הפוגה קלה מענייני המלחמה. אם לואנדר מותר, אז גם לי. אחד הדברים שאני מתחבט בהם לאחרונה הוא איך להתאים את מנגנון התגובות לדיונים ארוכים. אין לי תשובות, אבל יש כמה דברים שנתתי עליהם את הדעת, ונראה לי כדאי לשתף.

יש כאן ממוצע של 11.3 תגובות לפוסט. אם אני מנכה את הפוסטים שאין עליהם תגובות כלל, 12.2. אלה דיונים די רציניים. יש כאן פוסטים עם מעל לשמונים תגובות. ככל שדיון מתארך, ובייחוד כאן, כשהתגובות כאן נוטות להתארך הרבה מעבר לפוסטים, נעשה קשה יותר ויותר לעקוב אחרי מי אמר מה למי.

טוקבק לא נקרא כך סתם: ייעודו המקורי הוא לאפשר לאנשים להגיב לתוכן הכתוב. דיון, כמובן, מורכב מיותר מזה – בדיון לא מספיק לדבר, צריך גם להקשיב. להבדיל מפורומים, קבוצות דיון וכיו"ב, הטוקבק הוא מעיקרו מדיום מוגבל במובן הזה.

תגובות משורשרות, פתרון נפוץ שרק יהפוך נפוץ יותר מאחר והוא מובנה בוורדפרס 7, הוא פתרון שחסרונו בצידו: הוא לא מאפשר לדעת היכן התגובה האחרונה. לעבור על דיון בן שמונים תגובות, עם המון תת-עצים, רק כדי למצוא איפה התגובות שנוספו מאז שביקרתי בפעם האחרונה זה לא נעים.

נוסף על כך, ככל שהדיון מתארך, הרוחב המוקצה לתגובה מתקצר. זה עומד ביחס הפוך לדינמיקה הרגילה של דיון: ככל שדיון מתארך, הצדדים פורטים את טיעוניהם וטענותיהם לעומק ובפירוט, נפתחים עניינים נוספים, שוליים יותר או פחות, ותגובותיהם של המתדיינים נוטות להיות ארוכות יותר. התוצאה של זה היא קופסאות צרות וארוכות מאוד של טקסט. זה לא אסתטי, זה משאיר מרווח "נקי" גדול, מקשה על הקריאה ומאלץ גלילה רבה יותר. מגיבים רבים, שחוזים את הבעיה, מעדיפים לענות בתגובה חדשה; אלא שאז לא בטוח כלל שבר הפלוגתא שלהם יבחין בה.

ללא תגובות משורשרות, הדיונים הארוכים לא ניצלים מהבלאגן: קשה לראות מי ענה למי, ולאיזו תגובה. אם מגיב מסוים מנהל דיון עם כמה אנשים, ולצורך כל מגיב מספר תגובות, לפעמים מסובך לעקוב לאיזו מהתגובות שלו עונה מגיב אחר.

כמובן, פתרון לבעיה הזו קיים: אם אדם מגיב וגם נותן לינק לתגובה אליה הוא מגיב, נשמרת ענייניות כלשהי. זו, בעצם, השיטה של טוויטר. אלא מאי? רוב הטוקבקיסטים לא יתחילו לחפש את הקישור לתגובה מסוימת ואז לשתול קישור הטמלי אליה. זה מורכב.

בשלב הזה התחלתי לחשוב על תוסף שיעשה את זה בשביל המגיב. כפתור לצד כל תגובה, שלחיצה עליו תשתול אוטומטית את הביטוי "בתגובה ל[שם המגיב]", כאשר שם המגיב יהיה גם קישור לתגובה. לא נורא מורכב. בטרם התחלתי לשנס מותניי לכתיבה של אבטיפוס של תוסף כזה, חיפשתי לראות אם כבר קיים אחד. ואכן, כבר קיים אחד. הוא נקרא Reply@, והוא-הוא החץ האפרפר שהתווסף לתגובות כאן. העברתי אותו גיור קל-שבקלים והכנסתי אותו לשימוש.

עניין נוסף הוא השיח האינטרבלוגי. את בלוגדיבייט אתם מכירים – או לפחות, רצוי שתכירו – ובעיניי חשוב להגדיל ולחזק את האינטראקציה בין הבלוגים, ליצירת טבעות עניין איכותיות. כל מגיב בעל בלוג יכול לכתוב את כתובת הבלוג שלו כקישור משמו, אולם זה לא תמיד מפתה ללחוץ. למעשה, נוצרות שתי זהויות שונות, או למצער לא-לגמרי-מחוברות: הבלוגר והטוקבקיסט. רק לא מכבר קיבלתי מייל בו ביקש השואל לדעת אם נמרוד אבישר מהבלוגיקה הוא אותו נמרוד אבישר שמגיב ב"החברים של ג’ורג’".

התוסף commentluv עושה, בעיניי, את הצעד הנוסף: כשהמגיב מתחיל לכתוב תגובה, התוסף מתחבר לבלוג שלו, שולף את שם הפוסט האחרון ומוסיף קישור בתחתית. זה נראה ככה, וזה קישור מפתה ואינפורמטיבי בהרבה. על ידי סימון (ליתר דיוק, הסרת הסימון) של צ’קבוקס קטן, המגיב יכול לבחור שלא להפעיל את זה – כך נשמרת הבחירה. גם אותו העברתי גיור קל, רק המינימום ההכרחי (תיקוני css בשביל rtl וטיפה תיקונים לתמיכה בעברית; עוד שינוי קל בקובץ הג’אווה סקריפט שמעיף איזה דרופ-דאון מרגיז שהיה שם), והוא הוכנס לפעולה. על הדרך, שמתי גם תוסף שמבטל את ה-no-follow האוטומטי ש-וורדפרס שמה בתגובות.

אני מקווה שהתוספים האלה ישפרו את הדיונים כאן ובין הבלוגיקה לבלוגים אחרים. מיותר לומר שאני אשמח לשחרר את הקבצים המגוירים-קלות לכל דורש, אבל שווה להמתין: בדעתי למצוא זמן ולגייר את התוספים הללו לגמרי. עד אז, נתראה בתגובות.