וואו, אני חייב להראות את הבלוג לאשתי
אני חוזר וטוען בפניה שאנחנו חייבים להצביע מרץ( למרות שכנראה עד הבחירות היא תשנה את שמה)
והיא שמכיוון שמרץ כנראה לא תהווה גורם משפיע בכנסת אז אין טעם להצביע לה ולכן גם אין טעם להצביע בכלל

אולי עכשיו זה ישכנע אותה

תודה.

[...] על זה קצת בתגובות לפוסט הקודם, אבל הייתי רוצה להרחיב על זה מעט. לא אחת אני שומע מאנשים [...]

נמרוד – פוסט מבריק.
אני הולכת להעביר אותו לכל האסטרטגים, אלו שאומרים, שלמרות שהם תומכים במפלגה שלי – לא יצביעו בשבילה, ויצביעו בשביל מי שכבר נכשל, כי הם רוצים לחסום מישהו אחר.
ואחרי הבחירות – עולם כמנהגו הרע ינהג.

ערן, אתה צודק בכל מאת האחוזים בכל מה שאמרת.

אני מאוד מסכים איתך, נמרוד. גם אני חושב שיש הבדל מובהק ומאוד ברור בין הצבעת פתק לבן (או אי הצבעה) לבין הצבעה למפלגה שאתה רוצה את נוכחותה בכנסת ומאמין בה ובאנשיה, למרות שהסקרים מנבאים לה כשלון. אני מסכים עם האמירה שברגע שהפוליטיקה הופכת להיות מונחית אסטרטגיה (אני אצביע ל-X למרות שאני לא מאמין בו ואף מאוכזב ממנו, רק כדי לבלום את Y וכי ל-O שהם הנציגים האמיתיים של דעותיי הסקרים לא מנבאים וכו'…) אז ה"משחק" הזה הופך להיות מסריח בלשון המעטה.

משום מה נראה לי שהנקודה הזו – המחלוקת על משמעות ההצבעה במפלגה "חסרת סיכוי" (לכאורה, לפי ההסבר שלך בנוגע לסקרים, שאותו אני מקבל) – עומדת במרכז הויכוח/התדיינות בינך לבין מקפיסטה וכל עוד זו נקודת מחלוקת, אתם בגדול נעים זה סביב זה בחשיפת שיניים.

רק הערה אחת יש לך אליך, נמרוד. כשאתה משתמש בציטוטים ומובאות לטיניים, למה שלא תשים footnote שמבאר אותם. זה קצת מבאס ללכת באמצע הפוסט לגוגל ולנסות למצוא את הפירושים. אל תצא מנקודת הנחה שכולנו מכירים אותם.

אם אשתדל בכל מאודי להיראות סרקסטי, אולי אוכל להמשיך ולטעון דברים שאינם נכונים בלי שאתוקן? לא? לעזאזל.
"התחלתי לכתוב כאן על התתנגדות להצבעת הרע במיעוטו כאשר ידוע שבי-ם לא מעט אנשים הצביעו בגישת הרע במיעוטו ולהתנגד להצבעה בשיטה זו זה כמו להתנגד להצבעה בכלל. אבל אני כבר רואה איך תחורר לי התזה שלי. הרי לא אמרת את זה במפורש, אני אמרתי "כידוע", זה רק נתון לפרשנות קוראיך ואסור לי להשליך את ההבנת הטקסט האישית שלי לדברים שכתבת. אז אהיה אשמה, שוב, בהכנסת מילים לפיך" – הבעתי דווקא דיעה נחרצת על אנשים שהצביעו הצבעת הרע-במיעוטו בירושלים. מעניין שלשם הסטת את הדיון בפוסט שהמילה ירושלים לא נזכרת בו.
"תוהה למה יש לך באנר שמעודד אנשים לעשות משהו שאתה בעצמך לא עושה. do as I say and not as I do." – כי אני חושב שמי שסבור שפרוש או ברקת או בירון או גאידמק הוא מועמד ראוי צריך להצביע עבורו. מי שחושב שביבי הוא מועמד ראוי לראשות הממשלה צריך להצביע עבורו. ראוי שיהיה מסוגל לנמק את הבחירה הזו, כמובן. וכדאי, וסביב זה סובב הפוסט, שהוא יהיה מסוגל לנמק זאת ביותר מ"ביבי הוא הרע במיעוטו".
אבל אני מניח שהיה עדיף אילו הייתי מניח שלכולם נכון לחיות כמוני, אז כנראה לא הייתי מואשם בצביעות.

וואו, כנראה שאני ממש מזוכיסטית.
בבקשה אל תזלזל בהבנת התחביר שלי, אני אמנם חזקה יותר בתחביר בשפה אחרת אבל אני משליכה את הידע הזה על עברית וזה יוצא לא רע בכלל. הבעיה שלי עם המשפט ההוא לא נבעה מהמבנה שלו.
רגע, לא, יודע מה? אני לא מזוכיסטית.
התחלתי לכתוב כאן על התתנגדות להצבעת הרע במיעוטו כאשר ידוע שבי-ם לא מעט אנשים הצביעו בגישת הרע במיעוטו ולהתנגד להצבעה בשיטה זו זה כמו להתנגד להצבעה בכלל. אבל אני כבר רואה איך תחורר לי התזה שלי. הרי לא אמרת את זה במפורש, אני אמרתי "כידוע", זה רק נתון לפרשנות קוראיך ואסור לי להשליך את ההבנת הטקסט האישית שלי לדברים שכתבת. אז אהיה אשמה, שוב, בהכנסת מילים לפיך.
יודע מה? אני מאשימה את עצמי. לחלוטין. כאן כמעט הכנסתי סוגריים שיסבירו למה אני מאשימה את עצמי, בהם יכללו מילים כמו קיבוץ משמר העמק, פלמ"ח, 1948 ושמאלנים, ואז נזכרתי שהבטחתי לא לכתוב סוגריים שהקשר שלהם לנושא קליל ביותר ושעיקר מטרתם היא לשמור על אווירה נעימה. אז אוותר. זה במילא לא עוזר.
תוהה למה יש לך באנר שמעודד אנשים לעשות משהו שאתה בעצמך לא עושה. do as I say and not as I do.
לא, רגע, אני לא מזוכיסטית.
סיכום- השמש זורחת כרגע מעל ירושלים, אתה לביאה, אני אנטילופה חסרת ראש ואנחנו באפריקה. כן? לא? מה זה משנה? העיקר שרוקסן ונמרוד זכו ב"היפה והחנון".

מקפיסטה,
"מתחילה להצטער שנכנסתי לויכוח עם אדם שלא מסוגל לנסות להבין בכלל איך דברים שהוא כותב עלולים להתפרש בעיני אחרים" – רוצה לפרשן אותי, בבקשה, אבל באמת ובתמים שאני בוחר את מילותיי בקפידה ויודע מדוע אני משתמש בהן. הפוסט מודרניזם הראה לנו שאפשר לקחת כל טקסט ולהשתמש בו כאילו נאמר בו דבר אחר. כשאני כותב טקסט, אני עומד מאחורי הדברים שכתבתי, לא מאחורי הדברים ששנים של אינדוקטרינציה אמרו לך שכתבתי.
1. "ובכל זאת, נקשר בין כל המספרים. אתה מעודד הצבעה (כן, אתה! מעודד להצבעה! עדיין לא סתרתי את מה שכתבת בפוסט) למפלגות ש-"הסקרים מנבאם שהמפלגה שלהם לא תעבור את אחוז החסימה, גם אם פירוש העניין כהונה נוספת של הביבי"" – לא. מה שאת עושה הוא להוציא משפט מהקשרו ולטעון שאמרתי את זה. "גם אם" הסקרים מנבאים שהמפלגה שלהם וגו'. גם אם. לא השמטת את זה בכוונה, נכון? שילכו להצביע לחד"ש, למרצ, לירוקים, למי שהם רוצים. למי שהם *רוצים*, לא למי שהם "לא רוצים פחות".
2. "מה שבעיני (כאן אני יוצאת מפוסט שלך ומפרשת אותו בעיני האדם הממוצע, רואה האח הגדול ומסמס לנמרוד ורוקסן) מתפרש כהצבעה מיותרת שהיא (בעיני, שוב הייתי צריכה לכתוב את זה? כנראה) שוות ערך לאי הצבעה." – יכול להיות שכך הדבר בעינייך, אבל זו עמדה שגויה: גם פורמלית, גם תיאורטית, והסברתי מדוע. אם בעיניי כעת זורחת שמש גדולה ויפה מעל ירושלים, ואת טוענת כנגדי שאין זה כך, אני יכול לעמוד על רגליי האחוריות, לטעון בתוקף שלמציאות אין כל נגיעה לעניין, וש"בעיניי. כבר אמרתי שבעיניי?" דווקא כן יש שמש. אי אפשר ממש להתווכח עם דבר כזה, אבל היופי הוא שגם לא צריך. זה אווילי מספיק בפני עצמו. כך הדבר גם כאן. טענת בתגובתך הקודמת שהצבעה למפלגות שהסקרים מנבאים שלא עוברות את אחוז החסימה שוות ערך לאי הצבעה. הסברתי מדוע תיאורטית אין זה כך וטענתי גם – אמנם בלי לנמק, כי לא זה המקום לעסוק בפורמליות של מערכת פרלמנטרית – שפורמלית ישנו הבדל מהותי בין שני הדברים. במקום להביא נימוקי נגד, החלטת לומר שכך זה בעינייך. אי אפשר ממש להתווכח עם דבר כזה, אבל היופי הוא שגם לא צריך. השאלה שנותרה פתוחה היא מיהם לעזאזל נמרוד ורוקסן.
מעולם – את מוזמנת להביא לי ציטוט שאומר אחרת – לא קראתי שלא להצביע בבחירות בירושלים. אמרתי שאני לא אצביע. יהיה ממש הרבה יותר נחמד לנהל את הדיון הזה אם תפסיקי לומר שאמרתי דברים שלא אמרתי. תסתכלי משמאלך. קצת יותר למעלה. רואה את הבאנר שקורא להצביע?
שימי לב, מעט על מבנה משפט בעברית.
"משעשעת אותי ההתניה. הצבעות (ברירת) מחדל ו"רע במיעוטו" הביאו את הדמוקרטיה הישראלית אל עברי פי פחת, ובכל זאת מספיק שתקרא לחדול מזה, כדי שקצפם של אנשים יצא. נו, שוין."
נתרכז בביטוי "לחדול מזה". זה מתייחס לכל פסוקית הנושא "הצבעות (ברירת) מחדל ו"רע במיעוטו". לא קראתי לחדול מלהצביע, קראתי לחדול מהצבעת ברירת מחדל.
4. חוש ההומור שלי שמור לאלה שאינם עושים מאמץ לשים מילים בפי.

ואנדר, זה דימוי מלבב.

הזגזוגים של הפוליטיקאים למיניהם מזכירה לי תמיד את התנהגותו של הנהג הישראלי הממוצע בפקק תנועה. הוא עובר מנתיב לנתיב, ימינה ושמאלה, ושוב ימינה ושוב שמאלה, חושב שהוא מצליח להרוויח בזה התקדמות של כמה מטרים, ובסוף נתקע שוב כמו כולם. נשאר רק לתהות מי תהיה הפעם מפלגת ה"נמאס לנו מכולם" התורנית. פעם היתה זו שינוי, ובפעם האחרונה, מפלגת הגימלאים; אולי הפעם יהיו אלה הירוקים? הייתי מציעה התערבות ידידותית, אלמלא היה העניין מדכא כל כך…