בלוגיקה

יהונתן הביא כאן כדוגמה פוסט מרתק שלו. בסוף הפוסט הוא שואל שאלה מעניינת: האם זה לגיטימי, שואל עו"ד קלינגר, לחייב תשלום של חמישה ש"ח למגיב שמגיב תגובה שלא תמצא חן בעיני יהונתן?
כששאלה כזו נכנסת לי לראש ומתחילה לנקר אני יודע שהיא לא תפסיק. כדי לנסות להתוות לעצמי תשובה שאני יכול לחיות אתה, אני צריך ראשית חכמה לסנן לעצמי את תחומי הדעת שבהם אין לי את הכלים לענות על שאלה כזו. לאחר מכן, אני צריך למצות מהשאלה מהות כלשהי, כללית יותר, שאליה אני יכול לגשת בכלים שכן יש לי. אז קודם כל, מי שמצפה למצוא זווית משפטית כאן מוזמן לפנות לייעוץ משפטי אצל עו"ד קלינגר או כל עורך דין אחר לבחירתו ולשלם לאותו עו"ד חלף עבודתו. אינני משפטן, אין לי את ההשכלה הנדרשת, הכישורים הנדרשים והנסיון הנדרש כדי לתקל שאלה כזו מזווית ראייה משפטית. ייתכן מאוד שהמסקנה הסופית שלי אינה עומדת בקריטריונים משפטיים. ידוע לי שאת הבלוג הזה קוראים גם אנשים בעלי מידה כלשהי של השכלה משפטית, ואולי הם ירצו להוסיף חכמה ודעת בטוקבקים/טראקבקים (אגב, גם פוסט אורח הוא לא מן הנמנע ואף מוזמן).
הזווית שיש לי את היכולת לנמק ולייצג היא הזווית העקרונית מוסרית. מהזווית הזו, הייתי רוצה לשאול שאלה מעט יותר כללית: האם זה לגיטימי שבלוגר יגבה תשלום תמורת הזכות להגיב בבלוג שלו בכלל?
כמה הבהרות לשאלה הזו: ראשית, אינני שואל האם מותר, קרי, האם יש לי זכות, לעשות כן. על השאלה הזו קל לי לענות: מותר לי לגבות תשלום, כדרך שעושים כל מיני אתרים, על שימוש בחלק מפונקציות האתר שלי או בכולן, לרבות תגובות. אני שואל האם זה לגיטימי, כלומר, האם מעשה שכזה, על אף שהוא מותר, הוא מעשה ראוי? שנית, נדמה לי (הדיסקליימר הקבוע על כך שאינני משפטן וגו') כי השאלה של קלינגר שונה לחלוטין משלי מבחינה משפטית: יהונתן שואל לגבי תגובות מסוימות, אני שואל לגבי תגובות בכלל, ולעניות דעתי (העניה ביותר) מדובר בשתי שאלות משפטיות שונות. שלישית, גם אם מסקנתי הסופית תהיה שמדובר במעשה ראוי ולגיטימי, עדיין לא יהיה בכך כדי לחייב שגם התשובה לשאלה של יהונתן היא כן, ולהפך - שינוי קל בנסיבות עלול להפוך את ההנמקה לבלתי רלוונטית לחלוטין.
עכשיו אפשר להתחיל.

הבעד
כשאני מנסה לחשוב על הנמקה בעד גביית תשלום שכזה, עולים לי לראש שלושה טיעונים עיקריים:
א. כי אני יכול. אני יכול לעשות שימוש באתר האינטרנט שלי לצרכי רווח בכל מיני צורות: אני יכול לפרסם כאן מוצר או שירות שאני נותן; אני יכול לפרסם כאן, תמורת תשלום, מוצרים ושירותים שניתנים על ידי אחרים; אני יכול לגבות דמי כניסה לתכנים או לחלקם; אני יכול לערוך באמצעותו מגבית; לדרוש תשלום על  ציטוט קטעים שכתבתי. בין השאר, אם אני כותב באופן פרובוקטיבי שמעורר צורך להגיב, למשל, אני יכול לדרוש תשלום גם על כתיבת תגובה. הפלטפורמה הזו היא שלי להרוויח ממנה.
ב. חלף הזמן. ניהול בלוג, בעידן הבוטים והספאם, לוקח זמן. הזמן שאדם משקיע בבלוג שלו גדול יותר מהזמן שלוקח לו לפרסם פוסטים - כיוון שבלוגר משקיע זמן גם בסינון, אישור ומחיקת תגובות (אפילו רק של ספאמרים). כיוון שלבלוגר עומדת הזכות לסגור את הבלוג שלו לתגובות, והוא מחליט שלא לעשות כן, זה רק הוגן שמי שנהנה מפונקציית התגובה בבלוג יפצה את הבלוגר חלף זמנו.
ג. חלף הבמה. מגיב בבלוג הוא טרמפיסט. הוא קופץ על הגב של פוסט שכתב הבלוגר ועושה בו שימוש כבמה ציבורית. ככל שהבלוגר מוצלח יותר, או למצער מצליח יותר, כך הבמה שהוא נותן היא גדולה יותר. הקשר הזה אינו רסיפרוקלי: אני לא מצליח לחשוב על מישהו שקורא בלוג בקביעות כי המגיבים שם מספקים אחלה חומר. נכון, לעתים בתגובות עולים דיונים מעניינים שדווקא הם מביאים אנשים נוספים אל האתר; אולם אין לשכוח כי מכל מקום מה שפתח את הפתח לדיון הזה היה הפוסט המקורי שנכתב - המגיבים לא היו יוצרים כל דיון בלעדיו. בינתיים, המגיב - יהיה מזוהה או לא מזוהה - מקבל את הבמה שהבלוגר מייצר. מגיב מזוהה נהנה מהבמה שהוא מקל ואולי מקבל גם כניסה של קוראים לבלוג שלו. גם מגיב לא מזוהה יכול ליהנות מבמה שכזו: הרי לא חסרות לנו ישויות אינטרנטיות בבלוגספירה הישראלית; מעין זהויות מקוונות שעל אף שאין אנו יודעים מי עומד מאחוריהן, ניתן לראות אותן בכל מיני בלוגים והיחס אליהן הוא כאל ישות אחת בעולם האמתי. זאת ועוד, כל מגיב נהנה מהבמה לעמדותיו ודעותיו, בין אם הוא מזוהה או לא מזוהה. את הבמה הזו מייצר הבלוגר באמצעות כתיבת טקסטים, תחזוק שלה, ניהול של הבלוג ובמקרה של בלוג עצמאי גם תשלום עבור דומיין ואחסון. אם מאן דהוא רוצה לעשות שימוש בתפוצה הרחבה של עתון על מנת לקבל במה לדעותיו, הוא יכול להפיץ מודעה בתשלום. זה רק טבעי שהוא יידרש לשלם על כך (אלא אם כן הוא עובד העתון וממילא משלמים לו עבור הגדלת תפוצת העתון). אם כן, זה רק הוגן שמגיב ישלם לבלוגר חלף הבמה שהוא מקבל.
שלושת הטיעונים הללו טורדים את מנוחתי. מצד אחד, הם כולם הגיוניים ביותר; מנגד, אינני חושב שהייתי חש בנוח בבלוג שהיה מבקש תשלום עבור תגובות. מה שמביא אותי לחלק הבא.

הנגד
אם אני יוצא מנקודת הנחה שלבלוגר ישנה הזכות לבקש תשלום עבור זכות הטיקבוק, והוא יכול להשתמש בכל אחד משלושת הנימוקים לעיל כדי להצדיק זאת, אז הסעיף הזה צריך לכלול שני דברים. האחד, הפרכת הלגיטימיות של הטיעונים בעד והשני, טיעוני נגד.
הטיעון הפשוט ביותר לסתירה, בעיניי, הוא טיעון הזמן (ב); יחד עם זאת, הוא פותח פתח לדיון מעניין. טיעון הזמן מתבסס, כזכור, על הזמן שצריך להשקיע הבלוגר בסינון תגובות. אלא שנשאלת השאלה - אם הבלוגר גובה תשלום עבור תגובות, האם שמורה לו הזכות לסנן תגובות? שוב, אינני שואל את השאלה מהזווית המשפטית: אין לי את הכלים הדרושים לכך. השאלה שלי היא כזו: אם אני גובה תשלום עבור תגובה, הרי שכל מגיב בבלוג הוא גם לקוח שלי. האם שמורה לי הזכות לסרב לתת שירות ללקוח על סמך תוכן התגובה שלו? התשובה שלי היא שכן, אבל רק במקרים מאוד מסוימים. היות והפלטפורמה נותרת של הבלוגר, באחריותו ו, במובן מסוים, קניין שלו, יש לבלוגר זכות לסנן תגובות שעלולות, למשל, לפגוע בציבור הלקוחות (טוקבקיסטים) שלו. למשל, אם ראובן מנהל בלוג שמיועד לתת שירותים לאוכלוסיה הדתית (למשל, בנושא פרשת השבוע), תגובות שמכילות שפה בוטה עלולות להתפש כתגובות פוגעות עבור שאר הקוראים והמגיבים ועל כן להמחק (כמובן תוך החזר התשלום). יחד עם זאת, שיקול הדעת של הבלוגר אינו מלא כפי שהוא היה בבלוג שבו אין משלמים על תגובות. נכנס לתוכו גורם נוסף - גורם התשלום - והשפעתו כפולה. האחת היא על הבלוגר, שלא ישוש למחוק תגובות כשלצד המחיקה מתלווה הפסד כספי; כך, בלוגר עלול להשאיר תגובות ספאם שהושארו בתשלום, למשל. ההשפעה השנייה היא על מערכת היחסים מגיב-בלוגר שעוברת שינוי מהותי: המגיב לא עוד מגיב בחסד, אלא קנה את תגובתו בזכות; תהיה לו תביעה גדולה יותר על זכותו להגיב - יהיה בכלל מובן לדבר על הזכות להגיב (לעומת תגובה בחסד). המגיב, למשל, עלול שלא לראות עין בעין עם הבלוגר לגבי הסיבה שתגובתו נמחקה, להתעמת אתו ואולי אף (ושוב, אינני משפטן) לתבוע את הבלוגר. מההשפעה הזו נגזר הטיעון הראשון שלי נגד:
א. תגובה בתשלום משנה את מערך הכוחות בבלוג. כבלוגר, אני רוצה להיות חופשי לחלוטין להחליט מה התוכן שיהיה בבלוג שלי. שליטה זו מבוצעת על דרך החיוב בכל הנוגע לפוסטים - כלומר, כבלוגר אני מחליט אילו פוסטים יעלו ואילו פוסטים יישארו טיוטות לעד - ועל דרך השלילה בכל הנוגע לתגובות - קרי, אפשרות לא לאשר או למחוק תגובות. השיקולים הנוספים שמכניסים תגובות בתשלום אינם רצויים בעיניי, כי הם עלולים להשפיע על מערכות היחסים בבלוג כמו גם על שיקוליי האישיים.
[ברור לי, אגב, שהטיעון הזה הוא אישי ברובו - יכול להמצא הבלוגר ששינוי כזה לא יפריע לו - אולם נדמה לי שאפשר להסיק מסקנות בדבר אופיו של בלוג ובלוגר על סמך ההכרעות שהבלוגר מקבל]
טיעון הבעד המדבר על הבמה (ג) נופל מסיבה אחת פשוטה - הבלוגר ייצר את הבמה לפני שהיו לו מגיבים. סביר להניח שהבלוגר היה מייצר את הבמה גם ללא מגיבים כלל - כשהבלוגר כותב פוסט, הוא לא יודע אם יגיבו לו או לא. הוא כותב את הפוסט אולי מתוך ציפייה לתגובות (או למצער, לקוראים) אבל בוודאי שלא מתוך ידיעה שכאלה יגיעו. זאת ועוד: לו לא ניתן היה להגיב לפוסטים בבלוג, קוראים מסוימים היו עשויים להדיר רגליהם ממנו; ולכן ממילא אפשור התגובות טומן בחובו פוטנציאל למספר קוראים גבוה יותר. נכון, לאחר שבנה את הבמה ללא כל תמורה, הבלוגר רשאי לבקש תמורה על השימוש בה; יחד עם זאת, בהנחה שהבלוג לא נפתח במטרה לשמש כמקור לכספי-תגובות, יש בזה משהו לא הגון. למה לא הגון? כי הבלוגר מבקש תשלום עבור משהו שהיה עושה בכל מקרה; אני לא מצליח לחשוב על סיטואציה בה הייתי אני מבקש תשלום על משהו שהייתי עושה בכל מקרה. בואו נניח שאדם מסוים נוסע בכל בוקר ממושב קטן באזור ירושלים לבאר שבע. כידוע, חיילים רבים צריכים להגיע לבאר שבע מדי יום ראשון. האם יהיה הגון מצד אותו אדם לבקש מהחיילים תשלום עבור הטרמפ הקבוע שהוא נותן להם? הוא הרי היה נוסע לבאר שבע בכל מקרה, לקיחת החיילים אתו אינה מוסיפה לו כל מאמץ.
מה שלא הגון כאן הוא לא הגון במישור החברתי: כשאדם עושה משהו בכל מקרה, והבקשה ממנו לא מוסיפה לו מאמץ, אנחנו בדרך כלל רואים זאת כטובה שאין תשלום נדרש בצדה. לו היה הנוסע לבאר שבע שלנו דורש תשלום על ההסעות, היינו חושבים שהוא, במחילה, שמוק. מכאן נגזר טיעון הנגד השני שלי:
ב. בלוג הוא יצור חברתי, גביית תשלום עבור האינטראקציה החברתית הופכת אותו לתופעה עסקית וממילא מגבילה או אף מנטרלת את הפן החברתי שבו. הבלוגר יוצא מהמסגרת החברתית בה מקובל "לעשות טובה" לאנשים כאשר הדבר אינו כרוך במאמץ נוסף רב, ועל אף שאין חובה כזו, מי שלא פועל לפי המקובל חברתית יימצא עצמו מהר מאוד מחוץ למשחק החברתי.

סיכום
לטענת הבעד הראשונה, "אני יכול", אני לא רואה כל סיבה לענות. בוודאי שהבלוגר יכול לגבות תשלום עבור תגובות, זו מעולם לא הייתה השאלה - השאלה הייתה האם ראוי שיעשה כן. בעוד שאינני יכול להציב לאו מוחלט אל מול השאלה הזו, נדמה לי (ואשמח לשמוע דעות אחרות) שטיעוני הנגד שניתנו כאן נותנים לאו חברתי (ב) ופרקטי (א) חזק למדי. המסקנה שלי, אם כן, איננה חד משמעית - אולם נדמה לי כי בקונסטלציה הנוכחית, גביית תשלום עבור הזכות להגיב התבררה ברשימה זו כמעשה לא ראוי.

תגיות: אפולוגטיקה, התפלספות, חופש הביטוי, חיים ברשת, טוקבק, טכנולוגיה, מטא-בלוגר, קריאה מומלצת

כתובת טרקבק | RSS תגובות