[...] שמסריחה מפטרונות גברית טיפוסית, מהישראלי המג"בניק, ה"גבר", לפני כן, קצת על אמת בפרסום וכאלה מין. מבחר ציטוטים [...]

גרטרוד, I stand corrected.

"בעידן לימודי המגדר לטעון שניתן לנתק את הג'נדר של אדם מתפקידיו החברתיים": המשפט הזה הוא מעגלי, נמרוד היקר. מגדר (gender בלע"ז) הוא-הוא התפקידים החברתיים. ההגדרה המילונית היא
the behavioral, cultural, or psychological traits typically associated with one sex (לפי מילון מרים-וובסטר)
אני חושדת שהתכוונת "לנתק את המין הביולוגי (sex) של האדם מתפקידיו החברתיים".
זו אכן טעות נפוצה, ע"ע השאלונים הדמוגרפיים בראשם מתנוססת בגאון השאלה "מגדר: ז/נ". אבל בפוסט שעוסק בנושאים מגדריים, הטעות צורמת במקצת.

"הוויכוחים המטרידים ביותר הם הוויכוחים המתנהלים עם בני אדם קשי עורף המחזיקים בעקשנות בעקרוניהם - להוציא, אפשר, הוויכוחים עם בני אדם שכל דבריהם נאמרים בלב ולב ושאינם מאמינים למעשה בדעות שהם מגינים עליהן, אלא שמשתתפים הם בפולמוס כדי להתגנדר או לחלוק על זולתם או להיראות כשנוני מחשבה וחריפי מוח מכל שאר בני האדם…לפיכך, הדרך היחידה להשפיע על הלך-מחשבותיו של יריב כזה היא להניחו לנפשו. כשיראה שאין שום אדם ממשיך בוויכוח עמו, קרוב לוודאי שלבסוף יעבור מעצמו, מתוך ליאות בלבד, לצד השכל הישר והתבונה".
התעלמתי במתכוון מהתגובות האחרונות שלך, קנטרניות ולא ענייניות ברובן, נאמן לעצתו הישרה של דיוויד יום מ-1751. אלא שנדמה שכמו בהרבה עניינים אחרים, גם בעצתו שגה המטריאליסט הסקוטי. אם כן, אנסה את ההפך הגמור.

בוא נתחיל:
"נמרוד, למה אתה מתעקש להיות ויקטוריאני? אתה כותב, אני קורא, וכל מה שיוצא לי לחשוב זה שהטקסט הזה נראה לי מיושן להפליא, ולא תואם את רוח הזמן, המקום, או האווירה, אפילו ובמיוחד בחוגי האינטלקטואליה הקרובים לביתי/ביתך." - מה אתה לומר? צורת הפנייה הפופולרית ביותר לחבר או זר היא "גבר". המשפט "תהיה גבר" עוד חי ובועט. הבועה התל אביבית שאתה חי בה אולי מלאה באנדרוגינוסים מלהגים, אני בהחלט יכול להאמין לזה. בישראל האמתית, זו שאתה מתעלם ממנה תחת האיצטלה הנלעגת של חוגי אינטלקטואליה, נשים כותבות באתרי היכרויות שהן מחפשות "גבר אמתי", חיילים שלא רצים מספיק מהר זוכים לכינוי "כוסיות" ונשים המהלכות ברחוב חשופות לפגיעה מטרידה יומיומית בדמות תנועות, צלילים, קריאות ורמיזות מיניות. והסיבה שהן נתונות להטרדה הזו קשורה (גם) ברצונם של אותם מטרידים לצאת "גבר". אז אפשר לטמון את הראש בחול. איך שדדת מדורה - "ניאו נאיביות"? אפשר להסגר בדל"ת אמותינו ולהאמין שגברים ונשים צריכים לזכות ליחס שוויוני בחברה ולכן להתעלם מהתופעות האלה. אוסיף על כך עוד בהמשך.

"הבעיה היא שאתה ממשיך ומדבר על "גבר". גבר פה, גבר שם, גבר עושה ככה, גבר עושה אחרת. תגיד, מה זה הדיכוטומיות האלה? :) למה להשתמש במילה הזאת, "גבר". מה זה נותן לך? אני מנחש שאתה רוצה לעשות ריקליימינג למילה, אבל היא כבר כל כך עבשה. למה לנו צרתה של זאת?" [עילגות במקור]. אז הנה, קצת על דיכוטומיות. "בקול אחר", ספרה של תלמידתו של לורנס קולברג קרול גיליגן, יצא ב-1982; עוד לא יצא מחקר אמפירי רציני מאז שסתר את טענותיה של גיליגן. בין אם מלידה ובין אם כתוצאה מסוציאליזציה מוגברת, גברים ונשים הם שונים. מחקרה של גיליגן עסק בהכרעות מוסריות, מה שהופך אותו לרלוונטי לנושא. אפשר להקצין עוד ולפנות לסוזן בראונמילר ו"כנגד רצוננו"; בראונמילר טוענת להבדל מלידה בין גברים ונשים - הגברים נולדים עם איבר רבייה שהוא גם כלי נשק, ובראונמילר מתארת את מאבק המינים כהיסטוריה ארוכה של אינוס. אני לא יודע באיזה חוגים אינטלקטואלים אלק אתה מסתובב, אבל בעידן לימודי המגדר לטעון שניתן לנתק את הג'נדר של אדם מתפקידיו החברתיים זו טענה… הממ, כשמסתכלים על ההיסטוריה של הפמיניזם - מיושנת, שלא לומר שמרנית. בערך מאז המאה ה-18 היא לא נשמעת.
לגבי המילה - היות והחברה הישראלית (כן, אני יודע. אצלכם אינטלקטואלים מדיי בשביל זה. ואולי לא. אני קורא אצל נועה אסטרייכר איך הציעו לה סקס מזדמן באמצע שדרות רוטשילד, ואני חושב שאולי גם לתל אביב הגיעו תופעות כאלה) עושה בה שימוש נרחב, בעיקר כדי להצדיק מעשי קונדס ילדותיים, ראוי להחזיר לה את הקשרה המקורי.
"מה הפסינציה שלך עם לתת משמעות חדשה למילה הזאת, "גבר"? למה זה עוזר? אני רואה את המאמץ הזה כשמרני וכפוגע בטעם הטוב. גבר אמיתי אוהב נשים, גבר אמיתי מכבד נשים. מה אתה רוצה מהחיים שלנו? למה להגדיר לנו איך להתנהג." - מי מגדיר לך? תעשה מה בראש שלך. אני מייעץ. הנה עוד עצה - חינם, על חשבון הבלוגיקה - תוציא את הראש שלך מהמשוואות ותקרא איזה ספר טוב. אני מוכן להמליץ לך על כמה. לו היית קורא איזה ספר טוב, אולי היו משתפרות יכולות הבנת הנקרא שלך. הפוסט מעביר ביקורת על תפישת ה"גבר" הישראלית (הלוונטינית?) הקיימת היום. הוא מציע פתרון הגיוני - להחזיר את תפיסת ה"גבר" למה שהיא ברוב מדינות העולם המתוקן עד היום - הג'נטלמן, לא המאצ'ו. אגב, גם כאן זה היה ככה בעידן שלפני ההשתלטות של אוהדי בית"ר על השיח הציבורי. בעברית, "תהיה גבר" זה עידוד למעשה ילדותי; אתה מוזמן לחזור למורדוך וילקוט הכזבים כדי להיווכח. באנגלית, be a man זה עידוד לבצע את המעשה הנכון. הנה, בדיוק נהדר הטלוויזיה אמרה be a man, let her go. "תהיה גבר, תן לה ללכת" פשוט לא נשמע נכון במושגים של היום, ועל זה הביקורת.

"מה שאני מנסה להגיד הוא שאתה מתעקש להישאר בעבר. בכל הפוסט הזה, כל פעם שאתה כותב "גבר אמיתי" היה צריך להיות "בן-אדם טוב" (מה שסבא היה קורא "מענטש"). ההרהורים על גבריות כבר לא מתאימים לימינו." - שוב, יכול להיות שבסביבתך האידאולוגית אנשים לא מהרהרים על גבריות. איכשהו, לא קשה לי להאמין לזה. אני אפילו מוכן לוותר על המתנה הסמנטית שנתת לי - תשאל את אבא מה פירוש המילה היידאית שבחרת להשתמש בה. שאל אותו אם אישה יכולה, לשונית, להיות מענטש. אבל בחברה הישראלית, זו שאתה כנראה מעורה בה עוד פחות ממני, וזה קשה, המילה "גבר" היא מילה יומיומית, והמשמעות שטעונה בה היא משמעות לוונטינית וחשוכה. אפשר להתעלם מזה ולטעון שכולנו בני אדם - שוב, מדובר בטענה אנכרוניסטית במיוחד, ועוד מפי מי שמכנה אותי "שמרן" - או שאפשר להעביר על זה ביקורת. אני בחרתי באופציה השנייה.

"לסיכום: גבר אמיתי לא מחליט בשביל אחרים מה זה גבר אמיתי." - אלא אם כן התכוונת לטפוח על שכם עצמך מתוך האמונה הניטשיאנית כי "היכולת לשאת פירכה היא סימנה של תרבות נעלה", לא ברור לי מה רצית להשיג במשפט האחרון הזה.

עכשיו, אתה בוודאי תתפתה לענות; אני יודע את זה, כי יום זיהה את שכמותך מזמן - כל עוד יש מי שמוכן להתווכח אתך, אתה תשאר בסביבה. אין לי שום בעיה עם זה, התווכח כאוות נפשך (הברירה לחזור לשיטה היומיאנית שמורה לי, הרי); אני רק מציע - שוב, זו רק הצעה - שתעשה את זה לא מתוך הסתכלות אוטופיסטית על החברה הישראלית, אלא מתוך כנות עם מה שמתרחש סביבך, ואולי גם עם קצת יותר רקע תיאורטי.

נמרוד, למה אתה מתעקש להיות ויקטוריאני? אתה כותב, אני קורא, וכל מה שיוצא לי לחשוב זה שהטקסט הזה נראה לי מיושן להפליא, ולא תואם את רוח הזמן, המקום, או האווירה, אפילו ובמיוחד בחוגי האינטלקטואליה הקרובים לביתי/ביתך. איפה שהוא כן מתאים, לדעתי המאד אישית, הוא בלייזר או ספרי נימוסים.

וזה מוזר. והסיבה שזה מוזר היא שאני דווקא אוהב את מה שאתה כותב. אני רק מאד לא אוהב את איך שאתה כותב את זה, ואת הצורה המשונה שבה אתה מציג את הדברים.

אז חשבתי, בזהירות, והבנתי מה מפריע לי. ואני אסביר, ותסכים או שלא תסכים איתי (כנראה האפשרות השניה, אני מנחש מתוקף ההיסטוריה הקצרה שלנו).

בכל מקרה:

נתחיל בלקרוא את הפוסט האחרון של העלמה קישינבסקי. היא תיחדשה בו מונח: ניאו-נאיביות. הפוסט שלך אינו דוגמה לניאו-נאיביות. הוא דוגמה לנאיביות ישנה, כזאת שאבד עליה הכלח. הוא דוגמה להתבטאות שמרנית. אם הוא היה נכתב בסגנון שונה, קצת יותר, ובכן, ניאו-נאיבי, הפוסט שלך היה מגניב לאללה, כי אתה אומר בו דברים חשובים ומעניינים.

הבעיה היא שאתה ממשיך ומדבר על "גבר". גבר פה, גבר שם, גבר עושה ככה, גבר עושה אחרת. תגיד, מה זה הדיכוטומיות האלה? :) למה להשתמש במילה הזאת, "גבר". מה זה נותן לך? אני מנחש שאתה רוצה לעשות ריקליימינג למילה, אבל היא כבר כל כך עבשה. למה לנו צרתה של זאת?

למה גבר, למה לא אישה? אם קרוב המשפחה שלך יאיר היא אישה, יאירה, והיא היתה עוברת את אותו סיפור, אז איך היית קורא לה? גברת?

מה הפסינציה שלך עם לתת משמעות חדשה למילה הזאת, "גבר"? למה זה עוזר? אני רואה את המאמץ הזה כשמרני וכפוגע בטעם הטוב. גבר אמיתי אוהב נשים, גבר אמיתי מכבד נשים. מה אתה רוצה מהחיים שלנו? למה להגדיר לנו איך להתנהג. ואם אני לא גבר, אם אני סתם בן-אדם, אז מה? מוסד הג'נטלמניות, נמרוד, אינו מוסד מוצלח במיוחד. הוא סימפטי, אבל מתנשא וסקסיסטי בעצמו.

מה שאני מנסה להגיד הוא שאתה מתעקש להישאר בעבר. בכל הפוסט הזה, כל פעם שאתה כותב "גבר אמיתי" היה צריך להיות "בן-אדם טוב" (מה שסבא היה קורא "מענטש"). ההרהורים על גבריות כבר לא מתאימים לימינו.

לסיכום: גבר אמיתי לא מחליט בשביל אחרים מה זה גבר אמיתי.