תת תרבות נפרשת כמו מניפה

עוד מעט גמר האח הגדול, ואם לשפוט לפי הפייסבוק שלי, זהותי התרבותית נקבעת כמעט לחלוטין על ידי הבחירה בין בובליל לשפרה. אני יכול "לשים סוף לביריונות", כפי שהציעה לי קבוצה אחת, ולתמוך בשפרה; אני יכול לתמוך בישראלי האמיתי, כפי שהציעה לי קבוצה אחרת, ולתמוך בבובליל. ואני רוצה שיוסי בובליל ינצח, אבל לא מצאתי אף קבוצת פייסבוק שמונה את הסיבות שלי.

אני רוצה שיוסי בובליל ינצח כי זו תוצאה שתוכיח באופן חד משמעי שהאח הגדול זו תכנית טלוויזיה שפונה לאנשים מהסוג שיכתיר את יוסי בובליל.

היחס לתכנית הטלוויזיה הזו צריך היה מלכתחילה להיות התעלמות גורפת. בעולם שבו פרסום הוא חזות הכול, מחאה של אמנים כנגד התכנית הוא בסך הכול עוד פרסום לתכנית. צעקה שקמה בגלל שהערס המזדקן הזה התוודה על התנהגות מינית מכוערת מקבעת את אותו ערס מזדקן כמוביל דעה. הרי המדינה מלאה באנשים שהתנהגו ככה, ואפילו מתגאים בכך כשהם יושבים בסלון עם חבריהם הבבונים, אבל אין איש פוצה פה ומצפצף. גם אין צורך.

בכלל, נדמה שהישראלי לא מבין את כוחה של התעלמות מופגנת, חסרת פניות. נדמה לנו שאם משהו לא מעניין אותנו, אנחנו צריכים לעלות לראש הגגות ולזעוק "זה לא מעניין אותי" – והרי התוצאה המתקבלת היא הפוכה. אם משהו לא מעניין אותנו, עלינו פשוט לא להתייחס לקיומו.

זה הצד השני של ההתנהגות שקובעת שמעשיו של אחר "פוגעים ברגשותיי". אותו ישראלי שלא מבין שאם משהו שמישהו אחר עושה מרגיז אותו, הוא יכול פשוט שלא להסתכל, שבעידן של טלוויזיה רב-ערוצית אף אחד לא מחייב אותך לצפות בשום תכנית, שרוצה לצנזר את האינטרנט כי יש שם פורנו ופדופילים, במקום להבין שאף אחד לא מחייב אותך לגלוש לאתרי פורנו ופדופיליה.

מי שינצח באח הגדול יהפוך להיות גיבור תרבות פשוט מפני שגם החלק הגדול בציבור שאינו מצופי האח הגדול יכתיר אותו לכזה. להתנגדות יש תנועה הפוכה – היא נותנת לגיטימציה מוגברת, או לכל הפחות ערך מוגבר, לדבר שאליו מתנגדים. ולצופה מהצד נדמה לעתים שקורותיהם של בובליל ושפרה מעניינים יותר את המתנגדים לתכנית מאשר את צופיה. הצופים שולחים מסרון וממשיכים בחייהם, והמתנגדים משחקים במשמעויות החברתיות של המסרון הזה עד אין קץ, או עד המסרון הבא.

אלה המקוננים על פניה של החברה שלנו שהם כפני הדורבן בעצם ממצבים את המשוואה שקובעת שהאח הגדול הוא פני החברה הישראלית. זה לא נכון יותר מהקביעה שמבקרי התיאטראות הם פני החברה הישראלית, או שצופי האח הגדול בהולנד הם פני החברה ההולנדית.

הגיע הזמן לומר, ולומר בבירור, שאין לי כישראלי שום עניין מי ינצח בתכנית ה"ריאליטי" המטופשת הזו. שמי שזה לא יהיה, הוא לא מוביל דעה בעיניי. לא אתחיל לסרוג עצים או לדבר בעברית קלוקלת רק כי מישהו ניצח בתכנית, לא אראה הישג אישי בבחירתה של שפרה או מכה אנושה לחברה הישראלית מבחירתו של בובליל. האנשים האלה לא מעניינים אותי, לא מחוץ לוילה ולא בתוכה. יש מספיק אנשים שזה המצב עבורם. וכיוון שזה לא מעניין אותם כהוא-זה, הם לא מפגינים על המכה האנושה לתרבות הישראלית, הם לא טוענים בלהט דבר כנגד התכנית, הם לא מעלים על דעתם רעיונות עוועים כמו רגולציה על הטלוויזיה. הם בסך הכול מתעלמים מקיומה של התכנית ומשתתפיה. וזה הרי העונש האולטימטיבי לכוכבני ריאליטי: התעלמות גורפת. אל תפגינו נגדם, זה רק מעצים אותם. תתעלמו מהם.

ותצביעו לשפרה.