ואומרים לנו שהגאולה בפתח, או: לזכרו
אמנון לוי חזר היום בתכניתו "שומר מסך" לסיפור המחריד של יום-טוב דואק, זכרו לברכה. הסיפור של דואק, שמרתיח את דמי כבר קרוב לשנתיים, יכול להיות בקלות הסיפור של כל אחד מאתנו. כהרגלו בקודש, אמנון לוי מצהיב את הסיפור והופך את תחקירניו למרכזו, כשעל הדרך הוא פוטר מאחריות את האחראית האמיתית; אבל עצם התזכורת חשוב. בין הסכסוך הישראלי-פלשתיני לגרעין האיראני, אנשים כמו דואק ומשפחתו נופלים בין הכסאות.
למי שלא מעורה בפרטים, הנה הפרשה. דואק עבד על גיל 63 בחברת קייטרינג שפשטה את הרגל. בגיל 63 הפשיל שרווליו, חגר אקדח ויצא לעבודה האפורה של מאבטח בסניף רשת "חצי חינם" בחולון. לפני כמעט שנתיים, ב-30 במארס 2007, שודדים נכנסו לחנות. הם הפליאו מכותיהם במאבטחים, ולבסוף ירו בדואק בן ה-65 בראשו. הוא נהרג במקום.
כרוב המאבטחים, דואק היה עובד חברת כוח אדם – הו, מכבסת המילים, הרי בעובד קבלן מדובר. לאחר מותו ניסתה טובה, אלמנתו, ליצור קשר עם חברת כוח האדם שסיפקה את בעלה לרשת "חצי חינם", על מנת לקבל את חתימתם על המסמכים הדרושים לה לשם קבלת קצבת שארים וביטוח החיים של בעלה המנוח. כל חייו עמל דואק כדי לשים מזון על שולחנה של משפחתו, ודאג גם להפריש כספים כדי שתוכל משפחתו להתקיים בכבוד אם יאונה לו כל רע.
הייתם רוצים לשמוע סיפור על חברת ביטוח ערלת לב הנוקטת בסחבת, בשלב הזה, אולם המציאות מחרידה פי כמה: חברת האבטחה, י.צ. עמל, נעלמה כלא הייתה. החליפה שם וכתובת, סגרה את משרדיה והחליפה את מספרי הטלפון. קצת עבודת בילוש, וטובה הגיעה אל משרדי החברה החדשה. מנכ"ל החברה החדשה הסביר לה שבעלה המנוח איננו עובד החברה החדשה, שקנתה רק חצי מהחברה הישנה. בציטוט שנראה כלקוח מתקופות אחרות אמר לה האדון הפיאודלי "קנינו רק את השומרים, בלי הנשק".
הקטסטרופה עוד עמדה בפתח. לאחר ייסורים רבים התברר כי על אף שמדואק נלקחו מדי חודש בחדשו תשלומי ביטוח חיים וביטוח פנסיוני, הם לא הועברו לאף חברת ביטוח. לדואק לא היה ביטוח חיים, מה שלא הפריע לחברה המעסיקה לנכות ממשכורתו הפרשה לאחד.
[...]
בקטע הזה אמנון לוי נעשה צהוב באופן טיפוסי: הוא מתחיל לרדוף את בעלי חברת כוח האדם, מגלה שמדובר באב ובנו, תחקירניו מקבלים איומים מהבן שנחקר בימים אלה – אוי לבושה – באשמת איומים. כי זה האישיו פה.
והאחראים האמיתיים? הם יוסיפו ללכת חופשיים.
כי האחראים האמיתיים הם לא חברת הקבלן. האחראים האמיתיים הם מנהליה של רשת "חצי חינם". חד, חלק וברור. "חצי חינם" חתמה חוזה עם חברת כוח אדם בלי לוודא שעובדי החברה יקבלו את זכויותיהם כחוק ממנה. הם נתנו את כספם למי שהציע את ההצעה האטרקטיבית ביותר, בלי לבדוק מה עומד מאחוריה ואיך מתכוונת החברה לעמוד בה. זו שאלה לגיטימית לשאול קבלן המציע הצעת מחיר, ממה מורכבת ההצעה ואיך הקבלן מתכוון לעמוד בה.
נניח שהייתי מזמין לביתי מספר קבלני שיפוצים, כדי לקבל מהם הערכת מחיר על עבודה שצריכה להתבצע. בזמן שכל קבלני השיפוצים הציעו לי הערכה דומה וקרובה, קבלן אחד הודיע לי שהוא יכול לעשות זאת במחיר נמוך בהרבה. האם לא הייתי חוקר כיצד?
ונניח שחקרתי כיצד והקבלן ענה לי כי הוא מעסיק עובדים זרים שעובדים אצלו בשכר רעב כי הוא מחזיק בדרכונם, האם בבחירה בו, מציע הסכום הנמוך ביותר, לא הייתי הופך באופן אקטיבי לנוגשם של אותם פועלים זרים? למי שנותן הסכמה שקטה למצב הזה? האם יכול מישהו לטעון ברצינות שהמעשה המוסרי במצב כזה הוא לא לנפנף את הקבלן הלז לכל הרוחות?
קוראים לזה "ערבות הדדית", והפירוש המיידי שלה היא לקיחת אחריות.
[...]
ובכל זאת, לא כולם מנפנפים את הקבלנים שחוסכים להם קצת כסף על גבם של אחרים. תיווך של צד ג’ הופך כל אכזריות למורגשת פחות, כביכול מובנת יותר. הרי, אם חושבים על זה לרגע, אין שם היגיון כלכלי בחברות קבלן. המחשבה, שבאמצעות הוספתו של צד נוסף תוזל באורח פלא העסקתם של המאבטחים היא אבסורדית. ההיגיון היחיד הוא שחברות הקבלן מאפשרות להחזיק עובדים ללא תנאים ומבלי לקבל על זה אחריות. הפטנט הזה חייב להיפסק. אנחנו חייבים את זה לדואק. אנחנו חייבים את זה לעצמנו. אנחנו חייבים את זה להשבתה של הערבות ההדדית.
[...]
לאחר הרצח, הגיעה קבוצת פעילים מעמותת "במעגלי צדק" להפגין מול החנות בחולון. עובדי החנות יצאו החוצה והחלו להכות את המפגינים. בכוח, בברוטליות פשוטה, הקפיטליזם הראה את פרצופו האמתי. בעלי ההון שלחו את הואסאלים שלהם לדכא את המשתמשים בחופש הביטוי באלימות. מיטל דואק, בתו, שהייתה אז בת 18, של יום טוב המנוח, הייתה בין המפגינים. אחד העובדים דחף אותה לרצפה והפליא בה מכותיו. כך ייעשה למי שתעז לדרוש להתקיים בכבוד. שקט עכשיו! מנהלי הקונגלומרט עושים כסף, ואתם מפריעים לזרימת הלקוחות.
[...]
ויקרא כ"ה:
וכי-ימוך אחיך עמך ונמכר-לך; לא-תעבד בו עבדת עבד: כשכיר כתושב יהיה עמך; עד-שנת היבל יעבד עמך: ויצא מעמך, הוא ובניו עמו; ושב אל-משפחתו, ואל-אחזת אבתיו ישוב: כי-עבדי הם, אשר-הוצאתי אתם מארץ מצרים; לא ימכרו ממכרת עבד: לא-תרדה בו בפרך; ויראת מאלהיך:
זאת לא מדינה יהודית.








23 בפברואר 2009 - 0:19
הבלוג של מיטל דואק
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=cornflakegirl
עוד חומר קריאה
http://www.blacklabor.org/?p=1739
23 בפברואר 2009 - 8:36
נמרוד, אני לא מבין כלום בכלכלה, אולי אתה תוכל להסביר לי. האם חברה שמתמחה בנגישת עבדים כמו חברת השמירה הזו, גם אם תתבקש להציג תוכנית עסקית, לא תוכל לבלף קצת ולהציג משהו שנראה סביר? הרי אוהבים להגיד שהקפיטליסט המרושע (קצת לא נעים לי שאתה משתמש ב"קפיטליזם" כאן אבל ניחא) גורף לכיסו הון עתק על חשבון העובדים הקטנים. אם כן, כשהוא מציע "עסקה טובה", בוודאי הוא מסוגל לשפץ אותה קצת על ידי הקטנת הרווח שלו, כך שיראה שהעובדים דווקא לא סובלים כל כך.
אז מתי אפשר לבנות מצולע משוכלל עם סרגל ומחוגה, ומה הקשר למספרי פרמה? הפוסט האחרון בבלוג של גדי אלכסנדרוביץ'
23 בפברואר 2009 - 10:16
הפקרת זכויות העובד היא לא גזרה משמיים. היא הופיעה במדינה היהודית עם הקפיטליזם החזירי, המדבר על התייעלות, אך מתכוון לחיסכון כספי על ידי ביטול זכויות העובדים. המענה למצב זה הוא חקיקה, תקנות, נהלים שיטילו עונש על המפר. קוראים לכך רגולציה. עלינו לפנות לאישי הציבור העוסקים בתחום ולבקש מהם לפעול בנידון.
23 בפברואר 2009 - 10:35
@גדי אלכסנדרוביץ’: גדי, במתמטיקה אתה דווקא מבין, אז בוא תזרום איתי. נניח שאני רוצה להעסיק שני מאבטחים בשכר מינימום. כל אחד מהם אמור לעבוד שמונה שעות ביום. החוק מחייב הפרשת אחוז מסוים לפנסיה ולביטוח. השכר שאצטרך לשלם לכל אחד מהם, אם כן, הוא (שמונה שעות ביום)*(מספר ימי העבודה שלהם החודש)*(גובה שכר מינימום)+(עלות ההפרשה לפנסיה). אין פה אף תשלום שאני יכול להתחמק ממנו לפי חוק, נכון? המספר שאני מקבל, עלות המשכורות של שני המאבטחים, המשתנים בו הם רק דברים שקשורים בעובד (כמה זמן עבד). שכר מינימום הוא קבוע.
אז למה לעזאזל שחברה צד ג' תהיה מסוגלת לתת לי מחיר נמוך יותר? יודע מה, למה שהיא תהיה מסוגלת לתת לי מחיר זהה – הרי גם הם צריכים להתקיים ממשהו? למה שחברת כוח אדם תהיה מסוגלת להוזיל לי עלויות, אם היא לא גוזלת ממון מעובדיה?
23 בפברואר 2009 - 10:38
אה, זה ממש פשוט.
בחברה א' המנכ"ל מרוויח 100,000 ש"ח לחודש.
בחברה ב' המנכ"ל הוא סוציאליסט מובהק, בתוך עמו הוא חי, ולכן הוא לוקח הביתה שכר מינימום כמו אחרון עובדיו. מכיוון שהוא גם אלטרואיסט, כמתבקש מסוציאליסט, ההפרש בשכר בא לידי ביטוי במחיר נמוך יותר עבור "חצי חינם".
מה רע, חוץ מהאמונה שלך (בושה וחרפה, כך אתה חושד באנשים?) שהמנכ"ל מנייק ולא יוותר על גרוש אחד משכרו?
עכשיו, אני מקצין, כמובן, אבל נראה לי שרואי חשבון מקצועיים יוכלו לעשות להטוטים שמבוססים על אותו עיקרון.
אז מתי אפשר לבנות מצולע משוכלל עם סרגל ומחוגה, ומה הקשר למספרי פרמה? הפוסט האחרון בבלוג של גדי אלכסנדרוביץ'
23 בפברואר 2009 - 11:00
נמרוד, אני לא השתכנעתי שבעלי "חצי חינם" הם האחראים. בעלי חברת כוח האדם *הם* אלה שהפרו את החוק ביודעין, שרימו עובד והפרישו לו כספים לביטוח שלא קיים ודנו את משפחתו לחיי מחסור. נכון, "חצי חינם" יכולה לפשפש בכליהם ולדלות את מרכיבי השכר והביטוח – בהנחה שנותנים לה, שהרי אין לה אפשרות חוקית לעיין בכל מסמכי חברת כוח האדם – אבל אני ממש לא מאשימה את "חצי חינם" שלא עשתה זאת. לא מוסרי? בוודאי, אבל לא מובן לי למה האחריות החוקית צריכה להיות מוטלת על "חצי חינם".
מישהו יכול לתת לי עוד דוגמאות שבהן האחריות החוקית מוטלת לא על הפושע אלא על מי ששכר את שירותיו? ואת ההסבר למה?
23 בפברואר 2009 - 11:47
מעין: ראשית, אני די בטוח שמי ששוכר רוצח שכיר נושא באחריות ממש כמו הרוצח עצמו, למשל. נכון שזה לא מעביר את האשמה מהרוצח אל השוכר אלא רק מוסיף עוד אשם.
אבל, וכאן אני מנסה לנחש את כוונותו של נמרוד, חברות כוח אדם מהסוג הבזוי, כפי שמוכיח המקרה, קמות ונעלמות ומשנות צורה בלי הפסקה ותמיד תימצאנה. "חצי חינם" מנגד, תתקשה לסגור את עצמה מחר ולהיפתח מחדש כאילו מדובר בחברה אחרת. ממש כשם שתמיד יימצאו אנשים שהם נואשים ובזויים מספיק כדי להשכיר את שרותי ההרג שלהם.
אז הרוצח השכיר, כמו מנהלי ובעלי חברת כוח האדם צריכים לשאת בעונש, אבל מבחינה ציבורית חשוב יותר לפעול כנגד מי שיש לו כוח (וכסף) להשתמש בשרותיהם ואינו בוחל בשימוש הזה.
שביט, כינרת, קונטקסט הפוסט האחרון בבלוג של שחר
23 בפברואר 2009 - 11:48
למרות שאני נוטה להסכים עם מעיין, יש הרבה מקרים בהם מי ששוכר שירותיו של מישהו כדי שיבצע פשע אשם בפשע. במקרה הכי רגיל, מי ששכר רוצח.
בכל אופן, נמרוד, רשת חצי חינם קונה גם מאוסם מוצרים. האם היא אחראית לתנאי ההעסקה של עובדי אוסם? היא מפרסמת בעיתונים, כמו ידיעות אחרונות. עד כמה היא אחראית לזכויות העובדים בעיתון? ואם כבר מדברים על זה, כמה פעמים ביררת לגבי משכורתו של השומר בכניסה לקניון, לפני שנכנסת לקנות בו? אולי גם אתה שותף לפשע?
תגיד שעובדי קבלן, זה סיפור קצת אחר. אבל היכן אתה תעשה את ההפרדה? הבחור שפורק את הסחורה במחזן, שייך לאוסם כי הם משלמים לו את התלוש, או שייך לך כי הוא פורק את הסחורה אצלך?
אתה רוצה את האשם האמיתי בסיפור? המדינה, שאינה מסירה את מסך הבעלות על החברה, ואינה גוזרת על המנכ"ל מאסר בפועל על הוצאת דבר במרמה. לא חברת חצי חינם עשתה לגברת דואק את העוול, ואפילו לא חברת השמירה. היו אנשים מאחורי הרמאות הזו, והם צריכים לעמוד לדין, ולשלם לא רק בכסף.
כמה עובדות על עובדות לא נעימות על מדינת ישראל הפוסט האחרון בבלוג של גורו יאיא
23 בפברואר 2009 - 12:03
@גדי אלכסנדרוביץ’: לא, אני לחלוטין לא מבין את הקשר.
אילו הייתי רוצה להעסיק את המאבטחים בעצמי, הייתי צריך לשלם להם x. זה לפי חוק.
מכאן, שאם חברה אחרת רוצה להעסיק את המאבטחים, היא צריכה לשלם להם x לפי חוק.
אין שום היגיון שחברה תציע לי לתת לי את המאבטחים תמורת, נאמר, חצי x, כאשר הם עולים לה x. אין דרך אמיתית להרוויח ככה. אין למנכ"ל מאיפה לקחת שכר. אא"כ חברת השמירה היא סוג של מוסד פילנטרופי ששם לנגד עיניו את הצורך להוזיל את עלויות האבטחה ותורם מכיסו את הפרשי העלות – וזה לא המצב – אין שום דרך שבה ניתן להסביר עלויות אבטחה נמוכות או אפילו זהות.
@מעין: איפה דיברתי על אחריות חוקית? הבעיה הגדולה עם החוק היום היא שהוא מאפשר דברים כאלה. דיברתי על אחריות של חברה בקהילה שבה חיה וכלפי הקהילה שבה היא חיה, דיברתי על ערבות הדדית. החוק, במובן הזה, מנוגד לנורמות מוסריות.
@גורו יאיא: אתה מפספס הבדל חשוב: חברות כ"א נוקטות בטריקים אפורים כדי להמנע מהעמדה לדין על מניעת זכויות סוציאליות. במילים אחרות, אלה חברות ש"יכולות" למנוע זכויות סוציאליות, כי אי אפשר לתפוס אותן. "חצי חינם", אסם, ידיעות אחרונות, רשת קניוני עזריאלי, כל הרשתות האלה לא יכולות להרשות לעצמן להחזיק עובדים נטולי זכויות, כי אפשר לתפוס אותן ולהעמיד לדין, וגרוע מזה – כי ייגרם להן נזק ציבורי. בקבלת השיטה לפיה החברה לא אחראית על אף שברור לחלוטין שהיא שוכרת את שירותי חברת כ"א רק כדי לא להצטרך לשלם זכויות לעובדים, אנחנו בעצם מקבלים את זה שמי שמעסיק אצלו במזיד אנשים חסרי זכויות לא צריך לשאת בכל אחריות רק מפני שהוא עושה זאת דרך מתווך. מצטער, לא קונה.
23 בפברואר 2009 - 12:45
הבעיה שאתה מתאר לגבי "חצי חינם" היא מוכרת ונעוצה באמת בנורמות מוסריות ולא בחקיקה. האבסורד העצום בחקיקה של תנאים סוציאליים בסיסיים נובע מכך שאלו היו אמורים להיות עקרונות אנושיים, לא משהו שהמחוקק צריך לאכוף (דוגמת הכיסאות לקופאיות, למשל).
בשיחה עם מארגן ההתאגדות של מאבטחי ביה"ח קפלן הוא סיפר (שכחתי את שם המשפחה) כמה התפלא לגלות שהדברים שעליהם נאבקו הוא וחבריו כבר היו מעוגנים בחוק לפני עשרות שנים, ונעלמו.
וכן, זה קפיטליזם. המניע היחיד הוא רווח (עפ"י ההגדרה הגסה ביותר). כל השאר הוא אמצעי. לא נוח? אפשר (לנסות) להתנגד לו.
נמרוד: אם אני זוכר נכון, כן הייתה יוזמת חקיקה בקשר לאחריות המעסיק בפועל על תנאי ההעסקה – משהו עם זה שעכשיו מדינת ישראל תצטרך לוודא מאיפה מגיעים כל עובדי האאוטסורסינג שלה שהחליפו את עובדי המדינה "המושחתים" שהעזו לעבוד בשכר הגיוני ולא מינימלי. אתה יודע מה קרה עם זה? זה לא תקף גם לגבי מעסיקים פרטיים?
23 בפברואר 2009 - 13:04
יש לי בעיה עם הטלת האשמה על חצי חינם. בסופו של דבר, כשאתה חותם על חוזה לקבלת שירותים מחברה מסויימת, כשמדובר בשירותים שהם לא תחום המומחיות שלך, אתה לא בוחן את הקרביים של המוצר שלך. חצי חינם קנו שירות- מאבטחים. חצי חינם הם רשת סופרים, ולא רשת אבטחה, ואי קיומו של אגף אבטחה ברשת הוא כנראה לא רק בגלל השיקול הכלכלי. אין למנהלי הרשת גישה למסמכים הכלכליים של חברת האבטחה, אין להם את הכלים לדעת האם הזכויות מקויימות. לפי מה שאתה כותב, גם על העובדים, היחידים שיכולים אולי לדווח לחצי חינם, הם עבדו בעיניים. מי שאשם למצב הזה הם מנהלי חברת האבטחה, והם כולנו, כמדינה שבה מתקיימת תופעה כזו. כולנו אחראים למנוע תופעות כאלה, לחשוף את החברות האלה ולהביא לדין את האחראים לגזל הזכויות. חצי חינם שכרו שירות. ונכון, שאם היו יודעים את התנאים האמיתיים אולי היו שוכרים את השירות בכל זאת, אבל הנקודה היא שבחברה שלנו שירות כזה קיים. וכל עוד הוא קיים אפשר אמנם להאשים את הקפיטליזם החזירי והאנשים חסרי המוסר בחצי חינם, אבל אם הוא שם ישתמשו בו. זו האחריות של כולנו להבטיח שהוא לא יהיה שם, ושהחברות האלה שמספקות שירותים יקיימו את הזכויות של העובדים בהן.
נ.ב
בב"ש מוקם עכשיו בית כלא פרטי. המדינה הגיעה למסקנה שאם הם יקצו אותו תקציב (או תקציב קטן יותר) לחברה פרטית, התפעול יהיה באותה רמה רק בפחות כסף. פה בדיוק הבעיה שלנו- אין לנו שום בעיה בזה שנפגעות זכויות.
23 בפברואר 2009 - 14:12
@מאש: נו, אני אמור להאמין שמנהלי רשת מרכולים שמעסיקה עשרות עובדים בשכר מינימום לא יודעים כמה עולה עובד? יש הגיון בחברות אבטחה, אין הגיון בחוזים הקיימים איתן.
לגבי העובדה שהפרטה וחברות כ"א הם תמונת מראה של אותה התופעה, גנבת לי את החומר לפוסט הבא. אחלה, את עושה לי פוסט אורח על זה?
23 בפברואר 2009 - 14:26
נמרוד, אני לא בטוח שהסיטואציה היא "אני יכול להעסיק עובד ב-x אבל חברת כוח האדם מציעה לי להעסיק אותו בחצי מזה" ולא דווקא "אני יכול בתיאוריה להעסיק עובד ב-x אבל בפועל אין לי איך לשכור עובדים בצורה יעילה ולנהל אותם והעסק יעלה לי הרבה יותר מ-x לעובד, ולכן אני מעדיף להעביר את כאב הראש לחברת כוח אדם ולשלם לה x על כל עובד".
כאמור, אני לא מבין כלום בדברים הללו. אשמח אם מישהו שבאמת יודע איך זה עובד יסביר לי.
אז מתי אפשר לבנות מצולע משוכלל עם סרגל ומחוגה, ומה הקשר למספרי פרמה? הפוסט האחרון בבלוג של גדי אלכסנדרוביץ'
23 בפברואר 2009 - 16:04
הפרשות סוציאליות הינן גורם המעוגן בחוק ואי לכך סביר מבחינת הלקוח של חברת כוח אדם שיניח שאותה חברה ממלאת את הוראות החוק. חצי חינם לא אמורים לשלוח בלשים אחרי חברת הכוח אדם שלהם כדי לראות מה הם משלמים למי, בדיוק כמו שהם לא מבררים עם ספק העגבניות שלהם אם הוא לא גנב את העגבניות, ובדיוק כמו שאתה לא תחקור את הקבלן שלך כמה כסף הוא משלם לעובדים שלו (על אף ההתלהמות הרשומה כאן).
בנוסף, אשמח לפתור לך את הפרדוקס המדהים שמקנה זכות קיום לחברת כוח אדם: כדי להעסיק מאבטחים אתה צריך לקבל רישיון מיוחד מהמשטרה שניתן רק לחברות אבטחה ולא לסופרים. כמו כן, העסקת מאבטחים (ומנקות ומזכירות ומקצועות נוספים שחברות כ"א מתמחות בהם) כרוכה בידע ולעיתים בבירוקרטיות שלחברה שמחזיקה 1 או 2 או 10 עובדים כאלו אין סיבה להתעסק בהם, אך לחברה שמחזיקה 600 יש. קוראים לזה "יתרון לגודל" או "פעילות ליבה" או עוד כל מיני שמות מנופחים שכאלו.
כמובן שמצב עובדי הקבלן בארץ הוא דוחה ובכי רע אבל זה בגלל האופי הנצלני ונוגס-העבדים של המעסיקים ורוכשי השירות, לא עקב איזה בעיה אינהרנטית שקיימת בעצם קיום הענף, שהוא לגיטימי לחלוטין.
23 בפברואר 2009 - 16:11
אין בעיה עם להחזיק עסק שכל תפקידו הוא לשמש מתווך. זה חוקי, גם אם זה הוציא שם רע לעם שלנו באירופה. רק צריך לדייק – בחירה בהכנסת מתווך נעשית משיקול אדמיניסטרטיווי. אם ייחסך כסף זה בכך שמחלקת כ"א של הגוף השוכר לא יצטרך להתעסק עם העובדים האלו, וכד'. הבעיה נוצרת כש:
1. חברות הקבלן מציעות שירות במחיר מתחת להגיוני, כלומק מציעות יתרון אדמיניסטרטיווי שיש לו גם צד כלכלי שמנוגד לו הגיונית.
2. עובד קבלן יכול לעבוד שנים באותה עבודה, באותו מקום, תחת בוס שהוא מכיר ועם אנשים שהופכים לחברים שלו. רק שהוא לא עובד שם מבחינה רשמית – הוא רק "זמני", גם אם זה 20 שנה, והדבר הזה מתאפשר בחסות החוק, וגם חוק חברות כוח אדם לא הצליח למנוע את זה.
מה אפשר לעשות?
קודם כל, להטיל את מלוא האחריות על החוליה האחרונה בשרשרת. נכון שעפ"י ההיגיון האמריקאי המעוות שפשה כאן זה לא פייר להאשים את הצרכן, אבל, אה, זבש"ו. באנרכיה תעסוקתית כזו האפשרות היחידה היא לתת לבתי העסק לדאוג לתחת של עצמם, כדי שאח"כ לא יצטרכו ללכת משפחות כמו משפ' דואק לבלוש אחרי חברות נעלמות. אתה שוכר אנשים, לא תבואה, אפילו לא בגדים שאולי יש בהם פרווה של כלב. אנשים. ואם זה המצב כדאי שתבדוק בשבע עיניים מה תנאי ההעסקה שלהם.
and don't get me started לגבי הפרטת בתי הסוהר.
כאן תמצאו את הפירוט המלא ביותר בעניין לפי גוגל, מפי האדם המוסמך ביותר בעניין: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3332639,00.html
23 בפברואר 2009 - 17:22
נמרוד וינון: לטעמי עולה פה טענה בעייתית – שלא כדאי להטיל את האשם על חברת האבטחה, מאחר והיא "משתמשת בטריקים אפורים" ו"נוטה להיעלם". אולי עדיף לפעול נגד מצב שבו חברות יכולות להיעלם ולזרוק את זכויות עובדיהן לעזאזל, מאשר להלחם בחברות הגדולות מכיון שאפשר להעמיד אותן לדין כי יותר קל לתפוס אותן?
במצב כזה, כבר עדיף לחוקק חוק שימנע הקמה של חברת כוח אדם מאשר להטיל על חברה מסוימת את האשמה של חברה אחרת כי זה נוח יותר.
23 בפברואר 2009 - 17:30
@ינון: אשמח אם תסביר לי איך אתה מאשים פה את הצרכן?
בסופו של דבר, המעסיק הוא חברת כ"א. אני מסכימה שיש אבסורד מסויים במקום שבו העובד מבצע את העבודה שלו בפועל באותו המקום משך שנים רבות. בשביל זה בתי הדין לעבודה מתערבים היום ומכירים בחלק מהמעסיקים האלה כמעסיקים בפועל שחייבים בכל החובות.
אבל זו לא הבעיה המרכזית. יש חברות רבות שמעסיקות את העובדים על בסיס זמני אמיתי. מקומות בהם אנשים לא עובדים שנים רבות, ומקומות בהם הדינמיות של העבודה דרושה גם היא. אין פסול בחברה שמתווכת, הבעיה היא באכיפה של התנאים. דבר מוביל למשנהו. מחד יש לנו תחום (למשל אבטחה) שנדרשים בו עובדים שהם לא בהכרח קבועים למקום מסויים, ומאידך חברות שמוכנות לספק את התעסוקה. מה שהסופר רוכש הוא לא עובדים, והוא לא אנשים, הוא אבטחה. החובה לספק את התנאים היא על חברת האבטחה, שבוחרת להתעלם מחובותיה כדי להוזיל עלויות. זה פסול מהרבה הרבה בחינות, אבל זה נובע מכולנו.
זה נובע מזה שמרבית החברה שלנו במצב שבו הם התרגלו לשלם מעט, לא מוכנה לשלם יותר על אותו השירות, אפילו אם זה אומר להיטיב את התנאים של האנשים המספקים אותו. וכן, בסופו של דבר ה"מחיר" של זה יפול על הצרכן הסופי, אבל אנחנו כצרכנים נעדיף את המקום שבו יהיה זול יותר כי הם משתמשים בחברת קבלן. זה אומר גם שבסופו של עניין, הסופר שלא יעסיק עובדי קבלן יפשוט את הרגל. פה האבסורד. לא (רק) בתנאי ההעסקה אלא גם בזה שאנחנו כצרכנים וכמי שחי בחברה הזו לא מוכנים לעשות את השינוי המחשבתי.
הערך של זכויות תעסוקתיות סובל במדינה הזו, וזה גורם לזה שאנחנו רואים הרבה עבודות כבזויות ולא ראויות לנו. וחבל.
אני אישית כן מאמינה שאפשר לשנות פה דברים, ואפשר להרגיל את הצרכנים והספקים לתת שירות שהוא הוגן. על ידי התארגנויות צרכנים, על ידי שתוף מידע ועל ידי חקיקה ופניה לבתי המשפט.
23 בפברואר 2009 - 17:53
@זיו פ:
"הפרשות סוציאליות הינן גורם המעוגן בחוק ואי לכך סביר מבחינת הלקוח של חברת כוח אדם שיניח שאותה חברה ממלאת את הוראות החוק" – משעשע. כלומר, אנשי "חצי חינם" יכולים להתכסות באיצטלא של תמימות מעושה ולהגיד שהם לא ידעו. סבבה. זו החברה שאתה רוצה לחיות בה?
"ובדיוק כמו שאתה לא תחקור את הקבלן שלך כמה כסף הוא משלם לעובדים שלו (על אף ההתלהמות הרשומה כאן)" – בוא נשחק משחק: אתה לא תניח שאתה יודע איך הייתי פועל במצבים כאלה ואחרים ולא תרמוז שאני שקרן, ואני אמשיך להתייחס למה שאתה אומר.
לגבי איש הקש שיש בעייתיות בעצם קיומן של החברות, בנית אותו לגמרי לבדך – הדגשתי כאן שאין בעיה אינהרנטית בקיומן.
@מעין: "נמרוד וינון: לטעמי עולה פה טענה בעייתית – שלא כדאי להטיל את האשם על חברת האבטחה, מאחר והיא "משתמשת בטריקים אפורים" ו"נוטה להיעלם"" – לא, זו לא הטענה. הטענה היא שחברה שאדם עובד אצלה ומשקיע שעות עבודה בהצלחתה – שלא לדבר על יום טוב המנוח שהקריב את חייו בניסיון להגן על לקוחות ועובדי הסניף – לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ולהתנער מכל אחריות לעובד הזה רק כי היא חתמה חוזה עם גורם עברייני תוך ידיעה והתעלמות מתנאי העובדים. חד וחלק. אם אני אעסיק גנן שהוא פדופיל מורשע ביודעין והוא יתקוף את אחד מילדי השכנים, שכניי יבקשו דין וחשבון גם ממני, ובצדק גמור.
23 בפברואר 2009 - 18:08
@מאש: האשמת הצרכן – התכוונתי שיש אחריות למזמין השירות, היינו למעסיק בפועל של עובד הקבלן, לא לקונים בסופר.
עקרונית יש בינינו הסכמה. זו בעצם הייתה הטענה שלי – חקיקה היא פיתרון מאוד בעייתי, הוא מסיר את האחריות מהמוסר, מההיגיון, מהחברה. "זה בניגוד לחוק – שהמדינה תדאג לזה." האמת שאין לי פיתרון. אני מאוד-מאוד ציני לגבי זה, ונושא ההעסקה הוא באמת אחד היחידים שבאמת בוערים בי, שקשה לי רק לצקצק בלשון בקשר אליו. בגלל זה המעגל שנוצר – אחריות הקבלן-אחריות המעסיק-אחריות המדינה-אחריות הצרכן – פשוט מותיר אותי מיואש. פיתרון הביניים, עד שתקום חברת מופת, הוא לדעתי הקפדה יתרה על מה שקל לאכוף – שוב, אחריות מזמין השירות. זה מסריח, אבל זה יביא יותר אנשים לזקנה מכובדת ולפרנסה מינימלית, וזה כבר התחלה.
(כמובן שמערכת רישוי דרקונית לחברות כ"א זה רעיון לא רע. אם כבר יש ביורוקרטיה מזעזעת, שתשרת לפעמים מטרות טובות :)
23 בפברואר 2009 - 19:33
@ינון: לגבי חקיקה- יכול להיות שמה שאתה אומר נכון, ואנשים מזלזלים בחוק ורואים אותו כהעברת אחריות למישהו אחר. העניין הוא שחקיקה היא העיגון של הערכים של המדינה שלנו, והיא לא מנותקת ממוסר או מצדק. היא המדד לצדק ולמוס החברתי שלנו, כי אם יש חקיקה יש רגולציה. אנשים מפחדים לעשות שימוש בכלי הזה שנותן להם רגולציה, חוששים להביא את העניין שלהם לבית המשפט ולהפעיל את החוק. חוק הוא לא כלום אם אין לו אכיפה, אבל במיוחד במקרים האלה, של זכויות עובדים, התנאי לזה שהחוקים יהיו יעילים היא דווקא לא מעכת רישוי אלא מודעות של העובדים לזכויות שלהם ולכלים שיש להם כדי להגן עליהן (כמו למשל, פניה לבית המשפט לענייני עבודה).
23 בפברואר 2009 - 22:16
זה אחד הפוסטים המזעזעים והמצמררים שקראתי מימיי, ואני הרבה ימים פה. זוועה.
Twitter Weekly Updates for 2009-02-22 הפוסט האחרון בבלוג של ריקי כהן
23 בפברואר 2009 - 22:16
אני חייב לומר שקצת מתהפכת לי הבטן לקרוא את התגובות פה.
לפני שנים כשהייתי סטודנט, סיפרו לנו בקורס כלשהו על הטריק המלוכלך של עובדי קבלן. איך מוסד מהוגן שוכר עובדים דרך חברות כ"א, למשרות שפעם היו שייכות לאותו מוסד, כדי "לחסוך בעלויות", מילים מכובסות שפירושן ניצול (מחפיר, כמובן מחפיר) של עובדים. המוסד המכובד מעמיד פנים שהוא לא יודע מכלום, וחברת כח האדם מנצלת ללא בושה, כי מה איכפת לה בעצם.
המרצה סיפר שאפילו אוניברסיטת תל אביב נוהגת כך, עם עובדי הנקיון שלה. כל הסטודנטים היו מזועזעים להפליא. כמה נורא שיש דברים כאלה. אם רק אנשים היו יודעים מה קורה באמת. כמה בנאלי הוא הרשע, סליחה, הניצול. ועוד כהנה וכהנה.
אז הנה – אתם יודעים מה קורה באמת, אבל להאשים את חצי חינם אתם לא מוכנים. מתישהו זה יגיע גם אליכם. אז זה יהיה כבר מאוחר.
24 בפברואר 2009 - 19:35
@אורי: זה יהיה יותר מועיל אם תיתן טיעונים מנומקים למה להאשים את "חצי חינם" מאשר את הטענה השחוקה "תאשימו את חצי חינם כי אם לא, זה יפגע בכם". אני יכולה ליישם אותה לכל דיון שהוא בתור תירוץ לא להתחיל אותו.
דרך אגב, אם תאשים את חצי חינם מתישהו זה יגיע אליך, אם יצא לך להיות חלק מחברה ששכרה עובדים דרך חברת כוח אדם.
25 בפברואר 2009 - 23:18
זה שחוק אבל זה נכון. וזה לא היה טיעון, זו היתה תגובה רגשית.
אם להיות רציונלים לרגע, אז לדעתי דברים כאלה קורים כי יש חברות גדולות שמחויבות להגדלת הרווחים שלהן ותו לא. אם הן היו משקיעות בעובדים, ונותנות קביעות, ותנאים, אז הכל היה בסדר.
כדי שהכל יהיה בסדר צריך שמישהו יגביל את החברות הגדולות, ולא יתן להן לפעול על פי הגיון כלכלי גרידא. המישהו הזה הוא המדינה כנראה, והמדינה זה אתה ואני. ואם רוב האנשים בארץ חושבים שזה בסדר שחצי חינם ימשיכו לנצל עובדים, אז לי תתהפך הבטן, ולא יעזור אם תבקר את ה"טיעונים" שלי.
25 בפברואר 2009 - 23:22
מעין, סליחה, התכוונתי לומר "את ואני". הקלדתי בחופזה.