‫הפתרון הטוב ביותר: לגנות‬ הפוסט האחרון בבלוג של דרומי

ב+ג. לפי התזה שלך עצמך, מסיבת העתונאים רק עזרה לקצב לקבל משפט צדק. אם התקשורת מראה את כל הצדדים- השופט לא מוטה. יכול להיות שהלך הרוח משפיע (למרות שאני לא בטוחה בזה בכלל), אבל משפט הוא הרבה פעמים תרגיל מחשבתי. השופט מחליט על פי הראיות שמוצגות בפניו, ועל פי התרשמותו מהראיות האלה. הוא יכול להאמין מה בא לו, הוא צריך לעגן את ההחלטה בראיות. החוקים הם אכן אלה שמשקפים את הצדק, והשופטים הם אלה שמיישמים את החוקים. הם עושים את זה הכי טוב שהם יכולים, והעבודה הכי גרועה שלהם עדיין טובה יותר מהעבודה של רוב האנשים האחרים כי יש להם מערכת שבנויה להתמודד עם שאלות כאלה מאחוריהם. חלק מהמערכת הזו בא להבטיח שההשפעות החיצוניות עליהם יהיו קטנות ככל האפשר. אמנם אי אפשר לאיין את ההשפעה האפשרית (כאמור, אני לא משוכנעת שכזו קיימת או שהיא משמעותית) של השיח הציבורי על השופט, אבל כולם מודעים לחשיבות של האובייקטיביות- כולל השופט. המצב אצלנו גם פשוט יותר מנניח בארה"ב, מדובר בשופטים מקצועיים שנתקלים בדילמות האלה יום יום ויודעים איך לפעול במצבים דומים.

ב. בעולם האידיאלי של מערכת האמונות שעליה מבוסס המשפט הישראלי (ולא רק הוא), החוק משקף את האמת והצדק, שניהם מוחלטים ויחידים. למותר לציין שאני לא מקבל את העמדה הזו.

ג. בהמשך לב', לא תיארתי את העולם האידאלי כמו שאני רואה אותו, אלא את העולם האידאלי שעליו מבוססות ההנחות של מערכת המשפט. בעולם שלנו, לדברים שקורים מחוץ למערכת המשפט יש השפעה על מה שקורה בתוכו, ולכן הנסיון של קצב להשפיע על מישורים אחרים לבד מזה המשפטי מובן, גם אם הוא פתטי.

‫הפתרון הטוב ביותר: לגנות‬ הפוסט האחרון בבלוג של דרומי

‫הפתרון הטוב ביותר: לגנות‬ הפוסט האחרון בבלוג של דרומי

כל זה לא אומר שאתה לא יכול לחשוב שהוא אשם. אנחנו יכולים לעצמנו כיחידים להחליט אם אדם עשה משהו או לא לדעתנו, אנחנו גם יכולים להתפמס על העונש המגיע לו. העניין הוא, שברמה החברתית, שנוגעת לכל אחד מאזרחי המדינה ולא רק לך, ההחלטה היא של בית המשפט. הסירוב של קצב ללכת לבית המשפט פוגע בפונקציה הזו של בית המשפט. אני לא אומרת שלא צריך לדון בנושאים שעומדים בפתחו של בית המשפט, אני גם לא נגד תחקירים עיתונאים. כל הדברים האלה טובים, ראויים ויוצרים שיח ציבורי בנושאים חשובים. יחד עם זאת, אני חושבת שאסור לנו לשכוח את תפקידה של מערכת המשפט, ואת העובדה שלמרות כל הרצון הטוב (או הרע) לתקשורת ולכל אחד מאיתנו אין מנדט חברתי להחליט על אשמה ולהטיל עונש.

ולגבי הדעה האישית שלך- זכותך להשתכנע ממה שרק תרצה.

העברתי לינק של הפוסט הזה לפוסט אחר –

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=498105

באמירה: יש מי שכתבה את מחשבותיי טוב ממני.

מהמידע שצברתי בנושא, לדעתי הוא אשם. יתכן שבעתיד, אם או בלי קשר למשפט, יצטבר ברשותי מידע שונה שיגרום לי לחשוב שהוא לא אשם.

עיתונאים, אם הם הוגנים, ישרים ומצויידים ביכולות ניתוח גבוהות, אין לי בעיה שישפטו את קצב כבר עכשיו, על סמך מה שהם יודעים ושיספרו לי את תוצאות השיפוט שלהם. יש מקום להתווכח על העובדות, על הפרשנות לעובדות, ועל השאלה אם כל כלי תקשורת וכל עיתונאי מראה יכולות הסקה סבירות או לא. אבל כל הטענות האלו, שיש שופטים בירושלים ואין לשפוט את קצב עד שהם לא יאמרו את דבריו, אלו טענות מוטעות.

בית-המשפט הוא עוד משתנה במשוואת השיפוט האישי של כל אחד מאתנו ושל העיתונאים, ובהחלט יש מקום להתחשב בו. אם השופטים יקבעו שקצב היה קורבן לעלילה (ולא נראה לי שיש סיכוי שאכן כך הדבר), אז הקביעה שלהם בהחלט תגרום לי לחשוב שנית ולנסות להשתכנע במסקנות שלהם. אבל אין לי שום כוונה לוותר על השיפוט העצמאי שלי ולתת לאנשים אחרים לשפוט בשבילי. הם יקבעו אם קצב ייחשב לאשם בעיני המדינה ואם הוא יישב בכלא. זה בסדר גמור. אבל הם לא יוכלו לקבוע אם כל אחד מאיתנו חושב שהוא אשם, ואין שום סיבה שיעשו זאת. הם בסך-הכל שופטים.