אנשים מספרים לנו איך כדאי לנו להצביע. הם מבקשים שנסמוך על סקרים כדי לקבוע אם "נבזבז" את קולנו או לא. הם מספרים לנו שסכנה נוראה מתרגשת מעל לראשינו, בדמותם של נתניהו וליברמן, ושעלינו להצביע בתבונה כדי למנוע מהאסון הזה להתרגש. ציפי לבני מישירה אלינו מבט זוויתי ואומרת לנו שכל קול שלא הולך לקדימה הוא קול לנתניהו. מרצ מספרים לנו שקול שלא הולך אליהם מחליש את האופוזיציה לליברמן. או במילים אחרות, כולם מבקשים מאיתנו להצביע נגד, ועוד אומרים לנו שזה הדבר ההגיוני לעשותו.

וזה הפוך, הרי. אנחנו בוחרים פתק אחד מבין רבים. אנחנו מצביעים בעד רשימה אחת. בעד, לא נגד. קול שהולך למפלגת X הוא קול בעד מפלגת X, לא קול נגד Y. הוא מכניס חבר ממפלגת X לכנסת, לא מוציא חבר ממפלגת Y. ולכן, לפני שאנחנו מצביעים למפלגת X, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו לא מה אנחנו מנסים לחסום, אלא מה אנחנו מקבלים.

דוגמה: נניח שעל מנת לבלום את נתניהו אנחנו מחליטים להצביע קדימה. החישוב שלנו הוא כזה: אנחנו לא רוצים את נתניהו כראש ממשלה, ולכן אנחנו מצביעים למתחרה שלו שיש לה הסיכויים הטובים ביותר לנצח, על אף שאנחנו לא רואים איתה ועם מפלגתה עין בעין. אבל הפתק שלנו, שמצוירות עליו האותיות של קדימה, הוא לא הצבעה נגד נתניהו, לא יותר משהוא הצבעה נגד ג’ומס, בראכה, ברק, אורלב וקופטש. במילים אחרות, פתק לקדימה הוא פתק בעד קדימה. אם הוא פתק נגד הליכוד, אז הוא גם פתק נגד עלה ירוק וברית עולם והירוקים וכל מפלגה אחרת שבחרנו לא להצביע בעדה. וזה, הרי, אבסורד.

אחוז החסימה במדינת ישראל עומד על שני אחוזים. אחוז הטעות הסטנדרטי בסקר בחירות עומד על כחמישה אחוזים. המשמעות של זה היא שמפלגה שסקר מנבא שלא תקבל ולו קול אחד, יכולה לזכות בשישה (!) מושבים בכנסת (חמישה אחוזים ממאה ועשרים), והכול בטווח הטעות הסטנדרטי של הסקר. אלה הם המספרים; הם קאונטר-אינטואיטיבים, ואנשים ממפלגות גדולות שמפחדים מנגיסה בכוחן מנצלים זאת, אבל האמת היא שסקר בחירות לא הרבה יותר שימושי כדי לקבוע אם מפלגה כלשהי תעבור את אחוז החסימה מכדור בדולח או קלפי טארוט. בשבוע הבא, מרים בנימיני תספר לנו איזו מפלגה תעבור את אחוז החסימה לפי מצב הכוכבים במזל סרטן.

אז במרצ מספרים לנו שאסור לנו "לזרוק קולות לפח" על מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה. כלומר, מרצ מאמצים את האגדה שניתן לדעת מראש איזו מפלגה תעבור את אחוז החסימה, ומבקשים מאיתנו להצטרף אליהם.

רק רגע. להצטרף אליהם? בעד מה הם? הם לא בעד. הם נגד. נגד ליברמן. נגד ביבי. מרצ מבקשים שנצביע נגד.

יידרשו שבעים אלף אנשים, בערך, כדי להכניס מפלגה לכנסת[1]. אם זה נשמע לכם המון, חישבו על כך שלכנס הבחירות של התנועה הירוקה – מימד הגיעו מעל לאלפיים איש – וזה היה ביום שבו מנהיגי אירופה חסמו את כביש מס’ 1 החל משעה לפני הכנס, והפקקים היכו בעוז. אם כל אחד מהם מייצג רק 35 אנשים, התנועה הירוקה – מימד כבר בכנסת. חישבו כמה מצביעים מייצג מי שמשתתף בכנס הבחירות של מפלגת העבודה, ותראו שלא מדובר במספרים בשמים. אנחנו שם.

[...]

לא הפעם. הפעם אני מצביע בעד. בבחירות שעברו הצבעתי נגד קדימה. בבחירות שלפניהן – נגד שרון. הפעם אני מצביע בעד.

אני מצביע בעד סביבה נקייה. אני מצביעה בעד פתרון משבר המים. אני מצביע בעד אי-הסכמה מתוך כבוד הדדי. אני מצביע בעד חברה ישראלית מקשיבה. אני מצביע בעד אוויר נקי. אני מצביע בעד הפרדת דת ומדינה. אני מצביע בעד נישואים אזרחיים. אני מצביע בעד הכרה בזרם הרפורמי ובזרם הקונסרבטיבי. אני מצביע בעד חינוך ציבורי איכותי. אני מצביע בעד שיתוף של חילונים ודתיים. אני מצביע בעד הפסקת הפילוג. אני מצביע בעד פתרונות המבוססים על הידברות. אני מצביע בעד חברה ישראלית טובה יותר. אני מצביע בעד תרבות. אני מצביע בעד החזרת הטבע לידי כולנו. אני מצביע בעד זרם חינוך משלב. אני מצביע בעד אנשים שאני מאמין בהם. אני מצביע בעד מוביליות חברתית אמיתית. אני מצביע בעד מעורבות פוליטית, חברתית וסביבתית. אני מצביע בעד התנועה הירוקה – מימד.

וכשאני מצביע בעד, אני לא יכול לבזבז קול, כי הקול שלי ניתן לי על מנת להשמיע מהם הדברים שאני בעדם, מהם הערכים והעקרונות שאני מאמין בהם, מהם הדברים שאני עומד עליהם. אין לי עקרון אנטי-ליברמני. יש לי עקרון של שוויון חברתי. הקול שלי לא ניתן לי כדי לומר נגד מה אני, אלא בעד מה אני. ואני הולך לעשות בו בדיוק מה שאני אמור: אני הולך להצביע בעד.

[...]

כ-2000 איש מקפחים את חייהם מדי שנה ממחלות הקשורות בזיהום אוויר. אם כמות כזו של אנשים הייתה מקפחת את חייה מדי שנה בפיגועי טרור, ישראל הייתה מקצה משאבי עתק ללחימה בטרור. התושבים היו מתגודדים ברחובות ודורשים שזה ייפסק. המצביעים היו נותנים את קולם למי שיבטיח להפסיק את הקטל הזה.
אפשר להפסיק אותו.

ישראל הולכת ומאבדת את ים המלח, ממקורות ההכנסה הבולטים שלה, גם בתיירות וגם בכריית מחצבים. אילו טילים ירדניים היו מאיימים לכלות אותו, היו מושקעים תקציבי עתק במיגונו, למנוע את אבדנו של הפלא הטבעי הזה.
אפשר להפסיק אותו.

נביעות מליחות מבעבעות מתחת פני המים בכינרת. כשירד מפלס המים בכינרת אל מתחת לקו הנביעה שלהן, תומלח הכינרת, ומימיה שוב לא יהיו ראויים לשתיה. גם אקוויפר ההר מתמעט והולך. כל יום שאנחנו פותחים את הברז ויוצאים ממנו מים מתוקים, ראויים לשתייה, הוא לא פחות מנס. בלי מים, מדינת ישראל תפסיק להתקיים. אילו היה זה איום מאיראן המתהפך מעל לראשנו ומאיים לכלותנו, היו מוכנות תכניות מגירה, חיילים היו יוצאים להתאמן ואולי הייתה משוגרת גם תקיפה, למנוע את האבדן.
אפשר למנוע אותו.

הכפייה הדתית מגיעה לשיא. מאיימים עלינו להשתיק את קולנו באינטרנט, מבקשים לחוקק עלינו חוקים שימנעו מכירת חמץ בפסח, מונעים מאיתנו תחבורה ציבורית בסופי השבוע – מה שגובה קרבנות בנפש מדי סוף שבוע – ומספרים לנו שזה כדי שנחיה במדינה יהודית. זה לא.
ואפשר לעצור את זה.

הקיטוב בחברה הישראלית מגיע לשיא. חילונים ודתיים, ערבים ויהודים. ליברמן הוא לא המחלה, הוא הסימפטום בלבד. בלימה שלו איננה בלימה של המחלה, היא שקולה למתן אקמול כנגד סרטן. המחלה העמוקה יותר היא הקיטוב. היהודים בישראל לא דוברים ערבית, ורובם המכריע מרגיש אי נוחות כשהשפה מדוברת סביבו. החילונים בישראל לא מבינים את הדתיים. הדתיים מזלזלים באורח החיים החילוני. העולים מרוסיה סופגים השפלות מהותיקים, ומסתגרים בתוך עצמם בחברות דוברות רוסית. על הקהילה האתיופית אין מה לדבר. מספרים לנו שזה פחות חשוב מהסכסוך עם הפלשתינים. זה לא.
ואפשר לעצור את זה.

[...]

מאחורי הפרגוד אף אחד לא שואל אתכם למה אתם מתנגדים. שואלים אתכם בעד מה אתם.
אני? אני בעד אויר נקי. אני בעד פתרון משבר המים. אני בעד הגנה על הטבע. אני בעד תכנון עירוני ראוי. אני בעד מעורבות אזרחית בפוליטיקה. אני בעד הידברות בין ברי-פלוגתא. אני בעד אי-הסכמה מכבדת. אני בעד הפרדת דת ומדינה. אני בעד קבלה של כל אזרחי המדינה, זה את זה. אני בעד שיח. אני בעד מעורבות. אני בעד חתירה לשלום. אני בעד שטחים פתוחים. אני בעד זכויות בעלי חיים.

אני בעד התנועה הירוקה – מימד, ואני שם ה’ בקלפי. הפעם, אני מצביע בעד.

  1. בהנחה של שיעור הצבעה של כ-70 אחוזים [↩]