הנימוק המכריע היחיד שבכל הזמנים מנע מבני האדם לשתות רעל, אינו שהרעל הורג, אלא שיש לו טעם רע[1]

ישראל איבדה היום את חוש הטעם שלה, ושתתה בשמחה את כוס התרעלה שהגיש לה הטוב בפאשיסטיה. זיכרו את היום הזה, ה-12 בינואר 2009: אם תזכו, תוכלו לספר לבניכם על היום שבו הדמוקרטית הפסידה ליהודית, וחושך גדול ונפלא ירד על העולם.

מכל נזקיה של מלחמת-שלום-הברק, החמור מכל הוא הנזק הבלתי הפיך שחוללו בחברה הישראלית המראות של ילדים חרוכי-זרחן, בתים עשנים ודם המאדים את הרחובות. צודקים כל-כך ונטולי פרחים עמדו הישראלים על הגגות, ולאור האש שהבעירה את עיר המתים הצדיקו עצמם, הצדיקו עצמם עד לזרא. הצדיקו עצמם על חטא שחטאו בהפגזת שיירה של האו"ם ועל חטא שחטאו בהפצצת בית ספר, על חטא שחטאו בפצצות מצרר וזרחן ועל חטא שחטאו בניתוק המים והמזון. במקום לעמוד, כפי שמורגל העם הזה, להכות על חזהו ולומר אשמנו, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו, תחת זאת פעל ההיבריס את פעולתו הרעה. הישראלים גלגלו עיניהם מעלה, לעבר אל-נקמות ה’ צבאות, וזעקו בגרון ניחר "צדקנו, צדקנו, צדקנו – ולא נסלח ולא נכפר לכם, עד שליש וריבע".

הישראלים נסחפו אחר התפרצות הרגשות הברברית שסיפוקו של יצר הנקמה שלהם עורר; כילידים הם רקדו מול האש. שתזדיין האסטמה שלך, חזירון.

[...]

ועדת הבחירות פסלה היום את מועמדותה של בל"ד לכנסת. על הדרך, גם את רע"ם-תע"ל. אינני תומך של המפלגות הללו, מעולם לא הייתי. התנהלותה של בל"ד הביאה אותה אל עברי פי הפחת הזה, ביודעין. לא הוא הדין לגבי רע"ם-תע"ל. פסילתה הייתה יצרית, "על הדרך". הישראלים, לאורה של אש עזה, פשטו מדי דמוקרטיה ולבשו מדי חיה; הפוליטיקאים שלהם יודעים היטב לנבא לאן נושבת הרוח.

אז מה אם נציגת היועמ"ש אמרה שאין די תשתית ראייתית? כל אדם הרואה נכוחה היה מבין שהאמירה הזו שקולה לאמירה שבג"ץ יפסול את המהלך. לפוליטיקאים שלנו לא אכפת בכלל אם אגדת הסכין בגב של בג"ץ תתחזק בעקבות ההחלטה. הם מוכנים למכור את הדמוקרטיה תמורת עוד כמה ימי כיסא.

[...]

לבל נשמע דעה אחרת. לבל נשמע את האחר שבתוכנו, חמישית מאזרחי ישראל. למען נוכל להמשיך לרקוד לאור האש על הגגות מבלי שאיש יאמר לנו "טועים אתם".

[...]

למדתי את ההיסטוריה, קראתי את הספרים. אני יודע שבהמשך הם יבואו לקחת אותי, ואז לא יהיה מי שידבר.

  1. פרידריך ניטשה, אנושי, אנושי מדי [↩]