משלנו נבחר, השמענו את קולנו. החילונים הירושלמים עברו בכך לשחק באותה הצורה שהחרדים משחקים, אותה סקטוריאליות חסרת אחריות. משום כך הם גזרו על עצמם חידוד של הבדלי הזהות הקטנוניים, חידוד של המאבקים הסקטוריאליים.
אז אפשר לקרוא לי ציניקן. אפשר לומר שאני מאוכזב שההתארגנות הפוליטית שלי נכשלה, ולכן אני מתנגד לזו של אחרים. אפשר לומר את הדברים האלה, אבל הם אינם נכונים. אני סירבתי להסתפקות במועט. סירבתי לבחור בין שני רעים גדולים מי מהם פחות רע. לא סירבתי להאמין שיכול להיות טוב, אלא דווקא האמנתי, ועודני מאמין, שלירושלים מגיע טוב בהרבה מברקת או פרוש.
ולא הצבעתי, כי ידיי לא ישפכו את הדם הזה. אף אדם הגון לא היה מצביע בבחירות כאלה, ורק נבל או שוטה היה חוגג ניצחון פירוס שכזה.
[...]
טענה שהוטחה נגדי ביום הבחירות ולפניו היא שאם אני לא מצביע אני מחזק את פרוש. הגיע הזמן לפרק את הטענות הללו. ראשית, תיאורטית: אין כל דרך לדעת לפני הבחירות מי מרוויח מאחוזי הצבעה נמוכים. למעשה, אין כל דרך לדעת זאת גם אחריהן. לאיש אין יכולת בחינת כליות ולב, שהוא יכול לומר לנו כיצד היו מצביעי אלה שלא הצביעו, ולכן את מי אי-הצבעתם חיזקה. כל שכן לפני הבחירות, אז האמיה הזו מביעה משאלת לב נבואית ותו לא.
שנית, מעשית: לו הייתי מוכרח להצביע, למשל מתוקף חוק, הייתי מצביע לפרוש. כל טענה שלי כלפי ברקת נענתה ב"גם פרוש". אם כך, אם השניים זהים, לפרוש יש יתרון משמעותי בניסיון פוליטי – אמנם, הוא רק בן 54, אבל עשה קצת יותר מברקת בחייו הקצרים – ובהבאת תקציבים. ויש לו גב מפלגתי חזק. נוסף על כך, הציבור שלו הוא ציבור התחבורה הציבורית והסיוע העירוני, הציבור המשווע לדיור: פרוש היה מכוון הרבה יותר, אם כן, לפתרון הבעיות שהועלו כאן קודם. כן, הייתי מצביע לפרוש לראשות העירייה ולמרצ במועצה, ומקווה שההצבעה החילונית למועצה תחייב אותו לחבור אליהם בקואליציה ולכן תמנע ממנו סקטוריאליות יתר. בסיטואציה שנוצרה, זה הרע במיעוטו האמיתי. זה עדיין רע מאד. משום כך לא הצבעתי. אולם מה שחשוב כאן הוא שהאמירה, כאילו באי הצבעתי חיזקתי את פרוש היא פשוט לא נכונה – למעשה, ההיפך הוא הנכון; מנעתי ממנו קול.
[...]
מי שמוכר לנו שהסיכוי היחידי לשינוי הוא על ידי בחירה באדם בינוני רק כי הוא "משלנו", מי שמוכן לא רק להסתפק במועט אלא גם להיאבק עבורו כאילו הוא נאבק על מועמדות נאצלת של אדם משכמו ומעלה[6], אלה המדברים אתנו על הרע במיעוטו, אנשי ה"גם פרוש", הם הציניקנים, הם אלה שאמונתם מוגבלת למה שיש ולא למה שאפשר, הם אלה שלא מעזים לחלום. הם מסתפקים בפוליטיקאים בינוניים שלא אומרים כלום ולכן טועים פחות – שיטת הרע במיעוטו במיטבה, הם אלה המסרבים להחליט, ובגלל ציניקנים כאלה הכנסת שלנו נראית כמו שהיא נראית, מפלגת השלטון שלנו נראית כפי שהיא נראית, המחפשים מיצוע במקום הצטיינות. במקום ללמוד מאובמה את הקמפיין שלו, היינו צריכים ללמוד ממנו את המהות: הבטחה לפוליטיקה חדשה, נקייה יותר, שמחפשת אנשים ראויים, לא רע במיעוטו. וזה שלהם יש את החוצפה לכנות אותי ציניקן, ובכן, זו רק הציניות במיטבה.
- לא לנו. לי. האפיזודה כולה הייתה יוזמה שלי, רצון שלי, דחיפה שלי. החברים האחרים, והם יהיו הראשונים להסכים, היו תפאורה. הכשלון היה שלי, ולכן הקרדיט הוא גם שלי [↩]
- תזכורת: לופו החליף את אולמרט, שהלך להיות שר התמ"ת, שנה לפני הבחירות הקודמות, וסך הכול כיהן שש שנים [↩]
- כמה מאלה שהצביעו למשיח החילוני קראו את המצגת הזו? [↩]
- טרוריסט ורב, כמובן [↩]
- וגם זה לא בטוח – ל"כל העיר" אמר ברקת בזמנו כי "זה לא מתאים לעיר שלנו" [↩]
- "ברקת אובמה"? תנו לי הפסקה [↩]
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
16 בנובמבר 2008 - 5:40
אתה יודע מה מטריד אותי? שבשום מקום בפוסט הזה לא כתוב "הלוואי שאתבדה" – בשום מקום אתה לא מביע תקווה שאולי ברקת לא יהיה גרוע כמו שאתה חושב, שאולי שלטונו בראש עיריית ירושלים יעשה טוב. זה מרגיש כאילו אתה ממש מייחל שכל הרעות הללו תפולנה על העיר, רק כדי שתוכל להגיד בעוד חמש שנים "אמרתי לכם".
בפוליטיקה עושים פשרות. במקרה הזה הפשרה הייתה לבחור בין ראש עיר רע לראש עיר שהוא כנראה גרוע הרבה יותר. בין ראש עיר עם מחוייבות כלשהי לרוב העיר, לראש עיר שאומר במפורש שהוא מחוייב רק למיעוט קטן. וכמו שאתה בעצמך ציינת, היה לך פתק שני, והיית יכול לשים בפתק השני הזה משהו שאתה חושב שיכול לרסן את הנטיות הבעייתיות של ברקת. אבל לא עשית את זה. אפילו לא הלכת להצביע כדי לשים רק פתק של רשימה – ובכל שללת מהעירייה שלך, בלי קשר לעומד בראשה, עוד קול אחד לרשימה ליברלית יותר, כזו שקרובה הרבה יותר לעמדותיך מאשר שתי הרשימות של המועמדים הראשיים.
16 בנובמבר 2008 - 7:24
"אתה יודע מה מטריד אותי? שבשום מקום בפוסט הזה לא כתוב "הלוואי שאתבדה" – בשום מקום אתה לא מביע תקווה שאולי ברקת לא יהיה גרוע כמו שאתה חושב, שאולי שלטונו בראש עיריית ירושלים יעשה טוב" – בשום מקום בפוסט גם לא כתוב שאני מייחל לפגישה עם שדון ירקרק בקצה הקשת בענן, שייתן לי את כד הזהב שלו; או שאולי אליהו הנביא, כשיבוא השנה, ישב אתי קצת ואוכל לשוחח עם תשבי על כל מה שהינו.
"בפוליטיקה עושים פשרות" – ויע"ז, יש פשרות שרק נבל יהיה מוכן לעשות. להמליך עליך מועמד בלתי ראוי לחלוטין, לתת לו מרצונך החופשי כוח, זה מעשה נבלה ממש.
"וכמו שאתה בעצמך ציינת, היה לך פתק שני, והיית יכול לשים בפתק השני הזה משהו שאתה חושב שיכול לרסן את הנטיות הבעייתיות של ברקת" – כל המפלגות שהיה להן סיכוי לקבל את הצבעתי התרפסו בפניו של של משיח השקר כדי כך, שאין לי כל סיבה לחשוב שהן היו מרסנות אותו.
"אפילו לא הלכת להצביע כדי לשים רק פתק של רשימה" – המבחר כאן לא היה מפתה. התעוררות – תנועה נאיבית שאין לי כל סיבה להאמין בעומדים בראשה; מרצ שבחרה בשיטת פרסום קומוניסטית למהדרין, ובכך המאיסה את עצמה עליי; העבודה הצטרפה לאוליגרך הצבר; לא היה פתק אחד להטיל לקלפי בלב שלם.
"ין ראש עיר עם מחוייבות כלשהי לרוב העיר, לראש עיר שאומר במפורש שהוא מחוייב רק למיעוט קטן" – מחוייבותו של ברקת היא לעצמו ולרב אליהו. ממש לא לרוב העיר.
16 בנובמבר 2008 - 19:11
היות ואני כרגע חשודה בהיותי שוטה, נבלה, בלתי הגונה וסביר שהכל יחד, אני מניחה שלדברי אין הרבה משמעות בעינייך.
ובכל זאת, לטובת הדורות הבאים, אין לי אלא לציין שאני רואה הבדל משמעותי בין מי שעשה את כספו בהייטק לבין מי שהרוויח ממכירת נשק (לכאורה?), בין מי שישב חמש שנים באופוזיציה למי שהגיע במתכונת "באתי, קניתי, כבשתי", בין מי שגר בעיר למי שגר בקיסריה, בין מי שהכריז שמצעד הגאווה יצעד "רק על גופתו" למי שהקים את "רוח חדשה"[1] ו"משמר הבירה"[2].
כן, אני רואה הבדל גדול בין השניים. וכן, אני חושבת שראש עירייה חילוני יהיה נגוע פחות בסקטוריאליזם מאשר ראש עירייה חרדי,[3] ובכל מקרה – אם שניהם סקטוריאלים אני מעדיפה את זה שייצג את הסקטור שלי.
[1]ויש לי מעט מאד חיבה אליהם ולא מעט ביקורת, בעיקר בנוגע לדרך שבה הם פעלו באגודת הסטודנטים.
[2] משמר הנקיון? איך שלא יהיה.
[3] אגב, הציבור של פרוש הוא אותו ציבור של לופליאנסקי, לא? כי לא ממש ראיתי איזה שיפור מרשים בתחב"צ בשנים שבהן אני כאן.
16 בנובמבר 2008 - 22:00
נתחיל מהסוף:
"ובכל זאת, לטובת הדורות הבאים, אין לי אלא לציין שאני רואה הבדל משמעותי בין מי שעשה את כספו בהייטק לבין מי שהרוויח ממכירת נשק (לכאורה?)" – ואני רואה הבדל בין מי שעשה את הונו בפוקס – איזה שם אחר יש ליחס הצלחה של אחד לשלושים? – ומי שניהל את ענייניו בתבונה. ככל הידוע לי, גאידמק מעולם לא הורשע בדבר, ומי כמוך יודע שזה אומר שהוא חף מפשע. תקציב עירייה בידיים של משקיע כושל? נשמע מפחיד.
"בין מי שישב חמש שנים באופוזיציה למי שהגיע במתכונת "באתי, קניתי, כבשתי"" – חמש שנים באופוזיציה הכושלת ביותר בישראל הן לא תעודה לנפנף בה. מה קרה לסיעת האופוזיציה שלו אנחנו יודעים.
"בין מי שגר בעיר למי שגר בקיסריה" – למקום מגוריו של אדם אין ולו בדל של השלכה על יכולותיו הניהוליות. אלו של גאידמק מוכחות. אלו של ברקת לא.
"בין מי שהכריז שמצעד הגאווה יצעד "רק על גופתו"" – תקני אותי אם אני טועה, ברקת לא אמר על מצעד הגאווה ש"זה לא מתאים לעיר שלנו"? מכל מקום, ראינו כבר מה מידת השפעתו של ראש העיר בנושא.
"למי שהקים את "רוח חדשה"" – הו, כן, מפקדי הארגזים של התקווה הדמוקרטית הבאה.
"ו"משמר הבירה"" – וואו, הוא ארגן מתנדבים לפעולות ניקיון אחדות. זהו, כל טיעוניי נסתתמו. ראוי לציין שהוא עשה זאת כשישב במועצה וצריך היה לארגן תקציבי עירייה לצורך ניקיון, אבל כבר אמרנו – האופוזיציה הכושלת ביותר וגו'.
"וכן, אני חושבת שראש עירייה חילוני יהיה נגוע פחות בסקטוריאליזם מאשר ראש עירייה חרדי" – ומה גורם לך לחשוב את זה? חוץ מזה, גם גאידמק חילוני, והוא פחות סקטוריאלי מפרוש וברקת גם יחד.
"ובכל מקרה – אם שניהם סקטוריאלים אני מעדיפה את זה שייצג את הסקטור שלי." – שזה בדיוק מה שאמרתי, הירושלמים בחרו בפוליטיקה קטנונית של מהויות. כשהכול יתפוצץ, תבטיחי רק שלא תרחצי בניקיון כפייך.
"[3] אגב, הציבור של פרוש הוא אותו ציבור של לופליאנסקי, לא? כי לא ממש ראיתי איזה שיפור מרשים בתחב"צ בשנים שבהן אני כאן" – רוב הנת"צים בדרומזרח העיר הוקמו ע"י לופו. כמו כן, נוספו כעשרה קווי אוטובוס.
ונחזור להתחלה: "היות ואני כרגע חשודה בהיותי שוטה, נבלה, בלתי הגונה וסביר שהכל יחד, אני מניחה שלדברי אין הרבה משמעות בעינייך" – אני עומד מאחורי הדברים. נדמה לי שהבהרתי הבהר היטב מדוע.
17 בנובמבר 2008 - 12:31
אין לי חשק במיוחד לנהל את הדיון הזה, בעיקר כי עם רוב מה שכתבת אני לא מסכימה, וכנראה שנשאר חלוקים בעניין הזה.
רק בנוגע ל"גאידמק מעולם לא הורשע בדבר, ומי כמוך יודע שזה אומר שהוא חף מפשע"? חזקת החפות היא מונח משפטי ששונה מהשאלה (העובדתית) אם מישהו חף מפשע, ובטח שונה מהשאלה המוסרית מה דעתי על מי שעושה את הונו ממכירת כלי נשק (גם אם הדבר חוקי).
וכן, גאידמק קנה את ביקור חולים. לופליאנסקי הקים את "יד שרה". אי אפשר לקחת מהם את זה, אבל זה לא אומר שאני צריכה לרצות שהם יהיו ראשי העיריה של העיר בה אני גרה.
ואגב, קראתי שוב את הפוסט שלי אצל שרונג. לא אמרתי ש"נצחנו". אמרתי שאני אופטימית יותר ממה שחשבתי שאהיה ומכל מיני סיבות שאף אחת מהן לא קשורה בברקת עצמו.
18 בנובמבר 2008 - 12:58
ה"אופוזיציה הכושלת ביותר בישראל"?
אותי לימדו שמה שקובע הוא מבחן התוצאה, ומבחן התוצאה האולטימטיבי לראש אופוזיציה הוא החלפת השלטון. נראה לי הוא הצליח לא רע בכלל.
18 בנובמבר 2008 - 20:38
עמית,
החלפת שלטון שלא התמודד זה קריטריון עלוב ביותר.תזכיר לי איזו רשימה קיבלה הכי הרבה מושבים במועצה?
18 בנובמבר 2008 - 23:16
דווקא מהכתבה שראיתי בטלויזיה לפני הבחירות הבחור מעלה ירוק עשה רושם טוב.
19 בנובמבר 2008 - 1:01
תסלח לי, אבל הטענה שהשלטון "לא התמודד" היא מגוחכת. פרוש התמודד כממשיך דרכו של לופוליאנסקי ומטעם אותה מפלגה, והתמודדותו הייתה חלק מהסכם רוטציה פנימי (ואתה יודע מה? בכלל לא בטוח שלופו היה מנצח, אבל עזוב). לטעון שהשלטון לא התמודד הפעם זה כמו לטעון שב-1977 לא היה מהפך כי פרס החליף את רבין.
ומה זה משנה איזו מפלגה קיבלה הכי הרבה מושבים? למה לא שאלת אם מספר המושבים של אותה מפלגה עלה או ירד (למרות שהיא מתבססת על הצבעה עדרית ושבטית, כולל של חסידי גור שהצביעו לברקת, ולמרות שמספר מצביעיה עלה ב25% מאז הבחירות הקודמות), או מה קרה לבלוק החוסם של המפלגות הדתיות בעיר?
נורא קל להציג את הדברים דרך פרטים שוליים ולהתעלם מהתמונה הגדולה. אתה כמובן מוזמן להמשיך ולהתעלם ממנה ממקום גלותך החדש. אנחנו נמשיך לחיות בעיר שלנו ולבנות אותה גם בלעדיך. לא הפסד כזה גדול.
19 בנובמבר 2008 - 1:59
הייתי אומר משהו על הקונסיסטנטיות של שתי הטענות, "פרוש התמודד כממשיך דרכו של לופוליאנסקי ומטעם אותה מפלגה, והתמודדותו הייתה חלק מהסכם רוטציה פנימי" (טענה שאיננה נכונה במאת האחוזים, אבל אעזוב את זה כרגע) ביחד עם "ומה זה משנה איזו מפלגה קיבלה הכי הרבה מושבים?", כי כל אחד בוחר את זווית הראייה הנוחה לו. הייתי מזכיר את המאבקים בתוך יהדות התורה בין פרוש ולופו עד יום הבחירות ממש, את החרם על פרוש מתוך מפלגתו-שלו, את העובדה שסקרים ניבאו באורח קונסיסטנטי למדי נצחון ללופו על ברקת (איזה מין אופוזיציונר הוא היה אז). אם ממש הייתי רוצה להכנס לזה, הייתי מעיר משהו על כך שאופוזיציה לא נמדדת בעת בחירות, אלא בהחלטות שהיא מעבירה – וגם באילו שהיא מצליחה למנוע – בעת שבתה באופוזיציה. לו הייתה לי האנרגיה להאיר את הדרך לטועים הייתי מטעים שנתניהו לא ניצח את רבין, אז הוא כנראה אופוזיציונר ענק, שהבחירות ב-1977 לא היו ישירות ולכן מדובר בדמגוגיה לשמה, את העובדה שסיעתו של ברקת – אם בסיעות עסקינן – הגדילה את כוחה באחוז אחד, שאחוז המצביעים ג' גדל בכמה עשיריות האחוז ולא כפי שציינת, שירושלים תצליח לא הגדילה את כוחה. לו היה בי כוח הרצון לעוררך מעוורונך המשיחי הייתי מזכיר שברקת הצליח לאבד מחצית מהסיעה שלו באמצע דרכו כאופוזיציונר נפלא, שרוב מצביעיו לא הצביעו לרשימתו האופוזיציונרית אלא לרשימות אחרות, שההצבעה לרשימות כמו "התעוררות" שלא היו חברות במועצה קודם לכן נועדה לשדר מיאוס מהאופוזיציונר חסר-הרחמים שלך. אבל אין לי רצון לעשות כן.
"אתה כמובן מוזמן להמשיך ולהתעלם ממנה ממקום גלותך החדש. אנחנו נמשיך לחיות בעיר שלנו ולבנות אותה גם בלעדיך" – בעיקר מהבנייה, אני משוכנע שתיהנו. המצפן תמיד מזרחה, והדם לא יינקה מידיכם. אני רק מקווה שכשהעיסה הזו תתפוצץ בפרצוף של כולנו, תדע להכות על חטא.
19 בנובמבר 2008 - 3:09
טוב, לפחות אתה מודה שאתה בוחר את זווית הראייה הנוחה לך. לצערי זאת זווית צרה מאוד.
לעניין הסקרים – לא כולם ניבאו ניצחון ללופו, בטח לא בהתמודדות אחד-על-אחד, אבל עזוב. אלה שאלות היפותטיות ואני מסכים שנגד לופוליאנסקי ברקת היה מתקשה יותר, אבל היה לו סיכוי לא רע לדעתי (וזאת רק דעתי). אני מסכים איתך שלברקת היה מזל והוא קיבל מועמד נוח לעומת לופו או דרעי, אבל מזל הוא חלק מהמשחק.
אבל אם כבר מדברים במספרים, אני מבקש לדייק. במספרים מוחלטים מפלגתו של ברקת קיבלה בבחירות האחרונות קרוב ל-40% יותר קולות מב-2003. איך אתה מסביר את זה לאור התפרקות הסיעה במהלך כהונתה במועצה? (אגב, באחוזים רשימת ברקת גדלה ב-1.48% ואילו יהדות התורה וש"ס ירדו בכ-0.47% ו-1.1% בהתאמה).
מפלגות כמו "התעוררות" לא קמו לשדר מיאוס אלא כמפלגות נישה שתאמו יותר קהל מצביעים מסויים שלא מצא את עצמו במקום אחר. זאת תופעה שקיימת בכל מערכת בחירות עירונית בארץ. תראה מה קרה בתל אביב למשל, שם מפלגתו של חולדאי קיבלה פחות קולות ממפלגתו של דב חנין ובאחוזים – הרבה פחות ממצביעיו הצביעו למפלגתו מאשר מצביעי ברקת ל"ירושלים תצליח". זה אומר שחנין ניצח? לא, זאת שיטת שני הפתקים.
על פעילותו האופוזיציונית של ברקת במועצה מול קואליציה אטומה ומזלזלת אפשר להתווכח, אבל אי אפשר לבטל את עבודת השטח שהוא עשה ושהביאה לו בסופו של דבר הישגים. הוא שימש לאנשים רבים כתובת חלופית לעירייה שהפגינה אטימות (ואני אומר את זה מנסיון ומהיכרות), הוא קיים קשר עם המינהלים הקהילתיים בזמן שהעירייה התעלמה מהם, הוא הקים את ארגון "רוח חדשה" שהצליח לשנות את יחסם של צעירים רבים אל העיר, ועוד ועוד. אני בטוח שאלמלא כל הפעילות הזאת הוא לא היה זוכה בבחירות.
19 בנובמבר 2008 - 12:41
נמרוד, כמה דברים בעייתיים בטענות שלך:
1. אתה באמת מסתמך על מאיר תורג'מן כמקור אמין ליחסי האנוש של ברקת? הוא עשה טעות קשה כשלקח אותו מלכתחילה, לא הבנתי איך אתה יכול להשתמש בתורג'מן כאיזה מצפן ליכולת של ברקת לנהל אופוזיציה.
2. אגב אופוזיציה, אני מניח שבלימת תכנית ספדי והכנה על היועץ המשפטי לעירייה הם שום דבר.
3. אורי שטרית- עוד מקור בעייתי. ממהנדס העיר שהוריש לנו את הולילנד, קידם ב"אדיקות דתית" (לדבריו) את תכנית ספדי והודה שלא קידם מספיק את נושא הצעירים אתה מסתמך כשמדובר ב"שער המזרח"?
4. BRM- יפה לקחת כתבת הספד, בשלהי ימי הבועה ולעשות ממנה אידיאולוגיה, הבעיה היא שהקרן המשיכה לצמוח ולעשות כמה השקעות מוצלחות מאז.
5. תחבורה ציבורית- אם היית קורא את סוף דבריו של ברקת הוא לא אמר שהרכבת לא טובה כי צריך לפנות מקום לרכב פרטי. הוא אמר שכיום יש חלופות יעילות יותר, מהירות יותר במשך ההקמה וזולות יותר להסעת המונים- אני מניח שהוא התכוון ל- Bus Rapid Transit
6. ימין כלכלי- אז למה הוא מבקש להתערב בשוק הדיור באמצעות רגולציה? למה הוא לא טוען כמו מירב ארלוזורוב ש"כוחות השוק יודעים להסתדר לבד"?כן, הוא קפיטליסט ולא סוציאליסט דגול אבל ממה שאני הספקתי להכיר הוא לא מאמין בכך באמונה עיוורת.
7. ברקת=גאידמק- נכון. גאידמק ביקש מעובדי "ביקור חולים", שחקני בית"ר- כולל מחלקת הנוער ואוהדי הקבוצה לקדם אותו במערכת הבחירות. ברקת למיטב ידיעתי לא ביקש זאת מהפעול קטמון, הפועל כדורסל וגם "רוח חדשה" לא הריצה אותו לבחירות (תעשה הפרדה בין הארגונים עצמם ובין התגייסות אישית של האנשים). אגב, לפי מעלות הצדקה של הרמב"ם התרומה של ברקת שמרוכזת בעיקר בהעצמה ובפיתוח מנהיגות מלמטה נחשבת קצת יותר ממנטליות השטעטל של הגביר גאידמק.
אני התעוררתי מהאופוריה, המסיבות נגמרו והעבודה התחילה ויש הרבה. צריך לשמור עליו שלא יעשה שטויות, לבקר אותו וכשצריך להתנגד למהלכים שהוא יוביל. זה יהיה קשה ומורכב ולפעמים העיר תנהל אותו ולא הוא אותה. לא הבנתי מה אתה מציע לנו חוץ מלהיות במשבצת הנוחה המטיף בשער-נביא הזעם והקדוש המעונה ש"ידיו לא שפכו את הדם"?
שאלה נוספת ואחרונה: האם הלכת לשמוע את ברקת? התעמת איתו? שאלת אותו את השאלות שלך? האם ניצלת את החודשים שלפני הבחירות בהם הוא נפגש עם תושבי מדי ערב כדי להקשיב ולאתגר או שהסתפקת בעיתונות האיכותית וביועצי תקשורת?
19 בנובמבר 2008 - 22:37
הרבה מדי עמית. נתחיל מהראשון:
"טוב, לפחות אתה מודה שאתה בוחר את זווית הראייה הנוחה לך" – זה לא מה שאמרתי. זה שאתה בוחר להסתכל, כשנוח לך, על הבחירות למעוצה וכשנוח לך על הבחירות לראשותה, זה חוסר קונסיסטנטיות.
"ואני מסכים שנגד לופוליאנסקי ברקת היה מתקשה יותר" – תקן אותי אם אני טועה, ברקת היה אופוזיציה ללופו, לא לפרוש.
"אבל אם כבר מדברים במספרים, אני מבקש לדייק. במספרים מוחלטים מפלגתו של ברקת קיבלה בבחירות האחרונות קרוב ל-40% יותר קולות מב-2003" – ירושלים תסריח קיבלה 16.2 אחוזים מהקולות ב-2003, ו-17.8 אחוזים מהקולות ב-2008. ארבעים אחוז איה?
"פלגות כמו "התעוררות" לא קמו לשדר מיאוס אלא כמפלגות נישה שתאמו יותר קהל מצביעים מסויים שלא מצא את עצמו במקום אחר" – קרי, שהאופוזיציה הקיימת לא היתה מספקת עבורו.
לגבי רוח חדשה, מפקדי הארגזים של ברקת לא עשו עלי כל רושם.
עמית2:
1. ברקת חבר לתורג'מן, עכשיו הוא פתאום לא מקור מהימן. נו, אם זה לא להאמין למה שנוח, השד יודע מה כן.
2. בלימת תכנית ספדי. כמובן, אם ירושלים המערבית תתפשט מערבה לשם שינוי, איך נפקיע קרקעות במזרח?
3. שלח בקשה לשלום עכשיו, שמיפו לא מכבר שטחים בבעלות פרטית פלשתינית, לקבל את מיפויים על ציר ירושלים – ענתא. נדמה לי שהנתונים ידברו בעד עצמם.
4. כן, מרגע שאלי ברקת הצטרף לניהולה. תחת שרביטו של ניר מדובר על השקעה אחת משלושים. פוקס. ועוד לא דיברתי על בקווב.
5. מה שפוליטיקאי אומר ומה שהוא מתכוון הם בד"כ דברים שונים. הזמן יאמר את דברו. לגבי brt, אני מוכן להתחייב כאן שאני כותב ספר שירי הלל לברקת אם בשנתיים הקרובות יהיה כזה בירושלים. קדחת.
6. כי הוא ניאו-שמרן, לא ניאו ליברל.
7. רוח חדשה ומפקדי הארגזים שלה הם דוגמה רעה. עוד לא שמעתי הבדל מניח את הדעת בין השניים. אולי זה של ההיא ממפלגת העבודה שקיבלה מקום ברשימה של ברקת, שגאידמק לא מדבר עברית.
8. לא לתת כוח לנבל. אבל מאוחר מדי לזה. אני רק מקווה, כמו שאמרתי, שבעוד חמש שנים תדע להכות על חטא.
9. יותר מפעם אחת, ומעולם לא קיבלתי תשובות משביעות רצון.
19 בנובמבר 2008 - 23:02
נו, באמת, נמרוד, לפעמים זה מרגיש שאתה ממש נאחז בקש.
ירושלים תצליח זכתה השנה לכ-40 אלף קולות. בבחירות 2003 זכתה לכ-29 אלף קולות. חישוב זריז יעלה שסיעתו של ברקת רשמה עליה של 40% במספר המצביעים (מספרים מוחלטים, כן?).
תוצאות הבחירות האחרונות:
http://www.jerusalem.muni.il/jer_main/TopSiteJeru.asp?newstr=12&src=/jer_sys/Elections2008/ElectionReport.asp?CampaignID=3&cont=/jer_sys/Elections2008/Site/right.asp
תוצאות בחירות 2003 (בסוף המאמר):
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/52690
19 בנובמבר 2008 - 23:07
איזו מין מתמטיקה זו? חלוקת כוחות נקבעת לפי אחוז המצביעים, ולא לפי מספרם.
19 בנובמבר 2008 - 23:11
עמית אמר "במספרים מוחלטים מפלגתו של ברקת קיבלה בבחירות האחרונות קרוב ל-40% יותר קולות מב-2003". אתה טענת שהוא משקר, אני הוכחתי שהוא צודק. אם זו הדרך הטובה ביותר לבחון את הצלחת הסיעה או לא זה סיפור אחר. אבל הניסיון שלך לטעון שהטענה העובדתית שגויה הוא פשוט מופרך.
19 בנובמבר 2008 - 23:14
צטט לי נא, דובי, היכן טענתי שהוא משקר? ואם אתה לא מוצא ציטוט כזה, לא מפריע לי בכלל אם תרגיש צורך להתנצל. העברתי בדיוק ביקורת על השימוש במספרים מוחלטים. יכולת ניתוח הטקסט שלך לרוב טובה מזו.
19 בנובמבר 2008 - 23:16
"ירושלים תסריח קיבלה 16.2 אחוזים מהקולות ב-2003, ו-17.8 אחוזים מהקולות ב-2008. ארבעים אחוז איה?"
השאלה מציגה את נתון ה-40% כשגוי (ומכאן – שקרי), וזאת תוך שאתה בכוונה מתעלם מכך שעמית דיבר על מספרים מוחלטים. לא יצאת כנגד השימוש במספרים מוחלטים, אלא פשוט התעלמת ממנו כדי להציג את הטענה של עמית כשקרית ו/או מגוחכת.
19 בנובמבר 2008 - 23:21
שגוי, לא רלוונטי, הכול נכון, ובהחלט רציתי להציג את טענתו של עמית כמגוחכת (כי היא כזו, היות והיא מתייחסת למספרים לא רלוונטיים). אני יוצא מנקודת הנחה שקוראיי יודעים שאני יודע מהם מספרים מוחלטים. הבחירה המודעת שלי לדבר באחוזים נועדה להפריך את הטענה הזו, שכבר שמעתי בעבר. זה הפער היחיד שחשוב, ועל כן נפער היחיד שאני מתייחס אליו.
אגב, חיפשתי את השורש ש.ק.ר בציטוט שלך, ולא מצאתיו. האם יכול להיות ששיקרת כשטענת שאני טענתי שעמית משקר (רואה כמה זה קל?)?
19 בנובמבר 2008 - 23:25
כשאתה טוען שטענה אינה נכונה, אלא אם אתה רומז שהאדם טועה בתום לב (ולא נראה לי שזה מה שחשבת), אתה טוען שהוא שיקר.
אבל יכול להיות שטעיתי. מה שבטוח זה שלא שיקרתי.
19 בנובמבר 2008 - 23:29
"כשאתה טוען שטענה אינה נכונה, אלא אם אתה רומז שהאדם טועה בתום לב…אתה טוען שהוא שיקר" – נו, דובי, באמת, מי נאחז בקש עכשיו? כשאני טוען שטענה לא נכונה אני טוען שהיא לא נכונה. יכולות להיות לזה המון סיבות. הנחות שגויות, נתונים שגויים, טעות או שקר. למה שאני אחשוב שעמית משקר? מה, עמית התמודד ברשימת ברקת?
"אבל יכול להיות שטעיתי" – בטוח, אפילו. לא נורא, גם לך זה קורה.
19 בנובמבר 2008 - 23:31
נו, אז ספר לי, מה הביא את עמית לטעון טענה לא נכונה, לדעתך?
(וזאת, כמובן, תוך שאנחנו מתעלמים מכך שהטענה הייתה נכונה, והתלונה שלך הייתה צריכה להיות על הרלוונטיות שלה, לא על ערך האמת שלה).
19 בנובמבר 2008 - 23:38
ראשית לסוגריים: הטענה של עמית הייתה לא נכונה מפני שהיא התייחסה לנתונים הלא נכונים. הלאה.
מה הביא אותו לכך? תשאל אותו, מי אני לשפוט?
20 בנובמבר 2008 - 0:13
(הראשון) תודה דובי.
נמרוד – כתבתי בסוגריים גם את השינויים באחוזים, ומשום מה דברים אלה זכו להתעלמות ממך. באותה הזדמנות הראיתי גם שהטענה שלך "שאחוז המצביעים ג' גדל בכמה עשיריות האחוז" לא נכונה (ולא אומר שקרית כי אני בטוח שטעית בתום לב). אין כאן שום בעיה של קונסיסטנטיות או של נתונים "לא נכונים". התייחסתי לתוצאות משתי זוויות שונות (שרק לאחת בחרת להתייחס). איכשהו דובי עלה על זה ואתה לא. חבל שאתה בוחר לתקוף במקום להתמודד עם נתונים שלא נוחים לך.
20 בנובמבר 2008 - 0:44
עמית, אין לי כוונה לעשות כאן שיעור מבוא בסטטיסטיקה. אין שום רלוונטיות למספרים מוחלטים.
20 בנובמבר 2008 - 0:56
מתנצלת שאני מתפרצת באמצע למסיבה שלכם[1], אבל למה אין רלוונטיות למספרים מוחלטים? יכול להיות שאין להם משמעות ביחס לכמות הכסאות במועצה (כלומר – אין להם משמעות ביחס לכמות הכסאות במועצה כי חלקות המנדטים היא לפי האחוזים) אבל יש להם משמעות אם מתייחסים לשאלה כמה תמיכה קיבלה רשימה זו או אחרת מקרב תושבי העיר.
[1]אבל אפשר כפית סוכר?
20 בנובמבר 2008 - 2:29
אוקיי, הבנתי. "רלוונטי" זה רק מה שמשרת את דעותיך.
20 בנובמבר 2008 - 6:55
גידול במספרם של המצביעים לרשימה כזו או אחרת יכול לנבוע מ:
1. גידול במספר תושבי העיר.
2. עלייה בשיעור המצביעים.
3. עלייה בכוחה היחסי של הרשימה.
ברור כי לא הייתה כאן עלייה מהותית בכוחה היחסי של הרשימה. אא"כ אנחנו רוצים לזקוף לזכותו של האופוזיציונר המה(ק)ולל את 1 או 2, לא ברור לי מה אפשר לעשות עם המידע הזה.
כדאי גם לשים לב כיצד התחיל תת-הדיון[1] הזה. אני טענתי שירושלים תסריח "הגדילה את כוחה"[2] בשיעור של אחוז אחד. בתגובה, עמית, ביקשת ממני לדייק במספרים. היות וכולנו מסכימים (אני מקווה) שעלייה במספר המצביעים המוחלט לרשימה אינו אינדיקציה לעלייה בכוחה, לא ברור לי היכן אי הדיוק שטענת לו.
וזה, עמית, עוד לפני שענית לטענה המהותית בהרבה. אזכיר לך: "אם ממש הייתי רוצה להכנס לזה, הייתי מעיר משהו על כך שאופוזיציה לא נמדדת בעת בחירות, אלא בהחלטות שהיא מעבירה – וגם באילו שהיא מצליחה למנוע – בעת שבתה באופוזיציה". בעת בחירות מי שנבחן הוא העם.
נצחונו של ברק בבחירות מול נתניהו (בחירות ישירות) לא נבע מיכולותיו האופוזיציונריות המרשימות של הרמטכ"ל לשעבר. הוא נבע ממיאוס בנתניהו (כלומר, מיכולותיו הכושלות של המנהיג ביבי). כך שהחלפת שלטון יכולה להעיד על:
1. מיאוס בשלטון הקיים.
2. שינוי (אל נוכח המציאות) בדעת הקהל.
3. שינוי בהרכב האוכלוסיה המצביעה.
4. (וגם בזה אני לא כל כך בטוח, אבל נניח) עבודה אופוזיציונרית מעולה. (אולי אם מפילים את השלטון במהלך כהונתו).
היות וזה היה הקריטריון היחיד שהצבת, נדמה לי שהוכחתי די צרכי שהוא פשוט לא קריטריון טוב.
[1] מכל הבחינות
[2] ולא "את כמות מצביעיה"
23 בנובמבר 2008 - 2:29
"גידול במספרם של המצביעים לרשימה כזו או אחרת יכול לנבוע מ:
1. גידול במספר תושבי העיר.
2. עלייה בשיעור המצביעים.
3. עלייה בכוחה היחסי של הרשימה"
אז ככה: היה גידול במספר תושבי העיר, אבל לא בטוח שבקרב קהל היעד של ברקת וסיעתו. בכל אופן, הורדת גיל ההצבעה השפיעה. העלייה בשיעור המצביעים הייתה לדעתי הגורם המכריע, והוא גם שהביא לעלייה בכוחה היחסי של הרשימה.
"ברור כי לא הייתה כאן עלייה מהותית בכוחה היחסי של הרשימה. אא"כ אנחנו רוצים לזקוף לזכותו של האופוזיציונר המה(ק)ולל את 1 או 2, לא ברור לי מה אפשר לעשות עם המידע הזה."
היתה עלייה של קרוב ל-1.5%, אבל כמובן הגורם החשוב ביותר היה עלייה בשיעור המצביעים. האם אפשר לזקוף את זה לזכותו של האופוזיציונר ברקת? לפחות חלקית כן.
"כדאי גם לשים לב כיצד התחיל תת-הדיון[1] הזה. אני טענתי שירושלים תסריח "הגדילה את כוחה"[2] בשיעור של אחוז אחד. בתגובה, עמית, ביקשת ממני לדייק במספרים. היות וכולנו מסכימים (אני מקווה) שעלייה במספר המצביעים המוחלט לרשימה אינו אינדיקציה לעלייה בכוחה, לא ברור לי היכן אי הדיוק שטענת לו."
באותו משפט שהחל את התת-דיון טענת גם שיהדות התורה הגדילה את כוחה בכמה עשיריות האחוז, כשהמציאות היא הפוכה, ובסה"כ הפער בין יהדות התורה ל"ירושלים תצליח" הצטמק ב-2% ויותר.
"וזה, עמית, עוד לפני שענית לטענה המהותית בהרבה. אזכיר לך: "אם ממש הייתי רוצה להכנס לזה, הייתי מעיר משהו על כך שאופוזיציה לא נמדדת בעת בחירות, אלא בהחלטות שהיא מעבירה – וגם באילו שהיא מצליחה למנוע – בעת שבתה באופוזיציה". בעת בחירות מי שנבחן הוא העם."
מסכים איתך על זה. אבל מה שכתבת בפוסט והקפיץ אותי להגיב היה הביטוי "האופוזיציה הכושלת ביותר בישראל", שאני לא יכול לקבל, לא רק כי אין כל דרך להוכיח את זה אלא בעיקר כי התעלמת מלא מעט הצלחות של ברקת הן כראש האופוזיציה במועצה והן בפעילות בשטח.
"נצחונו של ברק בבחירות מול נתניהו (בחירות ישירות) לא נבע מיכולותיו האופוזיציונריות המרשימות של הרמטכ"ל לשעבר. הוא נבע ממיאוס בנתניהו (כלומר, מיכולותיו הכושלות של המנהיג ביבי). כך שהחלפת שלטון יכולה להעיד על:
1. מיאוס בשלטון הקיים.
2. שינוי (אל נוכח המציאות) בדעת הקהל.
3. שינוי בהרכב האוכלוסיה המצביעה.
4. (וגם בזה אני לא כל כך בטוח, אבל נניח) עבודה אופוזיציונרית מעולה. (אולי אם מפילים את השלטון במהלך כהונתו)."
בוא נבחן את הדברים לגבי הבחירות האחרונות לעירייה:
1. מיאוס בשלטון הקיים – בהחלט היה, והביא לא מעט בוחרים אל הקלפי.
2. שינוי (אל נוכח המציאות) בדעת הקהל – היה בעיקר בציבור הדתי-לאומי שבסופו של דבר הוא שהכריע את הבחירות גם ב-2003 וגם ב-2008.
3. שינוי בהרכב האוכלוסיה המצביעה – אם כבר היה שינוי כזה, הוא היה אמור לפעול לטובת המועמד החרדי. מה שקרה בפועל היה עלייה דרמטית באחוזי ההצבעה במגזר הלא-חרדי.
4. (וגם בזה אני לא כל כך בטוח, אבל נניח) עבודה אופוזיציונרית מעולה – אתה יודע מה, גם אם ברקת עשה עבודה אופוזיציונית לא רעה (וגם אם לא), רוב הציבור לא היה מודע לה. מה שכן היה ידוע לציבור זה שברקת לא ויתר היכן שאחרים (וכבר ציינו את חלקם לפניי) ויתרו, והצליח לאחד, אם מבחירה ואם מחוסר ברירה, את הציבור הציוני בירושלים. אלה היו בחירות שבטיות ומגזריות הרבה יותר מאשר ענייניות. הבחירה של שני המחנות היתה בין מועמד "משלנו" למועמד "שלהם". בכל זאת, התסריט של 2003 היה יכול לחזור על עצמו, וזה לא קרה. משהו באווירת החירום הצליח לעורר את הציבור הלא-חרדי להגיע אל הקלפי וחשוב מכך – לאחד את השורות מאחורי מועמד אחד לא מושלם. האם זה קרה בזכות ברקת או למרות ברקת? אני לא יודע. אני רק יודע שהוא היחיד שהיה שם באמת.
23 בנובמבר 2008 - 21:13
"היתה עלייה של קרוב ל-1.5%, אבל כמובן הגורם החשוב ביותר היה עלייה בשיעור המצביעים. האם אפשר לזקוף את זה לזכותו של האופוזיציונר ברקת? לפחות חלקית כן." – ממש, אבל ממש, לא. אא"כ אתה מתייחס למפקד הארגזים האוניברסיטאי המביש שלו.
"באותו משפט שהחל את התת-דיון טענת גם שיהדות התורה הגדילה את כוחה בכמה עשיריות האחוז" – שקר שקל לבדוק אותו. טענתי ששיעור מצביעיה גדל בכמה עשיריות האחוז. לא התייחסתי כלל לכוחה. ב-2003 זכתה ג' ב-23.53 אחוזים מקולות המצביעים. ב-2008 ב-23.67. זה יפה שאתה דורש דיוק ואחר כך מעוות את דבריי במתכוון במקרה הרע, או סתם מפגין בורות סטטיסטית מדהימה במקרה הרע פחות.
"ובסה"כ הפער בין יהדות התורה ל"ירושלים תצליח" הצטמק ב-2% ויותר."
וואו, 4,474 אנשים. אם לא הייתי יודע יותר טוב, הייתי חושב שחסידות גור לא יצאה להצביע. אה, רגע…
"אבל מה שכתבת בפוסט והקפיץ אותי להגיב היה הביטוי "האופוזיציה הכושלת ביותר בישראל", שאני לא יכול לקבל, לא רק כי אין כל דרך להוכיח את זה אלא בעיקר כי התעלמת מלא מעט הצלחות של ברקת הן כראש האופוזיציה במועצה והן בפעילות בשטח." – איפה הן, ההצלחות האלה? אכן, אופוזיציה שלא מצליחה להשאר מאוחדת, לא משכילה להתייצב לצדם של גופים אזרחיים, שהעומד בראשה אומר על מצעד הגאווה שהוא "לא מתאים לעיר שלנו", שלא מציעה אלטרנטיבה שלטונית – זה כשלון מהדהד.
"1. מיאוס בשלטון הקיים – בהחלט היה, והביא לא מעט בוחרים אל הקלפי." – וזה לא ברקת, זה כל מועמד היה מצליח לארגן. כשלונו של לופו אינו הצלחתו של ברקת.
"2. שינוי (אל נוכח המציאות) בדעת הקהל – היה בעיקר בציבור הדתי-לאומי שבסופו של דבר הוא שהכריע את הבחירות גם ב-2003 וגם ב-2008." – כן, נו, ארגנתם להם מועמד כלבבם, שחובר לטרוריסטים ובריונים ורוצה להפקיע קרקעות מפלשתינים. תהנו שם, בהתנחלות ירושלים.
"3. . שינוי בהרכב האוכלוסיה המצביעה – אם כבר היה שינוי כזה, הוא היה אמור לפעול לטובת המועמד החרדי. מה שקרה בפועל היה עלייה דרמטית באחוזי ההצבעה במגזר הלא-חרדי." – זה שינוי בהרכב האוכלוסיה המצביעה. אני צריך להסביר לך את פירוש המילה "מצביעה"?
"אתה יודע מה, גם אם ברקת עשה עבודה אופוזיציונית לא רעה (וגם אם לא), רוב הציבור לא היה מודע לה." – מצחיק, הייתי חושב שבזה נסתתמו טענותיך בדבר עבודה אופוזיציונרית מעולה. האין זה חלק מתפקידו של האופוזיציונר להודיע מה הוא עושה, למען נדע?
"מה שכן היה ידוע לציבור זה שברקת לא ויתר היכן שאחרים (וכבר ציינו את חלקם לפניי) ויתרו, והצליח לאחד, אם מבחירה ואם מחוסר ברירה, את הציבור הציוני בירושלים" – כן, אז תעמדו מאוחדים היטב סביב המועמד שלכם וכנגד האויב הלא ציוני. לא, לא חרדים. האחרים. ההם. אתה יודע על מי אני מדבר. אגב, מיהם אותם שוויתרו? איפה הם? לופו הומלך בעקבות עזיבתו של אולמרט לתפקיד שר התמ"ת, ניצח את ברקת לפני חמש שנים ולא התמודד הפעם. איזה מועמדים אחרים היו שויתרו?
"אלה היו בחירות שבטיות ומגזריות הרבה יותר מאשר ענייניות. הבחירה של שני המחנות היתה בין מועמד "משלנו" למועמד "שלהם"" – תודה לך על הסכמתך עם דבריי בפוסט: "הירושלמים בחרו בפוליטיקה של זהויות קטנוניות, ולא של מהויות. ניצחנו, אמרה העלמה עפרונית, אחד משלנו נבחר, השמענו את קולנו. החילונים הירושלמים עברו בכך לשחק באותה הצורה שהחרדים משחקים, אותה סקטוריאליות חסרת אחריות. משום כך הם גזרו על עצמם חידוד של הבדלי הזהות הקטנוניים, חידוד של המאבקים הסקטוריאליים."
"משהו באווירת החירום הצליח לעורר את הציבור הלא-חרדי להגיע אל הקלפי וחשוב מכך – לאחד את השורות מאחורי מועמד אחד לא מושלם. האם זה קרה בזכות ברקת או למרות ברקת? אני לא יודע. אני רק יודע שהוא היחיד שהיה שם באמת." – היו עוד שני מועמדים, שאיש מהם לא ויתר והם היו שם באמת. הירושלמים בחרו באוליגרך הפאשיסט שלהם. שיהיה להם בהצלחה. אין לי היום יותר סימפטיה אליהם משיש לי למתיישבי חברון.
26 בנובמבר 2008 - 20:41
נמרוד,
יותר משבוע אחרי שקראתי את הפוסט הזה גיליתי פתאום (דרך טראקבק) שאחד הקישורים בו מפנה אליי – לפוסט שכתבתי לפני לא מעט חודשים. אתה מכניס את הפוסט שכתבתי תחת המילים "האופוזיציה הכושלת ביותר בישראל".
דעתי על הקמפיין של ברקת בנושא ירושלים לא השתנתה – אבל בהחלט שיניתי את דעתי בנוגע למועמדותו לראשות העיר. כבר הוסבר במספיק מקומות וחבל לבזבז זמן על להסביר שוב עד כמה הנושא הזה מינורי בבחירות לראשות עיר (במיוחד כשממול עומד מועמד ימני הרבה יותר עם כוונה לבנות עיר חדשה לחלוטין בגודלה של נהריה באזור עטרות).
ובכל מקרה, אין שום קשר בין מה שכתבתי באותה תקופה לבין תפקודו של ברקת באופוזיציה. איך ההתבטאויות שלו נגד מסירת שכונות במזרח ירושלים לרשות הפלשתינית הופכות אותו לאופוזיציונר כושל?
זה דומה לכך שאני אקבע שהילארי קלינטון היא סנאטורית מזעזעת ובתור דוגמא אתן אפרסם את ההתבטאות שלה בנוגע לריצה תחת ירי בבוסניה במהלך שנות התשעים (מה שלא היה ולא נברא).
בקיצור – אמירות מביכות, אבל ממש לא כאלה שהופכות את ברקת לאופוזציונר גרוע ("הכושל בישראל!").
26 בנובמבר 2008 - 22:05
אוי, תעמוד מאחורי הדברים שאתה כותב:
"עצוב שזה האופי של הפוליטיקה אצלנו. ראש-האופיזיציה אמור לדאוג שראש הרשות (הממשלה או העירייה) תבצע כמה שיותר מרצון הבוחרים שהוא עצמו מייצג.
כשאורי לופוליאנסקי כראש-העיר עושה בדיוק את מה שניר ברקת דורש בקמפיין המתוקשר שלו (לחזק את ”העיר המאוחדת“), שנועד בעיקר לקדם אותו לראשות העירייה – הוא טוען שמדובר בצעד פוליטי מתוזמן היטב לשנת הבחירות הקרבה".
26 בנובמבר 2008 - 22:26
אני לא לוקח את דבריי בחזרה – הייתי יכול פשוט למחוק את הפוסט הזה כשהחלטתי לתמוך ב(ולפעול לטובת) ניר ברקת. אבל אני עדיין חושב שבאותו מקרה ניר ברקת החזיק בעמדה שגויה ועשה מעשים לא נכונים מבחינה פוליטית. מצד שני, אני לא חושב שיש מנהיג פוליטי מושלם, או פוליטיקאי מושלם. קשה לי להאמין שאתה תמצא בן אדם שתואם את דעותיך בכל תחום ותחום ועדיין יהיה לו סיכוי ריאלי להיבחר – בירושלים או ברמה הארצית.
אני כן מאמין שצריך לבחור בטוב מבין השניים – ואופציית פרוש גרועה בהרבה מברקת. אבל עזוב, העיקר שהסיוט הזה מאחורינו (כן, אני יודע שמבחינתך גם ברקת נחשב לסיוט).
26 בנובמבר 2008 - 22:49
"אני כן מאמין שצריך לבחור בטוב מבין השניים – ואופציית פרוש גרועה בהרבה מברקת" – אז אתה ראוי לכל מילת גנאי שהופנתה כנגדך בפוסט הזה. וכשהכול יתפוצץ, תזכור להאשים את עצמך.
26 בנובמבר 2008 - 23:13
סליחה שאני מושך את הדיון הזה… כמה דברים:
"… האם אפשר לזקוף את זה לזכותו של האופוזיציונר ברקת? לפחות חלקית כן." – ממש, אבל ממש, לא." אשמח אם תביא הוכחות לדבריך. אותי לא שכנעת.
"אא"כ אתה מתייחס למפקד הארגזים האוניברסיטאי המביש שלו." האם כוונתך ל"תרשום ירושלמי"? ממש לא ברור לי איך אתה מסוגל לקרוא לזה "מפקד ארגזים" (אגב, זאת לא היתה יוזמה של ברקת). כל מה שנעשה נעשה ללא כל כפייה או הטעיה ועל דעת האנשים המעורבים, כמי שגרים, לומדים ועובדים בעיר ומעוניינים להשפיע על צורת התנהלותה. לגיטימי ומבורך.
"טענתי ששיעור מצביעיה גדל בכמה עשיריות האחוז. לא התייחסתי כלל לכוחה. ב-2003 זכתה ג' ב-23.53 אחוזים מקולות המצביעים. ב-2008 ב-23.67. זה יפה שאתה דורש דיוק ואחר כך מעוות את דבריי במתכוון במקרה הרע, או סתם מפגין בורות סטטיסטית מדהימה במקרה הרע פחות." מודה בטעות (האיומה!) – עשיתי השוואה לא נכונה, בין האחוז מסך-כל הקולות (2008) לאחוז מהקולות הכשרים. ובכן, עכשיו אחרי בדיקת נתוני בחירות 2003 באתר משרד הפנים, קבל את נתוני האמת – השינויים באחוזים מתוך סה"כ הקולות (כולל פסולים): ב (טב) – 0.35%+, ג – 0.08+ (זה עדיין לא "כמה עשיריות האחוז"), מחל – 0.63%-, מרצ – 0.04%+, נר – 1.81%+, שס – 0.75%-.
"וואו, 4,474 אנשים. אם לא הייתי יודע יותר טוב, הייתי חושב שחסידות גור לא יצאה להצביע. אה, רגע…" אתה טועה או משקר ביודעין? אנשי חסידות גור בהחלט יצאו להצביע והצביעו בהמוניהם ליהדות התורה (אך לא לפרוש).
" "2. שינוי (אל נוכח המציאות) בדעת הקהל – היה בעיקר בציבור הדתי-לאומי שבסופו של דבר הוא שהכריע את הבחירות גם ב-2003 וגם ב-2008." – כן, נו, ארגנתם להם מועמד כלבבם, שחובר לטרוריסטים ובריונים ורוצה להפקיע קרקעות מפלשתינים. תהנו שם, בהתנחלות ירושלים." משום מה אתה מניח שאני הדובר של ברקת או הסנגור שלו. אם אתה שואל אותי (ולא את הדמות המדומיינת שיצרת), אומר לך שברקת עשה לא מעט טעויות, והחבירה אל הימין הקיצוני (אם כי לא קיצוני כמו זה שפרוש עבד איתו) הייתה אחת הקשות. אבל ככה זה עם בני אדם לא מושלמים (כאדם מושלם אתה בטח לא תבין את זה).
"האין זה חלק מתפקידו של האופוזיציונר להודיע מה הוא עושה, למען נדע?" אתה צודק. לדעתי זאת הייתה אחת הטעויות בקמפיין האנמי למדי של ברקת.
"איזה מועמדים אחרים היו שויתרו?" אני מתכוון לגאונים כמו עוזי ברעם (שגם עזב את העיר אם אינני טועה), רובי ריבלין ואחרים, שהתייאשו מראש. אם אלה המועמדים ה"ראויים" שלנו, אני מעדיף מועמד "לא ראוי" אבל כזה שלא מתייאש ולא מוותר.
"היו עוד שני מועמדים, שאיש מהם לא ויתר והם היו שם באמת. הירושלמים בחרו באוליגרך הפאשיסט שלהם." לא. הם לא היו שם באמת. הם הגיחו, כל אחד מהחור שלו, בלי עבודת השטח ובלי היכרות מעמיקה עם העיר ובעיותיה. ברקת, במשך כל 5 וקצת שנותיו באופוזיציה, לא הפסיק לחרוש את העיר, להיפגש עם תושבים וללמוד את הבעיות.
27 בנובמבר 2008 - 0:51
"סליחה שאני מושך את הדיון הזה…" – אין בעיה, אל תתנצל על המאזוכיזם שלך.
"אשמח אם תביא הוכחות לדבריך. אותי לא שכנעת." – למה, אתה הבאת? המטרה שלי היא לא לשכנע אותך, אתה כבר מוסת.
"האם כוונתך ל"תרשום ירושלמי"? ממש לא ברור לי איך אתה מסוגל לקרוא לזה "מפקד ארגזים"" – כי זה מה שזה.
"(אגב, זאת לא היתה יוזמה של ברקת)" – פחחח.
"כל מה שנעשה נעשה ללא כל כפייה או הטעיה" – כך גם נערכים מפקדי ארגזים.
"על דעת האנשים המעורבים, כמי שגרים, לומדים ועובדים בעיר ומעוניינים להשפיע על צורת התנהלותה. לגיטימי ומבורך." – עד כדי כך מעוניינים להשפיע, שהם היו צריכים שמישהו ילך בשבילם לעמוד בתור. עד כדי כך מעורבים, שהם היו צריכים שהפודלים של ברקת יזכירו להם להעביר כתובת. בעע. אתה מאמין לעצמך?
"מודה בטעות (האיומה!) – עשיתי השוואה לא נכונה, בין האחוז מסך-כל הקולות (2008) לאחוז מהקולות הכשרים. ובכן, עכשיו אחרי בדיקת נתוני בחירות 2003 באתר משרד הפנים, קבל את נתוני האמת – השינויים באחוזים מתוך סה"כ הקולות (כולל פסולים): ב (טב) – 0.35%+, ג – 0.08+ (זה עדיין לא "כמה עשיריות האחוז"), מחל – 0.63%-, מרצ – 0.04%+, נר – 1.81%+, שס – 0.75%-." – איזו מין סטטיסטיקה זו, כשכוללים קולות פסולים? או שגם זו טעות?
בכלל, טענת שאפוזיציונר נמדד ביכולת שלו להחליף את השלטון. אם לא הייתי יודע יותר טוב, הייתי חושב ש-ג' הם כבר לא הרשימה הכי גדולה.
"אתה טועה או משקר ביודעין? אנשי חסידות גור בהחלט יצאו להצביע והצביעו בהמוניהם ליהדות התורה (אך לא לפרוש)." – היית איתם בקלפי?
"משום מה אתה מניח שאני הדובר של ברקת או הסנגור שלו. אם אתה שואל אותי (ולא את הדמות המדומיינת שיצרת), אומר לך שברקת עשה לא מעט טעויות, והחבירה אל הימין הקיצוני (אם כי לא קיצוני כמו זה שפרוש עבד איתו) הייתה אחת הקשות. אבל ככה זה עם בני אדם לא מושלמים (כאדם מושלם אתה בטח לא תבין את זה)" – אתה מתגאה בזה שהוא הביא לצדו את קולות הימין הקיצוני, ואז תוקף אותי כשאני מצביע על העובדה שמדובר בקולות הימין הקיצוני. תוציא את הראש מהתחת.
"אתה צודק. לדעתי זאת הייתה אחת הטעויות בקמפיין האנמי למדי של ברקת." – עכשיו זה אנמי? מה קרה לאופוזיציונר המבריק?
"אני מתכוון לגאונים כמו עוזי ברעם (שגם עזב את העיר אם אינני טועה), רובי ריבלין ואחרים, שהתייאשו מראש" – אה, אתה מדבר על אנשים שלא היו מועמדים. מרשים.
"אם אלה המועמדים ה"ראויים" שלנו, אני מעדיף מועמד "לא ראוי" אבל כזה שלא מתייאש ולא מוותר." – הבנתי, הדבר הטוב ביותר שיש לך להגיד על ברקת זה שהוא לא ויתר. וואו, לפי ההגיון הזה לנתניהו מגיע להיות ראש ממשלה. ולא אמרתי מילה על שמעון פרס.
"לא. הם לא היו שם באמת" – כשזה לא נוח לך, זה לא באמת.
"הם הגיחו, כל אחד מהחור שלו, בלי עבודת השטח ובלי היכרות מעמיקה עם העיר ובעיותיה" – היכרות אינה שווה לפתרון.
"ברקת, במשך כל 5 וקצת שנותיו באופוזיציה, לא הפסיק לחרוש את העיר, להיפגש עם תושבים וללמוד את הבעיות." – אולי היה כדאי שהיה משקיע קצת זמן בפתרונן, ולא ב, נניח, הוקעתם של הומוסקסואלים.
אבל בסדר, המלכתם עליכם את התקווה החילונית הבאה – ראש העיר החילוני האחרון של ירושלים, כי זה מה שמקבלים כשמשחקים בקקי של פוליטיקת זהויות קטנונית ונכלולית – אני רק מקווה שתשוב אליכם ההגינות הבסיסית להודות בטעותכם ולהתביש בעצמכם קצת כשהכול יתפוצץ. ד"ש לפידל קאסטרו, הוא הסגן שלכם עכשיו, לא?
29 בנובמבר 2008 - 1:12
המאזוכיזם נמשך… :)
""האם כוונתך ל"תרשום ירושלמי"? ממש לא ברור לי איך אתה מסוגל לקרוא לזה "מפקד ארגזים"" – כי זה מה שזה.
"(אגב, זאת לא היתה יוזמה של ברקת)" – פחחח.
"כל מה שנעשה נעשה ללא כל כפייה או הטעיה" – כך גם נערכים מפקדי ארגזים."
ציטוט מתוך האתר של "מלונה" (http://www.meluna.org.il/?page_id=4):
"גילוי נאות: מבצע העברת הכתובות אינו ממומן ואינו נתמך על יד אף גוף פוליטי. אין מפלגה או מועמד לראשות העירייה מאחורי זה."
למי להאמין, למארגני המבצע או לנביא הזעם מטעם עצמו? יוזמה של ברקת? תביא הוכחות! ולעניין "מפקד הארגזים" – לא, זה לא היה מפקד ארגזים, פשוט כי לא אמרו לאף אחד למי להצביע. פשוט הסבירו להם שכתושבים שחיים, לומדים ומשלמים ארנונה מופרזת בירושלים מגיע להם שגם קולם יישמע. אגב, גם בתל אביב נערך מבצע דומה. גם שם ברקת היה מעורב?
"עד כדי כך מעוניינים להשפיע, שהם היו צריכים שמישהו ילך בשבילם לעמוד בתור. עד כדי כך מעורבים, שהם היו צריכים שהפודלים של ברקת יזכירו להם להעביר כתובת. בעע."
אפשר לבוא בטענות למשרד הפנים על הקלות שבה ניתן לשנות כתובת בארץ. מי שארגנו את "תרשום ירושלמי" הבינו שהתמודדות עם הביורוקרטיה היא אחד החסמים שמקשים על אנשים שהיו רוצים להפוך לתושבי העיר גם בתעודת הזהות, ובאו לקראתם (ואגב, לא כולם נעזרו בשירות הזה). הזכירו להם? וואו! באמת לא יפה להוציא ככה אנשים מהאדישות… תן לישון! תסגור את החלון!
"איזו מין סטטיסטיקה זו, כשכוללים קולות פסולים? או שגם זו טעות?" התייחסתי לנתונים שאתה הבאת. אם לא כוללים את הקולות הפסולים בחישוב האחוזים, כוחה של יהדות התורה *ירד* מ-24.17% ב-2003 ל-24.15% ב-2008 (וזה כבר ממש סותר את דבריך למעלה) ו"ירושלים תצליח" עלתה מ-16.38% ל-18.17%.
"בכלל, טענת שאפוזיציונר נמדד ביכולת שלו להחליף את השלטון. אם לא הייתי יודע יותר טוב, הייתי חושב ש-ג' הם כבר לא הרשימה הכי גדולה." שוב אתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך. מאז סוף שנות ה-70 הבחירות המוניציפליות בארץ הן בשני פתקים. נציג יהדות התורה הפסיד בבחירות לראשות העיר. עד כאן העובדות. המפלגה גדולה? כל הכבוד לחרדים על הפגנת האחדות (המדומה וככל הנראה השבירה למדי), זה בכלל לא העניין ואתה יודע את זה.
"… אנשי חסידות גור בהחלט יצאו להצביע והצביעו בהמוניהם ליהדות התורה (אך לא לפרוש)." – היית איתם בקלפי?" לא הייתי צריך, הנתונים גלויים לכל. בוא ננסה להסכים על דבר אחד – אם חסידי גור היו נמנעים מהצבעה הדבר היה מתבטא באחוזי ההצבעה במגזר החרדי. ובכן, מחקר קטן שערכתי העלה את הממצאים הבאים: בקלפיות "חרדיות" (שבהן ג' וש"ס קיבלו ביחד 80% או יותר) עמד אחוז ההצבעה ב-2003 על 64.7%. בבחירות 2008 – 65.9%. (בקלפיות "חילוניות", שהגדרתי כקלפיות לא-ערביות שבהן ג' וש"ס קיבלו 20% או פחות, אחוזי ההצבעה היו 47.9% ב-2003 ו-57.6% ב-2008.)
"אתה מתגאה בזה שהוא הביא לצדו את קולות הימין הקיצוני, ואז תוקף אותי כשאני מצביע על העובדה שמדובר בקולות הימין הקיצוני." איפה כתבתי שאני מתגאה במשהו כזה? ואגב, הימין הקיצוני (בן-גביר, מפוני גוש קטיף, ועוד) הלך עם פרוש וגם הפיץ מודעות רחוב (שרק עיוור לא ראה) שהזהירו מפני ברקת "השמאלני".
"עכשיו זה אנמי? מה קרה לאופוזיציונר המבריק?" איפה כתבתי שברקת היה אופוזיציונר מבריק? יש לי לא מעט ביקורת עליו, אבל לא הכל שחור או לבן, אתה יודע. זה שהוא לא היה האופוזיציונר הטוב ביותר (והוא לא היה) לא עושה אותו לרע ביותר (שזו היתה טענתך הלא-מוכחת).
"הבנתי, הדבר הטוב ביותר שיש לך להגיד על ברקת זה שהוא לא ויתר." לא. זה לא הדבר הטוב ביותר, אבל זה בהחלט נזקף לזכותו.
"היכרות אינה שווה לפתרון." אבל היא שלב הכרחי בדרך אליו.
"אולי היה כדאי שהיה משקיע קצת זמן בפתרונן," אני חושב שזה מה שהוא מתכוון לעשות מעכשיו…
"ולא ב, נניח, הוקעתם של הומוסקסואלים." איזה כיף שאפשר להביא ציטוט אחד ויחיד מלפני 5 וחצי שנים (וגם בו לא ממש הייתה הוקעה, אבל מילא) ולשכוח את כל מה שקרה מאז.
"ראש העיר החילוני האחרון של ירושלים"… אם ברקת לא היה נבחר, אולמרט היה מחזיק בתואר הזה ללא ספק.
1 בדצמבר 2008 - 8:39
הבנו, אתה תמיד צודק, אנחנו תמיד טועים. זה די מוציא את הכיף מכל הויכוח. רק תרד מאנשי "תרשום ירושלמי" ותיזהר בכבודם. הם לא קשורים למטה ברקת ולא נעליים. זה רעיון של מתנדבים שנולד הרבה לפני שתמונת המועמדים הייתה סגורה כך שלא יכל להיות שום קשר בין הדברים. הרעיון הוצא באופן שווה לכל גוף פוליטי שירצה לשווקו לקהל היעד שלו: מפלגת העבודה, התעוררות, מרצ וכך נעשה.