אמנון לוי חזר היום בתכניתו "שומר מסך" לסיפור המחריד של יום-טוב דואק, זכרו לברכה. הסיפור של דואק, שמרתיח את דמי כבר קרוב לשנתיים, יכול להיות בקלות הסיפור של כל אחד מאתנו. כהרגלו בקודש, אמנון לוי מצהיב את הסיפור והופך את תחקירניו למרכזו, כשעל הדרך הוא פוטר מאחריות את האחראית האמיתית; אבל עצם התזכורת חשוב. בין הסכסוך הישראלי-פלשתיני לגרעין האיראני, אנשים כמו דואק ומשפחתו נופלים בין הכסאות.

למי שלא מעורה בפרטים, הנה הפרשה. דואק עבד על גיל 63 בחברת קייטרינג שפשטה את הרגל. בגיל 63 הפשיל שרווליו, חגר אקדח ויצא לעבודה האפורה של מאבטח בסניף רשת "חצי חינם" בחולון. לפני כמעט שנתיים, ב-30 במארס 2007, שודדים נכנסו לחנות. הם הפליאו מכותיהם במאבטחים, ולבסוף ירו בדואק בן ה-65 בראשו. הוא נהרג במקום.

כרוב המאבטחים, דואק היה עובד חברת כוח אדם – הו, מכבסת המילים, הרי בעובד קבלן מדובר. לאחר מותו ניסתה טובה, אלמנתו, ליצור קשר עם חברת כוח האדם שסיפקה את בעלה לרשת "חצי חינם", על מנת לקבל את חתימתם על המסמכים הדרושים לה לשם קבלת קצבת שארים וביטוח החיים של בעלה המנוח. כל חייו עמל דואק כדי לשים מזון על שולחנה של משפחתו, ודאג גם להפריש כספים כדי שתוכל משפחתו להתקיים בכבוד אם יאונה לו כל רע.

הייתם רוצים לשמוע סיפור על חברת ביטוח ערלת לב הנוקטת בסחבת, בשלב הזה, אולם המציאות מחרידה פי כמה: חברת האבטחה, י.צ. עמל, נעלמה כלא הייתה. החליפה שם וכתובת, סגרה את משרדיה והחליפה את מספרי הטלפון. קצת עבודת בילוש, וטובה הגיעה אל משרדי החברה החדשה. מנכ"ל החברה החדשה הסביר לה שבעלה המנוח איננו עובד החברה החדשה, שקנתה רק חצי מהחברה הישנה. בציטוט שנראה כלקוח מתקופות אחרות אמר לה האדון הפיאודלי "קנינו רק את השומרים, בלי הנשק".

הקטסטרופה עוד עמדה בפתח. לאחר ייסורים רבים התברר כי על אף שמדואק נלקחו מדי חודש בחדשו תשלומי ביטוח חיים וביטוח פנסיוני, הם לא הועברו לאף חברת ביטוח.  לדואק לא היה ביטוח חיים, מה שלא הפריע לחברה המעסיקה לנכות ממשכורתו הפרשה לאחד.

[...]

בקטע הזה אמנון לוי נעשה צהוב באופן טיפוסי: הוא מתחיל לרדוף את בעלי חברת כוח האדם, מגלה שמדובר באב ובנו, תחקירניו מקבלים איומים מהבן שנחקר בימים אלה – אוי לבושה – באשמת איומים. כי זה האישיו פה.

והאחראים האמיתיים? הם יוסיפו ללכת חופשיים.

כי האחראים האמיתיים הם לא חברת הקבלן. האחראים האמיתיים הם מנהליה של רשת "חצי חינם". חד, חלק וברור. "חצי חינם" חתמה חוזה עם חברת כוח אדם בלי לוודא שעובדי החברה יקבלו את זכויותיהם כחוק ממנה. הם נתנו את כספם למי שהציע את ההצעה האטרקטיבית ביותר, בלי לבדוק מה עומד מאחוריה ואיך מתכוונת החברה לעמוד בה. זו שאלה לגיטימית לשאול קבלן המציע הצעת מחיר, ממה מורכבת ההצעה ואיך הקבלן מתכוון לעמוד בה.

נניח שהייתי מזמין לביתי מספר קבלני שיפוצים, כדי לקבל מהם הערכת מחיר על עבודה שצריכה להתבצע. בזמן שכל קבלני השיפוצים הציעו לי הערכה דומה וקרובה, קבלן אחד הודיע לי שהוא יכול לעשות זאת במחיר נמוך בהרבה. האם לא הייתי חוקר כיצד?

ונניח שחקרתי כיצד והקבלן ענה לי כי הוא מעסיק עובדים זרים שעובדים אצלו בשכר רעב כי הוא מחזיק בדרכונם, האם בבחירה בו, מציע הסכום הנמוך ביותר, לא הייתי הופך באופן אקטיבי לנוגשם של אותם פועלים זרים? למי שנותן הסכמה שקטה למצב הזה? האם יכול מישהו לטעון ברצינות שהמעשה המוסרי במצב כזה הוא לא לנפנף את הקבלן הלז לכל הרוחות?

קוראים לזה "ערבות הדדית", והפירוש המיידי שלה היא לקיחת אחריות.

[...]

ובכל זאת, לא כולם מנפנפים את הקבלנים שחוסכים להם קצת כסף על גבם של אחרים. תיווך של צד ג’ הופך כל אכזריות למורגשת פחות, כביכול מובנת יותר. הרי, אם חושבים על זה לרגע, אין שם היגיון כלכלי בחברות קבלן. המחשבה, שבאמצעות הוספתו של צד נוסף תוזל באורח פלא העסקתם של המאבטחים היא אבסורדית. ההיגיון היחיד הוא שחברות הקבלן מאפשרות להחזיק עובדים ללא תנאים ומבלי לקבל על זה אחריות. הפטנט הזה חייב להיפסק. אנחנו חייבים את זה לדואק. אנחנו חייבים את זה לעצמנו. אנחנו חייבים את זה להשבתה של הערבות ההדדית.

[...]

לאחר הרצח, הגיעה קבוצת פעילים מעמותת "במעגלי צדק" להפגין מול החנות בחולון. עובדי החנות יצאו החוצה והחלו להכות את המפגינים. בכוח, בברוטליות פשוטה, הקפיטליזם הראה את פרצופו האמתי. בעלי ההון שלחו את הואסאלים שלהם לדכא את המשתמשים בחופש הביטוי באלימות. מיטל דואק, בתו, שהייתה אז בת 18, של יום טוב המנוח, הייתה בין המפגינים. אחד העובדים דחף אותה לרצפה והפליא בה מכותיו. כך ייעשה למי שתעז לדרוש להתקיים בכבוד. שקט עכשיו! מנהלי הקונגלומרט עושים כסף, ואתם מפריעים לזרימת הלקוחות.

[...]

ויקרא כ"ה:

וכי-ימוך אחיך עמך ונמכר-לך; לא-תעבד בו עבדת עבד: כשכיר כתושב יהיה עמך; עד-שנת היבל יעבד עמך: ויצא מעמך, הוא ובניו עמו; ושב אל-משפחתו, ואל-אחזת אבתיו ישוב: כי-עבדי הם, אשר-הוצאתי אתם מארץ מצרים; לא ימכרו ממכרת עבד: לא-תרדה בו בפרך; ויראת מאלהיך:

זאת לא מדינה יהודית.