[...] סוער שנערך השבוע בבלוג של דובי קונניסברג ונמרוד אבישר (1)(2), בעקבות פוסט שכתבתי בבלוג של דמוקרטיה ישירה, התפתחו [...]

הטענות שלי לגבי יכולת ההשפעה:
1. ברמה האישית יש לי חופש דיבור רחב (לראיה כל מה שאמרתי כאן).
2. ברמה ההחלטה אני לא מחליט על כלום. ממש כלום. גם כשאני מצביע למפלגה X אז היא לא עושה את מה שהיא אמרה שתעשה ולכן אני מרגיש שאני משחק רולטה. אז אני משנה את הצבעתי ומתברר לי שגם המפלגה השניה לא עושה את מה שהיא הבטיחה. גרוע מכך: פעילי שמאל לדעתי צריכים להצביע ליכוד ופעילי ימין צריכים להצביע עבודה שכן הליכוד נסוג משטחים והעבודה רק עושה שיחות שלום עקרות. אני יודע שאני מציג את זה מצחיק: כי השיטה מצחיקה! נראה לפעמים שיש למערכת אג'נדה ביטחונית פוליטית משלה ואין שום קשר בין זו לבין מי שנמצא בשילטון. בקיצור: איך אני משפיע אם המערכת לא עושה את מה שאני מצביע בשבילו או פשוט עושה הפוך ולא ברור לי מתי?
3. אמצעי התקשורת שנשלטים על ידי בעלי הון לא מבקרים את השיטה אלא מבקרים את הפרסונות כאילו שהבעיה בפרסונות. אם הבעיה בפרסונות אז עד היום היו לנו בעיה עם 120*[מספר הכנסות] בני אדם… האם יש פה תבנית?!? מממ… אבל תקשורת ההמונים לא רואה את התבנית, היא לא רואה את האוליגרכיה. זה גם ברור למה: היא חלק ממנה. זה לא קונספירציה - פשוט באופן טיבעי אנשים לא מבקרים את הבוס שלהם. תכונה אנושית לגמרי. חוץ מזה הכתבים נבחרים על פי יכולתם לומר הרבה ולא כלום. הכתבים הראשיים בכל מהדורות החדשות הם כה חדלי אישים עד שאני חושד שהם אנימציית תלת מימד (במיוחד יעקב אילון - אני חושב שאפתח בלוג בשם "יעקב אילון לא קיים"). היחיד היום בתקשורת ההמונים שאומר משהוא (ולא משהוא כנגד השיטה אלא סתם משהוא) הוא ירון לונדון. אבל אז מוטי מוסיף "ירון מתכוון שגם אנחנו בני עוולה שראוי להגלותם" וירון מהנהן בראשו לומר "ממש ממש לא מוטי!". זה המכסימום. אז צריך להיות זקן מכובד שלא דואג למעמד שלו בשביל לומר משהוא? זאת המסקנה? אלו אמצעי התקשורת הליברלית המפוארים שלנו?
4. אני יכול להשפיע באמצעות שיכנוע אישי או בלוגים. כמובן שההשפעה קטנה יחסית לתקשורת ואני בטוח שכשאגיע לתקשורת ההמונים (ואני אגיע!) אז הם יכסחו לי את הצורה!
5. ברמת ההשפעה על המערכת אני יכול להשפיע מעט מאוד על ידי פעילות. המערכת "מתוכננת" לדחות אלמנטים שמנסים לשנות אותה. לכן, דרך אגב, אני חושב שהדרך לדמורטיה ישירה היא ארוכה מאוד - בגלל שכל כך קשה להשפיע! זה לא נקודה לטובת המערכת - זו נקודה לרעתה.

נמרוד! קראתי את הבלוג שאורי ציין. אם זו עדות ליכולת השפעה של אזרחים אז היא עלובה מאוד. החברה שם באמת עקשנים גדולים ומציקים מאוד ולאחר מאמצים כבירים היצליחו להשיג שינוי חוק אחד (שמישטר דמוקרטי לא היה צריך לאמצו מלתחילה). האם זהו מצב תקין? האם ההגדרה של מישטר דמוקרטי הוא מישטר שבו אנו נאבקים בעקשנות ומבזבזים זמן יקר לשכנע את הנבחרים שלנו במה שהציבור כבר יודע? רק לי זה נראה דפוק?!? יתירה מכך: הכותבים שם מודים שיתכן שהעוולה שהם מנעו על ידי ביטול חוק ההסדרים פשוט תהפול להתעללות באזרחים במקום אחר ולכן לא ברור אם הם שיפרו או הרעו את המצב. איזה מוטיבציה מדהימה לאקטיביזם!

"אז נותרנו עם השאלה הבסיסית: אם ניתן לאזרחים להשפיע (כפי שהדגמת כאן היטב) מתוך השיטה, איזה בסיס יש לטענה שהעלה מרק כי זכותו להבעת דעה ולהשפעה על עתידו נשללת?"

אני חושב שאתה קצת מרדד את השיח למחשבה בולאנית (כאילו - אם לאזרח יש יכולת השפעה מתוך השיטה הקיימת = הכל בסדר בשיטה).

גם אם כולנו היינו בוחרים רק פעם ב-40 שנה את השליט הבא היתה לנו יכולת השפעה על עתדינו, אבל היכולת הזאת היתה קטנה יותר יחסית למשטר הקיים כיום בישראל.

במשטר נציגים אתה קודם צריך "להחליט" אילו עשרות נושאים אתה בוחר שלגביהם עמדתך לא תיספר בכלל - כי בדרך כלל המפלגות מתפלגות לפי נושא אחד או לכל היותר 2 נושאים - אם לדוגמה אתה בעד מפלגה שהיא בעד איכות סביבה, אתה צריך להתפשר על נושאים אחרים כמו כלכלה, הנושא המדיני, היחס לזקנים, לחינוך וכו' - כל אלה יקבעו על ידי הנציגים באופן אקראי במקרה הטוב, ולפי האינרטסים של ההון במקרה השכיח.

אתה עדיין יכול לנסות להשפיע דרך מכתבים או דברים כאלה - ועדיין הכוח הזה קטן משמעותית מול אינטרסים זרים כמו הרצון יזמים ושל חברי הכנסת ברווח כספי.

אין שום סיכוי שדמוקרטיה ישירה תצליח להיות בכל המדינה אם היא תעלה באופן שמנוגד לרצונם של רוב האנשים, כשם שמשטר נציגים לא יתפקד בצורה טובה אם רק מיעוט קטן מעוניין בו.

דווקא יש רעיונות להעלת הדמוקטריה הישירה בצורה רפורמטורית - לדוגמה מפלגה לדמוקרטיה ישירה, או תקציב שקוף.

ממילא החסרונות האפשריים הרבים של שיטות דמוקטריה ישירה יעלו כאשר מוסדות קטנים יותר ממוסד המדינה יאמצו את השיטה, ואז ינסו להתמודד עם חסרונות אלה (לדוגמה , עד כמה באמת אנשים יהיו מעורבים, או האפשרות לנהל רב שיח בין אלפי אנשים וכו').

אנשים מעורבים גם היום בדברים שהיכולת שלהם להשפיע עליהם היא קטנה יחסית - לדוגמה חתימה על עצומות. (כי גם ההשקעה בדבר כזה היא קטנה).

נמרוד -

קצת איבדתי חלק מקוי הדיון. אם טען מרק שהזכות להבעת דעה נשללת ממנו, הוא טועה לגמרי. הרי הוא מביע את דעתו באופן חופשי לגמרי, גם כאן בבלוגך. מה שכן, עדות לכך שהמשטר בו אנו חיים בכל זאת מושתת על אי-אילו עקרונות דמוקרטיים היא, שאף אחד לא חייב להקשיב לו. (ואני, אגב, למדתי הרבה מאד מהקשבה למרק, עם כל סימני הקריאה!).
כנ"ל לגבי הזכות להשפיע על העתיד.
אבל, האמת, פחות מעניין אותי דיון על זכויות. מעניין אותי דיון על יכולת.

עשׂית הבדלה בין מהפכה לרפורמה. האם ההבדל מבחינתך הוא במידת האלימות הכרוכה בשינוי? אם כן, אין בינינו הבדל עקרוני, שכן אני לא שולל את האפשרות של מהפכה שאינה אלימה (נהפך הוא, זה בדיוק מה שאני מתכנן). אם זהו אינו ההבדל, כנראה שהחמצתי משהו.

לגבי הרטוריקא - נראה לי שהיא נובעת במידה מרובה מהסמיכות של טור זה לטור של דובי. הוא הכיל ברובו התקפה אישית בוטה למדי וזחוחה להכעיס, שהכתיבה את אופיו של המשך הדיון שם וגם כאן.
אף אחד מהאנשים שפגשתי בתד"י עד כה אינו דוגל בפתרון אלים. לא הייתי משתתף לולי כן.

אני השתכנעתי!

השתכנעתי שהיטלר לא נבחר בשילטון נציגים ולכן סיפורו הוא לא הוכחה לכך ששילטון נציגים מאפשר לקיצוניים דוגמת היטלר לזכות ברוב של הציבור בהצבעה. במקום זה מוכיח הסיפור כי שילטון נציגים מאפשר לקיצונים דוגמת היטלר לעלות לשילטון ללא רוב מן הציבור! הסיפור מוכיח כי:
1. שלטון נציגים מאפשר למפלגות קיצוניות להתחזק על ידי הפעלת תעמולה זולה.
2. הוא חלש מכדי למנוע מהן מלהשתמש בטרור ובאמצעים לא כשרים על מנת לחזק את עצמן.
3. הוא מאפשר לאנשים שלא קיבלו רוב לעלות לעמדת מנהיג באמצעות מניפולציה של הרעיון של קואליציה.

נמרוד, כל מה שאני מנסה להגיד הוא שלשילטון נציגים יש חסרונות גדולים. ודרך אגב, לא, אני לא חושב שהחסרונות שהצגתי למעלה עדיין תקפים במלא עוצמתם היום. למדנו להתגבר על חסרונות ספציפיים אילו, אך זו לא הוכחה שאין חסרונות אחרים חמורים.

אוקיי, אבל הפעם זו באמת הפעם האחרונה (זה מאבד מהאמינות שלו, אבל אני מתכוון לזה).
מרק:כל מה שהיה לי לומר לגבי "אתה שמרן" אמרתי בפוסט. לגבי הסופרג'יסטיות, אם האזרחים בעלי זכות הבחירה בארה"ב היו צריכים להצביע על הנושא, ולא חברי הקונגרס, לנשים לא הייתה ניתנת זכות בחירה גם אז. אגב, אתם המביאים את שוויץ כדוגמה למשטר מופתי שוכחים כנראה שזכות ההצבעה ניתנה לנשים רק ב-1969 ויושמה כהלכה בכל הקאנטונים רק ב-1971. ללמדך שמשטר "ישיר" יותר לא מבטיח זכות הצבעה לאף אחד.
מהפכן: עשית 2 דברים לא מקובלים. האחד הוא התלהמות. השני הוא להגיב בפוסט אחד תחת שני שמות שונים, מה שמסריח לי מתעמולה. הואיל ואני מתנגד לאאוטינג למגיבים, על אף שהיית ראוי לו, אפעל בדרך אחרת: נחסמת מהמשך תגובה בבלוג. תודה ששיחקת אתנו.
אורי: קודם כל, משמח לשמוע גם קול שפוי. אז נותרנו עם השאלה הבסיסית: אם ניתן לאזרחים להשפיע (כפי שהדגמת כאן היטב) מתוך השיטה, איזה בסיס יש לטענה שהעלה מרק כי זכותו להבעת דעה ולהשפעה על עתידו נשללת?
לסעיף ג' שלך, אינני מהפכן. אני רפורמטור. חלק מהרטוריקה שנעשה בה שימוש כאן מפחיד אותי; אינני יודע אם זה בגלל בסיס הידע הספציפי שאני נשען עליו או משום שכשאנשים מתחילים לשים את המטרה שלהם מעל עקרונות שאמורים להיות עקרונות יסוד, אני נלחץ.
מרק2: כשפילוסופים ואנשי מדע המדינה התריעו כנגד בחירה ישירה, הם צדקו. כשרופאים מתריעים בפני הסכנה שבעישון, הם צודקים. אני מעדיף לסמוך על אנשי מקצוע. על זה בדיוק דובי דיבר.
טל: שבוע טוב.
1.אל תדאג, כזה אשאר.
2. תגיד את זה למרק, לא לי. אני יודע את זה.
3. למה להפגין? כי זה חשוב לך. לא תשקיע פחות זמן בלשכנע אנשים להצביע בעד השיטה שלך בד"י. רבאק, תראה כמה זמן בזבזת כבר כאן.
5. ראה בין השאר כאן http://kusit3g.blogli.co.il/archives/191 ובדיון שהתפתח בתגובות. כמו כן, הנה כמה עובדות:
במרץ 1932 הפסיד היטלר בבחירות לנשיאות להינדנבורג, שהיה אז בן 84 (!)
באותה שנה ביטל פון-פאפן, שהיה אז קאנצלר, את כל האיסורים על ביריוני היטלר, האס-אה. עד כמה דמוקרטית יכולה להיות מערכת בחירות שבה למפלגה אחת יש חבורת ביריונים מאורגנת שמבצעת רציחות פוליטיות ומפחידה אנשים מלצאת לרחובות? הלאה.
בבחירות נובמבר 1932 קטנה התמיכה במפלגה הנאצית. הינדנבורג מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על פון-פאפן, מנהיג המפלגה הקתולית, שנכשל במו"מ הקואליציוני. הוא ביקש לפזר את הרייכסטאג ולהחזיר משטר דיקטטורי, אולם בן-מפלגתו קורט פון שלייכר טען שהוא יכול להרכיב קואליציה, והינדנבורג הטיל את המלאכה עליו. בינתיים, פון פאפן החליט לקשור כנגדו, והגיע עם היטלר להסכם קואליציוני לפיו היטלר יהיה הקאנצלר ופון פאפן יהיה סגנו. כך, מנהיגה של מפלגה שאינה הגדולה ביותר, שחטפה מפלה רצינית ביותר בבחירות שנערכו חודש לפני כן, הפך לקאנצלר בדרך לא-דרך.
בבחירות שנערכו ב-1933, לאחר שריפת הרייכסטאג וסילוק המתחרים, היטלר עדיין לא מצליח לעבור את חמישים האחוזים - הוא "זוכה" אפילו בתנאים האידאליים האלה ל-44 אחוזים מהקולות.
מעולם לא זכה היטלר לרוב. כשרץ למשרת הנשיא נכשל. מעולם לא הייתה המפלגה הנאצית הגדולה ביותר ברייכסטאג (בבחירות עד 1933, כלומר, בבחירות שלפחות נראו דמוקרטיות). גם את הקולות שקיבל ב-1932, קיבל תוך הפעלת הפחדות וטרור. די לשקר הזה כבר.

לגבי השאלות - בפוסט נפרד. נהיה בלתי נסבל לקרוא את התגובות כאן גם כך.

אני רוצה להבהיר שאני נגד מהפכה בכח. נראה שאני מצטייר כאן כמי שאוגר נשק ואין דבר רחוק מן האמת.

אני מצטט את עצמי מלמעלה "לא אנסה לעשות דמוקרטיה ישירה ללא רוב שרוצה אותה - ובמיוחד לא מחוץ למערכת. אפעל מחוץ למערכת רק כאשר 1. אני יודע שיש רוב (אפשר לדעת מסקרים, אינטרנט, הפגנות המוניות). 2. שילטון הנציגים מתעקש לא לישם."

אם אתם מודאגים לגבי מי הסוקרים של סעיף (1) אז אני מוכן שאילו יהיו שני מכוני סקרים גדולים בילתי תלויים עם רוב של שישים אחוזים או מינה צמח ברוב של תישעים ושמונה אחוזים.

גם בתנאים אילו (שיתקיימו רק אם רוב הציבור מבין ורוצה דמוקרטיה ישירה ו"החברה הטובים" בכנסת מסרבים) פעולה מחוץ לכללי המישחק לא חייבת להיות אלימה. הפגנות המונים שקטות מחוץ לכנסת שלא נותנות להם לצאת ולא נותנות לאספקת מיזנון להיכנס הן לדעתי דרך לגיטימית ביותר. שוב - רק לאחר שיש רוב בעם. אני באמת לא כל כך רואה תרחיש לפעולה אלימה למרות שבהתנגשויות בין ציבור רחב לשילטון שאוחז בכח תמיד יש סיכוי לנפגעים ולכן נקווה שאפילו בהפגנות שקטות לא יהיה צורך.

אני מקווה ששיניתי את התדמית הנוראה שנבנתה לי כאן. עכשיו ברשותכם אני אפרוש לשמן את הקלאצ'ים.

נמרוד,

שבוע טוב. מתנצל על העדרות מהדיון. אני שומר שבת, ומשתדל שלא לעסוק בשבת בטרדות העולם הזה.

אני שם לב, כפי שהעיר אורי, בינתיים הדיון גלש לפסים מאד לא דמוקרטיים, ומאד לא פוריים. אני מקווה שהם כן יחזרו לפסים יותר פרודוקטיבים.

לפני שאענה לשאלותיך בסדר בהן שאלת אותן, כמה דברים עקרוניים. אתה לא צריך לחשוש ממרק ו"מהפכן" (השם שמור במערכת), לדעתי כל מה שיש להם זה מקלדת ועכבר, ואלו עוד לא הרגו אף אחד. חוץ מזה, מתוך מה שלמדתי מההיסטוריה, מרידות עממיות מתחוללות רק כשהבטן ריקה, ולא נראה לי שזה עומד להיות המצב במדינת ישראל.

דבר נוסף. אינני מבקש להמיר את דתך, או את דתם של קוראנו. אתה מציין נכון, שלנו עצמנו עוד לא ברור כיצד אמור לתנהג מנגון הדמוקרטיה הישירה. יש כרגע שתי שיטות שהוצעו, אך הן בשלב הפרילמנרי שלהן, ועוד לפני חקירה והבנה מספיק טובה. הדיון כאן מבחינתי מתקיים, דווקא בגלל שאתה מבקר את הדמוקרטיה הישירה. מבחינתי הביקורת שלך יותר מחשובה מההסכמה שלך, והיא בסיס לכל למידה. היא מראה לי היכן יכול להיות שאני טועה, או היכן ישנה בעיה בדמוקרטיה הישירה.
אני אישית יודע שהידע שלי אינו מספיק כרגע, אך הדיון עם אנשים נבונים, שאינם בהכרח "מאנשי שלומנו" הוא זה שמפרה את הידע שלי ומאתגר אותי לחשוב לעומק וללמוד יותר על הפרויקט הזה. אנא המשך לבקר.

עכשיו לשאלותיך:
>1. אני מכיר את הרעיון של ד"י עוד מלימודיי בבית הספר. יותר משנתיים. את התנועה הנוכחית אני מכיר מאז שנתקלתי ברחבי הרשת בד"ר אמיתי - כמעט שנתיים. לא תשכנעו אותי.

אנא, אל תשתכנע, היה ביקורתי והתנגד לרעיון שנראה לך לא מתאים (כל עוד הוא נראה לך לא מתאים). הישאר בעל מחשבה עצמאית רעננה ופורה. בשבילי זה מספיק.

2. >לא עניתם או עניתם תשובות סותרות לגבי: תפקיד המערכת המשפטית, אפשרות רוב לבטל את הד"י, יכולת ההשפעה של הציבור במשטר היום - נקודה שעל אף התעקשותי, לא קיבלתי עליה תשובת כן או לא פשוטה, אפשרויות שינוי מתוך המערכת הנוכחית - נקודה עליה ד"ר אמיתי הסכים אתי ואילו אתם לא, איך מונעים עריצות רוב… וזה רק מהתגובות. אני לא מצפה לתשובות - מרבית המגיבים כאן ואצל דובי הסכימו עם הקביעה שהשיטה עוד לא בשלה, ויש לכם הרבה עוד על מה לדון.

שאלות מצוינות, לגבי רובן אומר שאינני יודע עדיין את התשובות, אבל אני מחפש. אני מודע להרבה מהבעיות הללו, והן מטרידות את מנוחתי. מששאחשוב שיש לי פתרון, אשמח לכתוב לך, ואשמח עוד יותר שתראה לי היכן אני טועה.
אתה צודק לגמרי שהשיטה לא בשלה. זאת הסיבה שאני אישית לא חושב שצריך לפרסם אותה עדיין בראש חוצות. מספיק שיתנהל לו דיון רציני בבלוגוספירה, שבו יעלו הצעות וביקורות. במהלך הדיון, אני מאמין, השיטה תלך ותבשיל (בתנאי שמרק כמובן לא יאיים במהפכה).

לגבי יכולת ההשפעה של הציבור במשטר היום, לשנות את המשטר לדמוקרטיה ישירה: אני ממש לא מאמין במהפכות אלימות (אני גם שונא אותן בכל ליבי). אני מאמין שהשינוי יתרחש לאט לאט, ככל שהשיטה תבשיל, וככל שהכנסת תהפוך למקום יותר דמגוגי ומושחת. אם השיטה שנציע תהיה טובה וסבירה, אני מאמין שאם הזמן יותר ויותר אנשים יאמינו בה. ואז או שהכנסת לא תהפוך רלוונטית (כי יתקיימו מנגנונים שממילא יעקפו אותה) או שתחת השפעת מערכות מספיק גדולות של אינטלגנציה, עיתונים, ולחץ ציבורי (שיגיע אפילו עד מרד מיסים), השיטה תוחלף. אבל בינתיים, זה עוד כל כך רחוק, בדיוק מהסיבה שאמרת: השיטה עוד לא בשלה.

> 3. הטענות שלך לגבי דמוקרטיה ייצוגית יוצאות מנקודת הנחה שלאחר ההצבעה בקלפי אין לציבור כל יכולת השפעה. יש דוגמאות רבות מספור, בארץ ובעולם, לאי-נכונותה של היפוסתזה זו. כמובן שהדוגמה הקלאסית היא הסופרג'יזם, שאפילו נציגות לא הייתה לו, אבל בהחלט לא היחידה.

אני רוצה להזכיר לך שמאבק הסופרג'יסטיות לווה במאבקים, ואפילו במוות. גם השחורים בארה"ב זכו לשיוויון, אבל כמה מהם מתו לפני כן? מדוע אני צריך לבזבזב כל כך הרבה אנרגיה, להסתכן במעצר או במוות, שכל מה שאני רוצה זה להשתתף בדיון על החוקים במדינת ישראל? או שאני רוצה שחברי הכנסת לא יהיו מושחתים? אני חש שזו זכותי הלגיטמית מאד להשפיע על המדינה שבה אני חי, מבלי להזדקק לאלימות או לאלימות שהמדינה תפעל כלפי, או אפילו מבלי שאצטרך להקריב ימי עבודה כדי ללכת להפגנות (שעל פי התחושה שלי אינן מזיזות כהוא זה לחברי הכנסת).

>4. תמונת העולם הקודרת שאתה מצייר לפיה זה השלטון נגד האזרחים וחלק מהרטוריקה שעשית בה שימוש כאן מזכירה לי מאד רטוריקה לניניסטית.

השלטון איננו נגד האזרחים, הוא בעד עצמו. זאת אמת כל כך ברורה, שרשומה בעשרות ספרים, שאינני מבין איך אנשים שקוראים ומתעניינים במה שקורה במדינה שלהם לא רואים אותה. (לדוגמא אתה מוזמן לקרוא את הפוסט השני של איתי לירון בבלוג: http://iddb.blogli.co.il/archives/6). לגבי הרטוריקה, ביקורת במקומה עומדת. אינני מאמין שבדיון הבלוגוספרי הכרזות חד משמעיות הן פוריות. אני הייתי ממליץ לעבור לפסים יותר שואלים, מבררים, מתעניינים, מציעים.

5. היטלר לא עלה לשלטון בצורה דמוקרטית. די עם הקשקוש הזה. לא אפתח את הנקודה לדיון - צא ולמד.

נמרוד, אתה מפתיע אותי. אנא השכל אותי. עד כמה שאני יודע (וקראתי על כך אצל ווינסטון צ'רצ'יל ובכמה מקומות אחרים), היטלר ותנועותו עלו לשלטון במסגרת הדמוקרטית שהיתה מקובלת ברפובליקת ווימאר. לאחר שעלו, הם ביימו את שריפת הריכסטאג, וטענו שיש להשכין מצב חרום, בגלל הסכנה לקיום גרמניה. משם ואילך הם חוקקו חוקים יותר ויותר דיקטטורים, עד שהשיגו דיקטטורה מלאה. אם אני טועה, למדני.

>6. נכון לעכשיו, יש הרבה יותר אנשים שלא מאמינים בד"י מאנשים שמאמינים בה. מדובר על אנשים שהקונספט לא זר להם - אפילו מלמדים אותו בבית הספר התיכון.

נכון, אני מסכים. אני מניח שיקח לו עוד זמן עד שיתפוס. בעיקר בגלל שהרעיון עוד לא מבושל מספיק. כתוצאה מכך, עיקר ההכרה בנכונות נמצאת אצל אנשים שרואים בזכותם להשפיע בצורה ישירה על המדינה, זכות לגיטמית ובסיסית. האנשים הללו יצטרכו להציג לאחרים, שהשיטה הזאת יכולה לעבוד. רק אז היא תקנה מקום בליבם של ציבורים יותר ויותר רחבים. נכון לעכשיו, אנו מתי מעט העוסקים בסוגיה זאת: קבוצת אינטלקטואלים קטנה בעד ונגד הרעיון.

לבסוף אנא חדד את השאלות לגבי:
תפקיד המערכת המשפטית, אפשרות רוב לבטל את הד"י, איך מונעים עריצות רוב. די פיספסתי את השאלות הללו, ואשמח שתחדד אותן כדי שאוכל לנסות להשיב לך, במגבלות המודלים הקיימים.

לגבי רמת המסוכנות שלנו…

למרבה הפלא דווקא פילוסופים ואנשי מדעי המדינה חושבים שאנו מסוכנים ביותר. מדוע זה? הם חושבים שהסיבה היא כי הם מיודעים בנושאים יותר. הסיבה האמיתית ברורה: כל בן אדם ברחוב אכן חושב שאם יש אופציה אז צריך להתיעץ בו על ההחלטות הנוגעות לו. כלומר, בידיים שלנו יש חומר נפץ מבחינת הפוטנציאל לגיוס דעת קהל. כל כך קל לגייס אנשים שהם לא מדעני מדינה ופוליטיקאים שזה הופך אותנו למסוכנים. לעזאזל, גייסתי אנשים במעליות!

אבל מדוע לפחד מגיוס שכזה? ובכן, איזו מכה כואבת יחטפו הפילוסופים ואנשי מדעי המדינה אם שיטת השילטון שאנו מציעים אכן תצליח! זו מכה כל כך כבדה לענפי ידע כאילו שכן מצב כזה יוכיח שענפים אילו "זיינו בשכל" מאות שנה ומה שצריך זה רק להפעיל הגיון בריא עם מעט ידע על הטבע האנושי הבעייתי כדי לפתור את בעיות האירגון של המין האנושי. דמוקרטיה ישירה תשכתב את כל בסיס הידע ובאופן עקיף תוכיח כי אנשי מדעי המדינה משרתים את השיטה הפוליטית שבה הם חיים. עצוב אך נכון.

איזה מזל שלציבור אכפת פחות מפילוסופים ואנשי מדעי המדינה ויותר איכפת מהעובדה שלא מתחשבים מספיק בטובתו בתהליך קבלת ההחלטות…

געוואלד!!! (תעמולה, בכל זאת…)

כמה דברים שאני חייב להוסיף לפני שהדיון ננעל סופית:

א) קבילה עלי החלוקה של נמרוד אי-שם במעלה הדיון, לגבי האפשרויות לקידום רעיון ד"י קיצונית: (1) מתוך השיטה; (2) שלא מתוך השיטה, כנראה בפעולה אלימה.
האפשרות השניה היא בלתי-נסבלת לחלוטין. על אף הרטוריקא המתלהמת בשלהי הדיון (שחרגה מזמן מגבולות הטעם הטוב), העניין הזה לא נשקל אפילו כבדיחה.

ב) אז נשארנו עם שינוי מתוך השיטה. כתבתי כמה פעמים במהלך הדיון שיש צורך בהכשרה של דור שלם, הן מבחינת כמות האנשים, הן מבחינת הזמן. אי-אפשר להחיל היום ד"י לא רק משום שאין שום שיטה מגובשת (כפי שנמרוד טען כמה פעמים, ובצדק), אלא משום שאין מי שיתפעל את השיטה. האזרחים דהיום אינם מוכשרים לעניין, חד וחלק.
לשאלה כיצד יש לבצע את מלאכת ההכשרה אין, להערכתי, תשובה אחת. על אף התלהבותי מרעיון המפלגה הישירה, דומה שהעת לה עדיין לא הגיע. כנראה שיש להתחיל את השינוי במסגרות קטנות יותר: ועדי עובדים, אגודות סטודנטים, מועצות מוניציפיליות וכיו"ב.
התשובות לשאלות הגדולות יותר, והחשובות מאד, שהעלה נמרוד, צריכות לעלות מתוך הנסיון הנרכש בשטח. אלף דיונים תאורטיים ברשת לא ילמדו אותנו יותר מבדיקה מעשׂית של הבסיס העקרוני. חובת ההוכחה והביצוע היא, כמובן, עלינו.

ג) רעמסס III אוכל את שרי אריסון לארוחת בוקר, בלי מלח, ונשאר מאד מאד רעב.

ד) טל, מרק ואחרים:
אל תזלזלו ביכולת של אזרחים בודדים להשפיע גם היום. אם עדיין לא פגשתם, שׂאו עכברכיכם לבלוג "לחץ חברתי": http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943
בלוג זה, המופעל על ידי שני נודניקים חסרי תקנה (השם יברך אותם וישמרם), הצליח בעצמו לשנות את ההתייחסות לחוק ההסדרים. אם אתם לא מבינים את המשמעות של המשפט שכתבתי זה עתה, דחוף שבעתיים שתעיינו ב"לחץ", שכן חוק ההסדרים הוא התגלמות כל מה שגרוע במשטר הנציגים. אני לא מגזים.

לסיכום:

נמרוד -
(א) תודה על הבמה.
(ב) שנתיים זה זמן ממוצע. שׂיא הזריזות בקבלת רעיון המפלגה הישירה, כפי שנרשם בבלוג שלי, הוא 3 דקות.
(ג) לצערי, אנחנו לא מסוכנים בינתיים אפילו למושחתים בשלטון, קל וחומר למהפכנים שׂמאלנים-דמוקרטים כמוך.